מה זה כלול בנוסח?
מה אני עושה עם המעשר עני שהפרשתי?
תלוי ע כמה אתה ודאי בחובה לעשר, שיתכן שאתה 'מוחזק'.
עכ"פ, בזה תפנה ל'ביהמ"ד להלכה ולהתיישבות' שאצלם אתה יכול לתת כסף לצדקה והם מזכים לעניים מדין 'יד עניים', ואח"כ תנכה את שווי הפירות כל פעם.
הכול כמובן כלול בקיצור בנוסח כל ההפרשות וכו
למי שלא סומך על חידוש החזו''א שאפשר לקצר
יאמר הנוסח במלואו יותר מאחד ממאה וכו (מופיע בסידורים אבל יתכן שמשמרת עשו ניסוים וישאלם)
לכאו' חסר שם המילים 'על הכל', ואכמ"ל.
עכ"פ בכל ענייני האשכול - הרב @יואל שילה ישמח לעזור.
 
(מספיק שיש עני אחד בעולם שירצה שתי עגבניות שלמות ו3 בצל ו10 תפוחי אדמה (קניתי 3 שקים לפסח)
אני בכלל לא בטוח שאתה צריך לכתת אחריו עד למדי זה לא גזילה ח''ו
אם העני לא מעונין כמובן אתה יכול לאכול
אמנם הרבה פעמים המעשר הוא מספק ולא מודאי ואז המע''ה אולי כבר עשרו ההכשרים כהוגן
 
אם העני לא מעונין כמובן אתה יכול לאכול
העני? - זה שייך לעניים כולם
אני בכלל לא בטוח שאתה צריך לכתת אחריו עד למדי זה לא גזילה ח''ו
זה לא עד למדי - לך לסופר ותראה כמה קונים שלוש עגבניות, היו מציעים לך 10 תפוחי אדמה לא היית לוקח?
אמנם הרבה פעמים המעשר הוא מספק ולא מודאי ואז המע''ה אולי כבר עשרו ההכשרים כהוגן
אולי כבר עשרו ההכשרים כהוגן?
לחייב את המעשר מעיקר הדין לכו''ע
המציאות מוסתרת מעיני הציבור שלא מודע מה מתחולל בפועל
המשגיחים חיבים לומר שהכול כשר כי אחרת לא יקנו את זה
הם אפילו צודקים אולי הלכתית כדי שיקנו מהם ולא מרבנות
אבל למעשה יש עדויות רבות של יהודי ת''ח ויר''ש בשם הרב א.ש.
שטוען שראה בעיניו (מה שמסתבר גם בלעדי עדותו) כשלונות רבות
בכל מיני פרטים בדין ובמציאות הנצרכים להפרשה כדת וכהלכה
ומאחר וכל האוכל הוא בחזקת טבל הרי מחויבים לדעת בודאות שנתעשר
וכל זמן שלא יצא מספקו הרי חיב במעשר בודאי ואף בספק רחוק כדמאי
 
אם העני לא מעונין כמובן אתה יכול לאכול
אין מושג של 'העני לא מעוניין', זה ממון עניים ואין מי שימחל.
אמנם הרבה פעמים המעשר הוא מספק ולא מודאי ואז המע''ה אולי כבר עשרו ההכשרים כהוגן
למיטב ידיעתי, רוב ההכשרים בשעת ההפרשה עושים תנאי שמי שיעשר שוב ההפרשה לא חלה בשבילו, כך שמצד זה אולי זה לא יועיל..
לומר, '..הרי הוא מעשר ראשון על הכל' וכן הלאה.
כרגע אני לא זוכר את הסיבה.
 
העני? - זה שייך לעניים כולם

זה לא עד למדי - לך לסופר ותראה כמה קונים שלוש עגבניות, היו מציעים לך 10 תפוחי אדמה לא היית לוקח?

אולי כבר עשרו ההכשרים כהוגן?
העניים הקרובים אליך יתביישו כנראה לקחת

כתבתי שם שחיבים לעשר מספק כי זה בחזקת טבל אבל ממונות אתה המוחזק כמוש''כ הרב @חד מבתראי
 
אין מושג של 'העני לא מעוניין', זה ממון עניים ואין מי שימחל.

למיטב ידיעתי, רוב ההכשרים בשעת ההפרשה עושים תנאי שמי שיעשר שוב ההפרשה לא חלה בשבילו, כך שמצד זה אולי זה לא יועיל..

לומר, '..הרי הוא מעשר ראשון על הכל' וכן הלאה.
כרגע אני לא זוכר את הסיבה.
ע' בתגובתי ל @הרב הירושלמי

התנאי הוא כמדומה שאם ההפרשה שבבית יותר טובה היא תחול ולא סתם כל מי שמפריש

בפשטות זה מובן מאליו
 
למיטב ידיעתי, רוב ההכשרים בשעת ההפרשה עושים תנאי שמי שיעשר שוב ההפרשה לא חלה בשבילו, כך שמצד זה אולי זה לא יועיל.
העניים הקרובים אליך יתביישו כנראה לקחת
שים בבית כנסת הקרוב לביתך, תכתוב שזה לעניים - זה יחטף
 
התנאי הוא כמדומה שאם ההפרשה שבבית יותר טובה היא תחול ולא סתם כל מי שמפריש
וודאי שההפרשה שבבית יותר טובה
נראה לך שהחקלאי מוכן לוותר על 10% מהסחורות בשביל לתת אותם לעניים?
בקושי אחוז אחד הוא מסכים כי אין לו ברירה, וגם שם הוא דוחף את הפגומים
 
וודאי שההפרשה שבבית יותר טובה
נראה לך שהחקלאי מוכן לוותר על 10% מהסחורות בשביל לתת אותם לעניים?
בקושי אחוז אחד הוא מסכים כי אין לו ברירה, וגם שם הוא דוחף את הפגומים
כ''ז לשיטתך שהעניים מעונינים במעשרותי כמובן
אבל לשיטתי אין הכרח שהמעשר שלי יותר טוב
 
אתה יכול להביא לעני כל פעם עשירית עגבניה שתי במבות ועשירית כוס מיץ תפוזים
לא נראה לי שהוא ירצה את זה...
אם אתה בעל נפש ובעל אמצעים תמיר את זה בכסף ותביא לקופת העיר
מה שהוא יתבייש כשתתן לו ישירות לא פוטר אותך מגזל עניים
ונתינת כסף לקופת העיר איננה ניתנת הפירות עצמן, שמשמעות הראשונים היא שצריכים לתת דוקא את הפירות עצמם
אין אפשרות להמיר בכסף, פרט לדעת הרדב"ז, שאצל בני ספרד יותר מסתמכים עליו בזה, ואצל האשכנזים פחות
דרך הישר היא להעביר לעני מסויים סכום כסף כפי המשוער שיהיה שווי המעשר עני שיהיה לך במשך השנה, ולסגור איתו עיסקה שאתה נותן דווקא לו ובתמורה הוא מוזיל את המחיר בכשליש
לאחר מכן, לאחר שמעשרים טבל, נותנים לגדול שאינו מבני ביתך לזכות במעשר עני שבפירות - לאותו עני
ומקזזים את שווי המעשר עני [כ-9% משווי הפירות, בניכוי השליש דלעיל] מהחוב של העני
ובסיום השנה מוותרים על העודף המגיע לך [שזה ההיתר להוזיל את המחיר, דלא למיהוי חשש ריבית]

ומי שלא מוצא עני - מוזמן להתייעץ עם האחראי על קופת הצדקה שבאזורו [ואם אין לו - אשמח להעביר עבורו לעני]
 
לאחר מכן, לאחר שמעשרים טבל, נותנים לגדול שאינו מבני ביתך לזכות במעשר עני שבפירות - לאותו עני
האם זה נצרך? איני מונח כעת בסוגיא של מלוה מעות את הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, אבל כמדו' שמבואר שם שאין צריך לזכות
 
מה שהוא יתבייש כשתתן לו ישירות לא פוטר אותך מגזל עניים
ונתינת כסף לקופת העיר איננה ניתנת הפירות עצמן, שמשמעות הראשונים היא שצריכים לתת דוקא את הפירות עצמם
אין אפשרות להמיר בכסף, פרט לדעת הרדב"ז, שאצל בני ספרד יותר מסתמכים עליו בזה, ואצל האשכנזים פחות
דרך הישר היא להעביר לעני מסויים סכום כסף כפי המשוער שיהיה שווי המעשר עני שיהיה לך במשך השנה, ולסגור איתו עיסקה שאתה נותן דווקא לו ובתמורה הוא מוזיל את המחיר בכשליש
לאחר מכן, לאחר שמעשרים טבל, נותנים לגדול שאינו מבני ביתך לזכות במעשר עני שבפירות - לאותו עני
ומקזזים את שווי המעשר עני [כ-9% משווי הפירות, בניכוי השליש דלעיל] מהחוב של העני
ובסיום השנה מוותרים על העודף המגיע לך [שזה ההיתר להוזיל את המחיר, דלא למיהוי חשש ריבית]

ומי שלא מוצא עני - מוזמן להתייעץ עם האחראי על קופת הצדקה שבאזורו [ואם אין לו - אשמח להעביר עבורו לעני]
כבודו לא מעודכן, אבל ל'צעירים' כבר יש את מרכזי המעשרות הגדולים, שעושים את השירות הנ"ל..
 
למה לא ?
אני חיב רק בפרות עצמם כמובן
אם הוא לא רוצה לקחת זה בעיה שלו
ומנין לך שהוא לא מעוניין בזה, עכ"פ בדרך כבוד, כגון שתניח לו שקית אטומה בפתח ביתו?
ואם זה ששאלת לא - מנין לך שאחרים גם לא?
עני אחד אמר לי פעם - אפשר להביא לי גם חצי תפוז
ברוך השם שאין לך מושגים בצערם של האביונים האמיתיים
 
האם זה נצרך? איני מונח כעת בסוגיא של מלוה מעות את הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, אבל כמדו' שמבואר שם שאין צריך לזכות
א- גם דין מכירי עניים - הוא רק לאחר שלש פעמים הראשונות שזיכית לו, ואז שאר העניים אמורים להתייאש.
ב- דין מכירי עניים איננו מוסכם, ומסתמכים על הרמב"ם מעשר ז' ו', שמקורו בפשטות דעת רב בגיטין ל'.
אמנם ירושלמי כתב אחרת 'ויש מכיר לעני?'
וראה ביאור המשנה למלך:
ואם היו רגילין ליטול ממנו כו' אינו צריך לזכות ע"י אחר. דין זה הוא אוקימתא דרבי דאמר במכירי כהונה וראיתי בירושלמי שדחו אוקימתא זו משום דהא תנינן עני ויש מכיר לעני ע"כ ופירוש הרב בעל ש"י והא תנינן עני כלומר היכי מצית מוקמת במכירי כהונה ולויה דהרי עני נמי תנן דואת העני נמי תנן והתם מאי מכיר שייך לו דאטו יש מכיר לעני הרי אין דין מכיר לעני שכל הבא ליטול נוטל א"כ א"א לאוקמי מתני' בהכי והדרא קושיין לדוכתה דהיכי זכו הני כהני ולויי ועניי ע"כ. והכוונה נראה דס"ל לירושלמי דטעם זה דמכירי לא שייך כי אם בדבר דאיכא טובת הנאה לבעלים שנותן למי שירצה ואין המקבלים יכולים ליקח בעל כרחו דבעל הבית ומש"ה כיון דמקבל זה הוא מכירו דבע"ה שאר המקבלים אסחו דעתייהו מיניה והוי כאילו זכה זה המקבל וא"כ בתרומות ובמעשרות דקי"ל דאיכא טובת הנאה לבעלים וכמו שפסק רבינו בפי"ב מהלכות תרומות דין ט"ו שייך לומר דאם הכהן או הלוי הוא מכירו של המלוה דהוה ליה כאילו זכה הכהן או הלוי משום דשאר הכהנים או הלויים כבר אסחו דעתייהו ממתנות אלו אבל במעשר עני דאין בו טובת הנאה לבעלים וכדאיתא בפרק הזרוע אלא העניים באים ונוטלים הימנו בעל כרחו א"כ אינו מעלה ומוריד אם העני הוא מכירו של המלוה דהא שאר העניים לא אסחו דעתייהו ממעשר עני זה משום דעני זה מכירו של ב"ה אלא באים ונוטלים בעל כרחו דב"ה והנה בתלמוד דידן דלא חששו לקושיא זו אפשר לומר דאעיקרא דדינא רב לא אמרה אלא בכהן ולוי וכדאמר במכירי כהונה ולויה עסקינן אבל לעולם דלחלוקת העני צ"ל דמיירי במזכה ע"י אחר ולא בא לחדש אלא דבכהן ולוי משכחת לה דלא זכו וכגון במכירי אך בירושלמי שלא הוזכר אוקימתא זו דזכו ע"י אחר כי אם מכירי והיה עולה על הדעת דבאוקימתא זו דמכירי מתיישבת כל המשנה ועל זה הקשו דהא ליתא דהא תנינן עני ויש מכיר לעני ולפי זה לא פליג הבבלי עם הירושלמי.
ובפועל ההוראה אצל האשכנזים להתיר זאת רק בשעת הדחק.
 
עני אחד אמר לי פעם - אפשר להביא לי גם חצי תפוז
ברוך השם שאין לך מושגים בצערם של האביונים האמיתיים
תפנה אותו אלי אביא לו בעז''ה מידי כמה ימים רבע עגבניה רבע מלפפון רבע קלמנטינה וכן על זה הדרך
 
תפנה אותו אלי אביא לו בעז''ה מידי כמה ימים רבע עגבניה רבע מלפפון רבע קלמנטינה וכן על זה הדרך
אתה אמור לתת לו, ולא הוא אמור לחפש אותך
המצוה היא שלך
הוא אמנם יכול לקחת בעל כרחך, אבל אם אינו עושה כן - אתה הוא שמפסיד את המצוה
 
תפנה אותו אלי אביא לו בעז''ה מידי כמה ימים רבע עגבניה רבע מלפפון רבע קלמנטינה וכן על זה הדרך
על מה הזלזול?
ממתי אתה מפריש מעשרות משתיים וחצי עגבניות?
יש מצווה דאורייתא
נכון שהיא מצחיקה אותך
אבל ככה הדין!
גם לשים חוטים בפינות של בגדים זה מצחיק
אז נכון שאם אתה בחור רווק ואתה קונה לכל ארוחה את הירקות בנפרד זה יוצא רק רבע עגבניה ללוי רבע עגבניה לעני ומשהו קטן לכהן
אבל עדיין המצווה קיימת ומחייבת
תפתח שולחן ערוך ותראה לי שבכמות כזאת לא צריך לתת מעשרות!
מלבד זאת יש כאלה שנשואים וקונים קצת יותר ירקות, יש כאלה עם ילדים ברוך ה' שאין להם כח לקנות כל יום וקונים 10! תפוזים בבת אחת!
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון