מקור?
כבר אמרתי - חשיב את לאתפוסי הדרא.
כנ"ל - יש מקור שסבל מגן, כך גם מפני הרעה נאסף הצדיק, שכל עוד הוא חי אין הרעה מגיעה.
כי על זה הולכת כל הסוגיא עיי"ש ולא מקופיא.
הבורא לא רצה לתת לו.
וכי אתה מכיר מישהו בדרגתם שיכול לפסוק בדיני נפשות?
דברי חז''ל נמסרו לנו על מנת ללמוד מהם ארחות חיים ובפרט במקום שהדעת נוטה לזה והענין של הגנה כשאינו בדעתו היא לכאורה המצאה ללא בסיס.
וחלק מאותם אורחות חיים זה לדעת מי יכול לפסוק בענינים אלו!
ואם רבנן פסקו שבשף דעתיה יש להתפלל שימות אז צריך לחשוש שדוקא בצער גדול כל כך ששף דעתיה ולא בצער גדול שאין בו את תוספת הכל כך?
אז בא נתפלל על כל מי שבצער, או שמפדח את עצמו שימות...
כמובן מדובר בשטות שפטור מן המצוות ולא בכל צער ופדיחה
היכן ראית שלא
אם אינו מתפקד ומתקשר וכ''ש כשמורדם בתרדמת ארוכה ללא סיכוי טבעי להתעורר בשפיות כמו שהיה כמדומה אצל הרב שך והגר''י ברטלר ועוד
מנין ?
ובכה"ג באמת ראוי להתפלל שימות?
עליך חובת ההוכחה
תעי' בדברי הגמ'.
לכאורה כן
לדעתי ממש לא כל דברי חז''ל בחזקת נכונים כהוראה לדורות כשחוזר המקרה שעליו הם דברו אא''כ הם החריגו במפורש שאינו לדורות
בגמ' רואים שהוא הצטער עד שהשתגע ואז רבנן התפללו לא כתוב שהתפללו כדי שלא יצטער ולדעתי התפללו כי זה בזיון שהשתגע
אז תעשה מעמד תפילה על כל השוטים...
אכן, כל השאלה היא מה הם דברי חז"ל.
והיכן מצינו שבשביל בזיון ניתן להתפלל על אדם שימות?
איבעית אימא סברא
ואי בעית אימא קרא כתוב בירמיהו לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו, הרי שמכה שלא לוקחים ממנה מוסר היא לשוא, א''צ לכתוב את זה בגמ' אחרי שזה כתוב בנביא וברור שאותו תנא או אמורא חשב כן בנפשו
לדעתי דוקא אם הוא חושב וסתמא כן הוא
זה נכון של' הגמ' יכול אפילו לא קבלם מאהבה ולא זכרתי את זה אבל אין שום ראיה שהדגש הוא דוקא על אהבה וללא אהבה לא צריך דעת אלא שבהכי מיירי בדרגה העליונה וה''ה לדרגה הבסיסית כמו שהוכחתי מקרא דירמיהו
אין ראיה אבל גם אין תמיהה על הגר''ג זצ''ל וכמו שבארתי למעלה
דוד תמה על טעם קיומם עד שהוכיחו לו שהם נצרכים אבל על חכמי ישראל שנשתטו מצינו בהנהגת רבנן שיש להתפלל כן
כמובן
אדם שהוא שוטה אין חשיבות לחייו כן הוא סברא פשוטה לולא מדרש חז''ל הידוע על דוד שהבאתי מקודם ומצינו בגמ' כאן שאצל ת''ח זה שונה ולא חיבים להשתמש בהם לתיקון העולם כנראה מחמת שאינו כבודם כך ולכן ראוי להתפלל שימותו.
אל תוכיח ממקרה חד פעמי.
ובורא עולם יצר אותם לחינם... והוא גם כן לא יכול לקחת אותם... די עם השטויות.
אני מוכיח ממקרה ח''פ למקרה ח''פ כמה שוטים היו בעולם בזמן חז''ל ? ובימינו ? שוטים גמורים ממש, גם לא מצויים כלל.
ודאי שלא
ודאי יכול
מה ענין שטויות לכאן
כבר כתבתי הפירוש שלך בגמ' מוטעה
אז כנראה שסברתך אינה נכונה.
אנחנו דנים על כפרה והגנה לדור שקיימת בסבל צדיק. הפסוק מדבר על סבל פרטי של אדם.
שוב, השאלה שלך היא הוכחה לכך שסברתך אינה נכונה.
לכן אמרתי - עיין בכל הסוגיא.
אם כך למד הגר"ג את הגמ' זו שאלה הרבה יותר גדולה....
אכן דעת הגר"ע פריד (אזמרה לשמך פר' וירא תשפ"ו) שאין לנהוג כן למעשה.
חולק על הר"ן?? בלי מקור?
לאהבת הקיצור קישרתי למקור הדברים, קחנו משם.
