אכן. מובא כן בשם הבית אפרים.
שו"ת בית אפרים אורח חיים סימן סח
תשובה למחו' ידידי הרב ה"ג כו' מוהרר יעקבקא לנדא נ"י.
אחד"ש ביום משתה ושמחה. ולבסומי רווחא. מאשר יקרתי בעיניו נכבדתי במנה יפה ממנה בן מנה. לבו יהגה תבונה. גברא רבה חזינא. ותיובתא לא חזינא. ולא מידי קאמינא. כי הייתי כגבר עברו יין והחכמה מאין. ואעלים עיני. עד פג ייני. ואתבונן אליו בבוקר. כי לתכלית הוא חוקר. בהא דאמרינן בריש מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה דמה ביטול תורה יש בזה הא גם קריאת המגילה תורה היא ובפרט למ"ד מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה והרחיב הדברים ברוחב בינתו ואומר אני עד שכ"ת שואל ודורש בזה שניתן לדחות ולומר שקריאתה אינה תורה רק קריאתה זו הלילא ופרסומי ניסא ולא מבעיא למ"ד נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב דא"ש אלא אפילו למ"ד נאמרה לכתוב אין הציווי לכותבה כדי ללמוד מתוכה כמו נביאים וכתובים רק משום מצות קריאה שכך תיקנו עפ"י רוה"ק לקרותה מתוך הכתב וגם למ"ד לא נאמרה לכתוב מודה שניתנה לכתוב מדרבנן כמ"ש התוספות ומכל מקום כשקורין בה אין בה רק משום קיום מצות קריאה שהקריאה אינה כדי להתלמד רק למען יספרו לבניהם דור אחרון אשר הגדיל ד' לעשות עמנו ופרסום תקפו של נס ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק ומסרום לעם ד' בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ה' אלה משא"כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת"ת בקריאתה רק מצות חכמים בקריאתה לבד ולכן אפילו הלועז ששמע אשורית יצא ואם הוא קורא המגילה באמצע השנה אף אם מבין מה שקורא אינו דומה לקורא בנביאים וכתובים שניתנו ללמוד ולא לשם מצות קריאה בלבד אך יותר היה יכול כ"ת להקשות בהא דאמרינן בשבת דף י"א מפסיקין לק"ש סיפא אתאן לד"ת ופירש"י משום דק"ש זמנה מדאורייתא ול"ל הך טעמא ות"ל דבק"ש איכא נמי מצות ת"ת כדאמרינן במנחות אפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ומכ"ש בכל הפרשיות שהרבה מצות וגופי תורה נכללין בה וה"נ אמרינן בברכות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה וא"כ פשיטא שיש להפסיק לק"ש בלאו הך טעמא דזמנה דאורייתא ועוד דמאי קאמר מפסיקין לק"ש דמה הפסק יש כאן וגם בברכות דף י' ע"ב אמרינן א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק בתורה מדקתני הקורא כו' ומאי רבותי' דר' מני וגם למה הוצרך למידק ממתני' דהא מילתא דפשיטא היא שהרי הוא עוסק בתורה ומקיים עמה מצוה ק"ש בעונתה:
ומצאתי בחידושי הרשב"א בברכות שכ' אהא דר' מני דאמר יותר מהעוסק בתורה נראה דלאו דוקא דאינו כן פשיטא דאף היא תורה ועדיפא משום דבעונתה אלא אפילו מן השונה קאמר ונ"מ להפסיק ולבטל זה מפני זה ודוק נמי במי שתורתו אומנתו הא לא"ה מפסיק וקורא אפילו אי עדיף שונה מק"ש מעונתה לפי שיכול לקרות בעונתה ואח"כ ישלים כו' ומיהו בירושלמי אפליגי אי עדיף מן הקורא בתורה דוקא ולא מן השונה או אפילו מן השונה דגרסינן התם אמר ר"י בשם רשב"י כגון אנן שעסוקין בת"ת כו' עד אמר ר' בא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה הוא רשב"י כדעתי' דרשב"י אמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה ורבנן עבדין מקרא כמשנה עכ"ל והירושלמי הזה בברכות וגם בשבת:
וראיתי בקרבן העדה בשבת דמפרש הא בעונתה עדיפא והרי הוא כמשנה וכיון דרשב"י עסק בגמרא לא היה צריך להפסיק ע"ש ולדבריו הא דקאמר רשב"י קאי על סיומא דמלתא דעוסק בגמרא אין לך מדה טובה הימנה וליתא דא"כ עיקר חסר מן הספר ולענ"ד דה"ק הא בעונתה כמשנה היא שנוטלין עליו שכר וא"כ לא היה צריך להפסיק דאף ע"פ שהוא כמשנה אין צריך להפסיק בשבילה כדקאמר לעיל זה שינון וע"ז קאמר רשב"י כדעתי דאמר העוסק במקרא מדה שאינה מדה וא"כ שלא בעונתה הוי כקורא בתורה דהיינו מקרא וקורא בעונתה עדיף מקורא בתורה שעוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר ומ"מ א"צ להפסיק ולבטל משנה מפני ק"ש ורבנן עבדי מקרא כמשנה נמצא שיש קיבול שכר במה שקורא שמע אף בלא מצות ק"ש וכיון שקורא בעונתה יש בו שכר טפי שהרי הוא כעוסק במשנה וגם מקיים מצות קריאה ולכך שפיר מבטלין ממשנה לק"ש בעונתה:
ועכ"פ למדנו שאף למה שאמר בירושלמי אליבא דרבנן דעבדינן מקרא כמשנה לכך צריך להפסיק לק"ש ומשמע דלגמרא לא היה צריך להפסיק אף לרבנן אם תורתו אומנתו דסבירא להו לר' בא מרי דכ"ע מודו להא דאמר לעיל זה שינון וזה שינון ואינו דומה לשאר מצות התורה ואמנם בש"ס דידן מבואר דרשב"י ורבנן לא פליגי בהא ולכ"ע מפסיקין לק"ש אף כגון רשב"י וחביריו וע"ש בתוס' דהא דאמרינן לביש ומכסי ומצלי היינו ק"ש ולא סבירא ליה לתלמודא דידן הך טעמא דזה שינון וזה שינון אלא סבירא ליה דק"ש הוא כשאר מצות שמבטלין ת"ת בשבילם כדאמר בהירושלמי התם הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא וכיון דזמנה מדאורייתא צריך להפסיק מת"ת לקיים מצוה ק"ש וגם בהא דמשמע בירושלמי דרבנן ורשב"י פליגי בהא אי מקרא כמשנה או לא נראה מש"ס שלנו דכ"ע ס"ל הך דהעוסקים במקרא מדה ואינה מדה דבב"ב דף ל"ב מייתי להך ברייתא בסתמא וקאמר ר"י בימי ר' נשנית משנה זו כו' וגם להירושלמי נראה דהלכה היא דבירושלמי פרק כל כתבי אהא דאמרינן שאין קורין בכתובים מפני ביטול בית המדרש הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא ודא מסייעא להא דתני רשב"י העוסק במקרא מדה שאינה מדה העוסק במשנה מדה שנותנין עליה שכר העוסק בגמרא כו' והך לישנא איתא נמי בירושלמי דהוריות ע"ש:
ומעתה הדבר פשוט שאין מקום לקושית כ"ת כלל דודאי מגילה לא עדיפה מק"ש והמבטל מלימוד משנה והתלמוד לקרות בנביאים וכתובים בכלל ביטול ת"ת הוא ומכ"ש קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתא ופרסומי ניסא וזהו שאמרו של בית רבי שהם היו לומדים משנה וגמ' ותורתם אומנתם ואפילו לתפלה ולשאר מצות דרבנן א"צ להפסיק ומכ"ש שאין להם להפסיק לקרות במקרא ואפ"ה היו מבטלין לשמוע מקרא מגילה שכך קיימו וקיבלו עליהם עפ"י מרדכי ואסתר שאמרו ברוה"ק להפסיק אפילו מעבודה וק"ו מת"ת וכן בירושלמי פ"ב דמגילה מכאן לבית הוועד שיהא בטל ובית הוועד הוא מקום שהישיבה קבוע שם כדאיתא בר"ה וכמה דוכתי ונראה דאפילו בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות הוי ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא ומכ"ש בקריאה בעלמא ומשנה מפורשת בפ' כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ופרש"י שם לפי שבתוך הדרש היו מורים להם הל' איסור והיתר וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים ואמרינן התם דף קט"ז ע"ב אף על פי שאמרו אין קורין בהם אבל שונין בהם ודורשין בהם אלמא דבקריאה בעלמא ודאי ביטול בית המדרש הוא וכבר הבאתי דברי הירושלמי שם שעשה סמך מכאן למ"ש העוסקין במקרא מדה שאינה מדה ואמרינן שם דמשנה מדה ונוטלין עליה שכר מכלל דאין קבלת שכר להעוסקים במקרא וכן נראה ממה שאמרו חז"ל במדרש שדוד המלך ע"ה ביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שכשיאמרו שירות ותשבחות שבתהלים יקבלו שכר כעוסק בנגעים ואהלות והרי דוד אמרה לס' תהלים ברוה"ק כמבואר במדרשים וכ"כ התוספות ביבמות אהא דאמר התם מ"ד אז אמרתי כו' כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי וכ' התוס' אף על גב דדוד עצמו אמרו מ"מ ברוה"ק אמרו ע"ש:
(וזכורני שראיתי בחיבור אא"ז הגאון לב ארי' ז"ל שכ' ששמע מפי הגאון מוהר"ר זלמן שור אביו של אא"ז בעהמ"ח ת"ש ז"ל שפי' ע"פ דברי התוספות אלו מ"ש הפסוק אל תשליכני מלפניך ומפרשים שלא יאמרו עלי שאני פסול לבא בקהל וע"ז סיים בבקשתו ורוח קדשיך אל תקח ממני שאז יש מקום לדרוש הג"ש ע"ש ודפ"ח) וא"כ למה היה צריך לבקש רחמים אלא ודאי דאין ערוך לעוסק במקרא אף על פי שנאמר ברוה"ק שאין מקבלין שכר כעוסק בחוקי אלהים ותורתיו ולכך ביקש רחמים שיקבלו שכר על אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות ונראה דמה דמשמע שאין קבלת שכר לעוסק במקרא לאו למימרא שאין מקבל שכר כלל אלא שאין לו שכר הראוי לעמלי תורה ששכרו מרובה כדאמרינן ות"ת כנגד כולם וכה"ג אמרינן בב"ק אין לו שכר כמצוה ועושה כו' ואפשר דמי שיש לו לב לעסוק במשנה ותלמוד ועוסק במקרא ומבטל ממשנה ותלמוד אינו מקבל שכר כלל ויצא שכרו בהפסידו והיינו דקמ"ל במשנה דאע"פ שיכול לעסוק בגמרא שאין לך מדה גדולה מזו מ"מ העוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר:
וחזרנו למ"ש קודם דמה שאמרו שמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה הדברים כפשוטם דאי לאו קרא דמשפחה משפחה לא היה ראוי לבטל מתלמודם כיון שתורתם אומנתם כמ"ש הרשב"א בברכות לענין ק"ש ועיין בע"ז הל' מגילה שכ' ג"כ דהדחי' מת"ת היא דחויה לגמרי דלית בה השלמה והיינו במי שתורתו אומנתו. (וביתר דברי הט"ז כ' בגליון הש"ע שלי אין כאן מקומו) ולענ"ד הדבר פשוט במי שתורתו אומנתו וא"צ להפסיק לתפלה א"צ להפסיק גם לקריאת הלל אף על פי שהלל הוא מן הכתובים ונימא שיש בה קיום מצות ת"ת כיון שהוא שונה א"צ להפסיק וגדולה מזו אמרינן לענין קריאת התורה רב ששת מהדר אפיה וגריס ואמר אנן בדידן ואינהו בדידהו והיינו משום דרב ששת היה תורתו אומנתו כמ"ש התוס' שם בברכות דף ח' ובסוטה דמסתבר להו כהאי תירוצה דרב אלפי ז"ל וחז"ל (ובש"ע א"ח סי' קמ"ו איתא ויש מתירין למי שתורתו אומנתו ויש מתירין למי שקודם שנפתח כו' לשמוע ס"ת אלא לקרות ומתחיל לקרות. נלענ"ד ט"ס וצ"ל אלא לגרוס ומתחיל לגרוס) ועיין בט"ז סי' מ"ז שכתב להסתפק בקורא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה בלי הפסק אי סגי בהכי שלא יצטרך ברכת התורה. וע"ש בט"ז בשם הב"י שי"ל שק"ש היא כדברי תפלה ע"ש. ונראה הכוונה כיון שעתה אין קריאתה בדרך לימוד כי אם בדרך עול מלכות שמים ולמצוה נחשבת ולא ללימוד ואם כן גם בהלל ומגילה י"ל כן אבל לפי ענ"ד יש לדחות קצת הראיה שהביא הב"י מהא דקאמר בירושלמי והוא ששנה על אתר. והלא בלא"ה הוא לומד תורה אחר אהבה רבה כשקורא ק"ש ע"ש. ואפשר לפי מ"ש רבינו יונה דג' ברכות תיקנו לת"ת אחד למקרא ואחד למשנה ואחד לגמרא ובמה שקורא ק"ש על אתר אין בזה אלא משום מקרא בלבד ואפשר דס"ל כמ"ד לגמרא א"צ לברך ולכן אמר והוא ששנה על אתר וי"ל לדידיה דבאמת והערב נא אינה ברכה בפ"ע ולפי שאינו מענינו קצרתי. ומ"ש עוד כ"ת לפלפל בהא דמגילה בזמנה קורין אותה ביחיד עיין בשו"ת חוות יאיר סימן ח' ט' י' י"א שפלפל בזה באורך. דברי ידידו לנצח:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:
אח"ז בינותי בספרים ומצאתי בספר יד דוד במגילה שם וז"ל ומ"ש בחקרי לב דקריאת המגילה בכלל ת"ת ולהכי נשים פטורות יש לדקדק דאם כן מאי קאמר לעיל דמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה מאי מבטלין היא הא מקרא מגילה גופא ת"ת היא ואפילו אם נאמר דיהא ת"ת דרבים אם כן קריאת המגילה ברבים נמי ת"ת של רבים הוא עכ"ל. הנה הוא דחה הדברים בחזקת היד בלי נתינת טעם והדברים ברורים בטעמם כמ"ש:
