מגילה דף ט"ו ע"א ״ותקרא אסתר להתך״, אמר רב: התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך — שחתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. וכתב הבן יהוידע
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ' אָמַר רַב: הֲתָךְ זֶה דָּנִיאֵל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הֲתָךְ? שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁכָּל דִּבְרֵי מַלְכוּת נֶחְתָּכִין עַל פִּיו. נראה לי בס"ד דלא פליגי אלא שמואל בא לפרש דברי רב כי יש פקיד על עניני חוץ בדבר המלכות הנוגע לבני המדינה, ויש פקיד על עניני המלך בביתו שקורין מאבי"ן ודניאל ע"ה היה תחלה בימי כורש ודריוש פקיד בשתי שררות אלו של פנימית הנקרא מאבי"ן ושל חוץ הנוגעין לבני מדינת המלך ושאר מדינותיו, ואמר רב שאחר כך חתכוהו מגדולתו, שלא הסירוהו מן השררה לגמרי אלא חתכו שררתו, מה שהיה שר בפנים ובחוץ. ובא שמואל לפרש שלא הוסר אלא משררה של לפנים הנקרא מאבי"ן, אבל עדיין דברי מלכות שהוא עניני חוץ נחתכין על פיו.
ועדיין צריך להבין מנא ליה לפרש זה על דניאל? ונראה לי בס"ד דייק לה מדכתיב 'וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ' דקשה למה ליה למימר 'וַתִּקְרָא' והוה ליה למימר 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ' כיון דאמר 'אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ' נמצא הוא מצוי אצלה ואין צריך לקראו מבחוץ? אלא ודאי דאף על גב שהעמידו לפניה אותה שעה לא היה עומד לפניה, אלא היה במקום אחר וקראה אותו. וקשה כיון דהדבר נחוץ לה מאד, למה לא שלחה הדברים למרדכי עם סריסים המצוים לפניה אותה שעה, עד שהוצרכה לקרוא להתך מבחוץ? אלא ודאי הֲתָךְ זֶה דָּנִיאֵל ודבר סתר זה לא רצתה שיתגלה לפני סריסים שאינם ישראל, ולא האמינה אלא רק בדניאל קדוש אלקים, והוכרחה לקראו מבחוץ ולשלחו למרדכי שיגיד לה הנסתר הזה כי הבינה מדעתה דענין זה שעשה מרדכי הוא נוגע ליהודים ואיך תאמין באחר זולת דניאל.
וכמו"כ יובן פירש"י על דניאל א' כ"א ויהי דניאל. בגדלה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך. לדברי האומר התך זה דניאל (מגילה טו.), ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדלתו, צריכין אנו לומר שזהו כורש הראשון שלפני אחשורוש. ולדברי האומר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, נאמר כורש זה הוא דריוש השני אחר אחשורוש, ובימי דריוש המדי שהשליכו לגוב אריות לא ירד מגדלתו, שנאמר (דניאל ו:כט) ״ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה״, למדנו שבימי כורש הראשון היה בגדלה: שלמ"ד נחתך מגדולתו היינו בימי כורש הראשון, ולמ"ד כל עניני מלכות וכו' היינו באמת אצל כורש הראשון (ע"פ הסבר הדן יהוידע) וכן בתחילת כורש השני, ואלא שזה נחתך סופית בימי כורש השני כפי שכתב -
יוסף אבן יחיא וז"ל: ויהי דניאל עד שנה אחד וגומר ספר כי היה דניאל עומד בחצר המלכות בבבל עד שנת אחת לכורש כי כל המלכים כבדוהו לחכמתו ולא יצא משם עד אז אשר עלה מבבל לירושלם עם שאר העולים ברשות כורש אשר הרשה לבנות הבית ולשוב אל עיר הקדש. מה שבזמן הלז נמשך כל הקורות אשר יספר.
ואלא לפי' המלבי"ם וז"ל ויהי דניאל, עד עת ההיא עמד בחצר המלכים, כי אחר שהושלך לגוב האריות התפטר מן עבודתו וקבע מושבו בשושן, כמ"ש הרי"א בשם היוסיפון: צע"ק מה יסבור בגמ' כאן? מה הפשט בחתכוהו? ומה הפשט בכל עניני מלכות נחתכין וכו'? ושמא יסבור שמ"ש הגמ' "חתכוהו" אינו מוכרח ואלא הכוונה ש"נחתך" מעצמו והתפטר לבדו?
