או שמא כוונת מר לדמאי? יש בזה נפק"מ עצומות להלכה.
מצאת למי לומר זאת...
לא אלא דוקא ספק טבל כי אין כאן הכרע לרוב שמעשרים טוב
כמובן
הבעיה היותר קשה היא שבספק טבל צריך לתת מעש"ר לדעת התוס', וכן יש לדון בסברת החזו"א דאפשר להפריש ע"י נוסח ול"ח כלכלה על חברתה.
אשמח לדעת מקור הדברים ומילתא בטעמא
אכן יש לדון והדין דין אמת שמבואר בתוספתא שאמר מעשרותי כמו מי שאמר נוסח מתוקן חל הדבר כראוי ולא דמי לכלכלה על חברתה שמחל לא לפי נוסח מסודר
ב"ב פא: ד"ה אלא, בתי' השני. מפני שאתה מחוייב בסד"א של מצוות הנתינה, משא"כ בדמאי שבזה לא תקנו חז"ל להסתפק.
המהרהר אחר רבו...
אין הכרח שדומה. שם הוא אומר במפורש שיועיל כסדר, אבל בשטר יש דין שאין אומרים הקודם בשטר זכה, וזה רק אומדנא בדעתו. ועוד, חל זה חל, אבל יש לך מקור שלא עבר עבירה?
מאי שנא מספק חיוב ממון שזה חיוב דאו' לשלם ?
כמהרהר אחר השכינה ורבותי הגדולים הם כידוע תנאי ואמוראי
איסורא מממונא לא ילפינן ולגבי תרו''מ סגי באומדנא והקדש טעות לא הוי הקדש לב''ה כמדומני
לא עבר כי חל לפי הסדר של הנוסח רק חל בקיצור ע''י אני כמוהו
לא תגזול נובע מכך שיש חיוב לשלם, אבל בתרו"מ תוס' למדו שיש חיוב עצמי לתת.
לא הבנתי את התשובה, בזה זה לא שונה מב' כלכלות.
ילפינן וילפינן, שבשטר כל הנתינות חלות בו זמנית.
וכבר אמרו ש"לא מצאנו 'חזון' אלא בנביאים"..
מנין ?
בב' כלכלות אתה אומר מעשרותיהם של זו בזו ללא סדר הכול חל כאחד, כשאתה נסמך על נוסח אתה אומר יחול כמותו חל כאחד אבל לפי הסדר
מקור ?
