זהו גופא - מדוע שונה מגדר מילתא של מומר ממגדר מילתא של כל חייב כריתות?
זה עצמו הקישור הכי גדול לאין אומתינו אומה אלא בתורתה.
נניח שכך, הרי זה בדיוק כמו שרוב הפוסקים אומרים שקידושי מומר קידושין.
מה זה קשור?
זה עצמו הקישור הכי גדול לאין אומתינו אומה אלא בתורתה.
מה זה קשור?
זהו בדיוק כמו הראיה של הרב @מרכז מהרמב"ם של "חזרה מלכות לישראל"...
לא כתוב לא שם ולא כאן שיש עניין מהותי, רעיוני, לאומי, יהודי, במלכות.
מה שכתוב זה שבאופן מעשי, שליטה זו מלכות, וניצחון הוא החזרת המלכות.
- הודעות
- 3
- תודות
- 156
- נקודות
- 114
דיון יפה
ראיתי הגאון רבי רפאל גריינמן שליט"א מדבר על הנושא במאמרו באחד מהעלונים שהתפרסמו לאחרונה נגד הגיוס, כמדומה שאין סתירה לומר שאנחנו לאום לכל דבר, רק שכל הלאום בעולם ה"מגדיר" שלהם זה המדינה שהם חיים בה, כגון צרפתי זה אומר שהוא גר בצרפת, ובגרע שהוא יעבור דירה לארה"ב והילדים שלו יהיו בלי מיבטא צרפתי אז הוא נהפך לאמריקאי. ככה זה אמור להיות בכל אופן
אבל הלאום שלנו מבוסס אך ורק על הדת, על קיום התורה והמצוות, ע"ש בכל המאמר
ראיתי הגאון רבי רפאל גריינמן שליט"א מדבר על הנושא במאמרו באחד מהעלונים שהתפרסמו לאחרונה נגד הגיוס, כמדומה שאין סתירה לומר שאנחנו לאום לכל דבר, רק שכל הלאום בעולם ה"מגדיר" שלהם זה המדינה שהם חיים בה, כגון צרפתי זה אומר שהוא גר בצרפת, ובגרע שהוא יעבור דירה לארה"ב והילדים שלו יהיו בלי מיבטא צרפתי אז הוא נהפך לאמריקאי. ככה זה אמור להיות בכל אופן
אבל הלאום שלנו מבוסס אך ורק על הדת, על קיום התורה והמצוות, ע"ש בכל המאמר
אשמח להבין מה הוצאת דברים מהקשרם מצאת פה.
רואים שהמצב של מלך בישראל הוא הגורם לכך שאין מלך באדום, מלבד זאת, הענין הזה של ישראל/אדום ממש אינו "טכני".
אני מקוה שאתה מסכים שמצב שישראל הם השולטים זהו המצב החיובי. הר"ן כותב: "למה הוצרך לכתוב לפני מלוך מלך, אם לא להודיע כי מצד שבימים ההם אין מלך בישראל, מלך מלך באדום. כי לו צלחה המלוכה לישראל לא מלך מלך באדום, כאשר נראה אשר סרה מלכותם בקום מלך בישראל".
רואים שהמצב של מלך בישראל הוא הגורם לכך שאין מלך באדום, מלבד זאת, הענין הזה של ישראל/אדום ממש אינו "טכני".
נכון, וזה בדיוק מה שכתבתי, לא מבין מה באת להגיד.
קודם כל רק מהורדוס ואילך היו מאדום, דבר שני, סוף סוף זו מלכות ישראל לא מלכות אדום, מה שכתבת שתלוי בעם סותר דברי הר"ן שתלוי דוקא במלך
זה מראה שהיהדות מייחסת ערך לשלטון יהודי או להעדרו, גם אם אינו דתי.
העדר שלטון ישראל-חורבן,
שלטון ישראל-לא חורבן.
מצב של חורבן=רע,
מכאן, שמציאות של שלטון ישראל בארץ (על כל מגרעותיו), עדיפה בעיני התורה מהעדר שלטון ישראל.
קודם כל, גם מהרמב"ם שהזכרת אכן ראיה.
בכל מקרה, רואים מכאן, שכן יש לזה הרבה ערך, זה דבר שנחשב מעלה לישראל ונצחון על אדום שהם המתנגדים המהותיים לישראל.
והאופן שאתה קורא לו "מעשי", מתברר שהתורה טורחת להתייחס אליו, ולציין אותו: "ולאום מלאום יאמץ", "לפני מלך מלך לבני ישראל".
נערך לאחרונה:
סילוף גמור.
לא העדר שלטון ישראל זה החורבן, אלא קיום שלטון אחר.
לא קיום שלטון ישראל הוא לא חורבן, אלא העדר שלטון אחר.
מכאן שמציאות של שלטון ישראל בארץ עדיפה, אך לא כי יש בזה ערך, אלא כי אין בזה חורבן.
ברור שכשהתורה דיברה על "לאום מלאום" היא דיברה על שלטון של ממלכת התורה,
ומאחר שכך התורה טורחת לכתוב דברים מעשיים, שמראים את התגברות התורה והדת.
הורדוס היה גר אדומי [היהדות והיא דת]
אחזור בי ממה? מציטוט הגמ'?
אתה משתמש בדמגוגיה וספקולציות מינופוליטביות להצדקת שיטת הראי"ה המומצאת והמחודשת. וחבל...
בעוד אנו אומרים מדי יום "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים" וכך עוד המון בתנ"ך (ולא מוכחש בשום מקום!). זו מטרת עמנו.
אם נפתח בחידה, מתי נעשה עם ישראל לעם? יבוא פלוני ויצטט את הפסוק "שלח את עמי" ויוכיח שכבר בהיותם של עמ"י עובדי ע"ז היו הם עם. אולם בא נפענח כיצד יתמודד עם מקרא מלא "דברים כז, ט וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַה֖' אֱלֹהֶֽיךָ: "?
(ורש"י פי' שבכל יום יש לעמוד בשבועה, כי בכך נעשים לעם. וזו הכוונה היום הזה נהיית, לשון עבר ולא לשון עתיד. ואכמ"ל. אולם זאת ראינו שרק בזה נעשים לעם)
ומן הראוי להביא ע"ז דברי הרש"ר הירש
"היום הזה נהיית לעם! היום הזה! החובה המשותפת לתורה, שהוטלה זה עתה על כל הנמנים עמך, והשמירה המשותפת של התורה, שכולכם הועמדתם על משמרתה - היא העושה אותך לעם. היום - ולא קניין הארץ שבעתיד הקרוב, אלא הקניין המשותף של התורה הוא העושה אותך לעם. אפשר שתאבד מן הארץ כדרך שאתה בא לרשתה, אך התורה והתחייבותך הנצחית לשמירתה תישאר קשר נצחי המאחד אותך לעם, וקשר זה לא יינתק לעולם. עובדה זו יוצרת הבדל עמוק בין ישראל לבין כל העמים ובה טמון הסוד של נצחיות האומה הישראלית. ואותה עובדה יסודית, על כל המסקנות הנובעות ממנה ביחס לעתיד ישראל, היא הנותנת כובד משקל רב - משמעות למשפט "היום הזה נהיית לעם"."
נו, ואיך ניישב את הקושיא מ"שלח את עמי"? אזי בפשטות הוא על שם העתיד שייעשו עמו של ה' בכך שיעבדו לפניו. וכן לכאורה כל ההקשרים של "עמי" הנאמרים הם לגבי העבודה העתידית. ולעומת זאת כשפרעה מאויים מבנ"י הפרים ורבים במצרים מכנה אותם "עם בני ישראל" אך לא "עם ישראל" כלומר שישנו כאן עם, שמוצאם משותף-בני ישראל. ובתקופה זו היו ככל העמים בית ישראל. אך לא היה זה לגבי עם ה'.
ובקיצור, אף שייתכן שיהיה עם בני ישראל, אך לא זו היהדות. לא זו תכליתו של העם אותו בחר ה'. במובן הלשוני ייתכן לכנות "עם" אוסף אספסופי זה, אבל לא לכך אנו מצפים.
א. עיין בהודעתי הקודמת (שלא אמרתי כלום מעצמי!)
ב.כמובן שכוונתי כדבריו, ו @יצחק א מנסה בכוונה לסלף.
ג. דרך אגב דעת כמה מהראשונים שבן המומר מאבד שם ישראל גם לגבי גו"ק וכמו שכ' ביבמות על עשרת השבטים שבי"ד של אותו דור גזרו עליהם שיהיו כגויים גמורים. והחת"ס מפרש שהפקיעו יהדותם.
שאין שום קשר ל'מעלת המלכות', אלא פשוט גזר הקב"ה ש'לאום מלאום יאמץ' ו'אמלאה החרבה".
דהיינו, שלא יתכן מצב שבנ"י ואדום יהיו שניהם במצב של שררה.
ולכן, מתי שיש מלך באדום אין בישראל, וכיש בישראל אי באדום.
מכאן ועד ל'מעלת המלכות שביד ישראל שבכוחה להכניע קליפת אדום', הדרך עוד רחוקה.
לגופו של ויכוח אני יותר מוטה לצד שבהחלט ישנו לאום יהודי, אבל בכל הקשור לראייתך - סבורני שכל בר דעת אובייקטיבי יבין שזה לא קשור.
דהיינו?
שעכשיו הוא נחשב כבר לישראל?
סה"כ אמרתי שלמרות שהמלכים אז היו רשעים, אדום לא היה צריך לפרוק עול ישראל מעליו - כי סו"ס הוא שלט..
במחילה, באמת שאיני מבין מה אתה אומר,
אם תוריד את המילה "קליפה" (שאתה החלטת להוסיף), מה שכתבת יהיה בערך מה שהר"ן אומר.
לא ייתכן ששניהם במצב של שררה, ומה המצב הרצוי לישראל?
אדום וישראל הם יריבים, והעובדה שכשזה קם זה נופל רק מדגישה זאת.
אם בשביל שהצד של ישראל יעלה צריך מלכות דווקא, זה אומר שמלכות זה דבר טוב וחשוב.
לא מבין מה מסובך פה, ומה יש להבין אחרת.
מה שמסובך הוא הלוגיקה שלך.
איך מכך ש:
אתה מסיק ש:
הסגנון לא שייך, אתה יכול לצטט כמובן את הגמרא, אבל המסקנות שאתה מסיק ממנה שגויות, ומנוסחות באופן בעייתי.
אתה יודע (אני מקווה) שיש פירושים סביב הגמרא הזו, ואי אפשר להגיד דברים כמו שכתבת.
אם תרצה, אני יכול להסביר בדיוק את הבעייתיות במה שכתבת, אם זה עוד לא הובן.
כאן אתה מתחיל לדבר באופן ענייני, ואגב ציינתי בעצמי דברי רש"ר הירש בסגנון זה, עיין לעיל, ואני חושב שאם תראה את ההודעות שלי לעיל תראה שהן די שקולות והוגנות.
בגדול, הטענה שלי היא, שאכן זה מה שמשתקף מגישת רש"ר הירש, והבאתי זאת בעצמי לעיל, אך גדולים קדמונים אחרים, בעיקר בעלי פנימיות (ולאו דוקא), שכל בית ישראל נשען עליהם, כמו מהר"ל, אלשיך, רמח"ל ועוד, לא אחזו כך, השאלה היא אם אתה מוכן לקבל שרש"ר הירש אינו הפרשן היחידי בארון הספרים היהודי, ואי אפשר לקבוע את "השקפת היהדות" רק ע"פ מקורות מרש"ר הירש,, תחשוב עם עצמך האם אתה בשל להתמודד עם מקורות שמשתמע מהם אחרת.
(ובכללי, רש"ר הירש הוא דמות שאם היה חי היום, מן הסתם היו מנדים אותו ומחרימים אותו מהחברה החרדית, לכן קצת משעשע שאתה כ"כ מסתמך על דבריו כהלל"מ).
על עצמי לפחות אני יכול לומר, שאני לומד נושא זה כמו כל נושא אחר, ומגבש את עמדתי בהתאם למקורות, ובמידה ויש מחלוקת (כמו בהרבה נושאים אחרים) זה גם בסדר.
