- אסור להיכנס לביהמ"ק בטומאה, כמבואר בפר' חוקת יט כ ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו אמר הוא, ועי' שבועות טז'. [ובתוספתא שבועות א ב, חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, וטומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלושים ושנים שעירים בשנה].
ודעת הרמב"ם [סופ"ו מהל' בית הבחירה] שגם בזה"ז אסור להיכנס למקדש, ויש ע"ז כרת, והראב"ד שם חלק. אך דעת התוס' בשבועות יד ב, וס' התרומה הל' ארץ ישראל, והיראים סי' רעז, והסמ"ג מצוה קסג, והר"ש שביעית פ"ו מ"א, והמהר"ם מרוטנבורג הובא בתוס' ביומא מד א, והרא"ש בתוס' ליבמות פ"ב ב, והחינוך שסב-שסג, והתשב"ץ ח"ג סי' ר"א כולהו ס"ל כהרמב"ם. [ועי' במלא הרועים אות ק' ערך קדושה ראשונה וכו', שאף הראב"ד מודה להרמב"ם לענין מעשה, ועי"ש שבי' בזה מה שלא השיג הראב"ד על הרמב"ם בפי"ט ממעשה"ק שם חייב הרמב"ם למעלה קדשים בחוץ בזמן הזה, ובתשו' בנין ציון סי' ב' דקדק מלשון הראב"ד שאף אם אין בו כרת מ"מ איסור יש בו, ועי"ש שבי' שמספק"ל להראב"ד בהאי מילתא, וכ"כ ר' צדוק הכהן מלובלין בתשו' תפארת צבי יו"ד סי' כ"ו אות י"א].
וכן הכריע המג"א סי' תקס"א סק"ב כהרמב"ם. וכן העתיק המשנה ברורה שם סק"ה. וכ"כ הבנין ציון ח"א סי' ב' והאבנ"ז יו"ד סי' תג. [ועי' דברי אמת לר' יצחק בכ"ר קונטרס י']. ועי' ליקוטי הלכות זבחים פרק י"ג ובתשו' הרידב"ז סי' לח.
אכן, כ"ז לענין בית המקדש, אולם לענין הר הבית אין איסור להיכנס בטומאת מת, כמבואר במשנה בכלים פ"א מ"ח שזבים זבות נדות ויולדות אין נכנסים להר הבית, אך המת עצמו מותר להיכנס להר הבית, [ועי' פסחים סז'], וכ"כ הרמב"ם פ"ז מבית הבחירה הט"ו. וא"כ לכאו' לאחר שידעו את המקום המדויק של המקדש [בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ט נקט שכיפת הסלע היא מקום אבן השתיה, אכן, בסי' תרצ"א סתר משנתו, ועי' ציץ אליעזר ח"י סי' ז מה שהביא ממהר"ח אלפנדרי ועוד, ובתשובות והנהגות ח"ג סי' לט הביא מס' עמק המלך ששכתב שיש סוד גדול מהאריז"ל למה מקום המקדש פנוי היום בלא בנין מעליו, וזה לכאו' סתירה לדברי הרדב"ז, ואכמ"ל], ויטבלו במקוה כשר, וללא שום חציצה, [ועי' ב"ק פ"ב ב' וברמב"ם פ"א ממקואות, ועי' בחשק שלמה ב"ק פ"ב א' לענין חפיפה].
אולם, בס' כפתור ופרח לר' אשתורי הפרחי פרק ו' הביא הגמ' ביבמות ז' ב, מאי חדשה שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה, וא"כ אין להיכנס כיום להר הבית בטומאת מת. ואמנם, זה תלוי במח' הראשונים בביאור הגמרא שם, שרש"י בי' דחצר החדשה היינו הר הבית, אך התוס' יבמות ו פירשו דחצר חדשה היינו עזרת נשים, [וכך לכאו' סבר הרמב"ם]. ואף לרש"י לכאורה אפשר להיכנס לאחר הערב שמש. ועי' פאת השולחן הלכות ארץ ישראל ג' סעיף י"ב בית ישראל אות כ"ו. ועי' בתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ה שכל דברי הכפתור ופרח לגבי ביאת מקדש הם באמת כפתור ופרח. [ועוד יש לחשוש בטבילה שמא ראה מים חלוקים או עכורים, עי' מג"א סי' תר"ו סק"ח, ועי' תשו' חת"ס ח"ו סי' לג, ואכמ"ל, ולפי דבריהם לכאו' יוצא שרק לאחר הערב שמש ובלי שיטיל מים בינתיים יכול להיכנס, וזה כמעט בלתי אפשרי].
ובתשו' יחוה דעת ח"א סי' כ"ה הביא שבדור הקודם היה חכם אחד שרצה להתיר לעלות להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי כתב בשו"ת ימי יוסף בתרא בקונטרס כבוד הלבנון עמ' קצא והלאה שהגאון בעל תורת חסד והגרי"ח זוננפלד דחו דבריו בשתי ידים עד כדי כך שנסתפקו אם אותו רב המתיר חייב נידוי, והימי יוסף שם הוסיף שלדעתו הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים, עי"ש. ועי' מנחת יצחק ח"ה סי' א.
[ולפ"ז צ"ל שמש"כ הרמב"ם באגרת שנכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו, אין הכוונה לבית המקדש, שהלא הרמב"ם עצמו פסק שאסור בזה"ז להיכנס בטומאה לביהמ"ק, [ולא מסתבר שכוונת הרמב"ם להר הבית שהלא זה אינו הבית הגדול והקדוש], אלא הכוונה שהתפלל בביכנ"ס הסמוך להר הבית הנקרא מדרש שלמה, ועי"ש בשו"ת מנחת יצחק].
והנה, עוד טענה חדשה יש בזה, והיא שכל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים [וביניהם, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה זלמן אוירבך, המנחת יצחק, הרב שאול ישראלי, הרב אליעזר יהודה ולדנברג, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב אביגדר נבנצל, הרב שלמה עמאר, הרב יהושע נויבירט, ועוד, ועי' עוד בכרוז הידוע מתשכ"ז] אסרו באיסור חמור להיכנס לכל השטח של הר הבית, מחמת כמה חששות וגזירות ותקנות, ולרבני הדור יש כח לתקן תקנות, עי' תשו' הב"ח הישנות [סי' ס] ובדברי מהרש"ם [שהיום משום מה לא יודעים את ערכו, אך הוא היה הפוסק של דורו בה' הידיעה, וכל דורו סמך עליו וענה אחריו מקודש] בספר משפט שלום קונטרס תיקון עולם, ובתשו' שלו ח"ה סי' עד, עי"ש מה שהביא מתשו' הרשב"א ח"ה סי' קכה בשם הר"י ן' מיגאש, ומהריטב"א ע"ז ל"ו ב, ועי' חכם צבי סי' כד, ובשיירי כנסת הגדולה סי' רכ"ח, וכיון שכן חייבים לשמוע לתקנתם של גדולי ישראל, ואין בי"ד מבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ועד היום לא שמעתי על בי"ד אחד ברמה של כל גדולי הדור הנ"ל שהתירו את הדבר.
[אגב, ידוע שאחת מהטענות החזקות נגד העולים להר הבית היא שאף אם נניח שהם אינם עוברים באיסור, מ"מ הלא הם מכשילים את אחינו התועים בעלייה להר ללא טבילה קודם, ומשום מה יש כאלו שזה נשמע להם חשש רחוק וזה משום שאינם יודעים את המציאות, אך בעיניי ראיתי בחומרי הפירסום של אותם העולים להר הבית שאחד מהפרויקטים שלהם הוא לשכנע את העולים להר הבית לטבול לפני, הרי שהם עצמם מודים שהרבה מהעולים עולים ללא טבילה ומטמאים את מקום המקדש, השם ירחם, וזה דבר שפשוט מזעזע ומחריד כל לב מתבונן, שהלא אין שום חיוב [ולכאו' אף לא מצוה] לעלות להר הבית, ומאידך גיסא עומד על המאזנים עליה המונית של טמאי מת זבים וזבות ונדות ושאר מרעין בישין למקום הקודש והמקדש, וזה ודאי שאם הדתיים העולים להר יפסיקו מהתעמולה לעלות, גם כמות העולים שאינם דתיים תרד באופן דרסטי, השם הטוב יכפר בעדם, ויבנה מהרה בית מקדשינו].
ויש בזה עוד ענין, דמבואר בביצה ה' א' ונפסק ברמב"ם פ"ב מממרים ה"ב שמנהג שנתפשט בכל ישראל א"א להתירם שזהו כדבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו, [ולפ"ז לעלות להר הבית הוא לכה"פ כמו לאכול משומן גיד הנשה שאין בו איסור אך ישראל קדושים נהגו בו איסור], ואין מקצת העם יכולים להתירו, כמבו' בתשו' מהרש"ל סי' ו', ועי' בס' כל נדרי פרק עו' באריכות. [ולכן לא מועילה התרה על מה שנהגו האשכנזים לא לאכול בשר ויין בתשעת הימים, וי"א שלכן לא מועילה התרה על מנהג האשכנזים לאסור אכילת קטניות בפסח, עי' בנשמת אדם הלכות פסח כלל קי"ב אות כ', ובשו"ת חת"ס או"ח סי' קכב, [אך עי' בתשו' דברי מלכיאל ח"א סי' כח אות יז לענין קטניות שהוא כנדר], ועי' ערוה"ש סי' רי"ז סעיף י"ד וסעיף ל"ו].
ודעת הרמב"ם [סופ"ו מהל' בית הבחירה] שגם בזה"ז אסור להיכנס למקדש, ויש ע"ז כרת, והראב"ד שם חלק. אך דעת התוס' בשבועות יד ב, וס' התרומה הל' ארץ ישראל, והיראים סי' רעז, והסמ"ג מצוה קסג, והר"ש שביעית פ"ו מ"א, והמהר"ם מרוטנבורג הובא בתוס' ביומא מד א, והרא"ש בתוס' ליבמות פ"ב ב, והחינוך שסב-שסג, והתשב"ץ ח"ג סי' ר"א כולהו ס"ל כהרמב"ם. [ועי' במלא הרועים אות ק' ערך קדושה ראשונה וכו', שאף הראב"ד מודה להרמב"ם לענין מעשה, ועי"ש שבי' בזה מה שלא השיג הראב"ד על הרמב"ם בפי"ט ממעשה"ק שם חייב הרמב"ם למעלה קדשים בחוץ בזמן הזה, ובתשו' בנין ציון סי' ב' דקדק מלשון הראב"ד שאף אם אין בו כרת מ"מ איסור יש בו, ועי"ש שבי' שמספק"ל להראב"ד בהאי מילתא, וכ"כ ר' צדוק הכהן מלובלין בתשו' תפארת צבי יו"ד סי' כ"ו אות י"א].
וכן הכריע המג"א סי' תקס"א סק"ב כהרמב"ם. וכן העתיק המשנה ברורה שם סק"ה. וכ"כ הבנין ציון ח"א סי' ב' והאבנ"ז יו"ד סי' תג. [ועי' דברי אמת לר' יצחק בכ"ר קונטרס י']. ועי' ליקוטי הלכות זבחים פרק י"ג ובתשו' הרידב"ז סי' לח.
אכן, כ"ז לענין בית המקדש, אולם לענין הר הבית אין איסור להיכנס בטומאת מת, כמבואר במשנה בכלים פ"א מ"ח שזבים זבות נדות ויולדות אין נכנסים להר הבית, אך המת עצמו מותר להיכנס להר הבית, [ועי' פסחים סז'], וכ"כ הרמב"ם פ"ז מבית הבחירה הט"ו. וא"כ לכאו' לאחר שידעו את המקום המדויק של המקדש [בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ט נקט שכיפת הסלע היא מקום אבן השתיה, אכן, בסי' תרצ"א סתר משנתו, ועי' ציץ אליעזר ח"י סי' ז מה שהביא ממהר"ח אלפנדרי ועוד, ובתשובות והנהגות ח"ג סי' לט הביא מס' עמק המלך ששכתב שיש סוד גדול מהאריז"ל למה מקום המקדש פנוי היום בלא בנין מעליו, וזה לכאו' סתירה לדברי הרדב"ז, ואכמ"ל], ויטבלו במקוה כשר, וללא שום חציצה, [ועי' ב"ק פ"ב ב' וברמב"ם פ"א ממקואות, ועי' בחשק שלמה ב"ק פ"ב א' לענין חפיפה].
אולם, בס' כפתור ופרח לר' אשתורי הפרחי פרק ו' הביא הגמ' ביבמות ז' ב, מאי חדשה שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה, וא"כ אין להיכנס כיום להר הבית בטומאת מת. ואמנם, זה תלוי במח' הראשונים בביאור הגמרא שם, שרש"י בי' דחצר החדשה היינו הר הבית, אך התוס' יבמות ו פירשו דחצר חדשה היינו עזרת נשים, [וכך לכאו' סבר הרמב"ם]. ואף לרש"י לכאורה אפשר להיכנס לאחר הערב שמש. ועי' פאת השולחן הלכות ארץ ישראל ג' סעיף י"ב בית ישראל אות כ"ו. ועי' בתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ה שכל דברי הכפתור ופרח לגבי ביאת מקדש הם באמת כפתור ופרח. [ועוד יש לחשוש בטבילה שמא ראה מים חלוקים או עכורים, עי' מג"א סי' תר"ו סק"ח, ועי' תשו' חת"ס ח"ו סי' לג, ואכמ"ל, ולפי דבריהם לכאו' יוצא שרק לאחר הערב שמש ובלי שיטיל מים בינתיים יכול להיכנס, וזה כמעט בלתי אפשרי].
ובתשו' יחוה דעת ח"א סי' כ"ה הביא שבדור הקודם היה חכם אחד שרצה להתיר לעלות להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי כתב בשו"ת ימי יוסף בתרא בקונטרס כבוד הלבנון עמ' קצא והלאה שהגאון בעל תורת חסד והגרי"ח זוננפלד דחו דבריו בשתי ידים עד כדי כך שנסתפקו אם אותו רב המתיר חייב נידוי, והימי יוסף שם הוסיף שלדעתו הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים, עי"ש. ועי' מנחת יצחק ח"ה סי' א.
[ולפ"ז צ"ל שמש"כ הרמב"ם באגרת שנכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו, אין הכוונה לבית המקדש, שהלא הרמב"ם עצמו פסק שאסור בזה"ז להיכנס בטומאה לביהמ"ק, [ולא מסתבר שכוונת הרמב"ם להר הבית שהלא זה אינו הבית הגדול והקדוש], אלא הכוונה שהתפלל בביכנ"ס הסמוך להר הבית הנקרא מדרש שלמה, ועי"ש בשו"ת מנחת יצחק].
והנה, עוד טענה חדשה יש בזה, והיא שכל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים [וביניהם, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה זלמן אוירבך, המנחת יצחק, הרב שאול ישראלי, הרב אליעזר יהודה ולדנברג, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב אביגדר נבנצל, הרב שלמה עמאר, הרב יהושע נויבירט, ועוד, ועי' עוד בכרוז הידוע מתשכ"ז] אסרו באיסור חמור להיכנס לכל השטח של הר הבית, מחמת כמה חששות וגזירות ותקנות, ולרבני הדור יש כח לתקן תקנות, עי' תשו' הב"ח הישנות [סי' ס] ובדברי מהרש"ם [שהיום משום מה לא יודעים את ערכו, אך הוא היה הפוסק של דורו בה' הידיעה, וכל דורו סמך עליו וענה אחריו מקודש] בספר משפט שלום קונטרס תיקון עולם, ובתשו' שלו ח"ה סי' עד, עי"ש מה שהביא מתשו' הרשב"א ח"ה סי' קכה בשם הר"י ן' מיגאש, ומהריטב"א ע"ז ל"ו ב, ועי' חכם צבי סי' כד, ובשיירי כנסת הגדולה סי' רכ"ח, וכיון שכן חייבים לשמוע לתקנתם של גדולי ישראל, ואין בי"ד מבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ועד היום לא שמעתי על בי"ד אחד ברמה של כל גדולי הדור הנ"ל שהתירו את הדבר.
[אגב, ידוע שאחת מהטענות החזקות נגד העולים להר הבית היא שאף אם נניח שהם אינם עוברים באיסור, מ"מ הלא הם מכשילים את אחינו התועים בעלייה להר ללא טבילה קודם, ומשום מה יש כאלו שזה נשמע להם חשש רחוק וזה משום שאינם יודעים את המציאות, אך בעיניי ראיתי בחומרי הפירסום של אותם העולים להר הבית שאחד מהפרויקטים שלהם הוא לשכנע את העולים להר הבית לטבול לפני, הרי שהם עצמם מודים שהרבה מהעולים עולים ללא טבילה ומטמאים את מקום המקדש, השם ירחם, וזה דבר שפשוט מזעזע ומחריד כל לב מתבונן, שהלא אין שום חיוב [ולכאו' אף לא מצוה] לעלות להר הבית, ומאידך גיסא עומד על המאזנים עליה המונית של טמאי מת זבים וזבות ונדות ושאר מרעין בישין למקום הקודש והמקדש, וזה ודאי שאם הדתיים העולים להר יפסיקו מהתעמולה לעלות, גם כמות העולים שאינם דתיים תרד באופן דרסטי, השם הטוב יכפר בעדם, ויבנה מהרה בית מקדשינו].
ויש בזה עוד ענין, דמבואר בביצה ה' א' ונפסק ברמב"ם פ"ב מממרים ה"ב שמנהג שנתפשט בכל ישראל א"א להתירם שזהו כדבר שנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו, [ולפ"ז לעלות להר הבית הוא לכה"פ כמו לאכול משומן גיד הנשה שאין בו איסור אך ישראל קדושים נהגו בו איסור], ואין מקצת העם יכולים להתירו, כמבו' בתשו' מהרש"ל סי' ו', ועי' בס' כל נדרי פרק עו' באריכות. [ולכן לא מועילה התרה על מה שנהגו האשכנזים לא לאכול בשר ויין בתשעת הימים, וי"א שלכן לא מועילה התרה על מנהג האשכנזים לאסור אכילת קטניות בפסח, עי' בנשמת אדם הלכות פסח כלל קי"ב אות כ', ובשו"ת חת"ס או"ח סי' קכב, [אך עי' בתשו' דברי מלכיאל ח"א סי' כח אות יז לענין קטניות שהוא כנדר], ועי' ערוה"ש סי' רי"ז סעיף י"ד וסעיף ל"ו].
