התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,729
תודות
17,200
נקודות
895
הנה בשעה"צ (סי' תע"ה סקל"ט) כתב:
לאפוקי שומר אבדה [או משמר המת] אף דהוא גם כן פטור אז מכל המצות [ואפילו יכול לקיים שניהם, אם צריך לטרוח אחר זה, לדעת כמה פוסקים, וכדלעיל בסימן ל"ח עיין שם], אם אכל מצה אזי יצא ידי חובתו, דהוא איש, אלא שאז לא חייבתו התורה מפני שהוא עוסק במצוה אחרת.
ומכל מקום מסתפקנא אם יוכל אז לברך ברכת אכילת מצה אקב"ו וכו' כיון שהוא אז אינו מצוה על זה
ע"כ דבריו.
ונתעוררתי לשאול, לדעת ר"ת שפסקו המ"ב בכמה דוכתי דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, מ"ש מעוסק במצוה דנסתפק המ"ב אי יכול לברך,
אשמח לתשובות בעניין, בתודה מראש
 
הנה בשעה"צ (סי' תע"ה סקל"ט) כתב:
לאפוקי שומר אבדה [או משמר המת] אף דהוא גם כן פטור אז מכל המצות [ואפילו יכול לקיים שניהם, אם צריך לטרוח אחר זה, לדעת כמה פוסקים, וכדלעיל בסימן ל"ח עיין שם], אם אכל מצה אזי יצא ידי חובתו, דהוא איש, אלא שאז לא חייבתו התורה מפני שהוא עוסק במצוה אחרת.
ומכל מקום מסתפקנא אם יוכל אז לברך ברכת אכילת מצה אקב"ו וכו' כיון שהוא אז אינו מצוה על זה
ע"כ דבריו.
ונתעוררתי לשאול, לדעת ר"ת שפסקו המ"ב בכמה דוכתי דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, מ"ש מעוסק במצוה דנסתפק המ"ב אי יכול לברך,
אשמח לתשובות בעניין, בתודה מראש
ואכן המאירי [עירובין צו.] פשיטא ליה דעוסק במצוה יכול לברך, ובנשים מביא מחלוקת.
9119_401.png
 
לכאו' יש חילוק בין חוסר ציווי לפטור, נשים אינם פטורות במובן החיובי של המילה הם פשוט לא הצטוו, עוסק במצווה הוא אדם שפטור מן המצוות.
אמנם היה מקום לחלק, בין אשה שמופקעת לגמרי וכלל לא נצטוותה לבר חיובא שנפטר בדרך מקרה.
כך או כך יש להעיר ממש"כ הרשב"א במעשה מיכל שהניחה תפילין (עירובין צו.) שנשים לא נצטוו בגלל קולא דומיא דסומא וכו' עיין שם. ובזה מיישב מדוע ליכא בל תוסיף כשאשה מקיימת מה שלא התחייבה. ולכ' גם בעוסק במצוה נפטר בגלל קולא שלא להטריחו (וכ"כ הר"ן להדיא סוכה יא. מדפי הרי"ף) וא"כ הדק"ל.

למעשה, אף בברכה של אשה על מ"ע שהז"ג, כבר עוררו ראשונים ואחרונים בפליאה היאך שייך לומר וצוונו כאשר לא נתחייבו כלל. ולכן אין כ"כ הערה מדוע המ"ב הסתפק ולא הכריע כמו נשים שמברכות על מ"ע שהז"ג שבקושי התירו להן לברך וכאמור.
 
מה ענית?
אשה מופקעת מהציווי אך לא מהמצווה עצמה, ולא משנה ביחס למי...
התורה כלל לא חייבה אותה! וזו שאלת הראשונים (הריטב"א), איך שייך שאשה תברך שהיא מופקעת מהמצווה. וככל שעושה, זה דרגה אחרת של מצוה, כאינו מצווה ועושה. כך שהיא מופקעת מדרגת חיוב של בר חיובא. היא פשוט מופקעת מהמצווה הזו.
 
התורה כלל לא חייבה אותה! וזו שאלת הראשונים (הריטב"א), איך שייך שאשה תברך שהיא מופקעת מהמצווה. וככל שעושה, זה דרגה אחרת של מצוה, כאינו מצווה ועושה. כך שהיא מופקעת מדרגת חיוב של בר חיובא. היא פשוט מופקעת מהמצווה הזו.
שוב פעם.
היא אכן מופקעת מחיוב של בר חיובא - כלומר מהציווי של המצווה, ומאותה סיבה מתקשים הראשונים איך תוכל לברך "וציוונו", אך אין זה אומר כלל שהיא מופקעת מעצם המצווה, והראיה שהיא שייכת למצווה היא העובדה שהיא יכולה עכ"פ לקיים את המצווה בדרגת אינו מצווה ועושה, מה שאדם לא יכול לקיים על ידי ניענוע לולב בפסח, או גוי ואפילו בסוכות.
 