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
דלגת שלב,
המצב הטוב והרצוי הוא שעם ישראל קם ואדום נופל, מקוה שאתה מסכים לזה שזה המצב הטוב, "הן עם כלביא יקום".
בשביל שעם ישראל יקום ואדום יפול, צריך מלכות דוקא, אין נחשב "קימה" בלא מלכות, כך כותב הר"ן.
ממילא, כיון שקימה לישראל זה דבר טוב, מלכות לישראל שהיא חלק הכרחי מהקימה הזו, על כרחך היא דבר טוב.
אני חושב שזו הלוגיקה הכי בסיסית שיש, ואין לי מה להוסיף על זה.
סליחה על השאלה וייתכן כי אינה במקום
מקווה שאני לא כותב משהו מחוץ לעניין כאן
נניח ויש מצווה דאורייתא וחיוב גמור כחלק מהחשת הגאולה - הוא שיהיה מלך בישראל
יש מלך בישראל? יש שלטון ליהודים?
האם לא המלכנו עלינו את שלטונות הערב רב הנוגשים בכל פה בתורתינו הקדושה?
השונה 'שלטון' זה מ'מלכותו' של מונבז המלך? [שהיה פקיד מטעם...] או גדליה בן אחיקם?
ההבדל היחיד הוא שהם היו צדיקים, ובני דורינו הינם רשעים מרושעים אוכלי שפנים נביו"ט, אשר מרימים יד בתורת משה חדשים לבקרים!
לא לזה כיוון הרב קוק, לא! הוא חשב שהינה קמה תנועת תשובה, עדיין גלויי ראש אך צדיקים בדור הבא
ותראו מה קורה כאן, שלטון שמורה לנו כיצד לפסוק הלכה, איזה רבנים לקחת, [שעשאן כרצונו...] והאם מותר לנו ללמוד תורה בגיל הצבא, כל מיני פורקי עול יוצאי ישיבות שינפנפו לנו באיזה שטיק'ל רמב"ם בשביל להוכיח שאנו טועים, יזילו דמעה כמים על שבר שהושברנו כאשר בני ישראל נוטשים את התורה ביציאה לבין הזמנים... גלותיים המעיזים לומר "השתא הכא עבדי"?
מקווה שאני לא כותב משהו מחוץ לעניין כאן
נניח ויש מצווה דאורייתא וחיוב גמור כחלק מהחשת הגאולה - הוא שיהיה מלך בישראל
יש מלך בישראל? יש שלטון ליהודים?
האם לא המלכנו עלינו את שלטונות הערב רב הנוגשים בכל פה בתורתינו הקדושה?
השונה 'שלטון' זה מ'מלכותו' של מונבז המלך? [שהיה פקיד מטעם...] או גדליה בן אחיקם?
ההבדל היחיד הוא שהם היו צדיקים, ובני דורינו הינם רשעים מרושעים אוכלי שפנים נביו"ט, אשר מרימים יד בתורת משה חדשים לבקרים!
לא לזה כיוון הרב קוק, לא! הוא חשב שהינה קמה תנועת תשובה, עדיין גלויי ראש אך צדיקים בדור הבא
ותראו מה קורה כאן, שלטון שמורה לנו כיצד לפסוק הלכה, איזה רבנים לקחת, [שעשאן כרצונו...] והאם מותר לנו ללמוד תורה בגיל הצבא, כל מיני פורקי עול יוצאי ישיבות שינפנפו לנו באיזה שטיק'ל רמב"ם בשביל להוכיח שאנו טועים, יזילו דמעה כמים על שבר שהושברנו כאשר בני ישראל נוטשים את התורה ביציאה לבין הזמנים... גלותיים המעיזים לומר "השתא הכא עבדי"?
כמדו' שזו התשובה האחרונה שאני עונה.
הרבנים @בד קודש @יואל אלחנן ו @פנחס ע מסתמא ישמחו להחליף אותי..
אז כך:
א. זה שי שמלכות לישראל זה רצוי, אולי. עי' ערך שמואל הנביא, דהיינו השאלה היא מלכות זו לשם מה היא באה.
אבל נניח שזה המצב האידיאלי.
אבל מה זה קשור?
גזרה חכמתו העליונה שלא תהיה שררה בשני האומות בו זמנית.
ולכן אם יש שררה בישראל - אין שררה באדום.
למען ה' אלוקי ישראל - למה זה שמלכות ישראל מכרחת את נפילת אדום מחמת גזירת 'לאום מלאום', מוכיחה משהו על עוצם מעלת מלכות ישראל (ובודאי לא כשהם חוטאים!).
קודם כל, גם מלכות חשמונאי נחשבה מלכות, ואתה רואה שעל מות גדליה בן אחיקם קבעו צום,
כיום אנחנו מדינה עצמאית לגמרי.
אם תסתכל בהסטוריה תראה שהיו דורות גרועים בהרבה הרבה יותר,
ושמה שקורה היום זה משחק ילדים לעומת זה.
אני חושב שאפשר להסתכל גם על עוד כמה דברים במציאות, במיוחד בתקופות אלו, אבל נניח לזה.
אני חושב שהמצב של "ראשי השלטון" משקף את המצב של העם, (גם אם לא תמיד ביחס כמותי תואם).
זה אכן מרגיז. וזה הכי נח לצייר שיש את עמ"י שהוא טלית שכולה תכלת, ויש כמה רשעים וערב רב שמשתלטים.
אך זו אינה קריאה נכונה של המציאות.
אכן יש להצטער שזהו מצבו הרוחני של עמנו, ושומה עלינו לעשות מה שביכולתנו להשיב ישראל לאביהם שבשמים.
כבר אמר החזו"א שאם בבני ברק יתייחסו לשבת כמו שמתייחסים ליום כיפור, החילוניים בתל אביב יתייחסו בהתאם.
ככל שהמצב הרוחני של עמ"י יתקדם, גם פני המדינה ישתנו,
ואני חושב שזה בהחלט תהליך שקורה היום מתחת ומעל פני השטח.
כל דור מתאר את הדור שלו כמצב הירוד ביותר, שמעולם לא היה כמוהו לרוע וכו' וכו',
שאלה אחת לי, האם אתה באמת חושב שאלמלא מדינה יהודית מצבו של עמ"י היה יותר טוב?
הרב קוק הבין שהעם היהודי בדרך חזרה לציון, ושהולכת לקום מדינה יהודית,
משכך, הוא עשה כל שביכולתו לרתום כל מי שאפשר משלומי אמוני ישראל לענין,
קריאתו לא נענתה במידה מספקת, גדולים אחרים לא האמינו שיבנה כאן משהו בר קיימא,
חשבו שזה קוריוז שיחלוף בלי להשאיר עקבות, ואף הגדירו את כל המהלך כע"ז שתחלוף כלעומת שבאה.
לכן נלחמו נגד המגמה, במקום להשקיע בתפיסת נקודות השפעה, וקידום פני העתיד (כמו שהציבור החרדי מנסה לעשות היום בכנסת).
גם בזמנו היה לרב קוק הרבה על מה להילחם ועל מה להצטער,
אבל הוא ראה את המציאות במורכבותה, והיא עדיין במורכבותה.
יש ערך עצום למדינה יהודית במושגים של קידוש השם וחילול השם, כשעם ישראל מושפל זה חילול השם, הגויים רואים בזה אות משמים כי השם משגיח על עמו, כל זה מפורש בתנ"ך ומפורסם "למעני למעני אעשה", זה גם סותר את כל התזה של הנצרות על כך שהשם עזב את עם ישראל.
אם הקב"ה היה שואל אותי איך תהיה הגאולה, האם הייתי מחליט אחרת? מן הסתם, אבל לקב"ה שיקולים משלו, "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו" וגו'.
ולכן כנראה, הגאולה דינה להיות מסובכת, כך היה ביציאת מצרים, וכך גם בימינו, כך קובע בדרשות הר"ן סוף הדרוש הי"א,
נביא כאן את דבריו, והרוצה יקרא:
אבל יש כאן שאלה שלאחר קריעת ים סוף מצינו כתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וא"כ נראה שקודם זה לא היתה אמונתם שלימה עליהם:
ויש לומר בזה שתכף שעשה משה האותות האמינו בו אמונה גמורה כמו שאמר ויאמן העם, כי לא האמינו בו יותר בקריעת ים סוף ממה שהאמינו בו בכל האותות שעשה במצרים. שכלם היו יוצאים מטבעו של עולם ומנהגו, אבל הדבר הזה מבאר הרבה ספקות גדולות ונופלות בענין מצרים. והוא שמתחלה כשעשה האותות האמינו בו אמונה שלימה, אבל לאחר מכאן ראו בעיניהם דברים של תימה שצריכין להתבאר ראשונה, שאחר אשר פקד ה' את בני ישראל ורצה להצילם מיד מצרים ולהנחילם את הארץ, וצוה למשה שיאמר אל זקני ישראל כמו שאמר לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם פקוד פקדתי אתכם וגו' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש וגו', מאי טעמא לגנוב דעתו של פרעה כלל שיאמרו לו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים. והנה זה דרך העבדים שאין ידם תקיפה שרוצים לברוח ומתנכלים על אדוניהם לברוח, ולמה משה ואהרן שהיו שלוחי ה' לא יאמרו אל פרעה ביד רמה שהגיע קצם של ישראל ליגאל ושלא ישתעבד בהם עוד, היד ה' תקצר מהכניע לבו של פרעה להודות הדבר גם כי יאמרו אליו בפירוש, הלא אם לא יספיקו בזה עשר מכות יוסיף עוד עליהם כהנה. וזה באמת ענין שראוי שיספקו ממנו ישראל בשליחותו של משה, אע"פ שהאמינו בו במשה בתחלה על פי האותות כמו שאמר ויאמן העם, שהיה להם לספק אם הוא שליח ה' יתב' כמו שאמרנו למה ירא מהגיד לפרעה הדבר כמו שהוא.
וזה באמת ענין סתום צריך להתבאר, ואפילו אם נדחוק בזה ונאמר שעשה כן כדי להראות קושי ערפו של פרעה שגם בדבר הקל ימאן לשמוע בדבר הש"י, עדין נשאר לנו מקום ספק גדול באמרו דבר נא באזני העם וישאלו. וזה באמת יראה ענין זר או תימה מאד, שאע"פ שאנשי מצרים היו חייבים להם שכר שנשתעבדו בהם כמ"ש בסנהדרין (דף צא), לא היו ראוים לבא עליהם בעקבה ובדרכים של אנשי רמיה, שאפילו לא היתה ידם תקיפה עליהם לא היה ראוי לעשות כן. וכ"ש אחר שיד ה' יתברך תקיפה וחזקה עליהם, למה הוצרכו לעשות כן, כי אם לומר תנו לנו שכרנו שנשתעבדתם בנו כך וכך ממון, והרי אמרו חכמינו ז"ל אל תכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שלא תראה עליו כגנב אלא שבור את שניו ואמור לו שלי אני נוטל. וכל אלו הדברים מתמיהין בעצמם וראוי שיפול ספק מצדן לישראל בנבואתו של משה:
אבל היתר אלו הקשרים הוא דבר אחד, שמדרכי ה' ית' הוא להביא עצות מרחוק להפיל שונאתו בדינו ולקחת נקמתו מהם, כמו שאמר הנביא (ישעיה כה) ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן כי שמת מעיר לגל וגו'. וה' יתברך כוון ורצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל כמאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', ורצה להביאם בענין שהם בבחירתם יכנסו במים וימותו שמה, ואלו הודיע משה לפרעה הענין בתחלה שהגיע קצם להגאל אין ספק שהיה מסכים בכך מתוקף המצוה ולא היה רודף אחריהם עוד, כי למה ירדפם אחרי שבעודם ברשותו פטרם ושלחם מאתו, לא רצה הש"י שיאמר משה לפרעה הענין כאשר הוא, אבל שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח שכאשר יגידו לו אחר כך כי ברח העם יחשוב פרעה מה שחשב, וכן היה ראוי אליו לחשוב שכל מה שעשה משה רבינו עליו השלום לא בא מאת הש"י אבל נעשה בחכמה וברמיה. כי לולא כן למה יגנוב לבבו לאמר שאינם הולכים רק לזבוח, ולזאת הסבה עצמה צוה וישאלו איש מאת רעהו. שעם היות שממונם היה מותר להם ויכולין לקחתו, צוה שיבאו בעקבה, שאע"פ שיהיה זה לישראל דבר זר, ולזה אמרו דבר נא באזני העם ואין נא אלא לשון בקשה, והוא כאמרו ידעתי שהם אנשי חיל שלא יחפצו במרמות ותוך, עם כל זה תחלה פניהם בשמי שיעשו ככה ולא ישאלו למה, וכאשר הוגד למלך מצרים ולעמו שישראל בורחים אין ספק שחשדום באנשי דמים ומרמה. שאל"כ למה יתנכלו אליהם בדברים האלה, וכל זה הגיעם בלי ספק לרדפם. שאלו אמר משה תחלה שישלחם ולא ירדפם עוד ושיתנו להם שכרם ג"כ, אין ספק שאחרי היות כן לא היו זזים ממקומם. וכונת כל אלו הדברים היתה נעלמת מישראל ואולי גם ממשה, ולסבת כל זה היה ראוי שיספקו ישראל בשליחותו של משה אע"פ שהאמינו בו בתחלה. והוא שרמז ואמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו'. כלו' אז הכירו שכל מה שהיו מופלאים ממנו תחלה ומסתפקים בו לא היה רק לסבב שמצריים עצמם יכנסו בים, ולזאת הסבה בעצמה הוא שכתוב בקריעת ים סוף ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וגו', ואין ספק כי הרוח הזה לא היה מספיק לקרוע את הים. אבל רצה השי"ת להטעות פרעה שיחשוב שהפעל ההוא היה טבעי לא נס, שאלולי היה חושב כן לא היה רודף אחריהם, ואין להפליא איך היה מדרכי ה' ית' להטעותו בזה, שהוא הטעהו ביותר מזה כשצוה שיחנו ישראל לפני פי החירות כדי שיאמרו יראתם תבעה עלבונם כמו שאמרו רז"ל. והנה הותרו בזה ספקות רבות שראוי לכל משכיל שיספקו:
והעולה מכל מה שכתבנו הוא שמתחלה האמינו ישראל במשה על פי האותות. ואם כן כבר ידענו הדרך אשר ראוי שיאמן בו הנביא. ולזה הספיק אליו באמרו נביא מקרבך מאחיך כמוני, כלו' שנתאמת נבואתו כאשר נתאמתה נבואתי. ושמה שכתב בקריעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו. הוא מה שהותרו מהם הספקות ונבררו להם המבוכות שנפלו באמצע, כי דרכי ה' נשגבים מאד אשר אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא. והנה אנו רואים בגאולה זו של מצרים שבאותה עת בעצמו שהיתה הגאולה ובה היו רואים עצמם נגאלים, עם כל זה היו רואים פעלים ומעשים שהם סבת גאולתם ואעפ"כ היו נלאים לעמוד על סבתם עד שגלה ה' יתב' ענינם, כ"ש אנחנו שראוי שנהיה סכלים יותר בגאולה העתידה. מפני זה כתב הרמב"ם ז"ל שלא ידעו הדברים ההם איך יהיו עד שיהיו:
וואו איזו הודעה ארוכה!
אין קשר ולו במה שניסיתם לקשר. בשביל להביא דוגמאות היסטוריות צריך מעט התמצאות
החשמונאים באמת מלכו על ארץ ישראל שלטון עצמאי לחלוטין [כמובן עד שהחלה מלחמת האחים בין הורקנוס ל-לא זוכר את שמו, ששניהם היו חוטאים והוא העלה את הנציב הרומי בכי שיעזור לו להביס את אחיו!
ז"ל הרמב"ם (פ"ה הל' תעניות ה"ב) "יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן"
נכון, לא הבנתי מה הקשר בינם לציונים? בגלל שהם שרים את שירי המשכיל אברהם אברוניין? ומדמים עצמם לניסים והנפלאות אשר חוללו המכבים?
אין קשר ולו במה שניסיתם לקשר. בשביל להביא דוגמאות היסטוריות צריך מעט התמצאות
החשמונאים באמת מלכו על ארץ ישראל שלטון עצמאי לחלוטין [כמובן עד שהחלה מלחמת האחים בין הורקנוס ל-לא זוכר את שמו, ששניהם היו חוטאים והוא העלה את הנציב הרומי בכי שיעזור לו להביס את אחיו!
ישנה סיבה ברורה שכתובה ברמב"ם מדוע קבעו צום ביום זה דייקא
ז"ל הרמב"ם (פ"ה הל' תעניות ה"ב) "יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן"
מחשבות טובות...
אם זה לא מובן לך מעצמו אין לי עוד מה להגיד.
אפשר לנסות לנסח הכל כמו "פרה אדומה", גזרה חכמתו וכו',
לא יודע מה יותר פשוט מזה,
המטרה שלנו שעמ"י הוא זה שיקום ואדום זה שיפול, (אולי עם זה אתה לא מסכים?).
הקימה הזו של עמ"י נעשית על ידי מלכות בדווקא, לכן מבחינה זו מוכח שמלכות זה דבר חשוב.
אבל כאמור, אנחנו חוזרים על עצמנו, ואם זה לא מובן אין לי מה להוסיף.
מה שאמרתי הוא, שלמרות הכל זה נקרא שיש שלטון ליהודים,
חז"ל כינו את כל התקופות שממלכות החשמונאי עד החורבן בשם מלכות "מלכות בית חשמונאי" מלכות הורדוס", למרות שבחלק מהתקופות הם היו כפופים לרומאים, וכן ברמב"ם הידוע וחזרה מלכות לישראל.
יש דיון גדול למשל על הורדוס, לפי הנצי"ב היה לו דין מלך, לפי חידושי הרי"ם (גיטין לו) לא היה לו דין מלך, אבל היה לשלטונו "דינא דמלכותא דינא".
ויש עוד שדברו בענין.
עוד הוזכר כבר בהודעה אחרת, שיש ערך גדול שלא להיות תחת שלטון גויים, וזה אף משפיע על ההלכה של "ערי יהודה בחורבנן".
חברים מקוונים לאחרונה
- MMH
- אבריימי
- אברך מעמיק
- אברך משי
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אור זרוע לצדיק
- אוריה ק.
- אחד מארץ
- איישר חילי
- איסר האטלקי
- איש
- איש אמת
- איש יהודי
- איתי13
- אל'יהו
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמרי פי
- אריה חפץ
- בית לחם יהודה
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- בקי
- גברא זוטרא
- גפטון
- גרינימן
- דבי"ר
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דעת
- דת יחיד
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- הכתב והמכתב
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- והב בסופה
- ונחנו מה
- חד צורבא
- חושים בן דן
- חידודא
- חם ליבי
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חשבון נפש
- טרידא
- י הירשזאהן
- יהודי פנימי
- יואל שילה
- יושב אהל
- ימינו תחבקיני
- יעקב מרון
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יש תקוה
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר איצקוביץ
- כורסייא יקירא
- כתר
- ל.מ.
- לי נראה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מילתא בטעמא
- מים רבים
- מקוה לירא את השם
- מראה מקום
- מרדכי זנגר
- משה נ
- משה6
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נובהרדוקר
- נחום
- נחמן ל.
- נפקא מינא
- נפשי חמדה
- נריה
- נתנאל לב
- נתנאל לוי
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עמך
- ענף מעצי היער
- פנחס נחום
- פרידנזון
- צריך ביאור
- קהילת יעקב
- קובץ אספקלריה חיפוש
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רכזניק
- רשניק
- שאילתין ובועותין
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שלמה ו.
- תולדות
- תיקו
- תשבץ
- תתאה גבר
משתמשים שצופים באשכול הזה
נושאים דומים
קהילות ישראל
יהדות בבל תיעוד