ספיה''ע בברכה אע''פ ששכח (1 צופה)

[מחכה]

הובאה מחלוקת בעניין מי ששכח בשבוע ראשון לספור בא' הימים, שכיון שמצווה לממני שבועי, לאחר השבוע הראשון הוא יוכל למנות את השבוע הבא בברכה.

האם יש תח''י של אי מי מחו''ר להביא כאן את צדדי המח' והסברות?

 

[הצעיר שבחבורה]

הובאה מחלוקת בעניין מי ששכח בשבוע ראשון לספור בא' הימים, שכיון שמצווה לממני שבועי, לאחר השבוע הראשון הוא יוכל למנות את השבוע הבא בברכה.

האם יש תח''י של אי מי מחו''ר להביא כאן את צדדי המח' והסברות?

לחץ כדי לכווץ...

מן הסתם הכוונה לדברי הבית הלוי המחודשים, אבל מזכרוני שדעתו שרק במשלם שבועי יוכל למנות בברכה, ואינו תחת ידי כעת.

 

[מחכה]

הבית הלוי

לחץ כדי לכווץ...

אכן, ובנו חלק עליו ויל''ע בזה טובא.
אמנם ראיתי מו''צים גדולים שאמרו שהם היו סומכים על דבריו אם היו במצב זה.

 

[הצעיר שבחבורה]

ויל''ע בזה טובא.

לחץ כדי לכווץ...

למיטב זכרוני, דבריו בזה יש לתמוה עליהם מעיקרי ראיותיו, ודומני שמחותנו בשו"ת תורת רפאל האריך לסתור חידוש זה

ובנו חלק עליו

לחץ כדי לכווץ...

היכן?

אם יהיו עיתותיי בידי בימים הקרובים אעלה את עיקרי הדברים בלנ"ד

 

[הכהן הגדול]

שי' ר' ירוחם דיש לחלק בין ספירת הימים לשבועות​

דהנה רבינו ירוחם [נתיב ה' ח"ד] מקשה א) למה אין מברכין על ספירת הימים דהרי המצוה לספור ימים, ב) וכן מקשה למה אין מברכין ב' ברכות ברכה אחת לימים וברכה שניה לשבועות ב' מצוות הם כמו תפילין של יד ושל ראש, ג) ועוד מקשה למה ביום יד' אומרים שהם ב' שבועות וכן ביום כא' שהם ג' שבועות מה מהני בזה ספירת השבועות היה צ"ל היום ב' שבועות או היום ג' שבועות. ולכך מכוח קושיות אלו כתב רבינו ירוחם דמכיון שנאמרו בתורה ב' פסוקים לגבי ספירת השבועות א. "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה" (דברים טז ט ופירש"י משנקצר העומר), ב. "מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג טו) הרי שהתורה כתבה ספירת שבועות יחד עם העומר ותלתה את מצות ספירת השבועות בזמן הבאת עומר, משא"כ ספירת הימים דילפינן מפסוק תספרו חמישים יום (שם טז) ובזה לא תלתה התורה בעומר הרי דספירת הימים הוא מן התורה אף בזמן הזה דליכא עומר משאי"כ ספירת השבועות אינה נוהגת כהיום בזה"ז מן התורה אלא מדרבנן זכר למקדש ומכיון שהוא רק זכר למקדש אין מברכין עליו דדבר שהוא משום זכר בלחוד אין מברכין עליו וכמו בערבה דז' של סוכות וכריכת מצה במרור דליל פסח דאין מברכין דהוא רק זכר למקדש ולכך אומרים שהם כך וכך שבועות שאין זו ספירה ממש אלא זכר למה שהיה במקדש ובזה פי' את דברי אמימר ג"כ שמנה רק ימים ולא שבועות היינו דכיון דמצות ספירת השבועות הוא מדרבנן לכך לא מנה שבועות דלא נמנע מלמנות דוקא את השבועות אלא מכיון דהוי מדרבנן. ובאור שמח [ה"ז מתו"מ הכ"ב] כתב דגם הרמ"ה [אגרות הרמ"ה הלוי עמ' קנא] סבירא ליה כהרי"ו [וע"ע באו"ש שם ביאור דעת רי"ו], ועיין באליה רבה דחש להלכה לשיטה זו שאם שכח לומר הימים צריך לחזור ולספור,

והנפק"מ בין רי"ו לרמב"ם דן הבית הלוי [ח"א סי' לט'] במי שדלג יום אחד ולא ספר בו כלל דקי"ל בשו"ע שמכאן ואילך יספור בלי ברכה האם ביום מלאת השבוע יכול לספור בברכה, דאף דלא הוי תמימות לענין הימים אכתי לענין השבועות איכא תמימות, וכתב הבית הלוי דאי נימא כרי"ו דהוי ב' מצוות אפשר לברך על השבועות לחוד, אמנם דוחה זאת הבית הלוי דהרי שי' רי"ו שבזה"ז א"א לברך על ספירת העומר דהוי רק זכר למקדש, אמנם לפי הפוסקים שס"ל שספירה בזמן הזה דרבנן ואפ"ה מברכים אי נימא דס"ל כרי"ו שהוי ב' מצוות שפיר יוכל לברך, אלא דאף אי לא נימא הכי ונאמר כדעת הרמב"ם דהוי רק מצוה אחת אכתי גם נוכל לומר דיוכל לברך דהא מבואר בטור דאם מנה ימים בלא שבועי או שבועי בלא ימים יצא וא"כ הנידון דידן לא גרע מזה ויכול לברך.​

 

[הצעיר שבחבורה]

דהא מבואר בטור דאם מנה ימים בלא שבועי או שבועי בלא ימים יצא

לחץ כדי לכווץ...

דומני שזהו עיקר התמיהה בדבריו, שלא נמצא בטור כדבר הזה.

וזה לשון הטור בדבריו הנוגעים ל'ימים ושבועות'

וסופר הימים והשבועות. כיצד? ביום הראשון עומד ומברך "על ספירת העומר", "היום יום אחד", עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד". וביום שמונה יאמר: "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד", עד שיגיע לי"ד, יאמר: "היום ארבעה עשר ימים שהם ב' שבועות", וכן לעולם. וכתב אבי העזרי: יש אומרים שאין צריך למנות הימים, רק עד שיגיע לשבוע, כגון: "היום יום אחד" עד שיגיע לשבעה ימים, ואז יאמר: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד", אבל מכאן ואילך אין צריך למנות ימים של שבוע שעברה עם השבוע הבא, אלא ביום שמונה יאמר: "היום שבוע אחד ויום אחד" ואין צריך לומר "היום שמונה ימים", שכבר מנאם בשבוע שעבר, וכן ביום ט', עד שיגיע לי"ד יאמר: "היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות", וביום ט"ו יאמר: "היום ב' שבועות ויום אחד", וכן לעולם. ויש אומרים שאין להזכיר השבועות אלא בסוף השבוע, כגון ביום ז' יאמר: "היום ז' ימים שהן שבוע אחד", וביום ח' אינו אומר אלא "היום ח' ימים" עד שיגיע לי"ד, וכן לעולם. וכאשר כתבתי כן נהגו וכן עיקר:​

לחץ כדי לכווץ...

ולכאו' דברי המג"א הם שהביאוהו לכתוב כן בשם הטור.​

נ"ל דאם ספר הימי' לחוד ולא ספר השבועות א"צ לחזור כדאי' בגמ' למ"ד ספירה דרבנן וב"י כ' בשם רוב הפוסקים דקי"ל ספירה בזמן הזה דרבנן ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמ"ש הטור.​

לחץ כדי לכווץ...

וראה במצורף מדברי החק יעקב (סק"ח) שביאר כוונת המג"א כדברי ראבי"ה שא"צ למנות הימים אלא מונה בכל יום את השבועות, ואומר "היום שבוע אחד ויום אחד" ואין צריך לומר (כמנהגנו) "היום שמנה ימים שהם" וכו'

 

[הצעיר שבחבורה]

דברי הבית הלוי המחודשים

לחץ כדי לכווץ...

אצרף בזה את דברי הבית הלוי

 

[הצעיר שבחבורה]

וכדעת הבית הלוי, כן האריך הגאון ר' חיים ברלין, והובא בשו"ת נשמת חיים (סימן סא)

 

[הצעיר שבחבורה]

המשך

 

[הצעיר שבחבורה]

המשך

 

[הצעיר שבחבורה]

המשך

 

[הצעיר שבחבורה]

המשך

 

[הצעיר שבחבורה]

שמחותנו בשו"ת תורת רפאל

לחץ כדי לכווץ...

קיצר מאוד

והביא את שהבאתי לעיל

דומני שזהו עיקר התמיהה בדבריו, שלא נמצא בטור כדבר הזה.

ולכאו' דברי המג"א הם שהביאוהו לכתוב כן בשם הטור.​

וראה במצורף מדברי החק יעקב (סק"ח) שביאר כוונת המג"א כדברי ראבי"ה שא"צ למנות הימים אלא מונה בכל יום את השבועות, ואומר "היום שבוע אחד ויום אחד" ואין צריך לומר (כמנהגנו) "היום שמנה ימים שהם" וכו'

לחץ כדי לכווץ...