על מקום הרגש ביהדות [אם ישנו].

[אדם]

אין מי מאיתנו שלא יוצא לו לפעמים לקיים את רצון הבורא בחוסר חשק, או אז עולה התהייה בדבר המקום המיועד להרגשות הלב לצד עשיית המצוות.
באשכול זה נדון:

1. האם בכלל הרגש מבטא דבר אמיתי או שיש להתעלם ממנו.
2. אם כן, האם עובד ה' אמיתי חייב גם להרגיש או רק לקיים.
3. אם לא, מה תפקידו של הרגש [שמא הוא נועד לבלבל אותנו].

הציבור נקרא להביע את דעותיו בעניין, ולהציע זוויות ראיה שונות ולפתח את הנושא על כלל היבטיו.

לחץ כדי לכווץ...

עיין בתחילת חובת הלבבות ובתחילת עלי שור על חובת האיברים וחובת הלבבות.
וודאי שהרגש נועד לבלבל אותנו והוא כלי של היצר הרע אך אנו צריכים להשתמש בו למצוות ה' וודאי שגם להרגיש קרבת ה' לפי כל השיטות כולם.

 

[רעיון ומושג]

רגש הוא לא דבר תלוי באוויר.
הוא לא מגיע בלי הבנה שמגיעה אחרי מחשבה שמגיעה על ידי כוונה.
העיקר זה הרגש. לשם אנו מכוונים.
כך למדו ולימדו כל מי שעסק בזה, ואתה יכול להמשיך לחדש ולהמציא כאוות נפשך.

לחץ כדי לכווץ...

אולי תביא לנו מקור לקביעה הגורפת והנחרצת ש"העיקר זה הרגש"?
מי הם אלו שעסקו בנושא שלמדו ולימדו כך?

אולי תן לי מקור אחד בחז"ל לכך שהעיקר הוא הרגש או לכך שיש איזו שהיא משמעות לרגש?

 

[בצילו חימדתי]

''עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה'', וכי שמחה אינו רגש?

 

[ליבי בתורתך]

רגש הינו דבר המבוסס רק על מציאות דכל המושג רגש הינו להרגיש דבר קיים שזה החיבור השלם לדבר אמנם כל זה רק לגבי העבר והוה אבל לקבל החלטות ע"פ זה אין זה נכון משום דלפעמים הדמיון מתעתע אבל כל עוד ואדם עובד את השם באמת תוספת הרגש הינו ביטול תחושותיו ורצונותיו לדבקות בו יתברך משום שהרגש הוא חיבור מלא לדבר.
אמנם מובא בספרים בשם האר"י ז"ל דכל שלמות האדם היא רק ע"י חיבור מלא בין השכל לרגש שזה יהיה רק בגאול ההשלמה ויעוין שם שכתב שכל נשמה משולבת מנשמת רחל שהיא רגש ונשמת לאה שהיא שכל והגאולה לשלב בין שניהם.
וברור לפי הנ"ל שהרגש הוא דבר שעליו מושתת כל העבודת ה' באמת רק ודאי שזה חייב להיות מנווט ע"י השכל.

 

[צעיר שבכהונה]

אולי תביא לנו מקור לקביעה הגורפת והנחרצת ש"העיקר זה הרגש"?
מי הם אלו שעסקו בנושא שלמדו ולימדו כך?

אולי תן לי מקור אחד בחז"ל לכך שהעיקר הוא הרגש או לכך שיש איזו שהיא משמעות לרגש?

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ן (איוב א' א'): והכיר איוב את בוראו ועבד אותו במצוות השכליות מן התום ומן היושר וסור מהרע לבני אדם, ובעבודת הלב שהיא שורש הכל, שהיה ירא אלקים.
-מבואר שהלב הוא נוסף על השכל-

ועוד מהרמב"ן (בראשית כ"ז מ"א): כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב, אף על פי שיהיה בה דיבור בשפתים, וכן בלב ולב ידברו (תהלים יב, ג), כי הרצון יקרא "לב".

ועוד מהרמב"ן (מהמיוחס לו על ספר יצירה): בל"ב נתיבות פליאות חכמה ברא הקב"ה את עולמו, הן עשר ספירות וכ"ב אותיות וכו'. וכוונת החשבון הזה ללב, ולב הוא רצון, כענין שנאמר (מ"ב י, טו) היש את לבבך ישר עם לבבי כאשר לבבי עם לבבך, כי קיום כל דבר הוא בעוד הרצון בו.

הר"ן (דרוש החמישי): לזה אמר (משלי ד, כג) מכל משמר נצור לבך, כי להתפעליות הנפשיות אשר שורשם ויסודם הלב, מבוא גדול בדביקות השי"ת והקורבה אליו.

אבן עזרא (שמות ל"א י"ח) וקדמונינו אמרו רחמנא ליבא בעי ושורש כל המצוות עד שיאהב (=רגש) את ד' בכל נפשו וידבק בו.

בעל הסולם: 'רחמנא ליבא בעי' (סנהדרין קו, ב). פירוש, שסדר הבריאה הוא 'עין רואה ולב חומד' (רש"י במדבר טו, לט), אבל רחמנא בעי מכנסת ישראל שתשנה סדר הבריאה, שתהיה התחלה מן הלב, שמקודם יהיה הלב חומד, ואחר כך 'כי עין בעין' וגו'. בזה תבין סוד 'אני ישנה ולבי ער' (שיר השירים ה, ב), כי באמת קשר הלב יותר חזק מהיוצא מן העינים, כי העין עושה פסקי פסקי, ולפעמים ער ולפעמים ישן, שמטעם זה תענוג תמידי אינו תענוג. אבל הלב תמיד ער, והייחוד נצחי וקיים.

וכן כל גדולי החסידות מצד אחד ובעלי המוסר מן הצד השני.

 

[אהרן הירש]

אין מי מאיתנו שלא יוצא לו לפעמים לקיים את רצון הבורא בחוסר חשק, או אז עולה התהייה בדבר המקום המיועד להרגשות הלב לצד עשיית המצוות.
באשכול זה נדון:

1. האם בכלל הרגש מבטא דבר אמיתי או שיש להתעלם ממנו.
2. אם כן, האם עובד ה' אמיתי חייב גם להרגיש או רק לקיים.
3. אם לא, מה תפקידו של הרגש [שמא הוא נועד לבלבל אותנו].

הציבור נקרא להביע את דעותיו בעניין, ולהציע זוויות ראיה שונות ולפתח את הנושא על כלל היבטיו.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי, עצם קיומו של הרגש הוא עובדה, בדיוק כפי שקיומו של השכל הוא עובדה. הרגש אינו דבר שצריך להתעלם ממנו, אלא הוא רובד נוסף של תפיסת האדם. בעיניי, הרגש אינו עומד מול השכל, אלא מבטא את מה שהשכל והאדם הפנימי כבר הפנימו. לכן, כאשר אדם מחובר באמת לדבר מסוים, החיבור הזה עתיד לבוא לידי ביטוי גם ברגש, וכאשר הוא מחובר לדבר שלילי – גם לכך יהיה ביטוי רגשי.


ממילא, השאלה האם "חייבים להרגיש" אינה השאלה העיקרית. אי אפשר לצוות על רגש באופן ישיר, משום שרגש הוא תוצאה ולא פעולה. השאלה האמיתית היא עד כמה האדם מחובר באמת למה שהוא עושה. ככל שהחיבור הפנימי עמוק יותר, כך גם הרגש ילך ויתיישר עם אותו חיבור.


אמנם פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו מבינים דבר אחד, אך מרגישים דבר אחר. אין בכך הוכחה שהרגש שקרי, אלא שהפנמת הדברים עדיין אינה שלמה. השכל עשוי להגיע למסקנה לפני שהלב מפנים אותה, ולעיתים להפך, ולכן יש תהליך שבו האדם עובד על עצמו עד שההכרה והרגש נפגשים.


משום כך, אין מקום לרדוף אחר התרגשות או לנסות לייצר חוויות רגשיות באופן מלאכותי. ככל שאדם עסוק יותר בלחפש את ההתרגשות עצמה, הוא עלול להחמיץ את החיבור הפשוט והאמיתי. לעומת זאת, כאשר האדם מתמיד בעבודתו מתוך חיבור אמיתי, גם אם בתחילה הדבר נעשה ביובש, הרגש צומח באופן טבעי ובהדרגה.


לכן, תפקידו של הרגש אינו לבלבל את האדם, אלא לשמש ביטוי למידת ההפנמה והחיבור הפנימי שלו. כאשר האדם מחובר באמת לעבודת ה', גם עולמו הרגשי הולך ונבנה בהתאם, והרגש נעשה שותף לעבודת ה' ולא מטרה בפני עצמה, והרגש נועד לחבר אותנו ברמה החוויתית לדברים הנכונים

 

[תורת חסד]

אין מי מאיתנו שלא יוצא לו לפעמים לקיים את רצון הבורא בחוסר חשק, או אז עולה התהייה בדבר המקום המיועד להרגשות הלב לצד עשיית המצוות.
באשכול זה נדון:

1. האם בכלל הרגש מבטא דבר אמיתי או שיש להתעלם ממנו.
2. אם כן, האם עובד ה' אמיתי חייב גם להרגיש או רק לקיים.
3. אם לא, מה תפקידו של הרגש [שמא הוא נועד לבלבל אותנו].

הציבור נקרא להביע את דעותיו בעניין, ולהציע זוויות ראיה שונות ולפתח את הנושא על כלל היבטיו.

לחץ כדי לכווץ...

א) שאלה מוזרה , אהבת השם ויראת השם הן מ"ע ותלויות ברגש וכן הדביקות והשמחה . וס' תהלים מלא בתיאור רגשות בעבודת השם וכן בס' המוסר בלי סוף.
ב) בלי הרגשת סיפוק/הנאה/עונג א"א לעבוד את השם כיון שמעניני הגשמיות ועוה"ז בטבע האדם מרגיש הרגשות אלו ואין לו תחליף רוחני לזה ולכן א"א שיתנתק מהן.

 

[הרב מרודוש]

ספר תהילים למשל כל כולו השתפכות של הרגש או של השכל?

 

[אברך מעמיק]

ספר תהילים למשל כל כולו השתפכות של הרגש או של השכל?

לחץ כדי לכווץ...

מה שאכתוב אמנם אינו קשור ישירות, אבל יש לו שייכות מסוימת לפחות באופן כללי לאשכול.

יש מדרש משלי (א) מעניין, בו מבואר שיש 'מחלוקת' בין דוד המלך לבנו - שלמה המלך, היכן החכמה נמצאת בראש או בלב, ולמרות שבהשקפה ראשונה נראה שדוד המע"ה יאמר בלב, ושלמה בראש, בפועל זה הפוך...

וז"ל: ד"א "והחכמה מאין תימצא" - מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה"ד (תהילים ד, א): "נתתה שמחה בלבי", וכתיב (משלי כז, יא): "חכם בני ושמח לבי". ומפני מה נתנה חכמה בלב - מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש - דכתיב (תהילים א, א): "אשרי האיש אשר לא הלך", וסיים באמצע - שנאמר (תהילים קנ, ו): "כל הנשמה תהלל יה". בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא - בלב, ולב היכן הוא נתון - באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב"ה, כדכתיב (משלי כא, א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו". וכיוון שהלב נתון ביד הקב"ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר "משלי שלמה".

הבאתי את הדברים בלשונם, וכל אחד יפרש אותם כרצונו.​