• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
אני מתכנן
אני באמצע לערוך תשובה מקיפה לכל מה שהועלה מאז שלא קראתי, וב"ה שאין לי בבית אינטרנט ואני מוריד ועורך בוורד וכו' אבל היום בתוך הימים העמוסים הללו שאני כמעט ולא מגיע לנוגע במחשב שמחוץ לביתי, התחברתי, וראיתי הודעה משונה של ידידינו @יצחק א ואנסה לענות על החלקים הפחות מעמיקים שבה

א. אני מיצר אם פגעתי, אבל כידוע "את והב בסופה" וצורבא מרבנן דרתח אורייתא קא מרתחא ביה, ובייחוד בנושאי יסודות האמונה. אבל הגיוני לחלוטין שהסגנון יהיה מתנשא. 1 כי הפורום פה הוא חרדי, ואלו הם כלליו שילך לפי דעת מועצגה"ת. 2 כי אני בא בשם הדת ולא בשם המוצא. וא"כ אני בא בשם אלוקים ולא סתם בשם רעיון משונה של מישהו מלפני 150 שנה 3 הסגנון מתנשא כי אני המקור, ועל המשכילים והרצל והראי"ה וכו' כל המשנים ידם על התחתונה.
מה שכן, תמיד תוכל להשתמש בטיעון הזה כדי לא לענות וזה מקובל עלי. ואני בכלל לא בטוח שאני רוצה לשמוע את הטענות של המזרוחניקים (אלא כדי להפריך אותם.)

פלא שנתנו למזרוחניק או קוקניק לכתוב באפסקלריא, היה ראוי לדווח... ובכל אופן הרי חוזרת השאלה מדוע לא נכתבו שם הדברים? ויש כאן עוד שותפים בויכוח שנאסר עליהם לדון שם...

שוב אני מקדים ומתנצל כנ"ל. ובל"נ אעיין במקורות שהבאת, ואולם פעם קודמת סתמת ולא פירשת, וגם הפעם רק רמזת במילים קצרות. אולם כך אנו חונכנו (כפי' הרש"ר, וכפשטות הפס') ואני שוב מתנצל על צורת העמדת הדברים.

אכן, דקדוק לשוני אינו נכון. אבל גם אתה טועה, כי הדברים הם משתנים מדור לדור וממקום למקום, ואף בדורו אילו היה עושה מה שעשה בהונגריה היו יוצאים נגדו. וכל מקום נידון לגופו, אולם ר' יצחק אלחנן והחת"ס ועוד גדולינו תמכו בו ונעזרו בו וכו' ומאמריו עד היום משמשים אבן דרך ואינם סותרים בכי הוא זה את אושיות החרדיות אלא מחזקים אותה!

בל"נ אעיין במקורות.
אולם אפתח בסיום דבריך, שהמאמר הזה "תמוה" הלוא על זה אנו מתוכחים כאן, ולדעת רבותינו והשכל הישר המאמר הזה הוא פשוט וקל, וההגיון הבריא אומר שעמ"י אינו איזה גזע "ארי" אלא עם שהוא חייליו של ה', ואם אין זה מתקיים אז הם מיותרים! למה זה תמוה?
במשפט שכתבת שמדובר על יותר מקשר לשמירת התורה וכו' אינני מבין מדוע החילונים טובים יותר? כי הם עושים זאת ברצון? אתמהה
אמרת שהרעיון שעם היהודי הוא כזה שעושה רצון ה' הוא נוצרי. (כי אני לא אמרתי מעולם שאם קשה לקיים מצוות וכו', אלא שאם לא מקיימים את המצוות ואת היעוד של עם ישראל אז הם מיותרים) והנוצרים בכלל טוענים משהו אחר [שה' ראה שהיהודים לא מקיימים את הדת, ולכן החליף אותה. עפ"ל]
ואם בהשוואות עסקינן, אז אוכל לרדת עליך... שהרעיון הציוני הוא דומה לנאצי שהלכו לפי גזע וכו'

א. זה בדיוק השאלה- למה לא? איפה החילוק? המתיונים סה"כ רצו להדמות לגויים ולא קיימו מצוות וכו'
אז מה תענה? כי הציונים מכנים עצמם יהודים? גם המתינוים היו כהנים גדולים ועוד...
ב. השאלה הייתה רטורית.
אני מתכנן להעלות מאמר בלנ"ד עם מסקנותי ומה שנראה לי בסיכום הנושא בתוספת כמה עניינים שלא נידונו כאן,
ותוך הצגה מסודרת ויסודית (לדעתי) של המקורות הבסיסיים בנושא, גם כאלו שהם (כביכול) כנגד הדעה שהצגתי,
אני מתמקד הרבה בביאור דברי רס"ג מקורות לדבריו, וביאור הענין לענ"ד, תוך מה שעולה מכלל המקראות ודברי חז"ל.
והסבר מה שלדעתי יוצא בענין זה.
אולי תמתין ותגיב עליו באופן מסודר (אם כי שם יש חלק מהדברים שנדברו שלא אכנס אליהם).
וייתכן שזה יביא לך עוד מקורות לדיון.
 
הורדתי חלק מהאשכול, ועברתי, אנסה להגיב לכמה מהטענות (כביכול) שהועלו כאן.

ייתכן ומשום כך אחזור על טענות שהועלו בהמשך.

וזו עומדת להיות הודעה ארוכה...

את הציטוטים אביא מודגשים בהקדמת שם האומר בעז"ה (ובמקומות שתמצתתי דבריו אביא בלא דגש)

ולפני שאתחיל, אפתח בהודאה לרב @אברך מעמיק, שכמו כן הוא, ובאמת אציין שהגם שתמיד ידעתי כמה שעוד ניתן להחככים ולהוסיף בהבנת העניין, הרב הנ"ל הפליא בעיני והחכימני היטב והוסיף לי המון חומר למחשבה. ודברי פי חכם חן. יבורך משמיים ותהי משכורתו שלימה.



@יצחק א התקשה כמה פעמים מדוע מומר מטמא באוהל. והיה כמה פעמים שהוא טען דברים בשם המהר"ל. וא"כ פלא בעיני שאינו מכיר את דבריו בבאר הגולה הבאר השביעי, שמבאר בהרחבה שע"ה רק בגלל הפוטנציאל שלו להשתנות לכן אין בפועל לקורעו כדג וכו' וכאן בעצם טמונה תשובה להרבה מטעויותיו בהבנה של המושג יהודי ועם ישראל וכו'. וכן מדוע שוטה יהודי הפטור ממצוות עודנו יהודי- כי יש לו פוטנציאל לכשישתפה או יביא ילד. אין ספק שישנו פוטנציאל לכל אשר מזרע ישראל להפוך לכזה גם למעשה ולא רק להלכה. אולם כיום הינו רק מחויב בכך. והגם שישנם הרבה הלכות הנוגעות לו מחמת הסיכויים והיכולת הגלומה בו, היהדות זה לא זה, אלא הדת (שגם הוא מחוייב בה).

ועל זה כתב הרמב"ם שהזכרתי מההקדמה לפרק חלק, שברגע בו הוא כופר בעיקר יצא מ"כלל ישראל" ואין מצוה לאוהבו וכו' כי אין בינינו לבינו מאום, רק שלו יש חשבון שהוא צריך "לסגור" עם הקב"ה לפני שח"ו... כי הוא חייב בזה. אבל אין שום אחווה איתו, ולא משהו מצד העם אליו וכלפיו.

וכלשון הפס' "ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיו" שמהו ישראל?--- עבדי!. זהו זה אשר בחרתיו. וכן "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" [רש"י ישעיהו פרק מג פסוק כא עם זו יצרתי לי - למען תהלתי יספרו] ואומר תהלים קה, מד-מה "(מד) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ: (מה) בַּעֲב֤וּר׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ"

וכן מש"כ שבת סב, א אמר רב יוסף: קסבר עולא - נשים עם בפני עצמן הן. בודאי הרי שאין הכוונה למוצא או ללאום אלא להנהגות ולדעתן השונה ואופיין (כמובן שלגבי הסוגי' שם לא רלוונטי ענין שמירת המצוות, אך חזינן המילה "עם" למה משמשת). ואם כן העם נגזר מהנהגותיו ושינוי טבעו ולא בגלל לאומיות. ולזה כיוונו דברי התפארת ישראל שהביא א' הרבנים הנזכרים שאפי' פושעי ישראל עדייין נשאר בהם חותם היהדות גם בגופם וכו' כיוון שהם בעלי פוטנציאל בטבעם.



@מרכז כתב וכמו שכתב המהר"ל (נצח ישראל א) : "" מקומם הראוי להם לישראל לפי סדר המציאות להיות בארץ ישראל ברשות עצמם ולא ברשות אחר, שה' יתברך סידר כל אומה במקומה הראוי לה, וסידר את ישראל במקומם הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי. " שוב טעות קריאה. (בליבה לא מלמדים הבנת הנקרא?) אין ספק שעם ה' זקוק לארץ כדי שיוכלו להיות ברשות עצמם, וזהו מקומם הראוי להם. השאלה בסה"כ מדוע זה ראוי להם? ומהו הענין שיהיו ברשות עצמם? וכן השאלה הקדמונית מי זה "ישראל" ואם נבין שישראל הם מקיימי התומו"צ נבין שהם זקוקים למקום קדוש לצורך כך. וזהו הצער בגלות. שאין הם ברשות עצמם לקיים תומו"צ בשלמות (כולל אלו התלויות בארץ) עכשיו ברור?

עוד אמר כמו"כ, רואים אנו שיש ערך עצמי ללאומיות יהודית, מדברי התנא דבי אליהו שישראל קודמים לתורה אויש, עברית קשה שפה? מלבד הקדמתנו מהו ישראל (דוקא המאמין) הבה ונביא את הציטוט המלא מהתדב"א "אליהו רבה (איש שלום) פרשה טו אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו, דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל הייתי אומר, ישראל קדושים [קודמין], שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), משל למלך בשר ודם, (שהיה) [שהיו] לו אשה ובנים בתוך ביתו, וכתב את האיגרת, אילמלי אשתו ובניו של מלך שעושין לו רצונו בתוך ביתו לא חזרה האיגרת ביד שליח?! " קרי, מדובר בישראל הקדושים דייקא. וכפי הפסוק שהביא "קודש ישראל – לה'!". ומעל הכל המשל שהביא התדב"א שאין טעם בתורה בלא מי שמקיים אותה הרי שזהו הסבר שמדובר בכאלו שעושים רצונו גרידא. וזו המטרה ביהודים.

(וידוע שהרס"ג מוצא מהקשרו בעניין זה). ידוע שלא. והח"ח וכל גדולי ישראל למדו אותו כהקשרו האמיתי. [ואחר חזיתי שכבר נטחנו הדברים הדק היטב]

מה זה לאום? מתוך המכלול : "אנשים בעלי זהות לאומית משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית בזיקה לטריטוריה מסוימת." (ובתוך זה יש כמה הגדרות חלוקות, אכמ"ל). - זהות משותפת - יהדות כמובן. מדינה ריבונית - מלכות ישראל, טריטוריה - ארץ ישראל. יפה עשה זה הכותב שהקדים דברי המכלול לדברי הרמב"ם. נדמה בעיני שמיותר להתייחס לעורכי אינצק' כמקור להגדרה להלכה. במיוחד שהמדובר בערך בשפה העברית שהומצאה על ידי- לא טעיתם -הציוני ב.י..

רק שראוי להוסיף שבאמת מפסקה זו ניתן להוכיח מהי היהדות. או יותר נכון מה היא ודאי לא! מכיוון שהיהדות קיימת כבר כמה אלפי שנים, לעומת הרעיון ה"הנאציונליסטי" שהוא בערך בן מאה וחמשים. כך שבודאות גמורה היהדות מעולם לא הייתה חלק מהלאומנות הגויית, וזו המצאה של הרצל שר"י וחבריו (לצערנו גם כאלו שומרי מצוות ותחי"ם בעלי הרבה דרגות...) ומכאן תשובה גם להאומר שחלק מהיהדות היא הרעיון הנאציונלי. זה לא ייתכן מהסיבה הנ"ל. לכל היותר אתה יכול לתור אחר דברים משותפים שנצטווינו בהם בתורה ודומים ברעיונם לרעיון הנ"ל אך בשום אופן לא לאמצו על כרעיו וקרבו.

והבה ונשאל את שאלת מרנא הגרי"ז, לו יצוייר שאכן ישנו אידיאל כזה, האם הוא דוחה דין פיקוח נפש? והרי כמה רבבות מסרו נפשם על הרעיון הזה, במקום לנסות לפותרו בדרכי שלום?

אנו מעוניינים בארצנו, אך אם אפשר לנו להיות בה תחת שלטון גויים או תחת כופרים (שמנסים גם להדיחנו ח"ו) עדיפה האפשרות הראשונה. ולוואי שהייתה לנו אכן מלכות בית דוד שאך היא מלכות ישראל הנרצית.

כך גם הרמב"ם בהל' חנוכה מציין ש"חזרה מלכות לישראל" ורואה בזה חלק גדול מנס החנוכה. נכון הם היו ישראל עפ"י הגדרת הרמב"ם, הם נלחמו במתיוונים (משהו דומה לציונים של ימינו). ודרך אגב היסטורית כדאי שתדע שהם לא היו עצמאיים לחלוטין. בכלל לא! ברוב שנות הממלכה החשמונאית היא הייתה כפופה לרומאים וליוונים חליפות.

זה שעמ"י יהיה עם אחד ומאוחד זה ברור ומפורש "כאיש אחד בלב אחד" המצב שמהווה תנאי לקבלת התורה (לפירושו של האוה"ח הקדוש למשל). נכון, כאמור השאלה מי זה ישראל ועם מי צריך להתאחד. יעויי' בפסוקים וביאורם כגון מש"כ ביהושפט "בהתחברך עם אחז פרץ ה' את מעשיך" וכן במש"כ בשבנא "קשר רשעים אינו מן המניין". ועוד...

ועל ארץ ישראל - אני מניח שלא צריך לספר איפה כתוב... הנחת נכון. מה הקשר?



ועוד משהו, אשמח לדעת לדבריך שהלאום הוא חלק מהערך של היהדות וכו' הבה ונניח שהמזרחי אכן מעמיד את הלאום כחלק בדת ולא כערך בפני עצמו [וכבר מרנא ר' אלחנן הוכיח מהשם שבחרו "ציונות-דתית" את סדר סולם הערכים, ואת ההשואה שהם עשו להם. אבל לא זה המקום]. ונניח אפילו שזהו חלק מרכזי בדת כדבריכם ח"ו. אבל מדוע הוא חשוב יותר מכל הדת? מדוע ההפגנות והמאבקים ששמענו מהם, המסירות נפש כפשוטו (ללכת לצבא על מנת להיהרג) הם רק על עניני לאום ומסירות שטחים וכדו' ובכל עניני הדת קולם קול דממה דקה. לא רק לתקצוב ישיבות, אלא גם לתח"צ בשבת, לכשרות, למסורת. לא יצאו על זה מעולם לרחוב, ורק חבקו את החילונים והמחלנים. כשמדברים איתם על כאלו שנפגשים עם אחמדניג'ד (אני לא מצדיק) עולה קצף על השפתיים, אבל כשמדברים על אוכלי חזיר ביום הכיפורים שחל בשבת---הם אנוססססים...

ממי יותר יתרגשו אם יבוא לדבר במוסדות שלכם. מרן הגרד"ל או להבדיל אאאאאא"ה ביבי או בן גביר? (תיאורטית כמובן, כי הראשון לעולם לא יגיע) האם זו לא ראיה היכן מוצב הסולם שלכם בשמים, וראשו טמון עמוק עמוק ארצה...

מי האמא המאושרת יותר אצלכם? אמא שבנה התחלן בצבא ונהיה רמטכ"ל או אמא של בן שחזר בתשובה ונעשה ראש ישיבה? (אם כי שבדרך כלל כשמתגלה מעט האור כבר האמא פוסקת מלשקוע בביצה סרוחה של המזרחי)



דרך אגב @מרכז ו @יצחק א אני רוצה לתזכר אתכם שהמחויבות הבסיסית שלנו כלפי אחינו האומללים מהחילונים, המחויבות הכי ראשונית שבה אנו בעיקר מוצאים חיוב לפי המוצא הוא בלדון אותם בעונשי בי"ד ואפרושי מאיסורא וכו' כמובן לא ללמוד ממעשיהם ולדון בדיניהם כשהם דנים בצורה של ערכאות ונגד התורה וכו' לא לתת להם גיבוי ולסייע עוברי עבירה. וכמובן להשתדל להשיבם בתשובה שלימה.

ומדוע לדעתכם העדיף ה' את יצחק כזרעו של אברהם ואת יעקב מעשיו? מדוע העם נקרא ישראל ולא נקרא "אברהם" לא בגלל שהם לא התנהגו כמו האפשרויות האחרות?...



בהמשך נוצר דו שיח מעמיק ומרתק (אחד הצדדים השותפים בעיקר... לא אמרתי איזה. סומך על הינטלגנציה של הקורא הנבון!) בין @אברך מעמיק שליט"א ל @יצחק א לא אכנס לכל פרטי הדיון, והראשון הנ"ל הקהה היטב את שיניו של ה... (לא מתכווין חלילה באישי, רק לצורך הצגת העמדות)

רק הערה קטנה לגבי המשפט של יצחק היקר בדיוק כמו שאתה "אדם" על כל המשתמע מכך, באדם הזה השם בחר לתפקיד מסויים, בעיני זה כמו להגיד שאין כזה דבר "אדם" חוץ מהברית עם אלוקים גם כאן ראוי להביא מהמהר"ל שהזכרתי למעלה בבאר השביעי שאדם שאינו משלים את יעודו ראוי לקורעו כדג מצד הדין וכו' וכמובן את דברי הרמב"ם שהובאו פה כבר בכמה מקומות על הכופרים שהם בעיניו כקופים.