הנה בשעה"צ (סי' תע"ה סקל"ט) כתב:
לאפוקי שומר אבדה [או משמר המת] אף דהוא גם כן פטור אז מכל המצות [ואפילו יכול לקיים שניהם, אם צריך לטרוח אחר זה, לדעת כמה פוסקים, וכדלעיל בסימן ל"ח עיין שם], אם אכל מצה אזי יצא ידי חובתו, דהוא איש, אלא שאז לא חייבתו התורה מפני שהוא עוסק במצוה אחרת.
ומכל מקום מסתפקנא אם יוכל אז לברך ברכת אכילת מצה אקב"ו וכו' כיון שהוא אז אינו מצוה על זה
ע"כ דבריו.
ונתעוררתי לשאול, לדעת ר"ת שפסקו המ"ב בכמה דוכתי דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג, מ"ש מעוסק במצוה דנסתפק המ"ב אי יכול לברך,
אשמח לתשובות בעניין, בתודה מראש
הנה באשה אף שוצוונו קאי אאנשים [כמש"כ הראשונים], ודאי מה שמברכת הוא רק משום שמקיימת בזה מצוה [ועי' במחצית השקל שביאר שזהו הכוונה שוציוונו אאנשים, שע"י שהאנשים צוו יודעות הנשים לקיים כאינן מצוות ועושות]. וע"ז שייך ברכה.
אבל במקום שפטור הוא מלעשות את המצווה ודאי לא יוכל לומר שצווה על זה.
 
שוב פעם.
היא אכן מופקעת מחיוב של בר חיובא - כלומר מהציווי של המצווה, ומאותה סיבה מתקשים הראשונים איך תוכל לברך "וציוונו", אך אין זה אומר כלל שהיא מופקעת מעצם המצווה, והראיה שהיא שייכת למצווה היא העובדה שהיא יכולה עכ"פ לקיים את המצווה בדרגת אינו מצווה ועושה, מה שאדם לא יכול לקיים על ידי ניענוע לולב בפסח, או גוי ואפילו בסוכות.
אפשר לחזור שוב ושוב ולא לנסות להבין מה טוענים.
מה שכתבת זו ההבנה הפשוטה. אבל אני טוען, שדרגת שאינו מצוה ועושה, אין לה עניין עם דרגת חיוב של בר חיובא. וזו הסיבה שאינו יכול לפטור אותו. ולדבריך, מדוע לא יפטור את הבר חיובא? ומה לי שלא נצטווה אם אינו מופקע מהמצווה. ובהכרח, שביחס לבר חיובא, קיום המצוה ע"י שאינו ב"ח זה שונה בתכלית. ובשורה תחתונה כפי שכתבתי, לדעתי, זה פשוט שבר חיובא שנפטר בדרך מקרה, זה יותר מאשר אשה שאינה בכלל חיוב.
 
הסיבה שלחלק מהראשונים אשה יכולה לומר "וצונו" זה בגלל שזה לשון כללי וכלל עמ"י (הגברים שבינהם) נצטווה ושייך לומר "וצונו" אך כאן אף אחד לא נטווה בזה ולא שייך לומר בזה "וציונו"
 
מה שכתבת זו ההבנה הפשוטה.
לפעמים הפשטות יכולה לפתור הרבה בעיות...
אבל אני טוען, שדרגת שאינו מצוה ועושה, אין לה עניין עם דרגת חיוב של בר חיובא. וזו הסיבה שאינו יכול לפטור אותו. ולדבריך, מדוע לא יפטור את הבר חיובא? ומה לי שלא נצטווה אם אינו מופקע מהמצווה.
שאלה יפה.
ובהכרח, שביחס לבר חיובא, קיום המצוה ע"י שאינו ב"ח זה שונה בתכלית.
לא זכיתי להבין מה כל כך מוכרח פה, ומי גילה את אוזנו של מר שאין טעם מה שאינו יכול להוציא הבר חיובא אך משום שאינו בכלל הציווי, סוכ"ס אף שאין עניין הציווי נוגע בתוכן המצווה אך ודאי אפשר שיהיה שייך לעניין יציאת יד"ח מן המצווה, שהרי יציאת ידי חובה שייכת לחובה ולדרגת החובה.
אפשר לחזור שוב ושוב ולא לנסות להבין מה טוענים.
אכן, דבריך נכתבו ביתר בהירות הפעם, ועל כן גם הובנו.
 
לא זכיתי להבין מה כל כך מוכרח פה, ומי גילה את אוזנו של מר שאין טעם מה שאינו יכול להוציא הבר חיובא אך משום שאינו בכלל הציווי, סוכ"ס אף שאין עניין הציווי נוגע בתוכן המצווה אך ודאי אפשר שיהיה שייך לעניין יציאת יד"ח מן המצווה, שהרי יציאת ידי חובה שייכת לחובה ולדרגת החובה.
מדוע שלא יד"ח, אם אין חלוקה מהותית בתוכן המצווה אלא אך ורק בציווי? ולכן ניתן להסיק מכאן, כמו שנכתב לעיל.
 
מדוע שלא יד"ח, אם אין חלוקה מהותית בתוכן המצווה אלא אך ורק בציווי? ולכן ניתן להסיק מכאן, כמו שנכתב לעיל.
כמו שכתבתי.
אף שאין עניין הציווי נוגע בתוכן המצווה אך ודאי אפשר שיהיה שייך לעניין יציאת יד"ח מן המצווה, שהרי יציאת ידי חובה שייכת לחובה ולדרגת החובה.
יש לשים לב שיציאת ידי חובה שייכת לדרגת החובה אף שאין החובה שייכת לסגנון המצווה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון