• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

מרכז

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
947
תודות
2,703
נקודות
311
הריב"ש בסי' נ"א ושל"ח פסק שההורג טריפה פטור, וכ"כ ביד רמה סנהדרין ע"ח. ובאמת זו גמ' מפורשת במכות ז ע"א. אלא שחידושם של הראשונים הללו, הוא באשר חקר הדב"א בח"א סי' ה' במכה אדם ועשאו לטריפה, האם חייב ע"כ כהורג את הנפש, דבזה כתבו הנך מרבוותא הראשונים דחייב כרוצח ממש. אולם, מצאנו ראשון אחד החולק על כך - והוא בליקוטי תנאים ואמוראים ערך רב אידי בר אבין. אלא דגם הוא כמובן יודה שפטור ההורגו (אחר שנעשה טריפה) כמפורש שם בגמ' כנ"ל. ולפי"ז צ"ב, האם אדם שנעשה טריפה פטור מן המצוות? והרי אם הב' ההורגו פטור כי כבר נחשב מת, לכאו' דינו להפטר מן המצוות לגמרי כמת, ולא מסתבר הדבר. שו"ר שלכאו' יהי' נתון הדבר במחלוקת ראשונים. דבתוס' רי"ד שבת קלו, הביא את שיטת הריב"ם שטריפה נחשב כמת לכל דבר, ודחה את דבריו בתוקף, אלא דהסיק לו' דהטריפה אינו נחשב כמת מלבד לעניין זה שההורגו פטור.
ונראה א"כ לבאר בגדר הדבר, דמה שפטור ההורג את הטריפה אי"ז מפני שנחשב האדם הטריפה למת, אלא מחמת מה דבעי' מעשה רציחה שלם (ולא רק לשיטת רבנן דבעי' "כל נפש", שכן לא מסתבר לו' דיהא נתון דין זה המפורש בגמ' בפלוגתת רבנן וריב"ב), וכד' הגר"ח הנודעים בהל' יסודי התורה, דבעי' למעשה רציחה. וא"כ, היות והטריפה בתהליך מיתה עומד, א"כ אין כח למעשה הריגה לחול על מצב זה באופן שיוגדר שזהו המעשה הריגה. ובודאי להרמ"ה והריב"ש דלעי' ייאמר הדבר בפשיטות, שהיות והא' עשה בו מעשה רציחה וחייב, אין מעשה רציחה אחר מעשה רציחה. אך גם לפי הליקוטי תנאים כו', נראה דמצד מצבו של הטריפה אין כח למעשה רציחה מחודש להגדיר שזה מה שהרג אותו, דבלא"ה הוא בתהליך של מיתה כנ"ל.

הדברים נכתבו מקופיא, ואם למאן דהוא יש הגדרות יותר מחוורות בנידון, הריהו מוזמן להאיר את עינינו.
 
האמת לא הבנתי ולא מספיק התעמקתי בכל ההודעה של פותהא"ש
ראיתי לנכון לצטט את דברי הרמבן במכות שטריפה הוא נפש קטנה ולכן ההורגו פטור
אולי יהיה לתועלת
 
לפי דברי הרמב"ן שטריפה זה חיסרון בנפש ['נפש קטנה'] כי נפש הטריפה שונה מנפש של אדם רגיל, לכאורה חוזרת קושיית פותהא"ש, כי מדוע נפש קטנה פוטרת מרציחתה ואינה פוטרת מן המצוות.
ורק לפי איך שהוא ניסח זאת, שה'טריפה' בשעה זו הוא נפש גמורה, אך כיוון שהוא עתיד למות אז 'מעשה הרציחה' הוא מעשה חלקי, על כן פטור,
ולכאורה רק כך מובן מדוע במצוות הוא חייב.
אפשר להתווכח, וכתבתי מקופיא.
 
לפי דברי הרמב"ן שטריפה זה חיסרון בנפש ['נפש קטנה'] כי נפש הטריפה שונה מנפש של אדם רגיל, לכאורה חוזרת קושיית פותהא"ש, כי מדוע נפש קטנה פוטרת מרציחתה ואינה פוטרת מן המצוות.
ורק לפי איך שהוא ניסח זאת, שה'טריפה' בשעה זו הוא נפש גמורה, אך כיוון שהוא עתיד למות אז 'מעשה הרציחה' הוא מעשה חלקי, על כן פטור,
ולכאורה רק כך מובן מדוע במצוות הוא חייב.
אפשר להתווכח, וכתבתי מקופיא.
אלא שאם נימא דלפי הרמב"ן יש כאן עוד משהו ("נפש קטנה") אבל כיוון שהתחיל תהליך המיתה, כי זה כבר לא נפש שלימה, אז א"א לחדש מעשה רציחה. אולי יובן הדבר וייאמר כנ"ל
 
יתכן שיש אינו חי ויש מת ואינו אחד
הוא יכול להוציא אחרים ?
הוא מחויב במצוות ?

יתכן שיש אינו חי ויש מת ואינו אחד
אם אינו חי הוא מת
יש איזה תוס' רי"ד שלא חייבים עליו מצד נטילת נשמה בשבת - איני זוכר בדיוק
 
לכאו' מהמבואר בגיטין מ"ג א' ששור שעשאו לעבד טריפה חייב מעיקר הדין לשלם כופר [לולי שאין הכופר משתלם אלא לאחר מיתה], והרי דין הכופר תלוי בדין רציחה, א"כ מבואר בזה לכאו' שהעושה טריפה חייב עליו מיתה. [לכל הפחות כשימות לבסוף מכח זה שנעשה טריפה].
 
הריב"ש בסי' נ"א ושל"ח פסק שההורג טריפה פטור, וכ"כ ביד רמה סנהדרין ע"ח. ובאמת זו גמ' מפורשת במכות ז ע"א. אלא שחידושם של הראשונים הללו, הוא באשר חקר הדב"א בח"א סי' ה' במכה אדם ועשאו לטריפה, האם חייב ע"כ כהורג את הנפש, דבזה כתבו הנך מרבוותא הראשונים דחייב כרוצח ממש. אולם, מצאנו ראשון אחד החולק על כך - והוא בליקוטי תנאים ואמוראים ערך רב אידי בר אבין. אלא דגם הוא כמובן יודה שפטור ההורגו (אחר שנעשה טריפה) כמפורש שם בגמ' כנ"ל. ולפי"ז צ"ב, האם אדם שנעשה טריפה פטור מן המצוות? והרי אם הב' ההורגו פטור כי כבר נחשב מת, לכאו' דינו להפטר מן המצוות לגמרי כמת, ולא מסתבר הדבר. שו"ר שלכאו' יהי' נתון הדבר במחלוקת ראשונים. דבתוס' רי"ד שבת קלו, הביא את שיטת הריב"ם שטריפה נחשב כמת לכל דבר, ודחה את דבריו בתוקף, אלא דהסיק לו' דהטריפה אינו נחשב כמת מלבד לעניין זה שההורגו פטור.
ונראה א"כ לבאר בגדר הדבר, דמה שפטור ההורג את הטריפה אי"ז מפני שנחשב האדם הטריפה למת, אלא מחמת מה דבעי' מעשה רציחה שלם (ולא רק לשיטת רבנן דבעי' "כל נפש", שכן לא מסתבר לו' דיהא נתון דין זה המפורש בגמ' בפלוגתת רבנן וריב"ב), וכד' הגר"ח הנודעים בהל' יסודי התורה, דבעי' למעשה רציחה. וא"כ, היות והטריפה בתהליך מיתה עומד, א"כ אין כח למעשה הריגה לחול על מצב זה באופן שיוגדר שזהו המעשה הריגה. ובודאי להרמ"ה והריב"ש דלעי' ייאמר הדבר בפשיטות, שהיות והא' עשה בו מעשה רציחה וחייב, אין מעשה רציחה אחר מעשה רציחה. אך גם לפי הליקוטי תנאים כו', נראה דמצד מצבו של הטריפה אין כח למעשה רציחה מחודש להגדיר שזה מה שהרג אותו, דבלא"ה הוא בתהליך של מיתה כנ"ל.

הדברים נכתבו מקופיא, ואם למאן דהוא יש הגדרות יותר מחוורות בנידון, הריהו מוזמן להאיר את עינינו.
לכאורה יל"ע בזה שבגמ׳ בסנהדרין שם דף עח מבואר שהורג גוסס בידי שמים לכו"ע חייב, ולדבריך שכשבתהליך המילה הוא עומד לא חשיב רציחה א"כ גם בגוסס יש לפטור את ההורגו
 
לכאורה יל"ע בזה שבגמ׳ בסנהדרין שם דף עח מבואר שהורג גוסס בידי שמים לכו"ע חייב, ולדבריך שכשבתהליך המילה הוא עומד לא חשיב רציחה א"כ גם בגוסס יש לפטור את ההורגו
גוסס אינו בתהליך ודאי של מיתה ופשוט. זה החילוק שכתוב בראשונים בין טריפה לגוסס.
 
לכאו' מהמבואר בגיטין מ"ג א' ששור שעשאו לעבד טריפה חייב מעיקר הדין לשלם כופר [לולי שאין הכופר משתלם אלא לאחר מיתה], והרי דין הכופר תלוי בדין רציחה, א"כ מבואר בזה לכאו' שהעושה טריפה חייב עליו מיתה. [לכל הפחות כשימות לבסוף מכח זה שנעשה טריפה].
מעניין, ייש"כ על ההערה, יל"ע א"כ בדעת הליקוטי תנאים הנ"ל שהזכרתי.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון