על שלוש שאלות עונים תירוץ אחד - למה? (1 צופה)

[מחזה אברהם]

אבל השאלה היא הא גופא: האם זה מושכל ראשון או שלא

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שבאמת הדבר אינו מושכל כלל שאולי ארבע ואולי שתים ומה יש דווקא בשלוש
וכן זה רק בחינת אפשר אבל לא ודאי ובדיני תורה אנו מחפשים תמיד את הודאי
וכן מגוף מחלוקת האם חזקה היא בשנים או בשלוש נראה שזה לא דין של הסתברות שאפוא מצינו כזה דבר שבכל נושא יש נחלקו האם המסתבר הוא שנים או שלוש
וכן אפשר להוכיח מכל הדימוי של חזקה שור המועד לחזקת ג' שנים שהרי שם זה מדין מוחזק ואינו הסתברות סתם
ואני שמעתי לומר שייסוד הג"פ אינו שמלמדים על איזה מקרה כלשהוא אלא שבכל מקום שיש ג"פ אנו דנים ע"פ הג' דככך אנו מחזיקים את הדבר
ודוגמא לזה המבואר ברמב"ם ששור שנגח גם לסירוגין וגם שלוש סוגים של בהמות אז הוא מועד רק לסירוגים ולאותם בהמות
למרות שאם נחפש סיבה אז ודאי שיש סיבה את ולא שנים אלא הביאור שלא מחפשים סיבה אלא נוהגים ע"פ מה שמופיע לפנינו
ומוכח מכל הראשו' בריש חזקת שדנו משום המע"ה בחזקת ג"פ שזה ניהוג של מצב קיים
ואשמח לשמוע את חוות הדעת של חברי הפורום

 

[בדרך חדשה]

אני חושב שבאמת הדבר אינו מושכל כלל שאולי ארבע ואולי שתים ומה יש דווקא בשלוש
וכן זה רק בחינת אפשר אבל לא ודאי ובדיני תורה אנו מחפשים תמיד את הודאי
וכן מגוף מחלוקת האם חזקה היא בשנים או בשלוש נראה שזה לא דין של הסתברות שאפוא מצינו כזה דבר שבכל נושא יש נחלקו האם המסתבר הוא שנים או שלוש
וכן אפשר להוכיח מכל הדימוי של חזקה שור המועד לחזקת ג' שנים שהרי שם זה מדין מוחזק ואינו הסתברות סתם
ואני שמעתי לומר שייסוד הג"פ אינו שמלמדים על איזה מקרה כלשהוא אלא שבכל מקום שיש ג"פ אנו דנים ע"פ הג' דככך אנו מחזיקים את הדבר
ודוגמא לזה המבואר ברמב"ם ששור שנגח גם לסירוגין וגם שלוש סוגים של בהמות אז הוא מועד רק לסירוגים ולאותם בהמות
למרות שאם נחפש סיבה אז ודאי שיש סיבה את ולא שנים אלא הביאור שלא מחפשים סיבה אלא נוהגים ע"פ מה שמופיע לפנינו
ומוכח מכל הראשו' בריש חזקת שדנו משום המע"ה בחזקת ג"פ שזה ניהוג של מצב קיים
ואשמח לשמוע את חוות הדעת של חברי הפורום

לחץ כדי לכווץ...

מר דן בעיקר על 3 ולא 4
אמנם, לכאורה באמת עיקר הענין אינו דוקא ב3 או 4 אלא בכלל: תירוץ אחד או... (היינו, מספר כ"ש יותר מאחד)

ושמא כוונת מר שיש משהו ב3 ואין זה ריבוי בעלמא (ז"א, זה ודאי שיש משהו ב3 בשור המועד וחזקה ועוד, ועיקר כוונתי בענין זה במסוים)

 

[מחזה אברהם]

אני חושב שיש משהו מיוחד בג' וכמו שציינתי שלא סתם נחלקו בשתים או שלוש
ונראה לי שעיקר הנקודה היא ששנים זה צד קיים ושלוש זה להנהיג את הצד
וראיה לזה מדברי הרמב"ן ביבמות ס"ד דבשור המועד צריך ג' כיון שהמע"ה והביאור שלהוציא ממון צריך צד קיים
ובעצם לכו"ע חזקה זה בשנים אלא שנחלקו אי צריך גם להנהיג את זה

 

[איש פשוט]

ומה עם החסידים?

לחץ כדי לכווץ...

מכונת התספורת.

כפי שהרחיב לעיל הרב @נדיב לב, הרי הדברים כפתור ופרח, כי החסידים בלאו הכי מתרצים כמה (שיותר) תירוצים...​

לחץ כדי לכווץ...

נו, זה בחינת פאות וזקן

 

[ספרייה תורנית]

וכעת מבלי לגרוע מערכה העצום של שיטת בריסק, אפשר להצביע על נקודת התורפה שטמונים גם בה, וייתכן בהחלט שזו הסיבה שהשיטה הגלציאנית (ולא רק...) דחתה בשתי ידיים. דבר ראשון כמו שכבר הוסבר לעיל, התורה איננה מדע, ולא בהכרח ניתנת להכללה תחת שיטה שכלית-לוגית אחת, חדה ומובנית בבסיס כל חלקי הסוגיא. ולעיתים, ניסיון ליצוק הכל לתבנית אחת, לכפות אחידות מושגית עלול להוביל לעיוות הפשט, כי תורה שבעל פה איננה שיטה אקדמית, והיא כוללת גם מחלוקות, שיטות ודעות שונות, חלקן סותרות, חלקן מתקיימות זו לצד זו. אבל חיפוש דווקני אחר "מהות אחת" שמיישבת את כל הסתירות עלול להחמיץ את ריבוי הפנים של התורה, ואף מטה מכך, זה גורם להתרחקות מהפשט ומההקשר ההלכתי/לשוני/תרבותי של הסוגיא. יש סוגיות שבהן ההיגיון פשוט, לשון הגמרא ברורה, ואין צורך לבנות מערכת שלמה של חקירות, ליצור עולם מושגים חלופי שלעיתים נראה כמו המצאה יש מאין (לפעמים שיטת בריסק נראית כאילו היא מדלגת מעל הפשט כדי להגיע תיכף לשכבת המושגים שהגה בית היוצר הבריסקאי... וזו הסיבה לנייעס בלימוד שנכנס בדורות האחרונים.... ואכמ"ל).

לחץ כדי לכווץ...

תשובה מבעל המשמר הלוי סימן כא המצו"ב

לדוגמא, ביד החזקה, יש מאות סתירות מסוגיות הש"ס, וכל מי שלומד בו כסדר מבין היטב שאי אפשר להסתמך על הגדרות כאלה ואחרות בלי להתייחס לכללים נוספים שהראשונים והאחרונים טרחו להעמיד בדבריו (כללי הפסיקה ברמב"ם וכמו מי נהג לפסוק, וכמצוי רבות במ"מ ועוד), כמו גם גרסאות אחרות שהיו בפניו, או אם פסק לפי הירושלמי או הבבלי, או סתירה בין ספריו המורה והתשובות, וכמו שכבר העיר על כך הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין ואעתיק כאן את לשונו:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב.

לחץ כדי לכווץ...

תשובת בריסק להשגת הרב וינברג באות ו'

 

[נדיב לב]

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד

לחץ כדי לכווץ...

דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא אצל ר' יוסף ענגיל זצ"ל, מגדולי חכמי גליציא, שמעלה בספרו גבורות שמונים לא פחות משמונים(!) תירוצים על קושיא אחת. מה גרם לו לייגע את מוחו ולהתיש קולמוסו כדי ליישב הערה אחת בשמונים אופנים?

לחץ כדי לכווץ...

אגב, נתקלתי בספר שמתיימר ליישב במהלך אחד - מאה שלושים קושיות בעניני פורים.
מה עדיף?
שמונים תירוצים לקושיא אחת, או "מאה שלושים קושיות" לתירוץ אחד?....

וכעת מבלי לגרוע מערכה העצום של שיטת בריסק, אפשר להצביע על נקודת התורפה שטמונים גם בה,
לעיתים, ניסיון ליצוק הכל לתבנית אחת, לכפות אחידות מושגית עלול להוביל לעיוות הפשט, כי תורה שבעל פה איננה שיטה אקדמית, והיא כוללת גם מחלוקות, שיטות ודעות שונות, חלקן סותרות, חלקן מתקיימות זו לצד זו. אבל חיפוש דווקני אחר "מהות אחת" שמיישבת את כל הסתירות עלול להחמיץ את ריבוי הפנים של התורה, ואף מטה מכך, זה גורם להתרחקות מהפשט ומההקשר ההלכתי/לשוני/תרבותי של הסוגיא. יש סוגיות שבהן ההיגיון פשוט, לשון הגמרא ברורה, ואין צורך לבנות מערכת שלמה של חקירות, ליצור עולם מושגים חלופי שלעיתים נראה כמו המצאה יש מאין (לפעמים שיטת בריסק נראית כאילו היא מדלגת מעל הפשט כדי להגיע תיכף לשכבת המושגים שהגה בית היוצר הבריסקאי... וזו הסיבה לנייעס בלימוד שנכנס בדורות האחרונים.... ואכמ"ל).

לחץ כדי לכווץ...

וכעת אוסיף.
לפעמים ההתעקשות לכפות מהלך אחד, לשרטט בדווקנות קו אחיד בכל מצב, עלולה לייצר מלאי בלתי מוגבל של קושיות פורחות באוויר.

 

[במאמר פיו]

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד

וזה היסוד של חזקה ועוד

ויש לדון למה באמת כ"ה, למה עדיף תירוץ אחד משלושה?​

לחץ כדי לכווץ...

זה נקרא התער של אוקאם.
וזו תפיסה הרבה יותר ישנה מהגר"ח עצמו
עיין בערך במכלול - שגם דן בדיוק בשאלתך- למה? (מצ"ב לינק למכלול)
.
רוב הלומדים לא שמעו מעולם על עיקרון זו או על דיון זה.
ורוב מי שהפנתי לשם הודה לי (חס ושלום לחשוד בי שכוונתי ללייק, כוונתי להדגיש לך שיש ערך בערך זה)

תערו של אוקאם – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[איש פשוט]

זה נקרא התער של אוקאם.
וזו תפיסה הרבה יותר ישנה מהגר"ח עצמו
עיין בערך במכלול - שגם דן בדיוק בשאלתך- למה? (מצ"ב לינק למכלול)
.
רוב הלומדים לא שמעו מעולם על עיקרון זו או על דיון זה.
ורוב מי שהפנתי לשם הודה לי (חס ושלום לחשוד בי שכוונתי ללייק, כוונתי להדגיש לך שיש ערך בערך זה)

תערו של אוקאם – המכלול

www.hamichlol.org.il

לחץ כדי לכווץ...

אם היית משקיע 3 דקות היית רואה שזה הובא כבר בהודעה התשיעית.

תַערו של אוקאם הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. על פי עיקרון זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש להעדיף את הפשוט מביניהם, שבו המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים (ועל כן, מכונה כלל זה גם בשם "חוק החיסכון").

כיום מקובל להביע את הכלל המוכר כ"תערו של אוקאם" בעזרת המשפט "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך" (בלטינית: "Entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem"). ניסוח זה, שמקורו במאה ה-17, מציב את העיקרון כבסיס ל"אונטולוגיה פרסימונית", כלומר גישה פילוסופית הדוגלת בחיסכון במספר הישויות. ויליאם איש אוקאם עצמו נתן את הכלים למצוא את הישויות המינימליות הנדרשות:

אֵין צֹרֶךְ לְהָנִיחַ דָּבָר מִבְּלִי שֶׁנִּתְּנָה לְכָךְ סִבָּה, אֶלָּא אִם הוּא בָּרוּר מֵאֵלָיו, אוֹ יָדוּעַ מֵהַנִּסָּיוֹן, אוֹ שֶׁהוֹכָחָתוֹ נִתֶּנֶת מִכּוֹחַ סַמְכוּתָם שֶׁל סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ.

— ויליאם איש אוקאם

תערו של אוקאם הוא כלי מופשט שעוזר להיפטר מהסברים מסובכים שלא לצורך
הרעיון המובא ב"תערו של אוקאם" קשור באופן הדוק לרעיונות של "פשטות", "אלגנטיות" ו"אסתטיקה", והוא מצא את מקומו במספר ביטויים לאורך הדורות:

”כאשר ישנם שני הסברים שוי ערך לאותה תופעה, יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר.” (ניסוח מודרני)
”כאשר אנו מעלים במחשבתנו שיעשו שניים נפעל אחד, אם נדמה שהאחד עשה את כולו וגם השני עשה את כולו - יהיה זה הבל, כי אם הראשון עשה את כולו לא נשאר בו לשני מאומה לעשות, ואם נדמה שהאחד עשה את מקצתו והשני עשה מקצתו, הרי כל חלק שייך לעושה אחד ואין לו בו שותף."” (רבי סעדיה גאון)[1])
”הדברים אשר יתבררו מצד הבאת הראיה עליהם ותהיה מציאתם מציאה שאי אפשר לדחותה, אין אנו צריכים להעלות על דעתנו, שהם יותר ממה שהצורך מביא אליו בהשלמת הדבר שהוא לראיה עליהם.” (רבנו בחיי)[2]
”כל היכא דאיכא לאקשויי חדא ולשנויי שינויא דמיתרצא ביה כולא מתניתין טפי עדיף מאפושי הויי ופירוקי.” (רשב"א)
(תרגום מארמית: ”כל מקום שאפשר להקשות קושיה אחת ולתרץ תירוץ אחד שיסביר את כל המשנה זה עדיף מאשר להרבות קושיות ותירוצים”)[3]
”אין צורך במציאת סיבות לתופעות הטבע מעבר לאלו שהן נכונות ומספיקות כדי להסביר את התופעות הללו.” (אייזיק ניוטון)
”כאשר תירוץ אחת מתרצת שלוש קושיות, במקום להזדקק בעבורן לשלושה תירוצים - תמצא תירוץ אחת שתענה על כל הקושיות” (הרב חיים הלוי סולובייצ'יק).
”הפשטות היא החכמה האולטימטיבית.” (לאונרדו דה וינצ'י)

תערו של אוקאם – המכלול

www.hamichlol.org.il

לחץ כדי לכווץ...

 

[דבר היושר]

אם שלושת הקושיות שעולות לנו - מגיעות מאותה נקודת הנחה, 'סימן' שאותה נקודת הנחה היא טעותית שהרי בשלה באנו לשלושת התמיהות הללו, והרי 'המקרה לא יתמיד', ומוכחת הנקודת הנחה היסודית השנייה שאותה אנו מכריחים.

למה דווקא שלוש פעמים? ולא שניים או עשר, זה כבר אמר מו"ר הגרי"ג - שזה חידוש התורה - ששלוש פעמים הם נקראות מספר מספיק בכדי להיקראות כ'התמדה'.

 

[בדרך חדשה]

אם שלושת הקושיות שעולות לנו - מגיעות מאותה נקודת הנחה,

לחץ כדי לכווץ...

אבל זה בדיוק מה שאנחנו לא יודעים, האם באמת זה בא מאותה הנקודה הנחה, ואז אכן כדברי מר הרי שיש בכאן טעות בהנחה

וממילא, איך אפשר לדעת האם באמת כולן מאותה הנחה או שלא?

'סימן' שאותה נקודת הנחה היא טעותית שהרי בשלה באנו לשלושת התמיהות הללו, והרי 'המקרה לא יתמיד', ומוכחת הנקודת הנחה היסודית השנייה שאותה אנו מכריחים.

למה דווקא שלוש פעמים? ולא שניים או עשר, זה כבר אמר מו"ר הגרי"ג - שזה חידוש התורה - ששלוש פעמים הם נקראות מספר מספיק בכדי להיקראות כ'התמדה'.

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שדברי הגרי"ג אינם אמורים במה שהוא סיבה (למשל בשור המועד לו נניח שזה הרגל)

 

[דבר היושר]

אבל זה בדיוק מה שאנחנו לא יודעים, האם באמת זה בא מאותה הנקודה הנחה, ואז אכן כדברי מר הרי שיש בכאן טעות בהנחה

וממילא, איך אפשר לדעת האם באמת כולן מאותה הנחה או שלא?

לחץ כדי לכווץ...

מה זאת אומרת?

כיצד היסוד שייסדנו מתרץ על שלושת הקושיות - בגלל שהוא מעמיד עיקרון אחר בסוגיא, וסותר את העיקרון הבסיסי שהעמדנו בתחילה. הדברים פשוטים ובהירים - ממש נפלאתי שזקוקים לפתוח אשכול על דבר כזה.

 

[בדרך חדשה]

מה זאת אומרת?

כיצד היסוד שייסדנו מתרץ על שלושת הקושיות - בגלל שהוא מעמיד עיקרון אחר בסוגיא, וסותר את העיקרון הבסיסי שהעמדנו בתחילה. הדברים פשוטים ובהירים - ממש נפלאתי שזקוקים לפתוח אשכול על דבר כזה.

לחץ כדי לכווץ...

אדגיש שוב ושוב ושוב
אם אכן זה פשוט וברור (והיינו, שזה מושכל ראשון), הרי אה"נ כדברי מר, ואין מה לדון בזה

אכן, השאלה היא האם באמת זה מושכל ראשון או שלא

וכל הדיון והמו"מ בכאן הוא לו נניח שאין זה באמת מושכל ראשון

אלא אמנם ענין הגיוני ומסתבר, אך למה?

 

[שמעון הגלילי]

בלת"ק.
כאן מביאה הגמרא שלוש שאלות עם תירוץ אחד שחוזר על עצמו

 

[אפיקי מים]

בלת"ק.
הנאמר בשם הגר"ח זצ"ל הוא ביאור בדין חזקה,
והיינו ששור רגיל מסתמא אינו נוגח, ושור שנגח עשה מעשה משונה, אא"כ נאמר שכך הוא טבעו והוא 'שור נַגָח',
אלא שעל ידי נגיחה אחת עדיין אין הצדקה להניח שהוא שור מהסוג הנזכר כיון שיותר מוזר להניח שהוא 'שור נגח' מלהניח ששור רגיל נגח סתם,
ואחרי ג' פעמים נאמר דין 'חזקה' שכבר מסתבר יותר להניח שהוא 'שור נגח' מאשר להניח שהוא שור רגיל שנגח במקרה,
ובזה נחלקו חזקה בכמה, ודנה הגמ' ללמוד משור המועד לחזקת ג' שנים.
והכלל והעיקר שחזקה היא ההנחה הפשוטה לפי המכלול, וכמו ששור שנולד אינו נחשב לשור נגח בלא שום הוכחה,
והיינו רק משום שאין לבדות שהוא שור חריג, אא"כ הוא התנהג כמה פעמים באופן חריג שכבר פשוט יותר לומר שהוא חריג בעצם.
ואותו העניין שייך גם בחזקת ג' שנים, שמסתמא שדה שייכת למי שנודע כבעלים האחרון,
אא"כ ארע דבר משונה שהחזיק אחר בפניו ג' פעמים והוא לא מחה, שעי"ז פשוט יותר לומר שהשדה עברה בעלות,
ועי"ז ההסתכלות הפשוטה היא כך.

ואולם בודאי שאין בזה שום הוכחה, ואם יש ג' קושיות בתורה אין סיבה להניח שהתשובה הנכונה היא זו שתענה על שלשתם,
ואין שום מחלוקת בין הגר"ח ור"י ענגיל זצ"ל. כל האמור מהגר"ח הוא בעניין חזקה, שעל ידי ג' בעיות, הפשטות היא שהדבר שונה מהרגיל
ולא שהוא רגיל, ואע"פ שאם אין בעיות בכלל הפשטות היא כפי הרגילות.

ודומה שנלקחו דברי הגר"ח מהקשרם לקושיות ותירוצים בעלמא.
אם כי יש לציין שבודאי מצד הפשטות בדרך כלל תירוץ אחד שמתרץ כמה קושיות הוא יותר פשוט
וייתכן שעדיף לשתמש בו עד כמה שאין הכרח לעשות אחרת, רק שאין בזה שום הוכחה לאמיתות התירוץ.
ואם יש שני הצעות ליישובים על כמה קושיות, הא' תירוץ אחד והב' כמה תירוצים שניהם ייתכנו,
ואולם סדר התירוצים - לדוגמה - יהיה התירוץ האחד קודם, ואח"כ המהלך של כמה תירוצים.

(הצצתי שהביאו מכמה ראשונים שעדיף תירוץ אחד, ונראה לי שגם כוונתם היתה שאם כל הצורך הוא רק להמלט מהבעיה ואפשר לעשות זאת בשני אופנים עדיף לנקוט את התירוץ הפשוט יותר, כיון שעד כמה שהוא קיים אין הכרח להסתבך.)

 

[בד קודש]

אני שאלתי שוב ושוב למה כי אני מסכים לכל מה שנכתב, אבל זה עדיין לא מסביר את השורש ממש, למה הכל באמת נכון

לחץ כדי לכווץ...

אחר כל הדיון הארוך ודי עקר, ומבלי להכנס לגופו של עניין,
נראה לומר שיש בשאלתך סתירה מובנית.
דבר שמסתבר, ובכלל סברא, זהו דבר שבעיקרו הוא מובן. ואמנם יתכן שלאחד יסתבר כך ולחבירו אחרת, אבל אז לא נחשיב זאת כדבר המסתבר אלא כדבר שיש מחלוקת לגבי הסתברותו.
המילים "למה זה מסתבר" הם מילים שסותרות זו את זו וכמו יאמר מר "מים יבשים"....

עד כמה שכבודו מבין כי יש הסתברות בדבר, הרי שזהו ה'ככה' הכי גדול שיש שעונה על כל 'למה' שקיים.
ואם כבודו לא מבין את ההסתברות שבדבר, הרי אין טעם לשאול למה, אלא לבאר מדוע נראה לכבודו שהסברא נותנת להיפך.

 

[ענף עץ]

אחר כל הדיון הארוך ודי עקר,

לחץ כדי לכווץ...

למה לזלזל בכל הכותבים?

ומבלי להכנס לגופו של עניין

לחץ כדי לכווץ...

ולגופו של עניין?

 

[בד קודש]

למה לזלזל בכל הכותבים?

לחץ כדי לכווץ...

ח"ו לא זלזול,
אבל כמדומני שלא היו הסכמות של ממש.
בפרט לא בחלק עליו דיברתי.

ולגופו של עניין?

לחץ כדי לכווץ...

לא התיישבתי בנושא,
אי"ה עוד חזון למועד...
אגיב על כך בהזדמנות.

 

[בדרך חדשה]

אחר כל הדיון הארוך ודי עקר, ומבלי להכנס לגופו של עניין,
נראה לומר שיש בשאלתך סתירה מובנית.
דבר שמסתבר, ובכלל סברא, זהו דבר שבעיקרו הוא מובן. ואמנם יתכן שלאחד יסתבר כך ולחבירו אחרת, אבל אז לא נחשיב זאת כדבר המסתבר אלא כדבר שיש מחלוקת לגבי הסתברותו.
המילים "למה זה מסתבר" הם מילים שסותרות זו את זו וכמו יאמר מר "מים יבשים"....

עד כמה שכבודו מבין כי יש הסתברות בדבר, הרי שזהו ה'ככה' הכי גדול שיש שעונה על כל 'למה' שקיים.
ואם כבודו לא מבין את ההסתברות שבדבר, הרי אין טעם לשאול למה, אלא לבאר מדוע נראה לכבודו שהסברא נותנת להיפך.

לחץ כדי לכווץ...

רבינו @בד קודש שליט"א, אני מסכים
אם אכן באמת זה מושכל ראשון פשוט וברור, הרי דאה"נ אין מה לבאר בזה
וכל הנידון כאן הוא רק אם זה לא כך, וזה לא מושכל ראשון פשוט וברור (לא שזה לא מובן, כי לכאורה זה ודאי מובן, אלא שזה לא מושכל ראשון, שבו אין אפשרות לדון למה הוא מובן, כי הוא פשוט מובן)
שאזי הנידון למה כ"ה

 

[בד קודש]

רבינו (תלמיד?) מרן בעל ה @בד קודש שליט"א, אני מסכים
אם אכן באמת זה מושכל ראשון פשוט וברור, הרי דאה"נ אין מה לבאר בזה
וכל הנידון כאן הוא רק אם זה לא כך, וזה לא מושכל ראשון פשוט וברור (לא שזה לא מובן, כי לכאורה זה ודאי מובן, אלא שזה לא מושכל ראשון, שבו אין אפשרות לדון למה הוא מובן, כי הוא פשוט מובן)
שאזי הנידון למה כ"ה

לחץ כדי לכווץ...

את זה כבר אמר כבודו.
אלא שחוזר הוא על המילים "הסתברות".
שזה מראה כי כבודו מבין גם מבין שזה אכן מסתבר, ומובן, ונראה הגיוני ובמושכל ראשון כמו שמכנה זאת מר,
וכל רצונו הוא להעמיק בדבר שאין בו עומק....

אכן יתכן שאין זה מסתבר ויש כאן עניין אחר.
אבל המילים "מסתבר" ו"הגיוני" אינם שייכים אלא בדברים שהם מושכל ראשון.
מה שאינו פשוט וצריך הסבר למה הוא כך, יש לו את ההסבר המתמטי שלו. לא ה"הגיוני" ולא ה"מסתבר".

 

[משה גולדמן]

זה נקרא התער של אוקאם.
וזו תפיסה הרבה יותר ישנה מהגר"ח עצמו
עיין בערך במכלול - שגם דן בדיוק בשאלתך- למה? (מצ"ב לינק למכלול)
.
רוב הלומדים לא שמעו מעולם על עיקרון זו או על דיון זה.
ורוב מי שהפנתי לשם הודה לי (חס ושלום לחשוד בי שכוונתי ללייק, כוונתי להדגיש לך שיש ערך בערך זה)

תערו של אוקאם – המכלול

www.hamichlol.org.il

לחץ כדי לכווץ...

כבר קשרו בעמוד הראשון.