במהלך הדיון היה נראה שהאחרון לא מבין שמאחר וקיים ציבור חרדי שהוא ניהו כלל ישראל הרי ש"עם ישראל חי" אז אני מזכיר את זה. משוכנע הוא משום מה שמאחר ורוב עם ישראל השתמדו במהלך השנים, אם בגירושי צרפת וספרד וכדו' שהתנצרו ואם בציונות שכפרו על כרחך שעם ישראל מתהווה באותם משומדים ובזה הוא נצחי. אולם אנן קיי"ל דלא כלי שבטא. ושבט זהו אינו רק ראובן או שמעון, אלא כדכתיב "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", שעמדו להם של בית רבי שבכל דור, ובדורות האחרונים רבותנו החזו"א הגרי"ז הגרא"ו הגריח"ז הגר"י מסטמאר הרב שך ועוד...

עוד אמר הנ"ל בין שיטיו [ושטויותיו?] ברור שמי שיהודי שמאמין "גם" בע"ז (כמו הנוצרים למשל) נחשב כאפיקורוס לפי ההלכה לכל דבר וענין ואני אתמהה וכי מי שלא מאמין בכלל טוב יותר מהמשתף? או אפי' מי שסבור שהוא יותר חכם מה' ויכול לבחור מה מוצא חן בעיניו מהתורה והוא מומר לדבר אחד (שנחלקו בזה בגמ') מדוע קיבל את ההכשר מהמזרחי?

ומצאתי בס"ד בלשונות ר' נטרונאי (או"ח קלו) ובמחזור ויטרי (תכד ד"ה איש סוכו) שהגדירו הצדוקים והקראים שנעשו "אומה לעצמן"

עוד מציאה כשרה הקרה ה' אלוקי לפני מפי' רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ו משנה י "וזה שהקנין השני הוא אומת ישראל, לפי שהתכלית במציאות המין האינושי הוא שעם היותו מחמר מורכב ומטבעו ההפסד והפרוד וידרוך אליו מיום הולדו, מצד היות בו שכל מוכן להבין ולהשכיל עניני הדרכתו והנהגתו אשר ידריכוהו לעיין בנפלאות השם ולקיים מצותיו וחקיו היה תכליתו להדבק בשם ויהי כאחד המלאכים הם השכלים, כמו שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (בראשית ג, כב), ר"ל עניני הנהגות, ולקח [ג]ם מעץ החיים (שם) שהוא העיון בנפלאות השם ומצותיו והדבקו אליו, ולא נמצא בכל מין כלי מוכן אל זה השלימות רק אומת ישראל, לפיכך נקראו הם קנין שני" דהיינו שעמ"י ייחודו הוא בכך שהוא מוכשר להיות כלי לשלימות בהבנת האלוקות והאמונה. ושהם מוכשרים יותר לזה משאר העמים. אולם זו כל מטרת בריאת האדם לאמונה בו.

בין הדברים @נתנאל לב אמר מבלי להטיל דופי חלילה בכותבים הנכבדים, מן הראוי לציין -בבחינת חכמים הזהרו בדבריכם- את דברי בעל תורה תמימה (בספרו מקור ברוך פרק י"ב) שראיית היהדות כדת בלבד ולא כלאום היא היא היתה ראשית שורש חטאת תנועת ה"השכלה" , שכידוע אותו האיש מדעסוי היה מקפיד על תו"מ -לפחות כלפי חוץ- אבל כיון שהשקפתו היתה שאין היהדות אלא דת בלבד עי"ז נגרם בהמשך שלא ראו הוא וסיעתו בעיה להזהות עצמם כ"גרמני בן דת משה" והדברים ארוכים. אינני יודע אם התכווין ברצינות או בצחוק, אבל אין כאן לא ידע בהיסטוריה (שהרי הרמ"ד לא הקפיד כלל במצוות כלפי חוץ, כי להיפך סבר שבחוץ עליו להיות ככל הגויים, ושיש להתאים את הדת וכו') ובקיצור ההשכלה גרסה שהדת היהודית משתנה לפי הזמן, וכדו' עפ"ל. והציונות המציאה שהיהדות כלל איננה דת.

@יצחק א בהודעה אחת דוקא ממצה ויפה, אמר (ההערותי בחלקים שאינם מודגשים) לא מבין מה אתה אומר שזה "עניין שנובע מדת בלבד". זה שיש מושג של "נשמת ישראל" זה אומר שיש זהות יהודית עצמית. מדוע? הנשמה חוצבה מלמעלה, אך איננו מזהים אותו כישראל כלפינו. לפי פשטי הפסוקים נראה שזהות זו היתה עוד במצרים לפני מתן תורה, וכך מוכח לפחות ממקורות רבים (אגב, כנראה לא מכולם). מה שהיה לפני מתן תורה אינו ענין כלל לימינו כמו לגבי עבירה לשמה ועוד כידוע מהנפה"ח. ובכל אופן טעות היא לומר שבני ישראל לא היו מצויינים במצרים, שהרי כך אנו אומרים בהגדה שהיו שונים מהמצריים. ואף לא היו ראויים להגאל אלמלא שציפו לישועת ה' (ישועתו דייקא) ובזכות דם פסח ודם מילה שכפרו באלהי מצריים. וכן שלא שינו שמם לשונם ומלבושם ועוד הרבה ענייני מצוות. זה אומר שתרצה או לא תרצה, אתה חלק ועם אחד גם עם מומר שדינו 'מורידין ואין מעלין'. אין כאן הוכחה שאני עם אחד איתו במובן שיש לי ברית הגנה הדדית איתו, שהרי כפי שאמרת עלי אדרבה להורגו וכו' אלא שאני מחוייב כלפיו מהיותינו אחד להסירו מחטאיו. וזו שוב אמירה שהעם הישראלי מתאחד אך ורק כלפי התורה. גם הוא אחד מבניו של הקב"ה, תלוי במחל' הנז' אימתי קרויים בנים וגם נשמתו היא חלק מכללות נשמות ישראל. לא מבין בעניינים גבוהים, אבל נשמתו מטונפת וחוץ מלרוחצה אין לי מה לעשות עמה. (ובודאי לא נעלמו מעיניך דברי המשנה בריש חלק שלכל ישראל יש חלק חוץ מ... כשאתה אומר למשל, "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (לפחות לפי איך שנהוג להבין זאת) על פניו זו משמעות אחרת, כפי שאמרתי זו בדיוק המשמעות, שהמאחד ביני לבינו הוא רק מה שהוא חייב לקיים התורה. וכן הדברים שהבאתי לעיל בשם רש"ר הירש. זהו סגנון שהופך את בחירת עם ישראל ומהותו למשהו הרבה יותר "טכני", ואת זהותו הבסיסית להרבה יותר תלויית מעשים. אמת, הקשר עם ה' נוצר בזכות המעשים, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. ולדבריך- האם אאע"ה לא נבחר בגלל מעשיו? הרבה יותר הגיוני שאדם נבחר לא בגלל גזע אלא בגלל שעושה מה שנצטווה. גם בתור אב לבן, הרי בן שהמיר דתו יושבים עליו שבעה כמו מת, ואבד מאיתו הקשר (חוץ ממה שיכול לעשות תשובה) נראה שנפקא מינה בין הגישות, למשל לגבי מומר, לפי הגישה הראשונה, מומר מבחינה מהותית הוא חלק מהעם, אלא שבגלל רשעו מתייחסים אליו כגוי לפי הגישה האחרונה, מומר מבחינה מהותית אינו חלק מעם ישראל, אלא שיש לו חיוב לשוב בתשובה, שאז ישוב ויצטרף לעמ"י. סיכום יפה! אבל כפי שפי' אין קשר בין ההבנה ההגיונית לעניני הלכה (במיוחד שכיון והדברים תלויים בלב לעולם לא נוכל לדעת את אשר בליבו, אמנם ביחסינו כלפי הרעיון אותו הוא מייצג בודאי עלינו לנקוט כאשר האדם יראה לעיניים) ולכן על אף שאנו סבורים כפי הגישה אותה הנחת אחרונה אין בכך נ"מ לענין הלכה וכפי שיבואר לפי הגישה הראשונה, אם מומר מחזיק בזהותו היהודית, הרי שהוא אוחז בנקודה אמיתית,, מהי זהותו היהודית- שאלת המוצא? ולמה לפי דבריך הוא אוחז בנקודה האמיתית? כי הוא יודע מה הוא המוצא שלו? בגלל שהוא יודע היסטוריה? ולפי דבריך אשאל את אשר אתה שאלת, ומה עם שוטה וקטן, שאינם יודעים? הוא אכן יהודי במהותו ובנשמתו, אף שכמובן עובדה זו אינה מספיקה כשלעצמה, אבל היא אמיתית, אפשר לטעון שיש לה הרבה ערך או שאין לה הרבה ערך, אבל מ"מ זו נקודת אמת.כנ"ל לפי הגישה השניה, אם הוא מזהה את עצמו כיהודי תוך כדי היותו מומר, הרי שהוא "עובד על עצמו" הרבה יותר חמור מכך, הוא מסלף את המונח יהדות ומרוקן אותו מתוכן וזהו דבר שקר, כי נכון לעכשיו הוא אינו חלק מעמ"י משום בחינה.

אם תרצה נפקא מינה מעשית:
כאמור אין להסיק מסקנות מעשיות בשו"ע או"ח תקסא כתוב הדין של "הרואה ערי יהודה בחורבנן חייב לקרוע". בב"י שם מבואר שדבר זה תלוי בשלטון יהודי, וז"ל: והאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל אבל אם יש בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע ואפשר דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר: ויש לדון מה הדין כשהוא בידי שלטון מומרים, לפי הצד הראשון שכתבנו, מומר הוא יהודי ולכן אין זה קרוי חורבנן, ואילו לפי הצד השני, כיון שלכאורה מומר כרגע אינו יהודי, אם כן זהו כבידי גויים, ואמור להיחשב כבחורבנן. נציין, כי לפי דעת רוב הפוסקים בימינו אין לקרוע על ערי יהודה שבשליטת ישראל ולא על ירושלים. כאמור אין להשליך השלכות מעשיות, אבל כל עוד והכותב לא ציין את הפוסקים ומקורותיהם לא נדע מנין להשיב לו. (ואני דוקא קיבלתי מרבותי לעשות קריעה כשרואים את העיר העתיקה) בתור אחד שלא למד את הסוגיה אני יכול להשיב מכמה כיוונים חוץ מאשר אמרתי שאיננו יכולים לדעת על אשר עובר בלב המתגוררים שם, גם מה עוד שיש לחלק שבזמננו יכולים להתגורר שם חרדים. וכן לא שמעתי שבתקופת המנדט היו עושים קריעה. ולא כשרואים את שכם בשליטת הרש"פ. וייתכן שזהו כיוון שלא מתאבלים בלב ועוד כדו'



במהלך הדברים התפתח נידון עם הרב @עמוסיך על המודעה רבה לאורייתא, ו@יצחק א שאל שאם היו נקברים מתחת ההר אז היה בכך כביכול שקר לאבות וכו', לענ"ד אין בכך קושיה עד כמה שהם לא זכאים מצד עצמם וביחוד אם נתקו עצמם ממורשת האבות. ברור שההבטחה ניתנה דוקא במי שעושה מעשה עמך וכו'. והרי אף לדבריך אילו היו מתכחשים ל"זהות היהודית" כך היה קורה. אלא מאי שיש קיום לעמ"י על ידי הציבור החרדי. ולדבריך לכאו' הרי גם עמ"י ידעו שה' הבטיח כן לאבות וממילא יכלו לסרב? אלא ע"כ שהם באמת רצו להיות יהודים!

שם הביא גם את מה שאמר הושע לחזקיהו, ואין לכך כל קשר לנידון, א. כי מדובר ברשעים ולא בכופרים. ב. אדרבה כתוב שם שהתורה היא מצוות וביניהם פו"ר ולכן אין לו לבטלה משום טעם. ואילו חזקיהו היה מבין כדבריו הרי שהיה ממהר להביא בנים אף שיהיו רשעים, ומה שאמר לו הושע אין זה שעדיף אף רשעים, אלא שכך הדין ואין משתנה בגלל ידיעת העתיד.

ומשה"ק מאילו קרבנו לפני הר סיני, הרי שכפי שאמר בעצמו יש שם עוד דמה דיינו שעל פניו אינם מובנים. ובייחוד מה שהביא שעמדו בהר סיני בלי קבלת התורה מה היה לנו מזה? וכבר עמדו בזה המפרשים, יש שפי' שהכוונה (עפ"י אוצר מפרשי ההגדה) שהיה נותן ע"י משה ולא ע"י עצמו, וי"א שהיה נותן רק חלק מהתורה, או שפסקה זוהמתם, או ששם נזדככו לקבלת התורה (ולמשל הצטוו בהגבלת הר סיני) או שביה נותן התורה באופן שתהיה מותרת בלימוד לעכו"ם ולא היה חייב עליה מיתה. למותר לציין שפירושו המחודש לא נמצא בראשונים או באחרונים...

בהמשך הביא @יצחק א מדרשות הר"ן על חשיבות המלכות בישראל. אין צורך כלל להעמיד חילוק בין מלכות שמטרתה להיות לעם ישראל כעם ה' לבין מלכות שנועדה לשנות את עם ישראל. ומצחיק שהמקור הראשון אותו מצא הוא מהר"ן בדרשות. חשוב לדעת שרוב מלכי יהודה היו צדיקים (ולא כפי שכתב) אבל הא פשיטא שהם לא חלקו על כך שהיהדות האמיתית היא זו שומרת המצוות, אולם למרבה החרפה עבדו ע"ז (לא כחלק מהיהדות)

ואם באנו לדון על המלכים הרי שנראה מיחסם לתורה כמבואר סנהדרין קב, ב "וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם... כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו... ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות. מאי מחמד עיניך, לאו ספר תורה? - דילמא עבודה זרה. - לא סלקא דעתך, דכתיב ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ואל תאבה. ודילמא סבי דבהתא הוו? מי לא כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלם (והזקנים) [ובעיני כל זקני ישראל] ואמר רב יוסף: סבי דבהתא. - התם לא כתיב וכל העם, הכא כתיב וכל העם, דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי. וכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו. " ומבואר א"כ השפעתם של אותם 7000 שמחמד עיניו של אחאב היה ספר התורה.

והנה בר"ן שם הביא מהפסוקים שמלך אדום הומלך בימי יהורם, אשר נטה אחר אחאב, והנה כמתבאר אף בעיני אחאב זו הייתה היהדות.

אני מיצר שאנו דנים בדרגת אנשי בית ראשון, אשר אין לנו כלל השגה במדרגתם, וכמבו' בחלק על ר' אשי שהתגלה אליו בחלום וכו' ואין קשר בין רשעותם לכפירה.

אבל אני רוצה קצת להתמקד בשלושת הדברים שהוציא יצחק מהר"ן

  • חשיבות המלכות בישראל- יעויי' שם בר"ן בפנים בכל הדברים. הוא לא בא לבאר חשיבות המלכות אלא מסביר את המאבק והגדולה בין ישראל לעשיו. ולא מבואר שם כלל חשיבות. (ואין כאן המקום להכנס למה שאמר שמואל לעמ"י שה' הוא מלככם וכו') ולא שבזכות המלכות בטלה מלכות אדום, אלא שבזכות הצדקות זכו למלכות, וממילא כשישראל גדלו בטלה שלטון אדום.
  • והעניין שיהיה מלך לישראל יעוי' בפס' "שום תשים עליך מלך" שזה נובע מצורך למשל להלחם בעמלק וכיבוש והנחלה, ושלטון בעם לבער ע"ז וכדו' ולא מלהיות ככל הגויים, שע"ז נענשו שלא עשו לש"ש כשביקשו מלך למרות שזו חובה.
  • ז"ל "רואים שגם מלכות של מלכים רשעים כמלכי בית ראשון, נחשבת בכלל מלכות ישראל, ומשמע שדבר טוב מאוד וברכה לישראל שמלכותם קיימת, אלא שבגלל רשעם אין זוכים שיהיה כוחם גדול בכדי להכרית מלך מאדום " לטענתו, גם מלכות רשעים נקראת מלכות ישראל (חוץ מטענותיה נ"ל) וטוב שישנם מלכים כאלו. והנה, לגבי מה שהוציא מדברי הר"ן שטוב מלכות רשעים, לא ראיתי בציטוט שהביא שום ראיה לכך. (ואף אם אין טוב שנהיה תחת מלכות גויים בגלל שמא נלמד מתועבותיהם, אין ראיה שטוב להיות במלכי ישראל מתועבים). ולגבי מה שטען שבגלל רשעם אין בכוחם להכרית מלכי אדום, אכן בר"ן מבואר שם כך.
  • מה שטען על בית שני, אז שמרו תורה ומצוות, בייחוד כשלחמו במתיונים ובימי הורקנוס שהיה כפוף לחכמים (ולא נתגלה עוונם וכו') ובכל אופן הרי על רומי אמרו "אמלאה החרבה" ובסוף הכריתום אדום. ולמרות שהיה להם מלך... אע"כ שהמלכות אינה המבטל למלכות אדום, אלא המצוות. וכיון שחטאו בטלה מלכות אדום למלכות ישראל. ולכן כשהיו מעט רשעים יכלו להתקיים מלכות אדום, עד שרשעו הרבה ובטלה לחלוטין מלכות ישראל לדאבוננו.
וכמדו' שאף שאר הרבנים ביארו כדברי פחות או יותר.

במהלך הדברים אמר @יצחק א את המשפט הבא "אם תסתכל בהסטוריה תראה שהיו דורות גרועים בהרבה הרבה יותר, ושמה שקורה היום זה משחק ילדים לעומת זה " כמדו' שכבר ביארתי היטב, אבל אשוב על זה. עד הציונות לא שינו את היהדות, ניסו לשנות את התורה, להתכחש לתורה שבכתב, לתושבע"פ. ניסו להמיר דת. ניסו כל מיני דברים. אולם מעולם לא ניסו לשנות את המושג יהדות. להופכו לעם ככל הגויים. והבעיה הגדולה, שהם השתמשו בסממנים יהודיים, כביכול הם ממשיכי היהדות ההיסטורית.

הם תפסו סמל כמו מצדה, שאם נעיין בדברי אלעזר בן יאיר עפ"י יוסיפון נגלה שאמר לאנשיו שעלינו למות באמנות אבותינו וכו' והם הפכו את זה למאבג על עצמאות. ה"סיקריקים" הפכו אצלם ללוחמי חירות ועצמאות (ומה הם אומרים על ריב"ז שהלך להכנע לאספסינוס... והעדיף את יבנה וחכמיה...) ואת החשמונאים הם שינו לספורטאים. כזה עיקור מתוכן של היהדות לא היה!



עוד הציג שם את שיטת הרב קוק כשיטה פרקטית והגיונית. לצערי, לא כך הם פני הדברים, וכל א' שמתבונן בין כתביו רואה שהם מלאי דמיון (סליחה על ההתבטאות) ומנותקים לחלוטין מהמציאות! די ברור שאלמלי השואה לא הייתה קמה מדינה. ולא ידוע שהוא חזה את השואה... (רק להמחשה כמה הגיוני היה הרעיון הציוני) ואם חזה אותה, הזוי לומר שחזה את נפילת רומל באל עלמיין...

ובכל אופן, מה שהוא מציג את שיטת הרב קוק כדרך להשפיע מבפנים על החילונים ומקביל זאת להליכה לכנסת. אם אשכנע מדבריו, הרי שזה יהיה לכיוון הסאטמרי שלהתנתק מהצבעה... אבל לא השתכנעתי! כי החרדים לא התחברו לרעיון מעולם, ובאים כאוכלי מרור להצביע, כדי שלא יקחו להם את מה שיש להם וכו', ולא מתחברים לאידאולגיה בכלל. וגם לא התחברו לפני שהציונים שלטו באזור, ולא נתנו להם את ההכשר שסלל להם דרך לכבוש את לבבות העם כביכול הם היהדות.

ואם נדון על חילול ה', אז לפני שנחשוב כמה חרפה המיטו עלינו לשיטתו במה שנתנו ל"שבעה בוקטובר" או במלחמת יו"כ. (ובכלל לולי האמריקאים ברור כמה היה מתקדש שם המדינה...) אבל הרי חילול ה' חמור פי כמה כשרואים שהיהודים המעורטלים מה' הם השולטים בעם ישראל. וסברה פשוטה היא זו!

אין בכך כל סתירה לתזה של הנצרות, שהרי המורמונים [וכמד' שגם האוונגליסטים] מסתייעים בכך לשיטתם. (ומפני הכבוד לא אכנס לכל זני הנצרות) שלפני בא "משיחם" יגאלו היהודים...

ומש"כ "מה שאמרתי הוא, שלמרות הכל זה נקרא שיש שלטון ליהודים, חז"ל כינו את כל התקופות שממלכות החשמונאי עד החורבן בשם מלכות "מלכות בית חשמונאי" מלכות הורדוס", למרות שבחלק מהתקופות הם היו כפופים לרומאים, וכן ברמב"ם הידוע וחזרה מלכות לישראל. יש דיון גדול למשל על הורדוס, לפי הנצי"ב היה לו דין מלך, לפי חידושי הרי"ם (גיטין לו) לא היה לו דין מלך, אבל היה לשלטונו "דינא דמלכותא דינא". "

חז"ל כינו את מה שהתגלגל שמלכו בארץ מכח החשמונאים הצדיקים "מלכות בית חשמונאי". ואם כן גם מה שהיה אמור להיות ראיה נגדך (שהכנסת בתוך דבריך בלי משים) שכשרומאים מלכו בארץ ושמו רק נציב יהודי אינו ראיה כל כך לנידון. מה שיש למלכות דינא דמלכותא אינו עניין כלל ועיקר. וכשם שיש פוסקים שבשלטון דמוקרטי בשום מקום אין דין דינא דמלכותא (כי אין יכול מלך להמית וכדו') ובקיצור ההגדרה לדין זה לכאור' נגזרת משלטון בפועל (ולכן יש שאמרו בשם הגרי"ש שאין לגנוב מהמדינה מדינא דמלכותא) שמונע מאיש את רעהו חיים בלעו ע"י משטרה.





ע"כ לע"ע.

המשך יבוא בעז"ה
 
אגב, סתם ידיעה מענינת ששמתי לב אליה בימים האחרונים, ידוע כי נחלקו המפרשים בביאור המילה לאום הנזכר במקרא (ראה הכתב והקבלה בפרשת תולדות והמלבי"ם בכמה מקומות [שדעתו שלאום זה על שם הדת כידוע]).
אמנם שמתי לב כי חז"ל התייחסו למילה לאום מלשון 'אמא' דאיתא בתו"כ בפרשתנו "בעטרה שעטרה לו אמו - זה אוהל מועד שמצוייר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, אמו, אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיה נא, ד) ולאומי אלי האזינו'.
ומבואר כי דעת חז"ל שהמילה 'לאום', ושורשה שהוא 'אומה', שייך בקשר ישיר למושג 'אם', וכוונתו על כנסת ישראל שהיא כרעייה להקב"ה, וכן הוא בפירש"י על דברי שלמה (משלי א, ח) 'ואל תיטוש תורת אמך' - "אמך" - אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה'.
ומבואר כי כל ענין האומה הוא הכח הפנימי באומה -אם המתחבר עם הנהגה נעלית של אלו-ה אשר הוא כאב, וזה הוא כוחה הפנימי של התואר אומה, וכמו שללא אב אין אם, ובהכרח כי תואר הלאום בא רק על ידי חיבור אלוקי לנקודה הפנימית של העם.
 
אגב, סתם ידיעה מענינת ששמתי לב אליה בימים האחרונים, ידוע כי נחלקו המפרשים בביאור המילה לאום הנזכר במקרא (ראה הכתב והקבלה בפרשת תולדות והמלבי"ם בכמה מקומות [שדעתו שלאום זה על שם הדת כידוע]).
אמנם שמתי לב כי חז"ל התייחסו למילה לאום מלשון 'אמא' דאיתא בתו"כ בפרשתנו "בעטרה שעטרה לו אמו - זה אוהל מועד שמצוייר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, אמו, אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיה נא, ד) ולאומי אלי האזינו'.
ומבואר כי דעת חז"ל שהמילה 'לאום', ושורשה שהוא 'אומה', שייך בקשר ישיר למושג 'אם', וכוונתו על כנסת ישראל שהיא כרעייה להקב"ה, וכן הוא בפירש"י על דברי שלמה (משלי א, ח) 'ואל תיטוש תורת אמך' - "אמך" - אומתך, כנסת ישראל, כמו: "מה אמך לְבִיָּא" (יחזקאל יט, ב). והם דברי סופרים, שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה'.
ומבואר כי כל ענין האומה הוא הכח הפנימי באומה -אם המתחבר עם הנהגה נעלית של אלו-ה אשר הוא כאב, וזה הוא כוחה הפנימי של התואר אומה, וכמו שללא אב אין אם, ובהכרח כי תואר הלאום בא רק על ידי חיבור אלוקי לנקודה הפנימית של העם.
העליתי המאמר בעז"ה,

אני אעיר, שכמדומני שהנושא בדיון כאן קצת התערבב, וסטה לכמה מסלולים, בעיקר בגלל ההשתתפות של כמה דוברים. ובחלק מהדברים נהיה ויכוח שהוא בעיקרו סמנטי, וקצת בבחינת טענו חיטים והודה לו בשעורים,
.
מה שביארתי מאמר הוא הענין היסודי ביותר מבחינתי, ותכלית כל הדיון שהיה כאן.
מבחינתי לפחות, הדיון כאן לא היה על "ציונות", אלא על הגדרת המבנה והמהות של עם ישראל.

אציין כי לדעתי, ההגדרות שנתת לעיל, כאן ובעבר, הן כן תומכות במושג לאומיות. אני אביא כאן קטע לגבי הויכוח שהיה בענין בין הרב קוק לרב אליאשברג:
בדיונם הם נחלקו על מהות הלאומיות הישראלית. לדעת הרב אליאשברג, צריכה היא להיות לאומיות טבעית בעצמותה, כראוי ומוכרח לכל אדם לאהוב את אומתו לדבוק בה, אלא שבישראל היא ממילא נעשית מקושרת ומקודשת בכל קדושתן הא-להית של האמונה והתורה והמצוות ושמירתן וקיומן (כלומר, קומה כלל אנושית ומעליה קומה ישראלית). לדעת הרב קוק, צריכה היא להיות בתחילת יסוד עצמותה ובכל מהות מיוחדת בתוכן קדושתה העליונה, ומתוך כך הכל (כלומר, ישראל בריה מיוחדת מראש ועד עקב).

איני רואה הבדל מהותי בין הגישה שאתה מנסה להציג לבין מה שהרב קוק אומר, בפועל זה מה שדיברו כשהתכוונו ללאומיות. אפילו מהניסוח של הרב אליאשברג לא יודע עד כמה דבריך רחוקים, כמובן שיש מרחב לדון מה מתחייב מהגישה הזו ומה לא, כמו שניתן לדון לפי כל גישה שדנה ברמה העקרונית מה יוצא ממנה בדיוק.

הגישה שאומרת אחרת, סוברת שהחוט המקשר ומגדיר את עם ישראל כעם היא לא המוצא והגזע אלא התורה, כמו שרבים מבינים מרס"ג.
נראה כי כך מגדיר רש"ר הירש (שהיה הוגה עצמאי), לפי מה שביארתי במאמר הוא יחיד בזה, והבאתי לענ"ד מקורות ברורים מרס"ג גר"א ומהר"ל לבאר גדר העניינים. (ולענ"ד גישת רש"ר הירש קשורה כפועל יוצא בעוד כמה וכמה נושאים, ואכמ"ל).

אבל האמת שלמעשה, גם מגישות כמו של רש"ר הירש לא באמת אפשר להוציא מסקנות מעשיות. שהרי גם לשיטתו סוף סוף יש עם ישראל, ואם נגיע למסקנה שכך וכך נכון לעשות ע"פ התורה או עבור עמ"י, הוא היה מסכים שיש לעשות כן.

אגב, מה שכתבת לעיל לענין פסח ומילה, כמדומה שמילה היא בהחלט המצוה שנתפסה (גם) כהיכר לאומי, ראה המשנה בנדרים שמביאה הפסוקים, "כל הגויים ערלים", "פן תשמחנה בנות הערלים", הערל הפלישתי הזה", ועצם ההלכה שהנודר מן המולין אסור בערלי ישראל ולהיפך, וכן שמצינו שבני יעקב דרשו מאנשי שכם למול, ולפי חז"ל יוסף דרש מן המצרים למול.
 
נערך לאחרונה:
הורדתי חלק מהאשכול, ועברתי, אנסה להגיב לכמה מהטענות (כביכול) שהועלו כאן.

ייתכן ומשום כך אחזור על טענות שהועלו בהמשך.

וזו עומדת להיות הודעה ארוכה...

את הציטוטים אביא מודגשים בהקדמת שם האומר בעז"ה (ובמקומות שתמצתתי דבריו אביא בלא דגש)

ולפני שאתחיל, אפתח בהודאה לרב @אברך מעמיק, שכמו כן הוא, ובאמת אציין שהגם שתמיד ידעתי כמה שעוד ניתן להחככים ולהוסיף בהבנת העניין, הרב הנ"ל הפליא בעיני והחכימני היטב והוסיף לי המון חומר למחשבה. ודברי פי חכם חן. יבורך משמיים ותהי משכורתו שלימה.



@יצחק א התקשה כמה פעמים מדוע מומר מטמא באוהל. והיה כמה פעמים שהוא טען דברים בשם המהר"ל. וא"כ פלא בעיני שאינו מכיר את דבריו בבאר הגולה הבאר השביעי, שמבאר בהרחבה שע"ה רק בגלל הפוטנציאל שלו להשתנות לכן אין בפועל לקורעו כדג וכו' וכאן בעצם טמונה תשובה להרבה מטעויותיו בהבנה של המושג יהודי ועם ישראל וכו'. וכן מדוע שוטה יהודי הפטור ממצוות עודנו יהודי- כי יש לו פוטנציאל לכשישתפה או יביא ילד. אין ספק שישנו פוטנציאל לכל אשר מזרע ישראל להפוך לכזה גם למעשה ולא רק להלכה. אולם כיום הינו רק מחויב בכך. והגם שישנם הרבה הלכות הנוגעות לו מחמת הסיכויים והיכולת הגלומה בו, היהדות זה לא זה, אלא הדת (שגם הוא מחוייב בה).

ועל זה כתב הרמב"ם שהזכרתי מההקדמה לפרק חלק, שברגע בו הוא כופר בעיקר יצא מ"כלל ישראל" ואין מצוה לאוהבו וכו' כי אין בינינו לבינו מאום, רק שלו יש חשבון שהוא צריך "לסגור" עם הקב"ה לפני שח"ו... כי הוא חייב בזה. אבל אין שום אחווה איתו, ולא משהו מצד העם אליו וכלפיו.

וכלשון הפס' "ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיו" שמהו ישראל?--- עבדי!. זהו זה אשר בחרתיו. וכן "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" [רש"י ישעיהו פרק מג פסוק כא עם זו יצרתי לי - למען תהלתי יספרו] ואומר תהלים קה, מד-מה "(מד) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ: (מה) בַּעֲב֤וּר׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ"

וכן מש"כ שבת סב, א אמר רב יוסף: קסבר עולא - נשים עם בפני עצמן הן. בודאי הרי שאין הכוונה למוצא או ללאום אלא להנהגות ולדעתן השונה ואופיין (כמובן שלגבי הסוגי' שם לא רלוונטי ענין שמירת המצוות, אך חזינן המילה "עם" למה משמשת). ואם כן העם נגזר מהנהגותיו ושינוי טבעו ולא בגלל לאומיות. ולזה כיוונו דברי התפארת ישראל שהביא א' הרבנים הנזכרים שאפי' פושעי ישראל עדייין נשאר בהם חותם היהדות גם בגופם וכו' כיוון שהם בעלי פוטנציאל בטבעם.



@מרכז כתב וכמו שכתב המהר"ל (נצח ישראל א) : "" מקומם הראוי להם לישראל לפי סדר המציאות להיות בארץ ישראל ברשות עצמם ולא ברשות אחר, שה' יתברך סידר כל אומה במקומה הראוי לה, וסידר את ישראל במקומם הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה לגמרי. " שוב טעות קריאה. (בליבה לא מלמדים הבנת הנקרא?) אין ספק שעם ה' זקוק לארץ כדי שיוכלו להיות ברשות עצמם, וזהו מקומם הראוי להם. השאלה בסה"כ מדוע זה ראוי להם? ומהו הענין שיהיו ברשות עצמם? וכן השאלה הקדמונית מי זה "ישראל" ואם נבין שישראל הם מקיימי התומו"צ נבין שהם זקוקים למקום קדוש לצורך כך. וזהו הצער בגלות. שאין הם ברשות עצמם לקיים תומו"צ בשלמות (כולל אלו התלויות בארץ) עכשיו ברור?

עוד אמר כמו"כ, רואים אנו שיש ערך עצמי ללאומיות יהודית, מדברי התנא דבי אליהו שישראל קודמים לתורה אויש, עברית קשה שפה? מלבד הקדמתנו מהו ישראל (דוקא המאמין) הבה ונביא את הציטוט המלא מהתדב"א "אליהו רבה (איש שלום) פרשה טו אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו, דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל הייתי אומר, ישראל קדושים [קודמין], שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), משל למלך בשר ודם, (שהיה) [שהיו] לו אשה ובנים בתוך ביתו, וכתב את האיגרת, אילמלי אשתו ובניו של מלך שעושין לו רצונו בתוך ביתו לא חזרה האיגרת ביד שליח?! " קרי, מדובר בישראל הקדושים דייקא. וכפי הפסוק שהביא "קודש ישראל – לה'!". ומעל הכל המשל שהביא התדב"א שאין טעם בתורה בלא מי שמקיים אותה הרי שזהו הסבר שמדובר בכאלו שעושים רצונו גרידא. וזו המטרה ביהודים.

(וידוע שהרס"ג מוצא מהקשרו בעניין זה). ידוע שלא. והח"ח וכל גדולי ישראל למדו אותו כהקשרו האמיתי. [ואחר חזיתי שכבר נטחנו הדברים הדק היטב]

מה זה לאום? מתוך המכלול : "אנשים בעלי זהות לאומית משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית בזיקה לטריטוריה מסוימת." (ובתוך זה יש כמה הגדרות חלוקות, אכמ"ל). - זהות משותפת - יהדות כמובן. מדינה ריבונית - מלכות ישראל, טריטוריה - ארץ ישראל. יפה עשה זה הכותב שהקדים דברי המכלול לדברי הרמב"ם. נדמה בעיני שמיותר להתייחס לעורכי אינצק' כמקור להגדרה להלכה. במיוחד שהמדובר בערך בשפה העברית שהומצאה על ידי- לא טעיתם -הציוני ב.י..

רק שראוי להוסיף שבאמת מפסקה זו ניתן להוכיח מהי היהדות. או יותר נכון מה היא ודאי לא! מכיוון שהיהדות קיימת כבר כמה אלפי שנים, לעומת הרעיון ה"הנאציונליסטי" שהוא בערך בן מאה וחמשים. כך שבודאות גמורה היהדות מעולם לא הייתה חלק מהלאומנות הגויית, וזו המצאה של הרצל שר"י וחבריו (לצערנו גם כאלו שומרי מצוות ותחי"ם בעלי הרבה דרגות...) ומכאן תשובה גם להאומר שחלק מהיהדות היא הרעיון הנאציונלי. זה לא ייתכן מהסיבה הנ"ל. לכל היותר אתה יכול לתור אחר דברים משותפים שנצטווינו בהם בתורה ודומים ברעיונם לרעיון הנ"ל אך בשום אופן לא לאמצו על כרעיו וקרבו.

