- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,877
- נקודות
- 695
יש לדון לשיטות הראשונים שעונג שבת הוא מהתורה, אם כן לריש לקיש (יומא ע"ג:) דחצי שיעור מותר מן התורה, יום הכיפורים שחל בשבת יהיה מחוייב לאכול כזית כדי לקיים מצות עונג שבת שהוא מצות עשה, ולענין יום כיפור לא הוי רק חצי שיעור דיום כיפור שיעורו בככותבת שהוא גדול מכזית.
ולכאורה יש לומר עפ"מ שקיימא לן באדם שאינו מתענג באכילה או המיצר על חלומו שמתענה אף בשבת שזהו עינוגו וכמש"כ הרשב"א ברכות לא: והדרכ"מ סי' תקכט אות ב' וכך נפסק בשו"ע סי' רפח עיי"ש. ואם כן יש מקום לומר גם בענייננו.
ובכלל י"ל שאף שחובת עונג בשבת הוא מה"ת, אולם צורת המצוה והיאך מקיימה זה מתקנת נביאים וכמש"כ היראים (בסי' תיד) שאף בהנאת גופו מקיים דין עונג וחזינן שדין עונג בא בפנים אחרות, והיינו שכך פירשוה הנביאים, שמצוות עונג מתקיימת בכל מה שמתענג ולאו דוקא אכילה, וזה גם הטעם שהמתענג בתעניתו קיים דין עונג, וכמו שמבואר בד' הר"ן פסחים צט: (ד"ה אבל) וז"ל ואע"ג דמצות עונג שבת נמי מדאורייתא הוא, התם לא פקדיה רחמנא אאכילה בהדיא, אלא לקדש את השבת ולענגו וכל היכא דלא מיענג אאכילה לא מיחייב בה.
ואף לפמש"כ היראים סימן צ"ב וז"ל שלש סעודות צוה יוצרנו שיאכלו בנ"י בשבת דכתיב "אכולהו היום" וכן משמע בשבולי הלקט (סי צג) עיי"ש ומבואר דג"ס מה"ת וא"כ הדק"ל. אמנם גם בד' היראים י"ל דדין ג"ס נתקנו כחלק ממצות עונג והינם פרט במצות עונג ולפ"ז י"ל דחיוב ג"ס כ"ז אם מקיים דין עונג באכילה אולם היכן שמקיימו בדרך אחרת כמש"כ היראים בהנאת גופו וכו' כלל לא נחית לחיוב ג"ס.
אמנם כל זה לא יעלה ארוכה בדעת הר"מ פ"א משבועות ה"ו שכתב שהנשבע להתענות בשבת לוקה משום שבועת שווא. וכתב בשו"ת הרשב"א (סימן תרי"ד) דהרמב"ם ס"ל דמן התורה מחוייבים בשבת לאכול כזית פת כמו בלילה ראשונה דפסח, מטעם "שהוא סובר שאסור להתענות בשבת מה"ת מדאמרינן בברכות וכו' אלמא בשבתות צריך לאכול פת מדאורייתא עכ"ל עיי"ש. ולדבריו הדק"ל. וכך נשאל בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש אורח חיים סימן לו) עיין שם.
ולכן נ"ל דאף לר"ל שחצי שיעור אסור רק מדרבנן אבל אינו נדחה מחמת דין עונג משום שיכול לקיים בדבר אחר (ומה שתקנו אכילה זה תק"ח והנביאים) בדומה קצת למש"כ הפמ"ג סי' רמב א"א סק"א גבי יוקר הדגים עיי"ש. אולם יל"ע מדברי הש"ך סי' רלט סק"כ שכתב דדעת הר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מח"ש שאסור מה"ת דהוא רק מרבויא ואינו לאו מיוחד לאיסורו משא"כ כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור ועוד דדבר שהוא מדרבנן איכא למימר העמידו דב' כשל תורה עכת"ד. ולפ"ז יוצא שלדעת ר"ל יהיה מותר לאכול ח"ש לקיים מצוות עונג, משום שדוחה היא איסור של חצי שיעור. וכן משמע בשו"ת בית הלוי (ח"א סי' ב' ד"ה אמנם) דמצוה דרבנן דוחה איסור של ח"ש. אמנם י"ל שבדידן דהוי תקנת חכמים בדין עונג ואפשר ע"י ד"א לכ"ע אינו דוחה ח"ש ויל"ד.