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ' אָמַר רַב: הֲתָךְ זֶה דָּנִיאֵל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הֲתָךְ? שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁכָּל דִּבְרֵי מַלְכוּת נֶחְתָּכִין עַל פִּיו. נראה לי בס"ד דלא פליגי אלא שמואל בא לפרש דברי רב כי יש פקיד על עניני חוץ בדבר המלכות הנוגע לבני המדינה, ויש פקיד על עניני המלך בביתו שקורין מאבי"ן ודניאל ע"ה היה תחלה בימי כורש ודריוש פקיד בשתי שררות אלו של פנימית הנקרא מאבי"ן ושל חוץ הנוגעין לבני מדינת המלך ושאר מדינותיו, ואמר רב שאחר כך חתכוהו מגדולתו, שלא הסירוהו מן השררה לגמרי אלא חתכו שררתו, מה שהיה שר בפנים ובחוץ. ובא שמואל לפרש שלא הוסר אלא משררה של לפנים הנקרא מאבי"ן, אבל עדיין דברי מלכות שהוא עניני חוץ נחתכין על פיו.
ועדיין צריך להבין מנא ליה לפרש זה על דניאל? ונראה לי בס"ד דייק לה מדכתיב 'וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ' דקשה למה ליה למימר 'וַתִּקְרָא' והוה ליה למימר 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ' כיון דאמר 'אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ' נמצא הוא מצוי אצלה ואין צריך לקראו מבחוץ? אלא ודאי דאף על גב שהעמידו לפניה אותה שעה לא היה עומד לפניה, אלא היה במקום אחר וקראה אותו. וקשה כיון דהדבר נחוץ לה מאד, למה לא שלחה הדברים למרדכי עם סריסים המצוים לפניה אותה שעה, עד שהוצרכה לקרוא להתך מבחוץ? אלא ודאי הֲתָךְ זֶה דָּנִיאֵל ודבר סתר זה לא רצתה שיתגלה לפני סריסים שאינם ישראל, ולא האמינה אלא רק בדניאל קדוש אלקים, והוכרחה לקראו מבחוץ ולשלחו למרדכי שיגיד לה הנסתר הזה כי הבינה מדעתה דענין זה שעשה מרדכי הוא נוגע ליהודים ואיך תאמין באחר זולת דניאל.
וכמו"כ יובן פירש"י על דניאל א' כ"א ויהי דניאל. בגדלה בבבל עד שנת אחת לכורש המלך. לדברי האומר התך זה דניאל (מגילה טו.), ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדלתו, צריכין אנו לומר שזהו כורש הראשון שלפני אחשורוש. ולדברי האומר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, נאמר כורש זה הוא דריוש השני אחר אחשורוש, ובימי דריוש המדי שהשליכו לגוב אריות לא ירד מגדלתו, שנאמר (דניאל ו:כט) ״ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה״, למדנו שבימי כורש הראשון היה בגדלה: שלמ"ד נחתך מגדולתו היינו בימי כורש הראשון, ולמ"ד כל עניני מלכות וכו' היינו באמת אצל כורש הראשון (ע"פ הסבר הדן יהוידע) וכן בתחילת כורש השני, ואלא שזה נחתך סופית בימי כורש השני כפי שכתב -
יוסף אבן יחיא וז"ל: ויהי דניאל עד שנה אחד וגומר ספר כי היה דניאל עומד בחצר המלכות בבבל עד שנת אחת לכורש כי כל המלכים כבדוהו לחכמתו ולא יצא משם עד אז אשר עלה מבבל לירושלם עם שאר העולים ברשות כורש אשר הרשה לבנות הבית ולשוב אל עיר הקדש. מה שבזמן הלז נמשך כל הקורות אשר יספר.
ואלא לפי' המלבי"ם וז"ל ויהי דניאל, עד עת ההיא עמד בחצר המלכים, כי אחר שהושלך לגוב האריות התפטר מן עבודתו וקבע מושבו בשושן, כמ"ש הרי"א בשם היוסיפון: צע"ק מה יסבור בגמ' כאן? מה הפשט בחתכוהו? ומה הפשט בכל עניני מלכות נחתכין וכו'? ושמא יסבור שמ"ש הגמ' "חתכוהו" אינו מוכרח ואלא הכוונה ש"נחתך" מעצמו והתפטר לבדו?