והבה ונשאל את שאלת מרנא הגרי"ז, לו יצוייר שאכן ישנו אידיאל כזה, האם הוא דוחה דין פיקוח נפש? והרי כמה רבבות מסרו נפשם על הרעיון הזה, במקום לנסות לפותרו בדרכי שלום?

אנו מעוניינים בארצנו, אך אם אפשר לנו להיות בה תחת שלטון גויים או תחת כופרים (שמנסים גם להדיחנו ח"ו) עדיפה האפשרות הראשונה. ולוואי שהייתה לנו אכן מלכות בית דוד שאך היא מלכות ישראל הנרצית.

כך גם הרמב"ם בהל' חנוכה מציין ש"חזרה מלכות לישראל" ורואה בזה חלק גדול מנס החנוכה. נכון הם היו ישראל עפ"י הגדרת הרמב"ם, הם נלחמו במתיוונים (משהו דומה לציונים של ימינו). ודרך אגב היסטורית כדאי שתדע שהם לא היו עצמאיים לחלוטין. בכלל לא! ברוב שנות הממלכה החשמונאית היא הייתה כפופה לרומאים וליוונים חליפות.

זה שעמ"י יהיה עם אחד ומאוחד זה ברור ומפורש "כאיש אחד בלב אחד" המצב שמהווה תנאי לקבלת התורה (לפירושו של האוה"ח הקדוש למשל). נכון, כאמור השאלה מי זה ישראל ועם מי צריך להתאחד. יעויי' בפסוקים וביאורם כגון מש"כ ביהושפט "בהתחברך עם אחז פרץ ה' את מעשיך" וכן במש"כ בשבנא "קשר רשעים אינו מן המניין". ועוד...

ועל ארץ ישראל - אני מניח שלא צריך לספר איפה כתוב... הנחת נכון. מה הקשר?



ועוד משהו, אשמח לדעת לדבריך שהלאום הוא חלק מהערך של היהדות וכו' הבה ונניח שהמזרחי אכן מעמיד את הלאום כחלק בדת ולא כערך בפני עצמו [וכבר מרנא ר' אלחנן הוכיח מהשם שבחרו "ציונות-דתית" את סדר סולם הערכים, ואת ההשואה שהם עשו להם. אבל לא זה המקום]. ונניח אפילו שזהו חלק מרכזי בדת כדבריכם ח"ו. אבל מדוע הוא חשוב יותר מכל הדת? מדוע ההפגנות והמאבקים ששמענו מהם, המסירות נפש כפשוטו (ללכת לצבא על מנת להיהרג) הם רק על עניני לאום ומסירות שטחים וכדו' ובכל עניני הדת קולם קול דממה דקה. לא רק לתקצוב ישיבות, אלא גם לתח"צ בשבת, לכשרות, למסורת. לא יצאו על זה מעולם לרחוב, ורק חבקו את החילונים והמחלנים. כשמדברים איתם על כאלו שנפגשים עם אחמדניג'ד (אני לא מצדיק) עולה קצף על השפתיים, אבל כשמדברים על אוכלי חזיר ביום הכיפורים שחל בשבת---הם אנוססססים...

ממי יותר יתרגשו אם יבוא לדבר במוסדות שלכם. מרן הגרד"ל או להבדיל אאאאאא"ה ביבי או בן גביר? (תיאורטית כמובן, כי הראשון לעולם לא יגיע) האם זו לא ראיה היכן מוצב הסולם שלכם בשמים, וראשו טמון עמוק עמוק ארצה...

מי האמא המאושרת יותר אצלכם? אמא שבנה התחלן בצבא ונהיה רמטכ"ל או אמא של בן שחזר בתשובה ונעשה ראש ישיבה? (אם כי שבדרך כלל כשמתגלה מעט האור כבר האמא פוסקת מלשקוע בביצה סרוחה של המזרחי)



דרך אגב @מרכז ו @יצחק א אני רוצה לתזכר אתכם שהמחויבות הבסיסית שלנו כלפי אחינו האומללים מהחילונים, המחויבות הכי ראשונית שבה אנו בעיקר מוצאים חיוב לפי המוצא הוא בלדון אותם בעונשי בי"ד ואפרושי מאיסורא וכו' כמובן לא ללמוד ממעשיהם ולדון בדיניהם כשהם דנים בצורה של ערכאות ונגד התורה וכו' לא לתת להם גיבוי ולסייע עוברי עבירה. וכמובן להשתדל להשיבם בתשובה שלימה.

ומדוע לדעתכם העדיף ה' את יצחק כזרעו של אברהם ואת יעקב מעשיו? מדוע העם נקרא ישראל ולא נקרא "אברהם" לא בגלל שהם לא התנהגו כמו האפשרויות האחרות?...



בהמשך נוצר דו שיח מעמיק ומרתק (אחד הצדדים השותפים בעיקר... לא אמרתי איזה. סומך על הינטלגנציה של הקורא הנבון!) בין @אברך מעמיק שליט"א ל @יצחק א לא אכנס לכל פרטי הדיון, והראשון הנ"ל הקהה היטב את שיניו של ה... (לא מתכווין חלילה באישי, רק לצורך הצגת העמדות)

רק הערה קטנה לגבי המשפט של יצחק היקר בדיוק כמו שאתה "אדם" על כל המשתמע מכך, באדם הזה השם בחר לתפקיד מסויים, בעיני זה כמו להגיד שאין כזה דבר "אדם" חוץ מהברית עם אלוקים גם כאן ראוי להביא מהמהר"ל שהזכרתי למעלה בבאר השביעי שאדם שאינו משלים את יעודו ראוי לקורעו כדג מצד הדין וכו' וכמובן את דברי הרמב"ם שהובאו פה כבר בכמה מקומות על הכופרים שהם בעיניו כקופים.

במהלך הדיון היה נראה שהאחרון לא מבין שמאחר וקיים ציבור חרדי שהוא ניהו כלל ישראל הרי ש"עם ישראל חי" אז אני מזכיר את זה. משוכנע הוא משום מה שמאחר ורוב עם ישראל השתמדו במהלך השנים, אם בגירושי צרפת וספרד וכדו' שהתנצרו ואם בציונות שכפרו על כרחך שעם ישראל מתהווה באותם משומדים ובזה הוא נצחי. אולם אנן קיי"ל דלא כלי שבטא. ושבט זהו אינו רק ראובן או שמעון, אלא כדכתיב "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", שעמדו להם של בית רבי שבכל דור, ובדורות האחרונים רבותנו החזו"א הגרי"ז הגרא"ו הגריח"ז הגר"י מסטמאר הרב שך ועוד...

עוד אמר הנ"ל בין שיטיו [ושטויותיו?] ברור שמי שיהודי שמאמין "גם" בע"ז (כמו הנוצרים למשל) נחשב כאפיקורוס לפי ההלכה לכל דבר וענין ואני אתמהה וכי מי שלא מאמין בכלל טוב יותר מהמשתף? או אפי' מי שסבור שהוא יותר חכם מה' ויכול לבחור מה מוצא חן בעיניו מהתורה והוא מומר לדבר אחד (שנחלקו בזה בגמ') מדוע קיבל את ההכשר מהמזרחי?

ומצאתי בס"ד בלשונות ר' נטרונאי (או"ח קלו) ובמחזור ויטרי (תכד ד"ה איש סוכו) שהגדירו הצדוקים והקראים שנעשו "אומה לעצמן"

עוד מציאה כשרה הקרה ה' אלוקי לפני מפי' רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ו משנה י "וזה שהקנין השני הוא אומת ישראל, לפי שהתכלית במציאות המין האינושי הוא שעם היותו מחמר מורכב ומטבעו ההפסד והפרוד וידרוך אליו מיום הולדו, מצד היות בו שכל מוכן להבין ולהשכיל עניני הדרכתו והנהגתו אשר ידריכוהו לעיין בנפלאות השם ולקיים מצותיו וחקיו היה תכליתו להדבק בשם ויהי כאחד המלאכים הם השכלים, כמו שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (בראשית ג, כב), ר"ל עניני הנהגות, ולקח [ג]ם מעץ החיים (שם) שהוא העיון בנפלאות השם ומצותיו והדבקו אליו, ולא נמצא בכל מין כלי מוכן אל זה השלימות רק אומת ישראל, לפיכך נקראו הם קנין שני" דהיינו שעמ"י ייחודו הוא בכך שהוא מוכשר להיות כלי לשלימות בהבנת האלוקות והאמונה. ושהם מוכשרים יותר לזה משאר העמים. אולם זו כל מטרת בריאת האדם לאמונה בו.

בין הדברים @נתנאל לב אמר מבלי להטיל דופי חלילה בכותבים הנכבדים, מן הראוי לציין -בבחינת חכמים הזהרו בדבריכם- את דברי בעל תורה תמימה (בספרו מקור ברוך פרק י"ב) שראיית היהדות כדת בלבד ולא כלאום היא היא היתה ראשית שורש חטאת תנועת ה"השכלה" , שכידוע אותו האיש מדעסוי היה מקפיד על תו"מ -לפחות כלפי חוץ- אבל כיון שהשקפתו היתה שאין היהדות אלא דת בלבד עי"ז נגרם בהמשך שלא ראו הוא וסיעתו בעיה להזהות עצמם כ"גרמני בן דת משה" והדברים ארוכים. אינני יודע אם התכווין ברצינות או בצחוק, אבל אין כאן לא ידע בהיסטוריה (שהרי הרמ"ד לא הקפיד כלל במצוות כלפי חוץ, כי להיפך סבר שבחוץ עליו להיות ככל הגויים, ושיש להתאים את הדת וכו') ובקיצור ההשכלה גרסה שהדת היהודית משתנה לפי הזמן, וכדו' עפ"ל. והציונות המציאה שהיהדות כלל איננה דת.

@יצחק א בהודעה אחת דוקא ממצה ויפה, אמר (ההערותי בחלקים שאינם מודגשים) לא מבין מה אתה אומר שזה "עניין שנובע מדת בלבד". זה שיש מושג של "נשמת ישראל" זה אומר שיש זהות יהודית עצמית. מדוע? הנשמה חוצבה מלמעלה, אך איננו מזהים אותו כישראל כלפינו. לפי פשטי הפסוקים נראה שזהות זו היתה עוד במצרים לפני מתן תורה, וכך מוכח לפחות ממקורות רבים (אגב, כנראה לא מכולם). מה שהיה לפני מתן תורה אינו ענין כלל לימינו כמו לגבי עבירה לשמה ועוד כידוע מהנפה"ח. ובכל אופן טעות היא לומר שבני ישראל לא היו מצויינים במצרים, שהרי כך אנו אומרים בהגדה שהיו שונים מהמצריים. ואף לא היו ראויים להגאל אלמלא שציפו לישועת ה' (ישועתו דייקא) ובזכות דם פסח ודם מילה שכפרו באלהי מצריים. וכן שלא שינו שמם לשונם ומלבושם ועוד הרבה ענייני מצוות. זה אומר שתרצה או לא תרצה, אתה חלק ועם אחד גם עם מומר שדינו 'מורידין ואין מעלין'. אין כאן הוכחה שאני עם אחד איתו במובן שיש לי ברית הגנה הדדית איתו, שהרי כפי שאמרת עלי אדרבה להורגו וכו' אלא שאני מחוייב כלפיו מהיותינו אחד להסירו מחטאיו. וזו שוב אמירה שהעם הישראלי מתאחד אך ורק כלפי התורה. גם הוא אחד מבניו של הקב"ה, תלוי במחל' הנז' אימתי קרויים בנים וגם נשמתו היא חלק מכללות נשמות ישראל. לא מבין בעניינים גבוהים, אבל נשמתו מטונפת וחוץ מלרוחצה אין לי מה לעשות עמה. (ובודאי לא נעלמו מעיניך דברי המשנה בריש חלק שלכל ישראל יש חלק חוץ מ... כשאתה אומר למשל, "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" (לפחות לפי איך שנהוג להבין זאת) על פניו זו משמעות אחרת, כפי שאמרתי זו בדיוק המשמעות, שהמאחד ביני לבינו הוא רק מה שהוא חייב לקיים התורה. וכן הדברים שהבאתי לעיל בשם רש"ר הירש. זהו סגנון שהופך את בחירת עם ישראל ומהותו למשהו הרבה יותר "טכני", ואת זהותו הבסיסית להרבה יותר תלויית מעשים. אמת, הקשר עם ה' נוצר בזכות המעשים, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. ולדבריך- האם אאע"ה לא נבחר בגלל מעשיו? הרבה יותר הגיוני שאדם נבחר לא בגלל גזע אלא בגלל שעושה מה שנצטווה. גם בתור אב לבן, הרי בן שהמיר דתו יושבים עליו שבעה כמו מת, ואבד מאיתו הקשר (חוץ ממה שיכול לעשות תשובה) נראה שנפקא מינה בין הגישות, למשל לגבי מומר, לפי הגישה הראשונה, מומר מבחינה מהותית הוא חלק מהעם, אלא שבגלל רשעו מתייחסים אליו כגוי לפי הגישה האחרונה, מומר מבחינה מהותית אינו חלק מעם ישראל, אלא שיש לו חיוב לשוב בתשובה, שאז ישוב ויצטרף לעמ"י. סיכום יפה! אבל כפי שפי' אין קשר בין ההבנה ההגיונית לעניני הלכה (במיוחד שכיון והדברים תלויים בלב לעולם לא נוכל לדעת את אשר בליבו, אמנם ביחסינו כלפי הרעיון אותו הוא מייצג בודאי עלינו לנקוט כאשר האדם יראה לעיניים) ולכן על אף שאנו סבורים כפי הגישה אותה הנחת אחרונה אין בכך נ"מ לענין הלכה וכפי שיבואר לפי הגישה הראשונה, אם מומר מחזיק בזהותו היהודית, הרי שהוא אוחז בנקודה אמיתית,, מהי זהותו היהודית- שאלת המוצא? ולמה לפי דבריך הוא אוחז בנקודה האמיתית? כי הוא יודע מה הוא המוצא שלו? בגלל שהוא יודע היסטוריה? ולפי דבריך אשאל את אשר אתה שאלת, ומה עם שוטה וקטן, שאינם יודעים? הוא אכן יהודי במהותו ובנשמתו, אף שכמובן עובדה זו אינה מספיקה כשלעצמה, אבל היא אמיתית, אפשר לטעון שיש לה הרבה ערך או שאין לה הרבה ערך, אבל מ"מ זו נקודת אמת.כנ"ל לפי הגישה השניה, אם הוא מזהה את עצמו כיהודי תוך כדי היותו מומר, הרי שהוא "עובד על עצמו" הרבה יותר חמור מכך, הוא מסלף את המונח יהדות ומרוקן אותו מתוכן וזהו דבר שקר, כי נכון לעכשיו הוא אינו חלק מעמ"י משום בחינה.

אם תרצה נפקא מינה מעשית:
כאמור אין להסיק מסקנות מעשיות בשו"ע או"ח תקסא כתוב הדין של "הרואה ערי יהודה בחורבנן חייב לקרוע". בב"י שם מבואר שדבר זה תלוי בשלטון יהודי, וז"ל: והאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר דהיינו שהן חרבות ואין בהן ישוב כלל אבל אם יש בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים היה נראה לכאורה דאין צריך לקרוע ואפשר דכל שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר: ויש לדון מה הדין כשהוא בידי שלטון מומרים, לפי הצד הראשון שכתבנו, מומר הוא יהודי ולכן אין זה קרוי חורבנן, ואילו לפי הצד השני, כיון שלכאורה מומר כרגע אינו יהודי, אם כן זהו כבידי גויים, ואמור להיחשב כבחורבנן. נציין, כי לפי דעת רוב הפוסקים בימינו אין לקרוע על ערי יהודה שבשליטת ישראל ולא על ירושלים. כאמור אין להשליך השלכות מעשיות, אבל כל עוד והכותב לא ציין את הפוסקים ומקורותיהם לא נדע מנין להשיב לו. (ואני דוקא קיבלתי מרבותי לעשות קריעה כשרואים את העיר העתיקה) בתור אחד שלא למד את הסוגיה אני יכול להשיב מכמה כיוונים חוץ מאשר אמרתי שאיננו יכולים לדעת על אשר עובר בלב המתגוררים שם, גם מה עוד שיש לחלק שבזמננו יכולים להתגורר שם חרדים. וכן לא שמעתי שבתקופת המנדט היו עושים קריעה. ולא כשרואים את שכם בשליטת הרש"פ. וייתכן שזהו כיוון שלא מתאבלים בלב ועוד כדו'



במהלך הדברים התפתח נידון עם הרב @עמוסיך על המודעה רבה לאורייתא, ו@יצחק א שאל שאם היו נקברים מתחת ההר אז היה בכך כביכול שקר לאבות וכו', לענ"ד אין בכך קושיה עד כמה שהם לא זכאים מצד עצמם וביחוד אם נתקו עצמם ממורשת האבות. ברור שההבטחה ניתנה דוקא במי שעושה מעשה עמך וכו'. והרי אף לדבריך אילו היו מתכחשים ל"זהות היהודית" כך היה קורה. אלא מאי שיש קיום לעמ"י על ידי הציבור החרדי. ולדבריך לכאו' הרי גם עמ"י ידעו שה' הבטיח כן לאבות וממילא יכלו לסרב? אלא ע"כ שהם באמת רצו להיות יהודים!

שם הביא גם את מה שאמר הושע לחזקיהו, ואין לכך כל קשר לנידון, א. כי מדובר ברשעים ולא בכופרים. ב. אדרבה כתוב שם שהתורה היא מצוות וביניהם פו"ר ולכן אין לו לבטלה משום טעם. ואילו חזקיהו היה מבין כדבריו הרי שהיה ממהר להביא בנים אף שיהיו רשעים, ומה שאמר לו הושע אין זה שעדיף אף רשעים, אלא שכך הדין ואין משתנה בגלל ידיעת העתיד.

