• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,425
פוסט השבוע
4
תודות
16,751
נקודות
695
ידוע מה שכתב רש"י בפירושו על התורה (בראשית פרק ג' פסוק ח') להסביר את דרך פרשנותו וז"ל: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו".

אמנם האבן עזרא לא קיבל את הדברים. ומעיר עליו בזה"ל: "והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושרש, כרב שלמה ז"ל שפירש התנ"ך על דרך דרש, והוא חושב כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו רק פשט אחד מני אלף, וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים". (שפה ברורה, עמ' סד).

מה שבעיני רש"י נחשב "לפשוטו של מקרא" בעיני האבן עזרא זו פרשנות על "דרך דרש".

אבל לאור מה שדנו כאן, אפשר להסביר קצת במה חלוקים השנים.

לדעת רש"י, גם מדרשות חז"ל, פעמים שנכתבו מתוך הכרח ליישב את פשט המקרא. לדוגמא, פשט שנסתר מיניה וביה או שמופרך ממהלך הדברים, במקרים כאלה חז"ל הציעו פשט, לא כדרשנות, אלא כהסבר הגיוני בישוב הדברים. (לא רובד נוסף בתורה, אלא ממש פשט הפסוק).
ואילו הביטוי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" נאמר, כאשר חז"ל העמידו קומה נוספת בדברי הכתוב (וכאמור כשהפשט עומד בפ"ע). ולכן לדעתו יש לחלק בין פרשנות חזלי"ת שבאה כתוספת דברים ורובד נוסף, ובין פרשנות חזלי"ת שבאה ליישב את הפסוק מכח קושיא שתלויה בפשטות הדברים.

ואילו האבן עזרא, לא ראה בסתירות או בקושי שיש בפרשנות הפשוטה, כדי לבאר את הפסוק ברובד נוסף שפחות מתכתב עם הפשט הטהור.
 
כבר רש"י עצמו כתב שמפרש בתרי גווני:
[א] לפשוטו של מקרא
[ב] ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (לכאו' אף אם אינה הפשט הצרוף).
אמנם האבע"ז בא לפרש רק בדרך הא', כמבואר בסוף הקדמתו.
 
וזה לשון הרשב"ם בפרשת וישב: ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר. ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרו במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים
 
עי' ברשב"ם בפרשת וישב ובפרשת משפטים, ובעוד מקום כמדומה, סיפור על ויכוח בינו לסבו- רש"י כיצד לפרש את המקרא
כידוע. וייש"כ על ציטוט הדברים. אם כי גם הרשב"ם בכמה מקומות פירש שלא על דרך הפשט. (זכור לי כמה פרשנים שהעירו על פירושיו בכמה מקומות).
וזה עצמו תמוה דנשמע שיש מקומות שלדברי רש"י אין בהם פשוט
ולכאו' זה רק מכריח מה שנכתב בהסבר הפרשנות של רש"י.
 
בתחילת פרשת משפטים כתב הרשב"ם: ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אע"פ שהם עיקר כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל. ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ, ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה
 
לפי הבנתי רש"י מציד מנסה לפרש מה בפשטות כתוב ולא מה בפשטות מובן, ולכן רש"י על החומש מסביר הרבה פעמים עם מדרשים כי זה הדבר שמתיישב עם מה שנשמע ממה שכתוב, וזה הכוונה שרש"י הודה לרשב"ם שצריך לכתוב פירוש גם עם פשט ההבנה
ולדעתי גם בש"ס אפשר לראות את זה איך שרש"י ממש תמיד מסביר שהדברים יהיו כפשט איך שהם כתובים ותוס' באים להסביר פשט לשיהיו מובנים.
 
יש בנותן טעם להעתיק כאן מדברי המלבי"ם בהקדמתו לביאורו על הספרא (תו"כ).

בצד השלישי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר את הכתב והקבלה בלולאות, והיה המשכן אחד. הוא מבאר דברי חכמים וחדותם, דברי רבותינו בקבלתם על פי יסודי הלשון ועל פי חוקי המליצה וההגיון, בדרכים חדשים מופלאים ומסולאים. יראו הרואים וישכילו התועים כי היה ביד חז"ל אוצרות אדירות ובצורות; כללים גדולים ביסודי הלשון ודרכי הדקדוק וההגיון, חוקים קבועים כמסמרות נטועים; ובידם אנך ואבן הבונים לעשות כונים למלאכת השמים, לפלס במאזנים כל דבור וכל מלה. ולדרוש במופלא כל הדרשות מסיני מורשות, וכל דברי הקבלה ותורת הפה בכתב מבוארות, ובעומק הפשט והמליצה שמורות. בו ילמדו רוגנים לקח, כסילים תבונה, לצים אמונה; לדעת כי הדרוש הוא הפשט הפשוט וכל דברי חז"ל מוכרחים ומוטבעים בעומק הלשון וביסודי השפה העבריה. יראו העברים כי יש פנינים, עשרת מונים; ויראו העורים כי יש נשק וכלי קרב נגד זאבי ערב וערב רב, נגד כל כופר ופוקר, כל מכחיש ומבקר; נגד כל משרש ועוקר, הכופר בעיקר או מסתפק וחוקר. יסכר פי דוברי שקר. נפתחו השערים ויראו הבוערים כי יש חכמה והיא נעלמה מעין כל מדקדק חוקר ובודק; ולא הגיעו כל חכמי הלשון לקרסולי דור ראשון. ואם הלכו האחרונים חשכים - הראשונים כמלאכים. הם היו שרי קדש, הם צפו ברוח הקדש, להם לבדם נתנה חכמה ולא עבר זר בתוכם.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון