לפי הגר"ח הנודע של 2 אתרוגים (שאין הידור לאחר המצווה), לכאורה האוכל בפורים ארוחת בוקר חלבית פשוטה כבר יצא ידי חובתו, ושוב לא הוי הידור מה שאוכל אח"כ סעודה בשרית כיד המלך.
לפי הגר"ח הנודע של 2 אתרוגים (שאין הידור לאחר המצווה), לכאורה האוכל בפורים ארוחת בוקר חלבית פשוטה כבר יצא ידי חובתו, ושוב לא הוי הידור מה שאוכל אח"כ סעודה בשרית כיד המלך.
לפי הגר"ח הנודע של 2 אתרוגים (שאין הידור לאחר המצווה), לכאורה האוכל בפורים ארוחת בוקר חלבית פשוטה כבר יצא ידי חובתו, ושוב לא הוי הידור מה שאוכל אח"כ סעודה בשרית כיד המלך.
א. נוהגים לאכול סעודה בשרית גם בבוקר.
ב. בסעודת פורים יש יותר פוסקים שסוברים שחובה לאכול בשר מאשר פוסקים שסוברים שיש חיוב לאכול לחם, ממילא הלחם והגבינה לא יפטור אותו מהבשר.
(קראתי פעם מאמר שהביא את כל השיטות בנושא, אבל כרגע לא מצאתי אותו זה מה שמצאתי בשיטוט ברשת.
לפי הגר"ח הנודע של 2 אתרוגים (שאין הידור לאחר המצווה), לכאורה האוכל בפורים ארוחת בוקר חלבית פשוטה כבר יצא ידי חובתו, ושוב לא הוי הידור מה שאוכל אח"כ סעודה בשרית כיד המלך.
באתרוגים יד"ח ואין צורך לנענע שוב וממילא ל"ש הידור לאחר המצוה משא"כ בסעודת פורים שכל היום מצווה לאכול ולשמוח
וכפי שהסברתי באשכול אחר את ד' הגר"ח, ע"ד פריעת חוב. האם שייך שאדם יפרע שוב את חובו? זה ברור שלא.
וזה בדיוק סברת הגר"ח. אדם צריך לעשות את המצווה כדי ל'השלים את חיובו'. ברגע שקיימו ונטל את האתרוג הכשר ממילא אינו יכול ליצור חיוב חדש, כי מעולם ליתא בזה חיוב כפול (ובזה גם מבואר במה זה שונה ממי שאינו מצווה ועושה, שאמנם אינו באותה דרגת חיוב אבל סוף סוף יש כאן מצווה שהוא שייך לגבה), משא"כ בסעודת פורים שכל היום מצווה לאכול ולשמוח וכאמור.