ומשה"ק מאילו קרבנו לפני הר סיני, הרי שכפי שאמר בעצמו יש שם עוד דמה דיינו שעל פניו אינם מובנים. ובייחוד מה שהביא שעמדו בהר סיני בלי קבלת התורה מה היה לנו מזה? וכבר עמדו בזה המפרשים, יש שפי' שהכוונה (עפ"י אוצר מפרשי ההגדה) שהיה נותן ע"י משה ולא ע"י עצמו, וי"א שהיה נותן רק חלק מהתורה, או שפסקה זוהמתם, או ששם נזדככו לקבלת התורה (ולמשל הצטוו בהגבלת הר סיני) או שביה נותן התורה באופן שתהיה מותרת בלימוד לעכו"ם ולא היה חייב עליה מיתה. למותר לציין שפירושו המחודש לא נמצא בראשונים או באחרונים...

בהמשך הביא @יצחק א מדרשות הר"ן על חשיבות המלכות בישראל. אין צורך כלל להעמיד חילוק בין מלכות שמטרתה להיות לעם ישראל כעם ה' לבין מלכות שנועדה לשנות את עם ישראל. ומצחיק שהמקור הראשון אותו מצא הוא מהר"ן בדרשות. חשוב לדעת שרוב מלכי יהודה היו צדיקים (ולא כפי שכתב) אבל הא פשיטא שהם לא חלקו על כך שהיהדות האמיתית היא זו שומרת המצוות, אולם למרבה החרפה עבדו ע"ז (לא כחלק מהיהדות)

ואם באנו לדון על המלכים הרי שנראה מיחסם לתורה כמבואר סנהדרין קב, ב "וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם... כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו... ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות. מאי מחמד עיניך, לאו ספר תורה? - דילמא עבודה זרה. - לא סלקא דעתך, דכתיב ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ואל תאבה. ודילמא סבי דבהתא הוו? מי לא כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלם (והזקנים) [ובעיני כל זקני ישראל] ואמר רב יוסף: סבי דבהתא. - התם לא כתיב וכל העם, הכא כתיב וכל העם, דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי. וכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו. " ומבואר א"כ השפעתם של אותם 7000 שמחמד עיניו של אחאב היה ספר התורה.

והנה בר"ן שם הביא מהפסוקים שמלך אדום הומלך בימי יהורם, אשר נטה אחר אחאב, והנה כמתבאר אף בעיני אחאב זו הייתה היהדות.

אני מיצר שאנו דנים בדרגת אנשי בית ראשון, אשר אין לנו כלל השגה במדרגתם, וכמבו' בחלק על ר' אשי שהתגלה אליו בחלום וכו' ואין קשר בין רשעותם לכפירה.

אבל אני רוצה קצת להתמקד בשלושת הדברים שהוציא יצחק מהר"ן

  • חשיבות המלכות בישראל- יעויי' שם בר"ן בפנים בכל הדברים. הוא לא בא לבאר חשיבות המלכות אלא מסביר את המאבק והגדולה בין ישראל לעשיו. ולא מבואר שם כלל חשיבות. (ואין כאן המקום להכנס למה שאמר שמואל לעמ"י שה' הוא מלככם וכו') ולא שבזכות המלכות בטלה מלכות אדום, אלא שבזכות הצדקות זכו למלכות, וממילא כשישראל גדלו בטלה שלטון אדום.
  • והעניין שיהיה מלך לישראל יעוי' בפס' "שום תשים עליך מלך" שזה נובע מצורך למשל להלחם בעמלק וכיבוש והנחלה, ושלטון בעם לבער ע"ז וכדו' ולא מלהיות ככל הגויים, שע"ז נענשו שלא עשו לש"ש כשביקשו מלך למרות שזו חובה.
  • ז"ל "רואים שגם מלכות של מלכים רשעים כמלכי בית ראשון, נחשבת בכלל מלכות ישראל, ומשמע שדבר טוב מאוד וברכה לישראל שמלכותם קיימת, אלא שבגלל רשעם אין זוכים שיהיה כוחם גדול בכדי להכרית מלך מאדום " לטענתו, גם מלכות רשעים נקראת מלכות ישראל (חוץ מטענותיה נ"ל) וטוב שישנם מלכים כאלו. והנה, לגבי מה שהוציא מדברי הר"ן שטוב מלכות רשעים, לא ראיתי בציטוט שהביא שום ראיה לכך. (ואף אם אין טוב שנהיה תחת מלכות גויים בגלל שמא נלמד מתועבותיהם, אין ראיה שטוב להיות במלכי ישראל מתועבים). ולגבי מה שטען שבגלל רשעם אין בכוחם להכרית מלכי אדום, אכן בר"ן מבואר שם כך.
  • מה שטען על בית שני, אז שמרו תורה ומצוות, בייחוד כשלחמו במתיונים ובימי הורקנוס שהיה כפוף לחכמים (ולא נתגלה עוונם וכו') ובכל אופן הרי על רומי אמרו "אמלאה החרבה" ובסוף הכריתום אדום. ולמרות שהיה להם מלך... אע"כ שהמלכות אינה המבטל למלכות אדום, אלא המצוות. וכיון שחטאו בטלה מלכות אדום למלכות ישראל. ולכן כשהיו מעט רשעים יכלו להתקיים מלכות אדום, עד שרשעו הרבה ובטלה לחלוטין מלכות ישראל לדאבוננו.
וכמדו' שאף שאר הרבנים ביארו כדברי פחות או יותר.

במהלך הדברים אמר @יצחק א את המשפט הבא "אם תסתכל בהסטוריה תראה שהיו דורות גרועים בהרבה הרבה יותר, ושמה שקורה היום זה משחק ילדים לעומת זה " כמדו' שכבר ביארתי היטב, אבל אשוב על זה. עד הציונות לא שינו את היהדות, ניסו לשנות את התורה, להתכחש לתורה שבכתב, לתושבע"פ. ניסו להמיר דת. ניסו כל מיני דברים. אולם מעולם לא ניסו לשנות את המושג יהדות. להופכו לעם ככל הגויים. והבעיה הגדולה, שהם השתמשו בסממנים יהודיים, כביכול הם ממשיכי היהדות ההיסטורית.

הם תפסו סמל כמו מצדה, שאם נעיין בדברי אלעזר בן יאיר עפ"י יוסיפון נגלה שאמר לאנשיו שעלינו למות באמנות אבותינו וכו' והם הפכו את זה למאבג על עצמאות. ה"סיקריקים" הפכו אצלם ללוחמי חירות ועצמאות (ומה הם אומרים על ריב"ז שהלך להכנע לאספסינוס... והעדיף את יבנה וחכמיה...) ואת החשמונאים הם שינו לספורטאים. כזה עיקור מתוכן של היהדות לא היה!



עוד הציג שם את שיטת הרב קוק כשיטה פרקטית והגיונית. לצערי, לא כך הם פני הדברים, וכל א' שמתבונן בין כתביו רואה שהם מלאי דמיון (סליחה על ההתבטאות) ומנותקים לחלוטין מהמציאות! די ברור שאלמלי השואה לא הייתה קמה מדינה. ולא ידוע שהוא חזה את השואה... (רק להמחשה כמה הגיוני היה הרעיון הציוני) ואם חזה אותה, הזוי לומר שחזה את נפילת רומל באל עלמיין...

ובכל אופן, מה שהוא מציג את שיטת הרב קוק כדרך להשפיע מבפנים על החילונים ומקביל זאת להליכה לכנסת. אם אשכנע מדבריו, הרי שזה יהיה לכיוון הסאטמרי שלהתנתק מהצבעה... אבל לא השתכנעתי! כי החרדים לא התחברו לרעיון מעולם, ובאים כאוכלי מרור להצביע, כדי שלא יקחו להם את מה שיש להם וכו', ולא מתחברים לאידאולגיה בכלל. וגם לא התחברו לפני שהציונים שלטו באזור, ולא נתנו להם את ההכשר שסלל להם דרך לכבוש את לבבות העם כביכול הם היהדות.

ואם נדון על חילול ה', אז לפני שנחשוב כמה חרפה המיטו עלינו לשיטתו במה שנתנו ל"שבעה בוקטובר" או במלחמת יו"כ. (ובכלל לולי האמריקאים ברור כמה היה מתקדש שם המדינה...) אבל הרי חילול ה' חמור פי כמה כשרואים שהיהודים המעורטלים מה' הם השולטים בעם ישראל. וסברה פשוטה היא זו!

אין בכך כל סתירה לתזה של הנצרות, שהרי המורמונים [וכמד' שגם האוונגליסטים] מסתייעים בכך לשיטתם. (ומפני הכבוד לא אכנס לכל זני הנצרות) שלפני בא "משיחם" יגאלו היהודים...

ומש"כ "מה שאמרתי הוא, שלמרות הכל זה נקרא שיש שלטון ליהודים, חז"ל כינו את כל התקופות שממלכות החשמונאי עד החורבן בשם מלכות "מלכות בית חשמונאי" מלכות הורדוס", למרות שבחלק מהתקופות הם היו כפופים לרומאים, וכן ברמב"ם הידוע וחזרה מלכות לישראל. יש דיון גדול למשל על הורדוס, לפי הנצי"ב היה לו דין מלך, לפי חידושי הרי"ם (גיטין לו) לא היה לו דין מלך, אבל היה לשלטונו "דינא דמלכותא דינא". "

חז"ל כינו את מה שהתגלגל שמלכו בארץ מכח החשמונאים הצדיקים "מלכות בית חשמונאי". ואם כן גם מה שהיה אמור להיות ראיה נגדך (שהכנסת בתוך דבריך בלי משים) שכשרומאים מלכו בארץ ושמו רק נציב יהודי אינו ראיה כל כך לנידון. מה שיש למלכות דינא דמלכותא אינו עניין כלל ועיקר. וכשם שיש פוסקים שבשלטון דמוקרטי בשום מקום אין דין דינא דמלכותא (כי אין יכול מלך להמית וכדו') ובקיצור ההגדרה לדין זה לכאור' נגזרת משלטון בפועל (ולכן יש שאמרו בשם הגרי"ש שאין לגנוב מהמדינה מדינא דמלכותא) שמונע מאיש את רעהו חיים בלעו ע"י משטרה.





ע"כ לע"ע.

המשך יבוא בעז"ה
הנושא גלש להרבה עניינים, הדיון מלכתחילה התחיל מטענה שלך שלטעון שיש ביהדות מושג של "לאומיות" זו כפירה, בינתיים לא הבאת לזה שום מקור וגם לא שום סיבה הגיונית.
כתבתי בעז"ה מאמר שהוא מבחינתי תכלית הדיון כאן, כל השאר הם נושאים צדדיים, שגם בהם לדעתי גישתך אינה נכונה.
ובזה יתברר חדא מתרתי, או שתסכים עם הדברים שכתבתי שם, ואז יתברר שאין ביננו ויכוח עקרוני, ואנו קצת בבחינת, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו, אבל אם לדעתך הם דברים שגויים וחמורים, אשמח שתעלה טענות ענייניות שסותרות מה שכתבתי שם.

אתה מדבר בשם רש"ר הירש, אך נראה מדבריך שלא קראת את ספרו אגרות צפון.
למשל, הוא כתב בזמנו על הרפורמים בהם הוא נלחם, שהם דור שלישי או רביעי לכפירה ולכן הם תינוקות שנשבו, ואין לו שום עניין עם מישהו באופן פרטי.
 
הרב @יצחק א היקר
עברתי על המאמר, אך הוא אינו מכריח מאום.

עד גלות מצרים לא היה עם כלל. היו אנשים שבהם בחר הבורא, אבל לא היה זה מחייב המשך, כמו שישמעאל לא נחשב חלק מהעם למרות היותו בן אברהם.
בגלות מצרים נוצר עם. הוא נוצר על ידי עבדות פרעה והושלם על ידי גאולתו לעבדות הבורא.

גאולת מצרים, זו שיסדה את העם, הייתה לה מטרה: "שלח את עמי ויעבדוני". כל מהות יצירת העם היא למטרת התורה.
ולכן מוגדר מתן תורה כ"היום הזה נהיית לעם", כי מטרת יצירת האומה היא לעבוד את ד' ולקיים את תורתו.

הגרנ"ט וכל העניין אינו שייך כלל לנידון שלפנינו, באשר גם אתה עצמך מכנה זאת "דין משפחת ישראל", מה שאומר שזו מהות דינית היינו דתית.

זהו הביאור גם ברס"ג וגם במהר"ל, ואף ברש"ר ורא"ו.
העם הוא אכן משהו נפרד, אבל אין לו שום משמעות ושום מעלה בלי התורה ומצוותיה.
 
אציין כי לדעתי, ההגדרות שנתת לעיל, כאן ובעבר, הן כן תומכות במושג לאומיות. אני אביא כאן קטע לגבי הויכוח שהיה בענין בין הרב קוק לרב אליאשברג:
בדיונם הם נחלקו על מהות הלאומיות הישראלית. לדעת הרב אליאשברג, צריכה היא להיות לאומיות טבעית בעצמותה, כראוי ומוכרח לכל אדם לאהוב את אומתו לדבוק בה, אלא שבישראל היא ממילא נעשית מקושרת ומקודשת בכל קדושתן הא-להית של האמונה והתורה והמצוות ושמירתן וקיומן (כלומר, קומה כלל אנושית ומעליה קומה ישראלית). לדעת הרב קוק, צריכה היא להיות בתחילת יסוד עצמותה ובכל מהות מיוחדת בתוכן קדושתה העליונה, ומתוך כך הכל (כלומר, ישראל בריה מיוחדת מראש ועד עקב).
בדיוק על זה כתבתי באשכול אחר, כי גם דעת הרב קוק הסכימה עם העיקרון שאין אומתנו אומה אלא בתורתה, ודבריך לא מייצגים אף את דעתו.
ונקודת הויכוח עם הראי"ה קוק עומדת במקום אחר, על נקודת היחס אל הקדושה הנעלמת הפנימית, ולא על עצם מקורה, אך בדבריך היה נראה שאתה מייצג את דעת הרב אליאשברג שכנגדה יצאתי בתוקף. [ואגב גם הוא כמדומני לא חשב להכניס זאת במושג לאום שבתורה, אלא שראה ערך חיצוני במושג החומרי של אהבת הלאום, וממש לא כדבריך שלדעתי מגשימים עניני קבלה, והופכים את התורה לענין ארצי חומרי].
איני רואה הבדל מהותי בין הגישה שאתה מנסה להציג לבין מה שהרב קוק אומר,
כבר כתבתי לעיל כי באמת גם לרב קוק דברי הרס"ג היו ברורים, ונקודת הויכוח שלו הייתה על נושא אחר.
הגישה שאומרת אחרת, סוברת שהחוט המקשר ומגדיר את עם ישראל כעם היא לא המוצא והגזע אלא התורה, כמו שרבים מבינים מרס"ג.
נראה כי כך מגדיר רש"ר הירש (שהיה הוגה עצמאי), לפי מה שביארתי במאמר הוא יחיד בזה, והבאתי לענ"ד מקורות ברורים מרס"ג גר"א ומהר"ל לבאר גדר העניינים. (ולענ"ד גישת רש"ר הירש קשורה כפועל יוצא בעוד כמה וכמה נושאים, ואכמ"ל).
כבר התבאר בארוכה שלדברי התורה ישנם שני רובדים, רובד מוחשי ורובד פנימי, וברובד המעשי ובחובות הלאום המעשיות בין איש לרעהו אין ספק שזה תלוי בקיום התורה המוחשית, והם כל דיני התורה שתלו את כל דיני אחווה וכיו"ב בקיום התורה, ולבד מזה יש רובד פנימי המקביל כנגד שורשי הענינים בעולם המושכלות, העוסק בשורשם של ישראל השייך ומחובר לשורש התורה ולשורש הבורא, ושם החיבור לתורה הוא מוחלט הרבה יותר, אלא שגם התורה נתפסת שם כמהות ולא במעשים, ועל כן אינה תלויה בקיום התורה בפועל - אבל אין זה סותר את השייכות המוחלטת לתורה.
ועל כן לדעתי אין שום סתירה בין הרס"ג והרש"ר הירש לבין דברי המקובלים, כי הם פשוט דיברו על רובדים אחרים, וכולם הסכימו עם דברי הרש"ר הירש והרס"ג כי בעולם המוחשי, הדרך בה התורה מתגלית ככח מאחד לישראל הוא על ידי שמירת התורה.
[ובדיוק בנקודה זו טען הרב קוק כי גם בעולם המוחשי עלינו לדון על פי העולם הפנימי, דבר שטענו כנגדו שהוא הוצאת הדברים מהרובד המסוים להם נכונים הדברים, אבל גם הוא לא ניסה לנתק את המהות הפנימית של עם ישראל משייכותם לתורה].

אבל בדבריך מוצגת דעה חריפה יותר, ובו אמירה כאילו התורה מתייחסת לישראל כאל עם ככל העמים, ששורש קיומו אינו מהברית האלוקית אלא כעם טבעי וחומרי, וכנגד זה התווכחתי בכל תוקף, כי לדעתי זה נגד כולם, הן נגד המקובלים והן נגד בעלי הפשט, ולדעתי זה להפוך את התורה לארצית וחמרית ואת הברית האלוקית כאיזה ענין נפרד מהעם היהודי.
אגב, מה שכתבת לעיל לענין פסח ומילה, כמדומה שמילה היא בהחלט המצוה שנתפסה (גם) כהיכר לאומי, ראה המשנה בנדרים שמביאה הפסוקים, "כל הגויים ערלים", "פן תשמחנה בנות הערלים", הערל הפלישתי הזה", ועצם ההלכה שהנודר מן המולין אסור בערלי ישראל ולהיפך, וכן שמצינו שבני יעקב דרשו מאנשי שכם למול, ולפי חז"ל יוסף דרש מן המצרים למול.
וזה בדיוק המזעזע [אותי עכ"פ] בדבריך, שגם הברית האלוקית עצמה, הסמל הנכרת בבשרנו המייחד אותנו לאלוקי העולם, נהפך אצלך לאיזה משהו ארצי חומרי, לאיזה לאומיות חילונית [מלשון חול] נוסח המאה ה19 וה20, ובדברי המשנה הזו אין שום ראיה כי קודם צריך לדון מה היא לאומיות יהודית, ולאחר מכן אין ספק כי הברית היא זו שמבטאת אותה, שהרי הברית מילה היא הסמל הגדול ביותר שאיננו ככל העמים אלא הברית האלוקית דייקא חתומה בבשרנו.

כמו כן לא כל כך מובנת ראייתך מבני יעקב שכל מי שרואה שם את הפסוקים רואה שהייתה להם בכלל כוונה אחרת, ומיוסף אני חושב שדווקא יש ראיה להיפך, כי אם הברית היא סמל לאומי השייך לגזע, אז מדוע הוציאו יוסף מחוץ לבני ישראל? אין זאת כי הברית היא סמל לכריתת ברית עם האלוקים בלבד, ולכן יוסף שביקש לקרב את המצריים לעבודת המקום ביקש מהם להתגייר, וזוהי ההוכחה הגדולה ביותר שברית מילה אינה ענין לאומי אלא ענין של ברית אלוקית בלבד.
 
העליתי המאמר בעז"ה,
מאמר כזה מושקע בלי ללנקק אותו? אתמה?!:)
אפשר להסכים אפשר לחלוק. אבל זה אחד המאמרים המושקעים ביותר שקראתי לאחרונה!

עם ישראל- מהו יסוד הגדרתו כעם

עם ישראל- מהו יסוד הגדרתו כעם

פתיחה מפורסמת אמירתו של רס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", רבים מבינים שרס"ג מגדיר כאן הגדרה יסודית במהותו וגדרו של עם ישראל, שבניגוד לשאר העמים המוגדרים כעם ע"י ארצם ומוצאם, אצל עם ישראל הדבר שונה, מה שמגדיר אותו כעם זוהי התורה, הברית שלעם ישראל בהר סיני וקבלת התורה, הם שמגדירים אותו לעם...
 
בס"ד

המשך להודעתי הקודמת. (כאמור זמן התגובה שלי בהשהיה ואני לא יכול להספיק לעבור על הודעות במיידי)

לא מצאתי הרבה מה להעיר, חוץ מדבריו המאלפים של הרב @אברך מעמיק, שחושף רובדים עמקניים ומיוחדים, ותשוח"ח לו. ואנסה רק לסכם את דבריו במשפט לפי קוצר הבנתי, שאף אם איננו דנים על ישראל כמקיימי מצוות או לאו, אך אם נדון על נשמות ישראל גם כן מסוגלתם היא בכך שה' הטיל עליהם תפקיד, ולא נתקדשו הגופים מחמת מוצאם וכדו'

ההבנתי נכון?

לגבי מה שהביא @יצחק א מהר"ן בר"ה לא זכיתי לקלוט מה רצה.

ומה שהביא מהמשך חכמה שאף הבן הרשע אינו מקשה על הפסח במה שסבור שהגיוני לחוג חג לאומי. אכן זו סברת הבן הרשע... (ואח"ז ראיתי שאף @נאמן הבין כמוני) לא כתוב שזהו באמת הטעם. (לפחות לא בציטוט) ובכל אופן כפי שנתב' לא מבואר שהכוונה לאומי היא ללאום ללא מצוות כמו הגויים. (ואני כמעט בטוח שהמשך חכמה שחי אחרי המצאת הציונות לא חבר אליה)

מה שהביא מרד"צ הופמן (למיטב ידיעתי תלמיד הרש"ר הירש, וממילא לכאו' צועד בדרכו... שבה הסכים יצחק שאינה תואמת לשיטתו) גם אינו רלוונטי, כי משמעות המילה לאומי היא ללאום עפ"H דרכנו- לאום יהודי רוחני!

בדברי הגר"י קמינצקי פחות התעמקתי, אולם מכיוון שהוא חי הרבה אחרי הרעיון הציוני, ולא תמך בו כלל... אות היא כי לא לזו הייתה כוונתו.

במה שהביא בהמשך על כך שהרשעים נענשו כי לא רצו לצאת, בודאי שלא הבעיה הייתה בגלל שלא רצו ארץ משלהם וכו' אלא א' כי מאסו את ה' ממלך עליהם ואת רצונו להביאם לארץ ישראל למען יקיימו שם תורתו ומצוותיו. ב' כי מאסו בארץ הקדושה. ג' כי רצו לחיות בין הגויים עע"ז ולהתערב במעשיהם, ולהיות עם ככל העמים בהנהגתם.

במש"כ על דעת רבותינו על ההגיון להקמת מדינה, כבר פירטתי בהודעתי הקודמת כמה סיכוי היה לזה אילמלי השואה. ובכל אופן, לא הוכח שאילו היו סבורים שזה הגיוני היו אוחזים אחרת, ולהיפך נראה מדבריהם היטב שהתמקדו מעט מאוד בפן המעשי, ולקחו בחשבון בהחלט היתכנות של מעשה שטן שכזה. (והראיה הגדולה יותר שלא שינו טעמם וריחם לאחר שפרצה מלכות זדון)

מה שהביא מהגמ' ברכות על הפס' "היום הזה נהיית לעם". הרי שם נתבאר כדברי, וכפי שהרגיש בעצמו שהרי הגמ' מבינה שנהיו לעם בסיני. ומוכח שמאז נעשו לעם. (והפנה להס' דברי דוד, אך זה לא מצוי תח"י כעת, אבל לא נראה שעד אליו נתקשו בכך המפרשים. ואף טרם שמענו את אשר הוא תירץ.)

ובכלל (ואני מתנצל אם כבר הביאו את זה) הרי כ'- שמות ו, ז וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם בלשון עתיד. ושם פי' הרמב"ן שמות ו, ו ולקחתי אתכם לי לעם - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (להלן יט ה) והייתם לי סגולה: (וכן באבן עזרא ובספורנו שם, וכרגיל, מומלץ מאוד לראות את הרש"ר הירש [שיצחק יקירינו רוצה להוציאו מהדיון]) האם גם על זה התקשו? ומה תירצו?

לגבי הגמ' בב"ב ס שדין הוא שלא נישא אישה, עיינתי בתוס' ולא מצאתי שם אלא ששאל שאלה מצד ההלכה (ולא מצד שיש צורך במציאות עם בלי תורה) והאחרונים [תורת חיים ועוד] יישבו קושיי' תוס' שבשוא"ת שפיר. ולדבריהם כן ראוי לנהוג... (וכן פשטות ל' הגמ' מוטב יהיו שוגגים) ועפי"ז פסק להלכה במרדכי ביבמות (והובא בב"ש אהע"ז א) שבגלל זה אין לכפות על המצווה של פו"ר כיום. וכן ההגה"מ פטו מאישות ח פסק עפי"ז שאין להוציא אחר י' שנים שלא הביא ילדים. שזהו ההלכה! [ולצורת הבאת הראיות של @יצחק א מערי ישראל וכו' הייתי שואל האם הפוסקים סבורים שהיום נשתנה ההל' בזה?...]

[אולם בחת"ס פי' באופן אחר שהגמ' אינה להל' (אך אף הוא לא נתקשה שיש לקיים ישראל באופן כזה) שהק' החת"ס שהרי ה' הבטיח שלא יכלה עמ"י? ותי' שאילו כך היינו נוהגים ומוסרים נפשנו היה ה' מבטל הגזירות. אולם מחמת שהציבור לא יעמוד בה לא יועיל זה לבטל הגזירות שבהם תתקיים ההבטחה, ואדרבה כך יתרבו זרע אלו שאין שומעים בקול חז"ל]



ע"כ לע"ע

והאמת והשלום אהבו.

הכתיבה עולה לי במאמץ רב וזמן עוד יותר רב. לכן הריני להודיע שככל הנראה לא אוכל עוד להתייחס לכל הגיג שיעלה פה, למרות שאני רואה חשיבות גדולה בהעמדת האמת על תילה בעניין זה (אם כי שלעולם לא ברור כמה קוראים יש לזה, אבל כבר כתב הרמב"ם שיקר בעיניו להעמיד עיקר א' מעיקרי האמונה יותר מכל מה שכתב. וק"ו בזה שהוא יסוד לכל העיקרים)
 
לדעת הסוברים שאין לאום לעם ישראל מה משמעותם של דברי רמח"ל בדרך ה כדלהלן -
"ענין זכירת יציאת מצרים: אח״כ מקבל עליו עול מצות ב״והיה אם שמוע ואח״כ מזכיר יציאת מצרים בפ׳‎ ציצית והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל ונשאר הדבר לנצח והיינו כי מאחר חטאו של אדה״ר נשאר האנושיות כלו מקולקל כמ״ש בח״א והיה הרע מתגבר בכלו עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל ואעפ״י שנברר אברהם אבינו ע״ה להיות הוא וזרעו לה׳‎ נבדלים מכל האומות הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחי׳‎ אומה שלימה ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמא הראשונה שלא יצאה מהם עדיין וע״כ הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק האדון ב״ה את השפעתו והארתו על ישראל וכפה את הרע לפניהם והבדיל אותם ממנו ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו. ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו ית׳‎ ומתעטרת בו." מהו הדגש באומה שלימה אם היהדות הינה דת בלבד? ומהו המשמעות של אומה בדברינו על דת בלבד?
 
לא מצאתי הרבה מה להעיר, חוץ מדבריו המאלפים של הרב @אברך מעמיק, שחושף רובדים עמקניים ומיוחדים, ותשוח"ח לו. ואנסה רק לסכם את דבריו במשפט לפי קוצר הבנתי, שאף אם איננו דנים על ישראל כמקיימי מצוות או לאו, אך אם נדון על נשמות ישראל גם כן מסוגלתם היא בכך שה' הטיל עליהם תפקיד, ולא נתקדשו הגופים מחמת מוצאם וכדו'
יישר כח על הפירגונים.
ולעצם הדברים זה בדיוק מה שהתכוונתי.
ובמיוחד המשפט אך אם נדון על נשמות ישראל גם כן מסוגלתם היא בכך שה' הטיל עליהם תפקיד, ולא נתקדשו הגופים מחמת מוצאם וכדו'
שמתמצת בדיוק רב את מה שאני הארכתי בו הרבה.
 
מה זה לאום ?
אם הכוונה לזה שאנחנו עם אחד שיש לו ארץ אחת זה ברור שזה חלק המרכזי של היהדות
ורק הרפורמים קרו לעצמם גרמנים בני דת משה
אנחנו שייכים רק לארץ ישראל ולא חלילה על חשבון התורה
ומצד שני אנחנו לא מחפשים לכתוב בכל מקום שאנחנו לאומיים
מאחר וזה הדרך של אלו שהביאה לציונות ולמקומות לא טובים ואנחנו צריכים להיבדל מהם.
 
עקב ריבוי הדברים כל כך, נבקש מ @AI אוצר לסכם בקצרה הצדדים והנידונים שעלו.
שלום רב, להלן סיכום קצר של הדיון באשכול "האם יהדות היא דת לאום או אחר":

### א. סיכום הטענות, הצדדים ונקודות הוויכוח

הדיון באשכול נסוב סביב שאלת הגדרת הזהות היהודית: האם היא מבוססת על "דת" (קיום מצוות וברית עם ה') או על "לאום" (מוצא, עם, וארץ).

נקודות הוויכוח המרכזיות:
1. מקור הגדרת ה"עם": האם עם ישראל הפך לעם רק במתן תורה ("היום הזה נהיית לעם") או שהיה עם בעל סגולה וייחוד עוד לפני כן (מכוח האבות וזרע אברהם)?
2. מעמד המומר (היהודי שאינו שומר מצוות): האם הוא נותר חלק בלתי נפרד מהעם מכוח נשמתו ומוצאו ("ישראל אע"פ שחטא"), או שבעצם כפירתו הוא הוציא את עצמו מ"כלל ישראל" והקשר אליו הוא טכני/חיובי בלבד?
3. משמעות המלכות והארץ: האם יש ערך עצמי לשלטון יהודי בארץ ישראל (לאומיות), או שכל ערכה של הארץ והמלכות הוא רק ככלי לעבודת ה' וקיום המצוות?
4. הגדרת המושג "לאום": האם זהו מושג מודרני זר ליהדות (לאומנות חילונית), או מושג תורני עתיק המבטא את הקשר בין כלל ישראל לה'.
5. הפרשנות לדברי רס"ג: המשפט "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" עמד במוקד הדיון – האם כוונתו שהתורה היא המגדיר הבלעדי של הלאום, או שהיא פשוט התכלית והתוכן שלו.

---

### ב. סיכום עמדות הניקים המשתתפים

  • יצחק א (פותח האשכול): טוען שהיהדות היא שילוב של עם ודת. מביא הוכחות לכך שעם ישראל נקרא "עם" ו"בנים" עוד לפני מתן תורה. סבור שיש ערך לזהות יהודית גם אצל מומרים ושיש משמעות חיובית לשלטון יהודי בארץ (כמו הדין שלא קורעים על ערי יהודה בשלטון ישראל). מסתמך על המהר"ל והכוזרי.
  • פנחס ע: מייצג עמדה חרדית שמרנית וחדה. טוען שיהדות היא דת בלבד. ללא תורה, עם ישראל "לא שווה כלום" ועדיף שיתכלה. רואה בלאומיות המודרנית (ציונות) עבודה זרה. מדגיש שמי שיוצא מהדת מוציא עצמו מהכלל. מסתמך רבות על הרש"ר הירש.
  • אברך מעמיק: מציג עמדה למדנית-מחשבתית עמוקה. מסביר שיש "רובד חיצוני" (הלכתי) שבו הזהות תלויה במעשים, ו"רובד פנימי" שבו ישראל, התורה וה' הם אחד. טוען שהסגולה של ישראל היא "פוטנציאל" לתפקיד אלוקי, ולא גזענות חומרית. מסביר שגם הלאומיות יונקת רק מהברית האלוקית.
  • מרכז: סבור שהיהדות היא דת שכוללת בתוכה לאום. מדגיש את הערך של "חזרת מלכות לישראל" (כרמב"ם בחנוכה) ואת מרכזיותה של ארץ ישראל כחלק מהשלמת הדת.
  • בד קודש: טוען שהגדרות הלאום ביהדות שונות לחלוטין מכל לאום אחר (כמו גיור על ידי מילה וטבילה, שהם אקטים דתיים). סבור שאין ערך למדינה או מלכות כערך עצמי אלא רק כלי לקיום מצוות.
  • עוזי ומגני: מגדיר את היהדות כ"דרך חיים" ולא רק כדת (מערכת חוקים). היהודי הוא בריאה אחרת שמטרתה לגלות את ייחוד ה' בעולם.
  • הרב הירושלמי: טוען שהמושג "יהדות" הוא סמנטי ואינו קדוש. הזהות התחילה כמשפחה, הפכה לעם וקיבלה חוזה (ברית) עם ה'.
  • אמרי פי: מביא מקורות מחזקיהו, רס"ג והחפץ חיים לחזק את הטענה שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה.
  • חד מבתראי: מבחין בין "כלל ישראל" (שנצחיותו מובטחת) לבין הפרט (שיכול להיכרת). טוען ש"לאום" הוא מושג טכני שמופיע בתנ"ך ואינו סותר את הדת.
  • נאמן: טוען שהלאום הוא חלק מהציווי הדתי ("ואתם תהיו לי גוי קדוש").
  • עמוסיך: תוהה על מהות ה"שלטון" הנוכחי וטוען שהוא אינו "מלכות ישראל" אלא שלטון של פורקי עול, ולכן אין בו ערך דתי של מלכות.
  • אור יהל: מביא מקורות מהאדמו"ר הרש"ב ומהרב כשר נגד הפרדת הלאום מהדת.
  • צעיר שבכהונה: מבקש ראיות חותכות, ונוטה לגישה שמטרת העם היא עבודת ה' בלבד.
  • אשי: טוען שאנחנו עם אחד עם ארץ אחת, אך נמנע מלהשתמש במונח "לאומיות" כדי לא להידמות לציונות.
  • אוירא דארץ ישראל / אמתע חסיד / חכמה לחכימין / מים עמוקים: הוסיפו הערות קצרות על מהות האדם השלם, התנגדות לגאווה לאומית ריקה, ומשמעות האומה ברמח"ל.

מקור: AI אוצר
 
תגובה חלקית
לא הגיתי בכתבי הרב קוק וכ"ש בכתבי הרב אלישברג (מי זה?) דבר א' ברור אצלי שאם מישהו היה הוגה עצמאי כפי שטען @יצחק א על הרש"ר, אז הרב קוק פי כמה בכלל זה. ועוד דבר ברור אצלי ואני יודע שלא זה נושא האשכול כאן, אך חובה להזכיר זאת, שכל גדולי ישראל בדורו של הרש"ר לא נחלקו על שיטתו ההגותית וודאי שלא בדורות שאחריו. לעומת....

כתב הנ"ל שאי אפשר להוציא דברים מעשיים מדברי הרש"ר, ואף כאן נדון ק"ו לכל מה שטען בשם כל הרבנים האחרים. שהרי עד לרב קוק היחס לכופרים היה כאל משהו שהוא מחוץ לכלל ישראל (לזה קראנו מומרים, ולא משנה אם הם קראו לעצמם יהודים. וכפי שכ' ר' אלחנן כמדו' בשם הח"ח שאנו מאמינים לכומר יותר מלפוסקים)

לגבי מה שטען על דברי שלא קראתי את אגרות צפון, אודה ולא אבוש שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, ואם טרם סיימתי את הש"ס עם כל הראשונים, קשה עלי להגיע לכל כתבי הרש"ר, אולם את רוח דבריו קיבלתי מכתביו מעט, ומדרך החינוך שהועברה כחוט השני בכל הציבור החרדי. גם אני מוכן להגדיר את החילנוים כתינוקות שנשבו, ואין לי (כלומר ליהדות) שום דבר עם מישהו באופן אישי, רק עם השיטה החולנית באופן כללי, ואלו שנותנים לה במה והכשר.

ובעיקר מה שטענת על דברי שלא נתתי סימוכין לכך שלסבור שהיהדות אינה מחייבת קיום תורה הוא כפירה. (ניסחתי את דבריך באופן קיצוני, שהרי בעצם אם נתמקד בשורש הדברים זה הויכוח, האם היהדות היא לאום או דת. ואם אנו סבורים שייתכן ואדם יכלל בתוך כלל ישראל למרות שאינו מאמין בעקרונותיו) והרי אלו הם דברי הרמב"ם שהגדיר את העיקרים באופן זה שמי שמאמין בהם הוא מן הכלל ומי שלא איננו כזה.

ואם תאמר שיכול אדם להאמין בעיקרים אך אינו חייב להאמין שחובה להאמין בהם, הרי שעקרת את העיקר מתוכנו. רוקנת את כל היהדות ממושגיה האלוקיים, והפכת אותה למאום.

ואילו תתור היטב תמצא שהחובה להאמין שישנם עיקרים ביהדות מוסכמת על הכל, ועד כאן לא נחלקו מהם ואיך הם מתחלקים.



נעבור להגיב למאמרך.

אצטט ציטוטים ואגיב עליהם

לא לשיטה שטענה שהיהדות היא דת ולא לאום, שיטה שאחזו להם הרפורמים, שדגלו בכך שאין לעם ישראל כיום כלל זהות לאומית, ואנו יכולים להחשב "גרמנים בני דת משה", זו דמגוגיה, כי הרפורמים כמובן התנגדו לקיום המצוות, ומעולם לא נחלקו האם יש להיות פטריוטים של המדינה השלטת. רבותינו סייעו תמיד למדינות מלכותם והיו אומרים מי שברך לצאר ולקיסר. חלקם שימשו שרים בממשלות ועוד... הרש"ר מביא[1] שהללו דגלו בכך שהיהדות אינה דרך חיים אלא דת בלבד. ולא נראה לי שהלאומיים החילונים היום סבורים שהיהדות היא דרך חיים... ובקיצור-אין קשר!

אציין לשבח את דבריך הנפלאים "לשיטה של הציונות החילונית, שטענה שאין צורך בתורה, ובשביל להיות יהודי טוב מספיק להיות יהודי "לאומי", כמובן שאלו דברי הבל וכפירה ועפ"ל" אמנם אעיר, שאנו חלוקים לא רק איך להיות יהודי טוב, אלא איך בכלל להיות יהודי.

בהמשך הבאת מבחר פסוקים על חשיבות התורה, ובהחלט אין בהם קשר להגדרת העם, לעומת הפסוקים שלא הבאת כגון "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" או "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" או "היום הזה נהיית לעם" ועוד... ומיד דילגת לשלב הבא. לדעתי זו צורה לא סיפרותית ולא אתית.

מה שהבאת מפסחים פ"ז למיטב ידיעתי זו משנה באבות פרק ו, ואיני רואה בכך שום הכרח לכך שעם שאינו עבדי ה' יש לו איזו חשיבות. יש עניין בעם שהוא עם ה' ושלוחיו בעולם. וכעין זו מצאנו באברהם שאמנם קיים כל התורה כולה, אבל לא על זה נרמז בתורה. אלא על אמונתו בה' ושהוא עמד מעבר לכל העולם בכך שעבד רק את ה' והפיץ את אמונתו.

וממילא כיון שאנו דנים על האמונה בעיקרים כהגדרת כלל ישראל (וכד' הרמב"ם) ולא על המצוות המעשיות אין להוכיח משום מקור שיש ישראל בלי אמונה.

ולכן, גם מה שהבאת כנ"ל מקנין של ישראל, וגם ממה שעלו במחשבה ושהתורה נבראה בשביל ישראל וכו' אינו ראיה.

כי אין הנידון על התורה אלא על האמונה! וכמ"ש כת"ר "טענו חיטין והודה לו בשעורין"[2]

כל הראיות שנקראו עם לפני יצ"מ, כבר נידונו כאן ונענו ע"י החכמים שמלבד מה שהבאתי שהם היו העם שייחד שמו בעולם ועבדו לבורא, הרי שהיו כמה וכמה מצוות שקיימו.

בהמשך אתה כן מודה שבמתן תורה נעשו לעם ה', וא"כ (לולי כל דבריך שלפני כן) היה אפשר להעמיד את הנידון על דבר שלכאורה לא היה אמור להיות עליו מחלוקת כלל, אילו לא היה מתן תורה לישראל אלא ל.... ואילו לא הייתה יחודיות של הללו בכך שהם מאמינים בה', והיו קבוצת צאצאים של ישראל, והיו להם כל הנהגות כשאר העמים האם היה נגרע חלקם בגלל שלסבם זקנם קראו ישראל? ועל זה הריני למסור מודעה שאינני חולק.

חשוב לי להדגיש, לפני שתתקיל אותי, האם גוי שמקיים ז' מצוות בני נח/ גר תושב (זה אותו דבר, רק אהבתי את שורש המילה גר)/ הגרים שגיירו שרה ואברהם האם בגלל אמונתם ייקראו יהודים? וזאת תשובתי, אילו ירצו להכנס בגירות- כן (אתה לא מתוכח על זה. נכון?) אולם ה' ראה קבוצה קיימת, זרע אברהם שגילה שמו בעולם שאכן הלכו בדרך זו של גילוי מלכותו. ונתן לה תורתו. וכל נשמות הגרים היו גם הם במת"ת כנודע.

ובקיצור, משנתנה תורה, והאמונה בה' מלבד היותה מחוייבת קיבלה משמעות שניתן ליצור קשר מיוחד לה' ולהיות כבניו- היהדות עלתה קומה. ומש"כ שיהודי זה הכופר בע"ז עלה למדרגה שניתן אף לקיים מצוות (שלכאורה הדעת נותנת שאם מבינים שה' הוא הבורא, מיהו הטיפש שלא ירצה לעשות כן?!).

תקוותי שהובנתי לאשורי וסדרתי היטב משנתי.

לגבי הגרנ"ט, ראשית, עפ"י הידוע לי להלכה לא קיי"ל כדעת תוס' בזה וכל דבריו הם להבין דעת תוס' בזה. ובכל אופן נראה שכך שורת דבריו שפי' שכשר היינו אינו ממזר כיון שהוא גר. וממילא הק' למה צריך פדיון, ותי' שבאמת אף לתוס' דינו בעצם כישראל גמור וכמו שנקטו כל הדעות בעכו"ם הבא על בת ישראל, אולם יש דין נוסף של קדושת ישראל שהוא מחוייב לקבל עליו יותר מכל יהודי, כיון שחסר לו דבר זה שבא מצד האבא. ואדרבה, לפי דעתך בדבריו, מדוע סמך דבריו על השטמ"ק שדימה לגירות של מתן תורה לקטנים שאי"צ דעת כיון שהם מחוייבים להכנס תחת כנפי השכינה? אלא ע"כ כנ"ל שהוא יהודי, אך לדיני קדושת ישראל וייחוס כגון ממזר אין יחס לאב.

ומש"כ מהגר"ש פישר זצ"ל איני יודע אם באת להוכיח ממנו (מהאיש הגדול) או מדבריו. ואם האפשרות הנכונה היא א', אז הרי שברור כי כל עוד ומנגד עומדים הח"ח ור' אלחנן זה הרבה יותר משמעותי. אולם גם אם נתבונן בדבריו יש לדחות לכאורה. אבל לפני כן, עד כמה שהפרשת דרכים לא תי' כהגרנ"ט ורש"פ אולי משמע שלא סבר כן. ואולם אם נתבונן בדברי הגרש"פ איך שציטטת הרי שהם מוקשים ביותר, שהרי אם לא היה דין "דת ישראל" מדוע גוי שהרגם היה דינו שונה? והיכן מצאנו דין זה קודם מתן תורה? וגם מה שטען על עשיו שהיה ישראל מומר, איך זה יישב הרי לא הייתה דת ישראל?

ולפי דברי ניחא שישראל היו עם ה' שפרסמו אמונתו, וזה נכרת עמם כבר בברית בין הבתרים ואצל אברהם. אולם לא ניתנה תורה לפני מתן תורה. ולא היו הרבה דינים.

מה שטענת מהצורה של י"ב שבטים, וכן מה שיש יחס לאבות, אין כאן מקום לקושיה כלל. שודאי שבתוך עם ישראל יש גדרים וסדרים, ועדיפות לגזע כהונה, ועניין ייחוס (פלא שלא הבאת להוכיח. או לפחות לא ראיתי שהבאת. ממה שגיורת אסורה לכהן ומותרת ביוחסין כממזר) ואלו הם מצוות שונות (ובכתבי הגרש"ר מפרש אל נכון גם עניינים אלו) ואין הגרים אלא כנספחים לעם ה' אשר ייחודם הוא בגילוי שמו יתברך בעולם.

רגע לפני שאני שוכח, אבל אני רואה בהמשך דבריך שאתה מפרש שעמ"י מוגדר לפי הליכותיהם. קרי שהחילונים לא אמורים להיות חלק מעם ישראל. אולם משום מה אתה הופך את זה לכך שעמ"י מוגדר בכך שה' בחר בהם בגלל שאלת הגזע.

אני רק רוצה קצת לעשות סדר בדברי, ואני מתנצל על סגנון הכתיבה שאינו מסודר (ודאי לא כמו המאמר המושקע של @יצחק א) בעצם, יכול היה להיות "עם" ששמו ישראל בדיוק כשם שיש עם "אדום" ועמלק להבדיל אא"ה. אולם יש להם ייחוד שהם עם שמפיצים אמונתו בעולם, (וגם בזה לכאורה לא היה משמעות אלמלי והיו עתידים לקבל תורה מסודרת) ומתנהגים על פי זה. במתן תורה העם הזה עלה קומה וקיבל שולחן ערוך מסודר איך עושים את רצון ה'. אולם לעולם לא מצאנו ולא נמצא שישנה ייחודיות לישראל בגלל שהם יותר נאים באופיים שאדרבה נאמר שהם עקשנים ועזים ועוד (ואמנם יש גם מעלות) ובגלל שה' נשבע לאבות אף שעמ"י לא היו ממש ראויים על פי הנהגתם ולא היה בכך כבוד לה' (שאין הם רבים כי אם המעט) אך ה' בכל זאת רומם אותם והפך אותם לראויים לכך. אך אילו חלילה היו נשארים במצרים ומגיעים לשער הנ' וכו' ח"ו.

בל"נ אתעמק יותר במאמר ואולי אשנה את דברי ואוסיף עליהם.

כעת קצת קשה לי לפתוח את המקורות והספרים.

אולם זאת יש לדעת, שכיון שעד לפני מעט שנים לא קמה המצאה כזו שרואה ביהדות לאום גרידא, לא מן ההגיון לתור בדברי הראשונים מקומות מפורשים כנגד רעיון משונה כזה.

ואני רוצה להוסיף מר' אלחנן מה שהביא מהרמב"ם בהקדמה לחלק (שמשום מה לא ראיתי שהכותב התייחס אליו) ולפי"ז פי' מדוע אין להוכיח מכל מאמרי רז"ל על רשעים המלאים מצוות כרימון וכו', שכל אלו אינם מדברים בכופרים.



[1] רש"ר הירש שמות ו בלתי - מתאים לחלוטין הוא כינוייה כ"דת יהודית", ואך חוסר - מחשבה להגדירה כ"דת", לסווגה עם יתר הדתות ולתמוה אחר כך, אם תוכנה של "דת" זו כולל דברים כה רבים החורגים ממסגרת מקובלת של "דתות". לי - לה' - לעם! בכך כבר אמור, שהיהדות, זו אשר ה' ייסדה, לעולם אינה "דת". אמת, בתוך היהדות מצוי גם יסוד זה, שמכנים אותו בכל מקום כדת, אבל המושג "יהדות" רחב ושונה הוא לאין ערוך. ב"דתות" אין לו לאלהים כי אם היכלות, כנסיות, כיתות כהונה, קהילות וכדומה. ואילו העמים מול מלכים ושלטונות יעמודו, וביסוד קיומם - המושג של המדינה, ולא של הדת והאל. אולם כאן, לא כנסייה ייסד ה', כי אם עם; חיי עם שלמים יעוצבו על ידו. ישראל יהיה עמו, ולא רק קהל מאמיניו.

דרך אגב אעתיק פה קטע נוסף מדבריו רש"ר הירש בראשית יד שני הצדדים רבים על אמצעי הקיום הלאומי - כדי לשמור עליהם או להוסיף עליהם. לא הרי "לאום" כהרי "גוי" ו"עם". "גוי": היחידה הלאומית כלפי חוץ; "עם": היחידה הלאומית כלפי פנים; "לאום": המדינה המייצגת את העם והחברה; היא מגינה על הניגודים החברתיים והלאומיים ומקיימת אותם בעצם ניגודם, - הוה אומר: בהתאם לזכויותיהם ובתוך גבולותיהם. "אין לאום אלא מלכות" (עבודה זרה ג ע"ב).
[2] מלבד מה שיהיו שיאמרו לך שבהחלט לולי התורה יכלו להיות מוגדרים כעם ולאחר שניתנה הרי שבכך זה הגדיר אותם.
 
תודה על התגובות,

כתב הנ"ל שאי אפשר להוציא דברים מעשיים מדברי הרש"ר, ואף כאן נדון ק"ו לכל מה שטען בשם כל הרבנים האחרים. שהרי עד לרב קוק היחס לכופרים היה כאל משהו שהוא מחוץ לכלל ישראל (לזה קראנו מומרים, ולא משנה אם הם קראו לעצמם יהודים. וכפי שכ' ר' אלחנן כמדו' בשם הח"ח שאנו מאמינים לכומר יותר מלפוסקים)
לא מבין מה כבודו מדבר, כבודו אומר שלא למד כתבי הרב קוק אז איך ידע מה עמדתו? ואיך יודע איך סברו כולם אם לא קרא דבריהם?
הרש"ר הירש עצמו כותב בזמנו שהם תינוקות שנשבו, תשובות האחרונים מלאות בדיונים אם בזמננו יש להקל במחלל שבת בפרהסיא, וידועה תשובת הבנין ציון ועוד, וגם דברי החזו"א, וכיסוד המרגניתא טבא שבסוף ספר אהבת חסד, שא"א לשנוא בלי להוכיח והיום הוא קודם תוכחה.
הזכרתי דברי הגר"ח מבריסק, ובריש ספר אם הבנים שמחה מביא בתחילתו מגודלי חסידות שרשעי זמננו כאנוסים.
וראה מה שהבאתי בשם מדרש הגדול על עשו ויצחק.

אבל אם כבר נדרשת לענין, תא חזי בזמננו, כל האנשים שעוסקים בענייני נשירה, עוברים מדלת לדלת אצל גדולי ישראל, איך להתנהג עם בנים של"ע ירדו מן הדרך, וההוראה הרווחת היא לא לרחק, בספר "בוסר המלאכים" מביא בשם גדולים, שהכופרים כיום מוגדרים "בין חולים לאנוסים", ולכן יש לנהוג איתם באהבה, ומביא מדברי גדולי הרבנים החרדיים בדורנו שהורו לנהוג איתם בחיבה וידידות.
ההבדל הוא, שאצל רוב האנשים קל לצעוק נגד הכופרים שהם "יצאו מכלל ישראל", וש"יש לשנאתם ולאבדם", אבל כל זה כשמדובר על הבן של השכן, ובמידה וזה מגיע ל"ע אליהם לבית, פתאום מתייעצים עם מומחים לדבר, ומגלים שזו הדרך הבדוקה לגרום שהם לעולם לא יחזרו, ויש דרכים אחרות יעילות הרבה יותר, שדורשות גישה קצת אחרת, ושכך הורו גדולי ההוראה.


ובעיקר מה שטענת על דברי שלא נתתי סימוכין לכך שלסבור שהיהדות אינה מחייבת קיום תורה הוא כפירה. (ניסחתי את דבריך באופן קיצוני, שהרי בעצם אם נתמקד בשורש הדברים זה הויכוח, האם היהדות היא לאום או דת. ואם אנו סבורים שייתכן ואדם יכלל בתוך כלל ישראל למרות שאינו מאמין בעקרונותיו) והרי אלו הם דברי הרמב"ם שהגדיר את העיקרים באופן זה שמי שמאמין בהם הוא מן הכלל ומי שלא איננו כזה.
לא מבין את הקשר, במחילה, לא מיניה ולא מקצתיה, מצחיק שאתה כותב, "ניסחתי את דבריך", איפה אמרתי דברים מוזרים כאלו שהיהדות לא מחייבת קיום תורה? מה זה קשור אחד לשני, אמרתי שהיהדות לא מוגדרת רק ע"פ דת, אלא גם ע"פ מימד של עם שמבוסס על מוצא.
ברמב"ם יש לדון, והנושא של מעמד המומר הוא רחב ומסובך בהרבה הלכות (והמורידין ואין מעלין היא אחת מאלו שפחות אפשר ללמוד מהן), במאמר הסברתי שהנושא מלכתחילה אינו קשור לענ"ד.

אבל בכל מקרה, לא מבין דבריך כלל, בעיקרי האמונה יש להאמין, ומי שמאמין בהם הוא כופר, אבל אין זה מעיקרי האמונה לסבור שמי שכופר בעיקרי האמונה יצא מכלל ישראל, ואין כאן ענין כפירה.

ואם תאמר שיכול אדם להאמין בעיקרים אך אינו חייב להאמין שחובה להאמין בהם, הרי שעקרת את העיקר מתוכנו. רוקנת את כל היהדות ממושגיה האלוקיים, והפכת אותה למאום.

ואילו תתור היטב תמצא שהחובה להאמין שישנם עיקרים ביהדות מוסכמת על הכל, ועד כאן לא נחלקו מהם ואיך הם מתחלקים.
כמדומני שכבודו קצת שם לב שטיעונו מוזר, ברור שחובה להאמין, ומי שאינו עושה כן עושה טועה ושוגה ורשע, ועדיין אפשר לדון אם יצא מכלל ישראל, מה בכלל הקשר?

נעבור להגיב למאמרך.

אצטט ציטוטים ואגיב עליהם

לא לשיטה שטענה שהיהדות היא דת ולא לאום, שיטה שאחזו להם הרפורמים, שדגלו בכך שאין לעם ישראל כיום כלל זהות לאומית, ואנו יכולים להחשב "גרמנים בני דת משה", זו דמגוגיה, כי הרפורמים כמובן התנגדו לקיום המצוות, ומעולם לא נחלקו האם יש להיות פטריוטים של המדינה השלטת. רבותינו סייעו תמיד למדינות מלכותם והיו אומרים מי שברך לצאר ולקיסר. חלקם שימשו שרים בממשלות ועוד... הרש"ר מביא[1] שהללו דגלו בכך שהיהדות אינה דרך חיים אלא דת בלבד. ולא נראה לי שהלאומיים החילונים היום סבורים שהיהדות היא דרך חיים... ובקיצור-אין קשר!
לא הבנתי, אתה אוחז בעמדה שהיהדות היא דת בלבד?
המקורות שצטטת מרש"ר הירש מראים שאינו סובר כך, בדיוק כמו שכתבתי.
אדרבה, אם יש לך מקור מתוך האורתודוקסיה שסובר שהיהדות היא רק "דת", תביא, לא מאמין שתמצא כיון שזה מוכחש מכל התורה.


בהמשך הבאת מבחר פסוקים על חשיבות התורה, ובהחלט אין בהם קשר להגדרת העם, לעומת הפסוקים שלא הבאת כגון "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" או "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" או "היום הזה נהיית לעם" ועוד... ומיד דילגת לשלב הבא. לדעתי זו צורה לא סיפרותית ולא אתית.
הבאתי את זה בעיקרבכדי להדגיש את הנקודה, שזה שמעלת התורה אינו דבר שקשור בהכרח להגדרת "עם", זה חיודש שצריך מקור.
ואדרבה, בהחלט הבאתי את הפסוקים הללו בהמשך ודנתי בהם בהרחבה, ועל זה סובב כל ציר המאמר.
אמת כי על "עם זו יצרתי לי" פחות דנתי, משום שלא מצאתי בפרשנים לע"ע התייחסות מתי יצרתי (בניגוד ל"ולקחתי" שמדבר באמת על מתן תורה), הלא פסוק זה נאמר בהקשר של שבי גולה, ובכל מקרה, איני חושב שיש דוקא בפסוק זה בכדי להוסיף מעבר לדברים שנידונו.
מה שהבאת מפסחים פ"ז למיטב ידיעתי זו משנה באבות פרק ו, ואיני רואה בכך שום הכרח לכך שעם שאינו עבדי ה' יש לו איזו חשיבות. יש עניין בעם שהוא עם ה' ושלוחיו בעולם. וכעין זו מצאנו באברהם שאמנם קיים כל התורה כולה, אבל לא על זה נרמז בתורה. אלא על אמונתו בה' ושהוא עמד מעבר לכל העולם בכך שעבד רק את ה' והפיץ את אמונתו.

וממילא כיון שאנו דנים על האמונה בעיקרים כהגדרת כלל ישראל (וכד' הרמב"ם) ולא על המצוות המעשיות אין להוכיח משום מקור שיש ישראל בלי אמונה.
ולכן, גם מה שהבאת כנ"ל מקנין של ישראל, וגם ממה שעלו במחשבה ושהתורה נבראה בשביל ישראל וכו' אינו ראיה.
כי אין הנידון על התורה אלא על האמונה! וכמ"ש כת"ר "טענו חיטין והודה לו בשעורין"[2]
כל הראיות שנקראו עם לפני יצ"מ, כבר נידונו כאן ונענו ע"י החכמים שמלבד מה שהבאתי שהם היו העם שייחד שמו בעולם ועבדו לבורא, הרי שהיו כמה וכמה מצוות שקיימו.
אז עכשיו אתה ממציא שיטה אחרת? תחליט, על איזה פסוקים אתה מסתמך, חשבתי שעל "ולקחתי אתכם" ועל "היום הזה נהיית לעם".

ולא יודע למה אתה חושב שזה תלוי דווקא באמונה בעיקרים, גם עובד ע"ז דינו כנ"ל, מחלל שבת, ומומר להכעיס (והפוסקים הרחיבו את הגדר הזה עוד ועוד), וברור שבדורות ההם עבדו עבודה זרה. גם בני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה.
מי שעובד ע"ז לא יותר טוב ממי שכופר בי"ג עיקרים, אותו רמב"ם שאתה אומר את זה אומר גם את זה.

הבאתי בהמשך, ממדרש שיר השירים, שאין ללמד דליטוריא על עמ"י אפי' שהם רשעים, והרמב"ם מביא זאת באגרת השמד, באותם דורות עבדו ע"ז.

בעיקר מה שרואים מהמקורות שהבאתי, זה שהמושג "עם", זהו מושג כשלעצמו, ובהבנה הבסיסית של המושג "עם" אין הבדל בין ישראל לגויים, אלא שבישראל כמובן יש לדון בתוכן הייחודי שלו.

בהמשך אתה כן מודה שבמתן תורה נעשו לעם ה',
מעולם לא אמרתי אחרת.

וא"כ (לולי כל דבריך שלפני כן) היה אפשר להעמיד את הנידון על דבר שלכאורה לא היה אמור להיות עליו מחלוקת כלל, אילו לא היה מתן תורה לישראל אלא ל.... ואילו לא הייתה יחודיות של הללו בכך שהם מאמינים בה', והיו קבוצת צאצאים של ישראל, והיו להם כל הנהגות כשאר העמים האם היה נגרע חלקם בגלל שלסבם זקנם קראו ישראל? ועל זה הריני למסור מודעה שאינני חולק.

חשוב לי להדגיש, לפני שתתקיל אותי, האם גוי שמקיים ז' מצוות בני נח/ גר תושב (זה אותו דבר, רק אהבתי את שורש המילה גר)/ הגרים שגיירו שרה ואברהם האם בגלל אמונתם ייקראו יהודים? וזאת תשובתי, אילו ירצו להכנס בגירות- כן (אתה לא מתוכח על זה. נכון?) אולם ה' ראה קבוצה קיימת, זרע אברהם שגילה שמו בעולם שאכן הלכו בדרך זו של גילוי מלכותו. ונתן לה תורתו. וכל נשמות הגרים היו גם הם במת"ת כנודע.

ובקיצור, משנתנה תורה, והאמונה בה' מלבד היותה מחוייבת קיבלה משמעות שניתן ליצור קשר מיוחד לה' ולהיות כבניו- היהדות עלתה קומה. ומש"כ שיהודי זה הכופר בע"ז עלה למדרגה שניתן אף לקיים מצוות (שלכאורה הדעת נותנת שאם מבינים שה' הוא הבורא, מיהו הטיפש שלא ירצה לעשות כן?!).

תקוותי שהובנתי לאשורי וסדרתי היטב משנתי.

דווקא לא ממש הבנתי מה אתה בא להגיד כאן.

לגבי הגרנ"ט, ראשית, עפ"י הידוע לי להלכה לא קיי"ל כדעת תוס' בזה וכל דבריו הם להבין דעת תוס' בזה. ובכל אופן נראה שכך שורת דבריו שפי' שכשר היינו אינו ממזר כיון שהוא גר. וממילא הק' למה צריך פדיון, ותי' שבאמת אף לתוס' דינו בעצם כישראל גמור וכמו שנקטו כל הדעות בעכו"ם הבא על בת ישראל, אולם יש דין נוסף של קדושת ישראל שהוא מחוייב לקבל עליו יותר מכל יהודי, כיון שחסר לו דבר זה שבא מצד האבא. ואדרבה, לפי דעתך בדבריו, מדוע סמך דבריו על השטמ"ק שדימה לגירות של מתן תורה לקטנים שאי"צ דעת כיון שהם מחוייבים להכנס תחת כנפי השכינה? אלא ע"כ כנ"ל שהוא יהודי, אך לדיני קדושת ישראל וייחוס כגון ממזר אין יחס לאב.

ומש"כ מהגר"ש פישר זצ"ל איני יודע אם באת להוכיח ממנו (מהאיש הגדול) או מדבריו. ואם האפשרות הנכונה היא א', אז הרי שברור כי כל עוד ומנגד עומדים הח"ח ור' אלחנן זה הרבה יותר משמעותי.
אני מתעסק בעיקר בטיעונים,
בכל מקרה, לפחות אני מקווה שאתה מסכים שאין שמץ של כפירה לטעון כך.

לגבי ר' אלחנן והחפץ חיים, אני חושב שיש בנושא הזה מקורות הרבה יותר בסיסיים, שלשיטתך לכאורה "הם אינם רשאים לחלוק עליהם".
וגם לא השתכנעתי שהם אומרים אחרת.
ובכל מקרה, הטיעון שכתבת "ומנגד" וכו' אינו דרכה של תורה. אדרבה הלכה כבתראי, במיוחד שהוא בונה ע"פ הגרנ"ט.
ובמיוחד בענייני מחשבה, שאין בהם כ"כ סמכות מחייבת.

אולם גם אם נתבונן בדבריו יש לדחות לכאורה. אבל לפני כן, עד כמה שהפרשת דרכים לא תי' כהגרנ"ט ורש"פ אולי משמע שלא סבר כן. ואולם אם נתבונן בדברי הגרש"פ איך שציטטת הרי שהם מוקשים ביותר, שהרי אם לא היה דין "דת ישראל" מדוע גוי שהרגם היה דינו שונה? והיכן מצאנו דין זה קודם מתן תורה? וגם מה שטען על עשיו שהיה ישראל מומר, איך זה יישב הרי לא הייתה דת ישראל?
אומת ישראל היתה מיוחדת מתחילתה, והיה ענין "לאומי" של שייכות לאומה הזו, אבל לא היתה עדיין מצד גדר של דת ושל קבלת מצוות.
זה שגוי שהרג דווקא מובן מאוד.
ולפי דברי ניחא שישראל היו עם ה' שפרסמו אמונתו, וזה נכרת עמם כבר בברית בין הבתרים ואצל אברהם. אולם לא ניתנה תורה לפני מתן תורה. ולא היו הרבה דינים.
כתבת היו "עם" שפרסמו אמונתו, בדיוק, אבל מה הגדיר אותם כעם?

רגע לפני שאני שוכח, אבל אני רואה בהמשך דבריך שאתה מפרש שעמ"י מוגדר לפי הליכותיהם. קרי שהחילונים לא אמורים להיות חלק מעם ישראל. אולם משום מה אתה הופך את זה לכך שעמ"י מוגדר בכך שה' בחר בהם בגלל שאלת הגזע.

אני רק רוצה קצת לעשות סדר בדברי, ואני מתנצל על סגנון הכתיבה שאינו מסודר (ודאי לא כמו המאמר המושקע של @יצחק א) בעצם, יכול היה להיות "עם" ששמו ישראל בדיוק כשם שיש עם "אדום" ועמלק להבדיל אא"ה. אולם יש להם ייחוד שהם עם שמפיצים אמונתו בעולם, (וגם בזה לכאורה לא היה משמעות אלמלי והיו עתידים לקבל תורה מסודרת) ומתנהגים על פי זה. במתן תורה העם הזה עלה קומה וקיבל שולחן ערוך מסודר איך עושים את רצון ה'. אולם לעולם לא מצאנו ולא נמצא שישנה ייחודיות לישראל בגלל שהם יותר נאים באופיים שאדרבה נאמר שהם עקשנים ועזים ועוד (ואמנם יש גם מעלות) ובגלל שה' נשבע לאבות אף שעמ"י לא היו ממש ראויים על פי הנהגתם ולא היה בכך כבוד לה' (שאין הם רבים כי אם המעט) אך ה' בכל זאת רומם אותם והפך אותם לראויים לכך. אך אילו חלילה היו נשארים במצרים ומגיעים לשער הנ' וכו' ח"ו.
קודם כל, יש בהחלט מעלות במידות שלהם, ולפי הרמב"ן עה"ת מפני שהם עזים זו מעלה,
אבל זו לא הנקודה, אני לא חולק על כל הדברים שכתבת, אני רק אומר שהמושג "עם" הוא מושג כשלעצמו,
 
נערך לאחרונה:
בדיוק על זה כתבתי באשכול אחר, כי גם דעת הרב קוק הסכימה עם העיקרון שאין אומתנו אומה אלא בתורתה, ודבריך לא מייצגים אף את דעתו.
ונקודת הויכוח עם הראי"ה קוק עומדת במקום אחר, על נקודת היחס אל הקדושה הנעלמת הפנימית, ולא על עצם מקורה, אך בדבריך היה נראה שאתה מייצג את דעת הרב אליאשברג שכנגדה יצאתי בתוקף. [ואגב גם הוא כמדומני לא חשב להכניס זאת במושג לאום שבתורה, אלא שראה ערך חיצוני במושג החומרי של אהבת הלאום, וממש לא כדבריך שלדעתי מגשימים עניני קבלה, והופכים את התורה לענין ארצי חומרי].

כבר כתבתי לעיל כי באמת גם לרב קוק דברי הרס"ג היו ברורים, ונקודת הויכוח שלו הייתה על נושא אחר.

כבר התבאר בארוכה שלדברי התורה ישנם שני רובדים, רובד מוחשי ורובד פנימי, וברובד המעשי ובחובות הלאום המעשיות בין איש לרעהו אין ספק שזה תלוי בקיום התורה המוחשית, והם כל דיני התורה שתלו את כל דיני אחווה וכיו"ב בקיום התורה, ולבד מזה יש רובד פנימי המקביל כנגד שורשי הענינים בעולם המושכלות, העוסק בשורשם של ישראל השייך ומחובר לשורש התורה ולשורש הבורא, ושם החיבור לתורה הוא מוחלט הרבה יותר, אלא שגם התורה נתפסת שם כמהות ולא במעשים, ועל כן אינה תלויה בקיום התורה בפועל - אבל אין זה סותר את השייכות המוחלטת לתורה.
ועל כן לדעתי אין שום סתירה בין הרס"ג והרש"ר הירש לבין דברי המקובלים, כי הם פשוט דיברו על רובדים אחרים, וכולם הסכימו עם דברי הרש"ר הירש והרס"ג כי בעולם המוחשי, הדרך בה התורה מתגלית ככח מאחד לישראל הוא על ידי שמירת התורה.
[ובדיוק בנקודה זו טען הרב קוק כי גם בעולם המוחשי עלינו לדון על פי העולם הפנימי, דבר שטענו כנגדו שהוא הוצאת הדברים מהרובד המסוים להם נכונים הדברים, אבל גם הוא לא ניסה לנתק את המהות הפנימית של עם ישראל משייכותם לתורה].

אבל בדבריך מוצגת דעה חריפה יותר, ובו אמירה כאילו התורה מתייחסת לישראל כאל עם ככל העמים, ששורש קיומו אינו מהברית האלוקית אלא כעם טבעי וחומרי, וכנגד זה התווכחתי בכל תוקף, כי לדעתי זה נגד כולם, הן נגד המקובלים והן נגד בעלי הפשט, ולדעתי זה להפוך את התורה לארצית וחמרית ואת הברית האלוקית כאיזה ענין נפרד מהעם היהודי
כמדומני שיש כאן קצת ענין של סמנטיקה ופרשנות כוונות.
ובעיני, דבריך קצת מסיטים את הנושא לנקודות אחרות, שלא הם נקודת הדיון.
והדיבור על רבדים וכדו', קצת מערפל נקודה יסודית שהיא די פשוטה.
במאמר ביארתי הענין בפירוט, בצורה ברורה ומבוססת, ואם יש לך להעיר ע"ז או שאתה חלוק על זה אשמח.

וזה בדיוק המזעזע [אותי עכ"פ] בדבריך, שגם הברית האלוקית עצמה, הסמל הנכרת בבשרנו המייחד אותנו לאלוקי העולם, נהפך אצלך לאיזה משהו ארצי חומרי, לאיזה לאומיות חילונית [מלשון חול] נוסח המאה ה19 וה20, ובדברי המשנה הזו אין שום ראיה כי קודם צריך לדון מה היא לאומיות יהודית, ולאחר מכן אין ספק כי הברית היא זו שמבטאת אותה, שהרי הברית מילה היא הסמל הגדול ביותר שאיננו ככל העמים אלא הברית האלוקית דייקא חתומה בבשרנו.

כמו כן לא כל כך מובנת ראייתך מבני יעקב שכל מי שרואה שם את הפסוקים רואה שהייתה להם בכלל כוונה אחרת, ומיוסף אני חושב שדווקא יש ראיה להיפך, כי אם הברית היא סמל לאומי השייך לגזע, אז מדוע הוציאו יוסף מחוץ לבני ישראל? אין זאת כי הברית היא סמל לכריתת ברית עם האלוקים בלבד, ולכן יוסף שביקש לקרב את המצריים לעבודת המקום ביקש מהם להתגייר, וזוהי ההוכחה הגדולה ביותר שברית מילה אינה ענין לאומי אלא ענין של ברית אלוקית בלבד.
כמדומה, שאתה שם בפי מילים שלא אמרתי, או שמייחס לי משמעויות שלא נתכוונתי, ומזדעזע לחינם.
אבל משום והייתם נקיים אתייחס.
לא דיברתי על טעם המצוה ולא על עניינה המהותי, ודאי לא כתבתי שהמילה היא "סמל יהודי ששייך לגזע", אלא ציינתי שבפועל פעולת המילה נתפסה בעולם כהיכר לאומי, זה לא אומר שלא עומדות מאחורי הדבר משמעויות רוחניות.
אם גם זה מזעזע אותך, אני יוכל להביא לך מקורות בסגנון זה.
 
נערך לאחרונה:
תודה על המקור,
אני מקווה לך שברור לך שכל הדיון הזה מעיקרו הוא מילי דחוכא מבחינה תורנית ומציאותית.
כוונתי בהצגת המקורות להשלים את היריעה ולהביא דברים מעניינים (לדעתי...) בלי שום כוונה ורצון להביע עמדה כזו או אחרת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון