בדרך כלל כשחז"ל מפרשים את הפסוק אחרת לגמרי מפשוטו של מקרא זה מתוך הכרח ליישב את פשט המקרא.
ולכן, לענ"ד יש לחלק בין פרשנות חזלי"ת שבאה כתוספת דברים, ובין פרשנות חזלי"ת שבאה ליישב את הפסוק מכח קושיא שתלויה בפשטותו.
ייתכן שאתה לא מכיר את הפרשנות הזו, אבל היא בהחלט קיימת.
ובעיני זה לא דבר מופקע. ויש לכך כמה דוגמאות שחז"ל עקרו את פשט הדברים בגלל קושיא כזו או אחרת. לדוגמא כל האומר ראובן וכו' טועה (וכן יודע אני מה שכתבו, אבל יש פרשנים שראו בדברי חז"ל אלו אמיתות הדבר). בפרט במקום שפשט הכתוב נסתר מיניה וביה.
זה מה שמנסים להסביר. יש חילוק בין פשט לפשט. פשט שנסתר מיניה וביה או ממהלך הדברים, חז"ל הציעו פשט, לא כדרשנות, אלא כהסבר הגיוני. (לא רובד נוסף בתורה, אלא ממש פשט הפסוק). ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאשר חז"ל העמידו קומה נוספת בדברי הכתוב (וכאמור כשהפשט עומד בפ"ע).
זה מה שמנסים להסביר. יש חילוק בין פשט לפשט. פשט שנסתר מיניה וביה או ממהלך הדברים, חז"ל הציעו פשט, לא כדרשנות, אלא כהסבר הגיוני. (לא רובד נוסף בתורה, אלא ממש פשט הפסוק). ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, כאשר חז"ל העמידו קומה נוספת בדברי הכתוב (וכאמור כשהפשט עומד בפ"ע).
ישנו חילוק, בכל הנוגע לחטאי קדמונים אני מבינים שהכתוב מדקדק איתם כחוט השערה ולכן הדברים נכתבים בתורה בקנה מידה שונה, אך בוודאי שהבסיס נכון ואינו משתנה [לפי דרגתם וכו'.]
ישנו חילוק, בכל הנוגע לחטאי קדמונים אני מבינים שהכתוב מדקדק איתם כחוט השערה ולכן הדברים נכתבים בתורה בקנה מידה שונה, אך בוודאי שהבסיס נכון ואינו משתנה [לפי דרגתם וכו'.]
נפלא. כתבת בתמצית מהלך שלם, שהסבא מקלם וסלבודקא ובראשם המהרי"ל בלוך הרחיבו ביסוד הדברים. כך שא"א להימלט מכך, שפשט הכתוב לא תמיד משקף את רוח הדברים השטחית כפי שהיא נתפסית בעיני הקוראים הקטנים. כלומר, גם החטאים שנפרטו בתורה, למעשה הם בממדים אחרים, ולא כפי שמשתקף מפשט הכתוב. וכפש"כ בעלי המוסר (הנ"ל) שלתורה ישנם ממדים אחרים בהערכת החטא, ויש לפעמים אשר איזה צל של נטיה שלילית או כשלון כל שהוא שבענינינו אין בהם כל ערך, מוצגים בלשון התורה ביחס לקדמוני העולם כפשעים כבדים בצבעים כה חמורים. וידוע משלו הסבא מקלם עם הפצצה..
ואני לומד מזה להיפך ממש. שפשט הכתוב לא תמיד מורה על הפשט האמיתי. וכמו בחטאם של גדולי האומה (שהתורה כותבת מפורש וישכב וכו' ובכל זאת לא היה ולא נברא המעשה כפי שהוא משתקף בפשט) כך בפסוקים שנסתרים מיניה וביה.
ושמעתי בזה פשט יפה בשם החתם סופר
שמצרים היו חיבים לעם ישראל גם ממון וגם מיה
והנה עפ"י דין תורה יש כלל של קים ליה בדרבה מיניה
וא"א להעניש גם בעונש החמור וגם בעונש הקל
וא"כ עם ישראל לא יכל להילחם במצריים
דהרי הם כבר הענישו אותם בעונש הקל ע"י שלקחו ממונם.
ומשו"ה עם ישראל לא נלחם במצרים