- הודעות
- 10
- תודות
- 25
- נקודות
- 2
הנה ידועה קושיית הגרעק״א על התוס׳ ב״מ ב. ד״ה ויחלוקו דכתבו התוס׳ דבמנה שלישי נחשבים המפקידים שניהם אוחזים במנה השלישי ע״י הנפקד והקשה בגרקע״א בדו״ח מהגמ׳ ב״מ כח. בימנים וסימנים יניח ואמאי הרי נחשבים הם אוחזים ע״י המוצא ולמה לא פסקינן ׳יחלוקו׳ והשאיר בצ״ע
וידוע לתרץ בשם הגר״ח (הובא בברכ״ש ב״מ סי׳ א אות ב) דהמשיב אבידה אינו יכול להחזיר ביחלוקו כיוון דיש לו שעבוד להחזיר לבעלים ודאי (מדין מצוות השב תשיבם)
והנה בגמ׳ ב״מ ז: דב׳ אדוקין בשטר מבואר דאם הגיע השטר לאדם אחר לא יוציאו עולמית (לשי׳ ת״ק ואילו לר״י הרי השטר בחזקתו כיוון דחזקה היא שלוה שפרע קורע שטרו ולא נאמן לטעון פרעתי בכהאי גוונא) וקשה קושיית רעק״א גם בגמ׳ זו ויש לתרץ בשם הגר״ח כאמור
אך יש להקשות על דברי הגר״ח דהרי בכל הסוגיא הקודמת לב׳ אדוקין בשטר מוכח דדיני התורה נקבעים ע״פ הפסק בדיני ממונות ואם בדיני ממונות פסקנו דהבעלות שלו ויכול להקדישה ואם לא אין לו צד הקדש כלל (עיי״ש באיבעיא של הקדישה בלא תקפה וכן בראיה ממסותא וכן בתקפו כהן והדברים ידועים) וא״כ קשיא דהרי בדיני ממונות פסקנו יחלוקו ומדוע לא יכריע פסק זה לעניין השבת אבידה דנחשב כל אחד ודאי בעלים לחצי וצע״ג.
ושאלתי שאלה זו את מו״ר הגר״א אריאלי שליט״א ואמר לי שחשב ארוכות בשאלה זו ותשובתו היא דמה שמשיב אבידה צריך להשיב לבעלים ודאי אין זו רק מצווה דידיה כי אם הכרעה בנוגע לחפצא של הממון.
האם מוכרים לכם תירוצים נוספים וכן מה דעתכם על תירוץ הגר״א אריאלי
בתודה, המצפה לישועות ד׳.
וידוע לתרץ בשם הגר״ח (הובא בברכ״ש ב״מ סי׳ א אות ב) דהמשיב אבידה אינו יכול להחזיר ביחלוקו כיוון דיש לו שעבוד להחזיר לבעלים ודאי (מדין מצוות השב תשיבם)
והנה בגמ׳ ב״מ ז: דב׳ אדוקין בשטר מבואר דאם הגיע השטר לאדם אחר לא יוציאו עולמית (לשי׳ ת״ק ואילו לר״י הרי השטר בחזקתו כיוון דחזקה היא שלוה שפרע קורע שטרו ולא נאמן לטעון פרעתי בכהאי גוונא) וקשה קושיית רעק״א גם בגמ׳ זו ויש לתרץ בשם הגר״ח כאמור
אך יש להקשות על דברי הגר״ח דהרי בכל הסוגיא הקודמת לב׳ אדוקין בשטר מוכח דדיני התורה נקבעים ע״פ הפסק בדיני ממונות ואם בדיני ממונות פסקנו דהבעלות שלו ויכול להקדישה ואם לא אין לו צד הקדש כלל (עיי״ש באיבעיא של הקדישה בלא תקפה וכן בראיה ממסותא וכן בתקפו כהן והדברים ידועים) וא״כ קשיא דהרי בדיני ממונות פסקנו יחלוקו ומדוע לא יכריע פסק זה לעניין השבת אבידה דנחשב כל אחד ודאי בעלים לחצי וצע״ג.
ושאלתי שאלה זו את מו״ר הגר״א אריאלי שליט״א ואמר לי שחשב ארוכות בשאלה זו ותשובתו היא דמה שמשיב אבידה צריך להשיב לבעלים ודאי אין זו רק מצווה דידיה כי אם הכרעה בנוגע לחפצא של הממון.
האם מוכרים לכם תירוצים נוספים וכן מה דעתכם על תירוץ הגר״א אריאלי
בתודה, המצפה לישועות ד׳.