אולי זה מצחיק שאני מתחיל כעת לחשוב על חנוכה הבעל"ט. אולי אפילו מוזר הרי עשרים וחמשה ימים מפרידים ביננו לימי החנוכה, ועשרים וחמישה יום זה המון זמן...
אבל כמה שזה המון זמן, כך זה בורח לי בין האצבעות במהירות שיא של.... קמ"ש.
ופתאום מגיע החנוכה, ואז אני נופל לתוך השמן של הנרות מתערבב עם הסופגניות, ולהרגיש טוב עם עצמי אני מנסה לפתוח איזה בספר בסדר לימוד של ימי החנוכה לידע את מהות הימים, לוקח עלון כל שהו לידע את ההלכות, אף נכנס לאיזה שיעור להבין איזה סוגיה, ומסתפק באיזה וורטים בכולל.
אז השנה החלטתי, כי הפעם זה יהיה שונה, לא עוד מלומדה, לא עוד שטחיות וקטנות.
השנה בע"ה אני נכנס בכל הכח המרץ והמח, לא איכפת לי מכלום, לא אסתפק באיזה פירור, או בדבר כל שהו, השנה אני רוצה להקיף, ללמוד, ולדעת, לעלות, ולהתעלות... לא לוותר, ולא להשאר עמוק עמוק למטה.
הלואי...
אבל כמה שזה המון זמן, כך זה בורח לי בין האצבעות במהירות שיא של.... קמ"ש.
ופתאום מגיע החנוכה, ואז אני נופל לתוך השמן של הנרות מתערבב עם הסופגניות, ולהרגיש טוב עם עצמי אני מנסה לפתוח איזה בספר בסדר לימוד של ימי החנוכה לידע את מהות הימים, לוקח עלון כל שהו לידע את ההלכות, אף נכנס לאיזה שיעור להבין איזה סוגיה, ומסתפק באיזה וורטים בכולל.
אז השנה החלטתי, כי הפעם זה יהיה שונה, לא עוד מלומדה, לא עוד שטחיות וקטנות.
השנה בע"ה אני נכנס בכל הכח המרץ והמח, לא איכפת לי מכלום, לא אסתפק באיזה פירור, או בדבר כל שהו, השנה אני רוצה להקיף, ללמוד, ולדעת, לעלות, ולהתעלות... לא לוותר, ולא להשאר עמוק עמוק למטה.
הלואי...