מחלוקת בהבנת התורה - לכתחילה או בדיעבד?

[זושא]

במסכת תענית קבעו יום לתענית על היום שבו החלו המחלוקות בין ב"ש לב"ה.
וזה באמת צ"ב, מה רע שיש מחלוקות בתורה, אדרבא מכח זה תגדל ותפרה התורה?

 

[עוזי ומגני]

במסכת תענית קבעו יום לתענית על היום שבו החלו המחלוקות בין ב"ש לב"ה.
וזה באמת צ"ב, מה רע שיש מחלוקות בתורה, אדרבא מכח זה תגדל ותפרה התורה?

לחץ כדי לכווץ...

מה הפי'?
הלא זה תורת ד'
כשיש מח' חסר לו בידיעה מה רצון ד' מאתנו
זה חורבן

 

[זושא]

מה הפי'?
הלא זה תורת ד'
כשיש מח' חסר לו בידיעה מה רצון ד' מאתנו
זה חורבן

לחץ כדי לכווץ...

מאחר ו"לא בשמיים היא",
והתורה ניתנה לנו בכדי שאנחנו נלמד אותה לפי שכלינו (כמבואר באריכות באור ישראל להגרי"ס)
ומאחר וכל אחד יש לו את צורת החשיבה שלו וסגנון העמדת הדברים האישי לפי טבעו ואופיו (וזהו הביאור בעניין אלו ואלו דא"ח - עי' בספר שיחת מלאכי השרת לר' צדוק הכהן)
אין בכך כל גריעותא שכל אחד חושב אחרת, ואדרבא מיניה ומיניה יתקלס עילאה!

 

[עוזי ומגני]

מאחר ו"לא בשמיים היא",
והתורה ניתנה לנו בכדי שאנחנו נלמד אותה לפי שכלינו (כמבואר באריכות באור ישראל להגרי"ס)
ומאחר וכל אחד יש לו את צורת החשיבה שלו וסגנון העמדת הדברים האישי לפי טבעו ואופיו (וזהו הביאור בעניין אלו ואלו דא"ח - עי' בספר שיחת מלאכי השרת לר' צדוק הכהן)
אין בכך כל גריעותא שכל אחד חושב אחרת, ואדרבא מיניה ומיניה יתקלס עילאה!

לחץ כדי לכווץ...

אמת איני חולק
ובמצב של היום וודאי אתה צודק
אולם מצב זה הוא גופא חורבן
וודאי יש לכך סיבה שהרי עד ב"ש וב"ה שזה אמצע ימי בית שני כמדומני
למרות שהתורה ניתנה לנו שנלמד אותה כפי שכלנו
ולמרות שיש לכל אחד צורת חשיבה שלו וסגנון וכו'
מ"מ לא היה מחלוקות בישראל
והביאור בזה משום שהם היו יותר קרובים למעמד הר סיני
ונפשם ומוחם היו זכים יותר
והיו קרובים יותר לדעת התורה כנתינתה
וממילא לא היה מצב של ב' דעות בתורה
והתורה היתה ברורה ובהירה כשלמה וכאחותך
ורק אנחנו התרחקנו וככל שאנו רחוקים יותר הבהירות פחותה ומוחנו נעשה עכור יותר לקלוט את דעת התורה
ודעת תורה נטלה מאתנו
וע"כ רבו הדעות והמחלוקות

 

[זושא]

חלילה לומר כך,
וכי שכלם של ב"ש וב"ה היה נגוע בנגיעות חומריות?
והלא נמנעו לישא נשים זה מזה?
ובודאי ששכלם היה נקי מכל נגיעות אישיות,
וכל מגמתם ודעתם היתה אך ורק לגלות אמיתה של תורה.
ועניין המחלוקות הוא לא 'פשלה' אלא מובנה בעצם ירידת התורה מהשמיים לארץ.
ובכו"א קבעו חז"ל תענית על היום שבו החלו המחלוקות של ב"ש וב"ה.
ותימה תימה אקרא!

 

[עוזי ומגני]

וכי שכלם של ב"ש וב"ה היה נגוע בנגיעות חומריות?

לחץ כדי לכווץ...

היכן כתבתי זה
כתבתי שככל שהדורות יורדים המוחות היו זכים יותר וודאי ביחס אלינו וגם ב"ש וב"ה ביחס לירמיה וישעיה הנביא

וכל מגמתם ודעתם היתה אך ורק לגלות אמיתה של תורה

לחץ כדי לכווץ...

אמת ויציב
אבל כיון שהבהירות חסרה ממילא נוצר מחלוקת מהי אמיתה של תורה

ועניין המחלוקות הוא לא 'פשלה' אלא מובנה בעצם ירידת התורה מהשמיים לארץ.

לחץ כדי לכווץ...

אין פשלה בבריאה אלא זה מה שהקב"ה יצר
אולם בדורות ראשונים היו מחוברים אליו יותר אז לא היה מחלוקת
ובדורות אחרונים שהתחברו אליו בדרגא פחות נוצרו מחלוקות
ועל המצב הזה קבעו תענית

 

[זושא]

אסביר את כוונתי,
התורה ניתנה בעבור השכל האנושי בטהרתו האפשרית (לשון הגרי"ס)
ומשום כך, אנו לא מתעסקים במהי כוונת הבורא, דהיינו מה הוא חושב, אלא מה אנחנו חושבים (כמובן בכפוף למה שנכתב) בכוונת הבורא,
וזו מהות התורה, והתורה ניתנה בעבור שאנחנו נבין אותה כפי קו מחשבתנו וסגנונינו.
ומאחר והתורה היא נצחית, היא גם ניתנה בעבור כך שגם בדורות האחורנים התורה תילמד עפ"י שכלנו,
כמובן שעלינו לעבוד על טהרתו האפשרית!
וא"כ המחלוקת היא מובנית בתוך התורה, ודבר ה' ניתן בצורה של פרשנות לכמה צדדים, שכך תרבה ותפרה התורה.
ואין חילוק בזה בין הדורות הראשונים לדורות האחורנים, שהתורה ניתנה להם באותה מידה, עד כמה ששכלם מזוקק יותר
ולכן שבה ועולה השאלה הנ"ל.

 

[עוזי ומגני]

אסביר את כוונתי,
התורה ניתנה בעבור השכל האנושי בטהרתו האפשרית (לשון הגרי"ס)
ומשום כך, אנו לא מתעסקים במהי כוונת הבורא, דהיינו מה הוא חושב, אלא מה אנחנו חושבים (כמובן בכפוף למה שנכתב) בכוונת הבורא,
וזו מהות התורה, והתורה ניתנה בעבור שאנחנו נבין אותה כפי קו מחשבתנו וסגנונינו.
ומאחר והתורה היא נצחית, היא גם ניתנה בעבור כך שגם בדורות האחורנים התורה תילמד עפ"י שכלנו,
כמובן שעלינו לעבוד על טהרתו האפשרית!
וא"כ המחלוקת היא מובנית בתוך התורה, ודבר ה' ניתן בצורה של פרשנות לכמה צדדים, שכך תרבה ותפרה התורה.
ואין חילוק בזה בין הדורות הראשונים לדורות האחורנים, שהתורה ניתנה להם באותה מידה, עד כמה ששכלם מזוקק יותר
ולכן שבה ועולה השאלה הנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

שאלה פשוטה לי אליך
אם כדבריך
למה לא מצינו מחלוקות בדור דעה דור השופטים הנביאים אנשי כנסת הגדולה עד ב"ש וב"ה
מה הפשט בזה?

[אמנם יש מח' אחת יוצאת דופן בין דוד המלך לשאול המלך לגבי מקדש במלווה כמבואר בגמ' וצ"ב]

 

[אברך מעמיק]

הסוגיא הזו רחבה, אבל לא אמנע מלומר כמה מילים.
איתא בסנהדרין (פח:) 'תניא אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה וכו' אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו'.
ומבואר בדברי הגמרא שהמחלוקות ללא ספק ליוו את עם ישראל מראשיתו [והרי על כן אמרה התורה אחרי רבים להטות], אלא שכל הספיקות והמחלוקות היו ביחס ליחידים, אבל בסופו של דבר עמדו למנין, ויצאה הוראה ברורה לישראל טהור או טמא.
ואיתא שם עוד -
'משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות'.
ומשמע מזה שבדורם של בית שמאי ובית הלל החידוש לא היה בעצם המחלוקות, אלא בעובדה שנעשית התורה כשני תורות, והיינו כי נוסדו בישראל שני קהלים, אשר כל אחד הולך אחר רבו, ואין הלכה ברורה בישראל, [ואף כי לבסוף נפסקה הלכה כבית הלל, אבל הרי בית שמאי לא קיבלו את הפסק הזה], ומאז נתייסד יסוד חדש בישראל, אשר אין הכרעת הרוב קובעת באופן מוחלט, ואין הלכה ברורה אלא נעשו ישראל אגודות אגודות.
כן נראה לי פשטות הסוגיא.
וממילא

וזה באמת צ"ב, מה רע שיש מחלוקות בתורה, אדרבא מכח זה תגדל ותפרה התורה?

לחץ כדי לכווץ...

אין ספק כי יש מעלה שיש מחלוקות כי על ידי זה מתרבה הדעת, אבל הבעיה מתחילה כאשר איו הכרעה ברורה לכל ישראל ו'נעשית התורה כשני תורות'.

וממילא צדקו דברי הרב @עוזי ומגני שאמר

מה הפי'?
הלא זה תורת ד'
כשיש מח' חסר לו בידיעה מה רצון ד' מאתנו
זה חורבן

לחץ כדי לכווץ...

אמת ויציב, אך החורבן נובע כאשר אין הכרעה ברורה של סנהדרין המחייבת את כל העם [ולא עצם המחלוקת].
וכפי שאמר הרב @זושא

מאחר ו"לא בשמיים היא",
והתורה ניתנה לנו בכדי שאנחנו נלמד אותה לפי שכלינו (כמבואר באריכות באור ישראל להגרי"ס)
ומאחר וכל אחד יש לו את צורת החשיבה שלו וסגנון העמדת הדברים האישי לפי טבעו ואופיו (וזהו הביאור בעניין אלו ואלו דא"ח - עי' בספר שיחת מלאכי השרת לר' צדוק הכהן)
אין בכך כל גריעותא שכל אחד חושב אחרת, ואדרבא מיניה ומיניה יתקלס עילאה!

לחץ כדי לכווץ...

כי בעצם המחלוקת אין שום בעיה.

אמנם יש להדגיש כי חז"ל שייכו את העובדה ש'נעשית התורה כשני תורות' בגלל ש'רבו התלמידים שלא שימשו כל צורכם', וכמו שביאר את הדברים הרב @עוזי ומגני -

אבל כיון שהבהירות חסרה ממילא נוצר מחלוקת מהי אמיתה של תורה

לחץ כדי לכווץ...

ואין ספק כי ריבוי המחלוקות והעובדה שהיו התלמידים רחוקים מהבנת עומקה של תורה, נוצר מצב בו המרחק בין הדעות נראה קיצוני יותר, וממילא אף אחד לא מוכן לילך אחר דעת חבירו, ונעשית התורה כשני תורות.
וזאת לעומת המצב האידאלי שבו המחלוקות הם בפרטים קטנים כמו שהיה בראשית ימי ישראל, ואז קיבלו כל ישראל עליהם את הכרעת הרוב.

 

[נשיח בחוקיך]

דוגמא לדבר מה שקורה כאן
על פניו נראה מחלו' הרב זושא עם הרב עוזי ומגני האם מחלו' בתורה הוא טוב או לא [כל אחד לפי הסגנון חשיבה שלו]
עד שהגיע אברך מעמיק [שכנראה שימש כל צרכו] והעמיק יותר [לחלק בין עצמם ריבוי הדיעות להכרעה ברורה] וע"י כן השווה דבריהם

 

[חידודא]

לשון הרמב"ם בהקדמתו

• החלק השלישי, הדינין שהוציאו על דרכי הסברא, ונפלו בם מחלוקת כמו שזכרנו.ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו:) "אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה".

אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה. ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרין על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דרבי פלוני, או מאי בינייהו. והם מביאים אותו על עניין זה ברוב מקומות וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו.אבל מי שיחשוב שהדינין נחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או השכחה, או מפני שאחד מהם קבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע. ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות". וזה דבר מגונה מאד, והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים, ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצוות, וכל זה שווא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד, שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה והוא אמת, ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות העניינים שיוציאו אותם בעיון.
אבל אתה אל יכנס בלבך ספק, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם (ברכות פ"ח דף נא:) "מכבדין את הבית ואחר כן נוטלין לידים, או נוטלין לידים ואחר כן מכבדין את הבית", ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב:), שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים. אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל, עניין זה מבואר. שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה תהיה מעוטה, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות, וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא, והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובהם, נפלה המחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים, שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת, שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתווכחים בעיון להתווכח בשכל יהושע ופנחס. ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמי שהוא למעלה מהם, שהקדוש ברוך הוא לא צוונו בעבודתו על עניין זה, אבל צוונו לשמוע מחכמי הדור, כמו שאמר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם"(דברים יז, ט). ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת, לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר עניין זה לכל המסתכל בו, ומה יקר וגדול זה העיקר במצוות.

 

[עוזי ומגני]

ואין ספק כי ריבוי המחלוקות והעובדה שהיו התלמידים רחוקים מהבנת עומקה של תורה, נוצר מצב בו המרחק בין הדעות נראה קיצוני יותר, וממילא אף אחד לא מוכן לילך אחר דעת חבירו, ונעשית התורה כשני תורות.
וזאת לעומת המצב האידאלי שבו המחלוקות הם בפרטים קטנים כמו שהיה בראשית ימי ישראל, ואז קיבלו כל ישראל עליהם את הכרעת הרוב

לחץ כדי לכווץ...

אבל הסנהדרין היתה קיימת בזמן שמאי והלל
ומבואר גם שנמנו ורבו כב"ה
ונקבעה הלכה כמותם
ומשמע שהיה הבדל בין דורם לדורות שלפניהם ביחס למחלוקת
וכמדמני שיש בזה דברים מפורשים בחז"ל
כשאמצא אעלה בל"נ

 

[אברך מעמיק]

אבל הסנהדרין היתה קיימת בזמן שמאי והלל
ומבואר גם שנמנו ורבו כב"ה
ונקבעה הלכה כמותם
ומשמע שהיה הבדל בין דורם לדורות שלפניהם ביחס למחלוקת
וכמדמני שיש בזה דברים מפורשים בחז"ל
כשאמצא אעלה בל"נ

לחץ כדי לכווץ...

בעיקרון אתה צודק שהיה סנהדרין והכרעת רוב, ונודעו דברי הירושלמי (כמדומני) על אותו יום שרבו בית שמאי על בית הלל וכפו אותם וגזרו י"ח גזירות,
אך מאידך העובדה כי חז"ל אומרים כי לא נמנעו בית שמאי ליקח נשים וכו' (ביבמות), מוכיח כי בפועל כל קבוצה נהגה אחרת.
לדעתי היה שם איזה מערכת מורכבת יותר, אבל אני מסכים שצריך ללמוד את הסוגיא הזו בעיון.

 

[חידודא]

ההכרעות בין שמאי והלל היה לאחר החורבן
תוספתא עדיות א
כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה, (אחר החורבן תן לי יבנה וחכמיה) אמרו: עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא, שנאמר (עמוס ח) (לכן) "הנה ימים באים נאם ה'... ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". "דבר ה"' - זו נבואה, "דבר ה"' - זה הקץ, "דבר ה"' - שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחברו. אמרו נתחיל מהלל ומשמאי, לעולם הלכה כדברי המרובין. לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין, אלא שמא הוצרך להן שעה, ויסמכו עליהן. וחכמים אומרים, לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין, אלא מתוך שזה אומר טהור, וזה אומר טמא כדברי ר' אליעזר, יאמרו לו: כדברי ר' אליעזר שמעת.
נשאל לחכם וטימא לו - לא ישאל לחכם אחר. היו שניים, אחד אוסר ואחד מתיר, אחד מטמא ואחד מטהר, אם יש חכם אחר - נשאלין לו. ואם לאו, הולכין אחר המחמיר. ר' יהושע בן קרחה אומר: דבר מדברי תורה - הולכין אחר המחמיר, מדברי סופרים - הולכין אחר המקל.

 

[עוזי ומגני]

בעיקרון אתה צודק שהיה סנהדרין והכרעת רוב, ונודעו דברי הירושלמי (כמדומני) על אותו יום שרבו בית שמאי על בית הלל וכפו אותם וגזרו י"ח גזירות,
אך מאידך העובדה כי חז"ל אומרים כי לא נמנעו בית שמאי ליקח נשים וכו' (ביבמות), מוכיח כי בפועל כל קבוצה נהגה אחרת.
לדעתי היה שם איזה מערכת מורכבת יותר, אבל אני מסכים שצריך ללמוד את הסוגיא הזו בעיון.

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי אצל הגר"מ שפירא
שכיון שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהשוע לזקנים וכו'
הלימוד היה בצורה של מסירה וע"כ לא היה מחלוקות עד סוף אנשי כנסת הדגולה
ומכאן ואילך הט לשמוע דברי חכמים
עד עכשיו לא היה דברי חכמים אלא הדברים שנמסרו בסיני
ומכאן הט לשמוע דברי חכמים
וזה היה בתחילת בית שני בתקופת הזוגות שנחלקו על הסמיכה
וככל שעברו הדורות רבו המחלוקות בישראל

 

[אברך מישיבת מיר]

במסכת תענית קבעו יום לתענית על היום שבו החלו המחלוקות בין ב"ש לב"ה.
וזה באמת צ"ב, מה רע שיש מחלוקות בתורה, אדרבא מכח זה תגדל ותפרה התורה?

לחץ כדי לכווץ...

המחלוקת זה ברירת מחדל כששכחו ההלכה שקבלו מסיני, וזה מראה על ירידת הדורות (אע"פ שעל שמאי והלל נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים).

 

[אברך מעמיק]

המחלוקת זה ברירת מחדל כששכחו ההלכה שקבלו מסיני,

לחץ כדי לכווץ...

קצת קשה לי שעל זה התורה ציוותה 'אחרי רבים להטות', אם כי כמובן אי אפשר להביא מזה ראיה.
אבל נראה בעיני כי התורה מצד עצם מהותה מתחדשת לאין ספור ענפים ופרטים, ושינוי הדעות בזה הוא מוכרח.
ובכל מקרה ברור כי גם בזמן המקרא היו חילוקי דעות, ויכוחים ושיטות כמו לדוגמא (ברכות ד. עיי"ש)) 'לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב 'וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה', וחז"ל דרשו את המקרא 'לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער' וכן דרשו את הכתוב (קידושין ל:) 'לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער' מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה'.
וישנם כמדומני עוד ראיות המעידות שהיו ויכוחים רבים בימי קדם, ולא היו יושבים ומשננים רק את הדברים הידועים. [גם אם בסופו של דבר הגיעו להכרעה].

בעיקרון אפשר להרחיב בנושא הזה הרבה ובעיקר מהזוית המחשבתית שבו, אבל זה לא מטרתי כרגע.

 

[עוזי ומגני]

קצת קשה לי שעל זה התורה ציוותה 'אחרי רבים להטות',

לחץ כדי לכווץ...

למה לא?
התורה ניצחית
וקבעה לנו החוקים מה לעשות בימים שבהם יווצר מחלוקות
כמו שנתנה דיני מלך לימים בהם יהיה מלך בישראל

 

[אברך מעמיק]

כמו שנתנה דיני מלך לימים בהם יהיה מלך בישראל

לחץ כדי לכווץ...

מצוות מלך נאמרה בתורה מראש באופן של 'ואמרת אשימה עלי מלך ככל־הגוים אשר סביבתי', [ואינני רוצה כעת להיכנס לסוגיא בסנהדרין כב על חטאם של ישראל].
אבל לעומת זאת העמדת בתי דינים וכל פרטיהם הם ציווים שנאמרו בלי תליה במאורע מסוים, אלא 'שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק'. כי כך מנהגו של עולם ודרכו האמיתית שיש בין אנשי העם חילוקי דעות, ולזה נצרכים לשופטים, וכיון שהשופטים פעמים רבות נחלקים בדעתם מדרך העולם, על כן גזרה התורה 'אחרי רבים להטות'.
[אגב תוך כדי הדברים עולה בדעתי שיש לדחות שהמחלוקת שיכולה להימצא אצל הדיינים היא בניתוח המציאות, אך לא בדיני התורה, ועל זה דיברה התורה, אבל על חלק ההלכה]
אגב בלי קשר הייתי ממליץ לראות את דרשות הר"ן (דרוש יב ויא) שהוא מאריך הרבה על הענין של רוב דיינים, וגם על סוגיות של מלך, ולדעתי אפשר להוציא משם הרבה דברים הנוגעים לעניננו, אך לא עיינתי בו כעת.

 

[אברך מישיבת מיר]

קצת קשה לי שעל זה התורה ציוותה 'אחרי רבים להטות', אם כי כמובן אי אפשר להביא מזה ראיה.
אבל נראה בעיני כי התורה מצד עצם מהותה מתחדשת לאין ספור ענפים ופרטים, ושינוי הדעות בזה הוא מוכרח.
ובכל מקרה ברור כי גם בזמן המקרא היו חילוקי דעות, ויכוחים ושיטות כמו לדוגמא (ברכות ד. עיי"ש)) 'לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב 'וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה', וחז"ל דרשו את המקרא 'לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער' וכן דרשו את הכתוב (קידושין ל:) 'לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער' מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה'.
וישנם כמדומני עוד ראיות המעידות שהיו ויכוחים רבים בימי קדם, ולא היו יושבים ומשננים רק את הדברים הידועים. [גם אם בסופו של דבר הגיעו להכרעה].

בעיקרון אפשר להרחיב בנושא הזה הרבה ובעיקר מהזוית המחשבתית שבו, אבל זה לא מטרתי כרגע.

לחץ כדי לכווץ...

אמת שהיו ויכוחין יעוי' בהעמק דבר לגבי הקטורת שהקטיר אהרון בחוץ שנחלקו משה ואהרון (בענין פקוח נפש) אבל וויכוח שבא כתוצאה משיכחה זה ברירת מחדל ועל זה איירי הכא לגבי שמאי והלל.