ובדברים הללו, אפשר ליישב מה שנסתפק בספר לימודי ה' (לימוד קפ"ג) במי שאין לו לקיים מצות עונג שבת רק בדבר איסור אי דוחה לא תעשה ודוק.
ולכאורה יש לומר עפ"מ שקיימא לן באדם שאינו מתענג באכילה או המיצר על חלומו שמתענה אף בשבת שזהו עינוגו וכמש"כ הרשב"א ברכות לא: והדרכ"מ סי' תקכט אות ב' וכך נפסק בשו"ע סי' רפח עיי"ש. ואם כן יש מקום לומר גם בענייננו.
ובכלל י"ל שאף שחובת עונג בשבת הוא מה"ת, אולם צורת המצוה והיאך מקיימה זה מתקנת נביאים וכמש"כ היראים (בסי' תיד) שאף בהנאת גופו מקיים דין עונג וחזינן שדין עונג בא בפנים אחרות, והיינו שכך פירשוה הנביאים, שמצוות עונג מתקיימת בכל מה שמתענג ולאו דוקא אכילה, וזה גם הטעם שהמתענג בתעניתו קיים דין עונג, וכמו שמבואר בד' הר"ן פסחים צט: (ד"ה אבל) וז"ל ואע"ג דמצות עונג שבת נמי מדאורייתא הוא, התם לא פקדיה רחמנא אאכילה בהדיא, אלא לקדש את השבת ולענגו וכל היכא דלא מיענג אאכילה לא מיחייב בה.
ואף לפמש"כ היראים סימן צ"ב וז"ל שלש סעודות צוה יוצרנו שיאכלו בנ"י בשבת דכתיב "אכולהו היום" וכן משמע בשבולי הלקט (סי צג) עיי"ש ומבואר דג"ס מה"ת וא"כ הדק"ל. אמנם גם בד' היראים י"ל דדין ג"ס נתקנו כחלק ממצות עונג והינם פרט במצות עונג ולפ"ז י"ל דחיוב ג"ס כ"ז אם מקיים דין עונג באכילה אולם היכן שמקיימו בדרך אחרת כמש"כ היראים בהנאת גופו וכו' כלל לא נחית לחיוב ג"ס.
אמנם כל זה לא יעלה ארוכה בדעת הר"מ פ"א משבועות ה"ו שכתב שהנשבע להתענות בשבת לוקה משום שבועת שווא. וכתב בשו"ת הרשב"א (סימן תרי"ד) דהרמב"ם ס"ל דמן התורה מחוייבים בשבת לאכול כזית פת כמו בלילה ראשונה דפסח, מטעם "שהוא סובר שאסור להתענות בשבת מה"ת מדאמרינן בברכות וכו' אלמא בשבתות צריך לאכול פת מדאורייתא עכ"ל עיי"ש. ולדבריו הדק"ל. וכך נשאל בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש אורח חיים סימן לו) עיין שם.
ולכן נ"ל דאף לר"ל שחצי שיעור אסור רק מדרבנן אבל אינו נדחה מחמת דין עונג משום שיכול לקיים בדבר אחר (ומה שתקנו אכילה זה תק"ח והנביאים) בדומה קצת למש"כ הפמ"ג סי' רמב א"א סק"א גבי יוקר הדגים עיי"ש. אולם יל"ע מדברי הש"ך סי' רלט סק"כ שכתב דדעת הר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מח"ש שאסור מה"ת דהוא רק מרבויא ואינו לאו מיוחד לאיסורו משא"כ כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור ועוד דדבר שהוא מדרבנן איכא למימר העמידו דב' כשל תורה עכת"ד. ולפ"ז יוצא שלדעת ר"ל יהיה מותר לאכול ח"ש לקיים מצוות עונג, משום שדוחה היא איסור של חצי שיעור. וכן משמע בשו"ת בית הלוי (ח"א סי' ב' ד"ה אמנם) דמצוה דרבנן דוחה איסור של ח"ש. אמנם י"ל שבדידן דהוי תקנת חכמים בדין עונג ואפשר ע"י ד"א לכ"ע אינו דוחה ח"ש ויל"ד.
ובדברים הללו, אפשר ליישב מה שנסתפק בספר לימודי ה' (לימוד קפ"ג) במי שאין לו לקיים מצות עונג שבת רק בדבר איסור אי דוחה לא תעשה ודוק.
