כתב בספר יוסף אומץ (בסדר הלימוד) שמנהג העולם דקורין לאלחנן חנה, לאליהו אליע, לאליעזר לייזר, לגדליה גדליע, ליהודה יודל, ליהושע שיע, משום שנבלע בו שמו יתברך ונזהרין מלהזכירו בכדי.
המהר"ל בדרך חיים על אבות (פ"ו מ"ז) כותב דברים בוטים וחריפים על שיטת הפלפול שהייתה בזמנו, ובסוף כותב, שעדיף לשחק שחמט ("שחוק הידוע") מאשר לחדד את המוח בפלפול שאינו אמת.
בשנת תשמ"ג הגיע יהודי ושאל את הרב אלישיב כיצד ובאיזה אופן בן ישיבה צריך לסלול את דרכו בתורה ולרוכשה. והרב אלישיב השיב לו: קנה את ספרו של הרב קוק "אורות התורה" ותקיים את כל דברי הרב.
מקורבי הרב אלישיב הרב אברהם שרמן והרב ברוך שמעון סלומון העידו כאשר הרב אלישיב היה מעונין להזכיר את הרב קוק בקרב מקורביו היה מתבטא בדרך כבוד "הרב אמר" או "הרבה" (בב' דגושה וסגולה) אומר. ובלשון האידיש שהיתה שגורה בפיו "דער רבה האט גיזאגט".
ממשלי: כתובים: איוב, שיר השירים
ראשית
קנין
חכמה
מוסר
ובינה
ראשית
דעת
ומזימה
משל
מליצה
חידה
צדק
משפט
ומישרים
לקח
תחבולות.
דבש
חלב
נופת צופים
עצה
עמוקה
רחבה
לוית חן
ענקים
מגדנים
שעשועים
מזכיר את הסיפור על הגרח"ק (איני יודע מקורו ומוסמכותו, לא עליי תלונתכם), שבילדותו בערה בו תשוקה לכתיבת ספר.
אמר ועשה: החל לעבור על כל דפי התלמוד, וללקט משם את שמות כל התנאים והאמוראים, כתבם במחברתו, וקראה "קֹדש הקֳדשים".
דא עקא, שלא השכיל להבין (מפני קטנותו) את כל ההקשרים, כך שברשימה הצטברו שמות תמוהים למדי, למשל "רב קטן", "רב גזלן", וכדו'.
כאשר הראה לאביו את ספרו, אמר לו: לא "קדש הקדשים" נאה לקרוא לספר זה, אלא "קֶרש הקְרשים".
מזכיר את הסיפור על הגרח"ק (איני יודע מקורו ומוסמכותו, לא עליי תלונתכם), שבילדותו בערה בו תשוקה לכתיבת ספר.
אמר ועשה: החל לעבור על כל דפי התלמוד, וללקט משם את שמות כל התנאים והאמוראים, כתבם במחברתו, וקראה "קֹדש הקֳדשים".
דא עקא, שלא השכיל להבין (מפני קטנותו) את כל ההקשרים, כך שברשימה הצטברו שמות תמוהים למדי, למשל "רב קטן", "רב גזלן", וכדו'.
כאשר הראה לאביו את ספרו, אמר לו: לא "קדש הקדשים" נאה לקרוא לספר זה, אלא "קֶרש הקְרשים".