האם טומאה היא מציאות אמיתית? (1 צופה)

[עוזי ומגני]

וזה ממש מזכיר את הבדיחה הידועה של הילד למורה הרוסי "את השכל שלך רואים?"

לחץ כדי לכווץ...

בדיוק
זה הדוגמא הנכונה
גם השכל הוא מציאות רוחנית
המוח הוא הגשמי ואותו אפשר לראות גם בעיניים אבל שכל הוא מציאות רוחנית

 

[יצחק א]

זכורני, שראיתי בשם החזון איש, שהוכיח שטומאה היא מציאות אמיתית, ולא רק דינים גרידא.
דהרי בשני בניסן נשרפה הפרה, כמבואר ברש"י מגילה כט. בשם הירושלמי, ולכאורה לפני זה לא נאמרה כלל הלכות טומאה וטהרה.
וכתיב, ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם', ובגמ' סוכה כה:, אותם אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו, דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר, מישאל ואלצפן היו שהו עסוקין בנדב ואביהוא.
ואי נימא דטומאה, אינה מציאות אמיתית, אלא דינים בעלמא, א"כ מהיכ"ת שהנטמא לפני שנאמרה פרשת טומאה וטהרה, הרי הוא טמא.
אמנם אי אמרינן, דטומאה היא מציאות אמיתית, אתי שפיר, דהרי במציאות הם טמאים, כיון שבפועל נגעו במת.

איני זוכר איפה ראיתי את זה.
אשמח מאד, אם יחזירו לי אבידתי.

לחץ כדי לכווץ...

יש להביא השערי קדושה ג, ו:
וזהו סוד ענין קבלה מעשית. ולכן אסור להשתמש בה, כי בהכרח יתדבק גם ברע המתדבק בטוב, וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסבת הרע ההוא, וגם אפילו שישיג, הוא אמת בתערובת שקר, ובפרט כי אין אפר פרה מצויה וטומאת הקליפות מתדבקות באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם, כי מלבד שמטמא נפשו יענש בגהינם, ואף גם בעולם הזה קבלה בידינו כי יעני או הוא או זרעו או יחלה בחולאים הוא או זרעו או ישתמד הוא או זרעו:

לעצם החקירה, לא עיינתי בנושא,
אבל לענ"ד הדעת נותנת ששני הדברים אמת, ואבאר:

ככל שאנו מבינים שענין טומאה שורשה הוא משום מציאות רוחנית שלילית, הנובעת מהידבקות החיצונים והקליפות, יש סברא גדולה לומר שאין הדבר שווה בכל מקום ובכל זמן, (וכמו שמצינו בשם הגר"א שמעת שנשרף הגרף פוטוצקי על קידוש השם נחלשה רו"ר של שחרית), ולענייננו, יכול להיות "תיאורטית" שאדם יגע במת, ומאיזו סיבה לא נדבקו בו החיצונים.
אלא כיון שזהו דבר שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו, קבעה התורה דינים וגדרים קבועים, לפי עוצם כח הטומאה בפוטנציאל, והם הלכות טומאה וטהרה כיצד לנהוג ולמה לחשוש, וכיצד להסיר את הטומאה במקרה שיש חשש, וכמו שמצינו כיו"ב בהרבה הלכות אחרות.
כמובן אחרי שקבעה בזה התורה על מישהו שהוא "טמא", הרי כל דיני טומאה נוהגים בו כטמא ודאי, ואין לנו עסק בנסתרות, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.

 

[יצחק א]

יש לציין בזה עוד,
שבספר סדר היום הסביר ענין רו"ר של שחרית על יסוד תורת טומאת מת, שכשאדם ישן מסתלקת נשמתו ונדבקים בו החיצוניים, וכשחוזרת נשמתו מסתלקים, לבד ממה שנשאר על הידים, וזה מסירים בנטילה.
ובדומה לזה, מצינו שהתורת חיים הסביר הגמרא של "אוכלים שהיו תחת המיטה רו"ר שורה עליהם" (פסחים קיב), שהוא כעין טומאת מת מפני שאדם ישן על המיטה.
וגם מזה למדנו שעצם ענין טומאה הוא מציאות.
(אמנם קצ"ע, שבטומאה וטהרה ממש אין נזהרים היום, ולמה יש לחוש לרו"ר שאין היא אלא כעין טומאה קלישתא של אדם ישן, שלא מצינו בו שום טומאה של ממש).

 

[יוסף אומץ]

חז"ל יכולים ליצור מציאות של יופי? חז"ל יכולים לקבוע שחפץ מסוים או יפה?
אם תשובתך היא לא - אולי תבהיר לנו מה ההבדל בין יופי לבין טומאה (אם היא אכן מציאות)?

באופן כללי, לחז"ל אין שליטה על המציאות, אם 4=2+2 חז"ל לא יכולים לקבוע ש78=2+2, הם יכולים לאסור לומר ש4=2+2, אך המציאות תישאר כפי שהייתה קודם לכן וללא כל שינוי.​

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי שאם חז"ל אומרים שמשהו טמא, אפילו אם לפני כן לא הייתה עליו מציאות של טומאה הרי שבעקבות דבריהם תתוסף לו מציאות כזו, וכעין דבריהם ז"ל "צדיק גוזר וה' מקיים".

 

[יוסף אומץ]

ממש לא, טומאה היא לא ישות נוספת שרובצת על החפץ,
אם כך היה המצב - אז טומאה הייתה סוג של מחלה, אך לפי תפיסה כזו - אין אפשר להסביר אף אחד מדיני טומאה, אין שום הבדל בין כלי מתכות לכלי חרס ועץ ואין הבדל בין כלים לפשוטי כלי עץ, וכך גם כל הדינים שמופיעים בסדר טהרות,

לחץ כדי לכווץ...

הטענה שטומאה איננה מציאות ממשית משום שהדינים שלה מורכבים ומשתנים בין חומרים וכלים – לא מוכיחה הרבה.
היא מניחה הנחה שגויה, שאם הייתה כאן מציאות ממשית היא הייתה מתנהגת בצורה אחידה ופשוטה, "כמו מחלה". אבל למה להניח כך?
אדרבא, גם בתופעות טבע ממשיות אנו מוצאים הבדלים קיצוניים בין חומרים ומצבים, שידועים לכל דרדק:
מתכת מוליכה חשמל ואילו עץ לא, חומרים שונים מגיבים אחרת לקרינה, וגופים שונים מושפעים באופן שונה מאותם חיידקים.
כלומר, עצם זה שיש הבחנות בין כלי מתכות לכלי חרס בתורה, או בין כלי לדבר שאינו כלי – אינו שולל מציאות, אלא דווקא להעיד על מערכת מורכבת.

גם ההבחנה בין כלים לפשוטי כלי עץ אינה בהכרח "טכנית" בלבד, אפשר לראות בה הבחנה מהותית,
כלי הוא דבר בעל ייעוד וקיבול, וממילא יתכן שהוא קולט ("מקבל") טומאה, ואילו דבר גולמי אינו במדרגה זו.
אין כאן אפוא שרירותיות אלא התאמה בין סוג החפץ לבין אופן קבלת הטומאה.

מעבר לכך, אין הכרח שהטומאה תפעל לפי אינטואיציה אנושית פשוטה, הרי זו מציאות רוחנית הרבה יותר מורכבת ממחלה.

 

[יוסף אומץ]

יש לדחות לכאורה טענה זו כי וירוס גם לא ראית ואתה יודע שזו מציאות גשמית ושמא גם טומאה יש משהו שלא רואים.

לחץ כדי לכווץ...

ההשוואה אינה נכונה.
וירוס הוא מציאות גשמית – ניתן למדוד, לזהות ולהסביר אותו במסגרת חוקי הטבע. זה שלא רואים אותו בעין – לא רלוונטי.
טומאה, לעומת זאת, אינה ניתנת לשום זיהוי או מדידה, ואינה פועלת לפי חוקי טבע אלא לפי חוקים של מציאות רוחנית.
הטיעון שלך לא מתחיל.

וירוס הוא מציאות גשמית: ניתן למדוד, לזהות ולהסביר אותו במסגרת חוקי הטבע. זה שלא רואים בעין – לא רלוונטי.

טומאה, לעומת זאת, אינה מציאות גשמית כלל. אין לה שום זיהוי פיזי והיא אינה פועלת לפי חוקי טבע.
זה שהיא מופיעה במסגרת ההלכה לא אומר שהיא רק "דין". אלא או שהדינים מגלים מציאות רוחנית קיימת או שהם עצמם פועלים ויוצרים מציאויות רוחניות חדשות של טומאה ("צדיק גוזר וה' מקיים"), אבל כך או כך, ברור שלא מדובר בהגדרה טכנית בלבד.

בקיצור,
וירוס – נסתר מהעין אך פיזי.
טומאה – לא פיזית כלל (אלא מציאות רוחנית).

 

[יוסף אומץ]

המוח הוא הגשמי ואותו אפשר לראות גם בעיניים אבל שכל הוא מציאות רוחנית

לחץ כדי לכווץ...

בדיוק, וחושבים במח על ידי השכל.

 

[אברך מישיבת מיר]

ההשוואה אינה נכונה.
וירוס הוא מציאות גשמית – ניתן למדוד, לזהות ולהסביר אותו במסגרת חוקי הטבע. זה שלא רואים אותו בעין – לא רלוונטי.
טומאה, לעומת זאת, אינה ניתנת לשום זיהוי או מדידה, ואינה פועלת לפי חוקי טבע אלא לפי חוקים של מציאות רוחנית.
הטיעון שלך לא מתחיל.

וירוס הוא מציאות גשמית: ניתן למדוד, לזהות ולהסביר אותו במסגרת חוקי הטבע. זה שלא רואים בעין – לא רלוונטי.

טומאה, לעומת זאת, אינה מציאות גשמית כלל. אין לה שום זיהוי פיזי והיא אינה פועלת לפי חוקי טבע.
זה שהיא מופיעה במסגרת ההלכה לא אומר שהיא רק "דין". אלא או שהדינים מגלים מציאות רוחנית קיימת או שהם עצמם פועלים ויוצרים מציאויות רוחניות חדשות של טומאה ("צדיק גוזר וה' מקיים"), אבל כך או כך, ברור שלא מדובר בהגדרה טכנית בלבד.

בקיצור,
וירוס – נסתר מהעין אך פיזי.
טומאה – לא פיזית כלל (אלא מציאות רוחנית).

לחץ כדי לכווץ...

אני מסכים עם כבודו שטומאה זו מציאות רוחנית!
רק מכיון שהתקשו כאן שזה פשיטא שזו מציאות רוחנית ואי אפשר לבאר אחרת, אז הסברתי שהיה מקום לחשוב ולומר דזה מציאות גשמית שעדיין לא יצרו את המקרוסקפ שאפשר דרכו לראות אותו, ואולי אף עדיין לא יודעים מה ההשפעה הגשמית של זה.
אבל ודאי שזו מציאות רוחנית כפי ששמענו מרבותנו.

 

[נסכא דר' אבא]

הנידון האם טומאה היא דין או מציאות הוא נידון מוזר, התורה לא אומרת שאדם שנגע בשרץ חייב טבילה, היא אומרת שהוא טמא, הוי אומר: טומאה היא מציאות. דבר טמא הוא דבר משוקץ ומתועב, דבר טמא ומרוחק.​

לחץ כדי לכווץ...

התורה לא אומרת שאדם שנגע בשרץ חייב טבילה -כי הוא באמת לא חייב.
רמב"ם סה"מ ע' צ"ו ואני אזכור עתה הקדמה ראוי שתזכור אותה מכל מה שנזכור ממיני הטומאות, והיא כי זה שנמנה כל מין ומין מן הטומאות מצות עשה אין עניינו שנהיה חייבים להטמא בטומאה ההיא ולא גם כן שנהיה אנחנו מוזהרין מהטמא בה ותהיה מצות לא תעשה. ואמנם היות התורה אומרת כי מי שיגע בזה המין נטמא או זה הדבר יטמא על תואר כך למי שנגע בו היא מצות עשה, כלומר שזה הדין שנצטוינו בו הוא מצות עשה והוא אמרנו שמי שנגע בכך על תואר כך נטמא ומי שהיה על ענין כך לא יטמא. וההטמא בעצמו רשות אם רצה יטמא ואם לא רצה לא יטמא. ולשון ספרא וכו' והמצוה הוא מה שנאמר לנו בדין זה שמי שנגע בזה נטמא ויהיה טמא ויתחייב לו מה שהתחייבו הטמאים לצאת חוץ למחנה שכינה ושלא יאכל קודש ושלא יגע בו וזולת זה. וזה הוא הציווי כלומר היותו טמא בזה המין כאשר נגע בו או כשהיה אצלו בענין כך, וזכור זה הענין בכל מין ממיני הטומאה.

ככל שאנו מבינים שענין טומאה שורשה הוא משום מציאות רוחנית שלילית, הנובעת מהידבקות החיצונים והקליפות, יש סברא גדולה לומר שאין הדבר שווה בכל מקום ובכל זמן, (וכמו שמצינו בשם הגר"א שמעת שנשרף הגרף פוטוצקי על קידוש השם נחלשה רו"ר של שחרית), ולענייננו, יכול להיות "תיאורטית" שאדם יגע במת, ומאיזו סיבה לא נדבקו בו החיצונים.
אלא כיון שזהו דבר שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו, קבעה התורה דינים וגדרים קבועים, לפי עוצם כח הטומאה בפוטנציאל, והם הלכות טומאה וטהרה כיצד לנהוג ולמה לחשוש, וכיצד להסיר את הטומאה במקרה שיש חשש, וכמו שמצינו כיו"ב בהרבה הלכות אחרות.
כמובן אחרי שקבעה בזה התורה על מישהו שהוא "טמא", הרי כל דיני טומאה נוהגים בו כטמא ודאי, ואין לנו עסק בנסתרות, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.

לחץ כדי לכווץ...

כשאנו אומרים שטומאה היא מציאות אין הכוונה מציאות שקדמה לתורה והוזהרנו לנהוג בהתאם אליה אלא מצד איסתכל באורייתא וברא עלמא, [וכמו"כ לכל מצוה ומצוה יש שורש רוחני (מציאותי)], ולכן אין "סברא גדולה לומר שאין הדבר שווה בכל מקום ובכל זמן" אבל אם אתה צודק אז זוהי כוונת הרמב"ן הידוע (בפי' לתורה במדבר י"ט) וטעם טומאת המת בעטיו של נחש כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא שאמרו צדיקים אינם מטמאים.
גם הרב שרייבר לא התכוון לומר שאין מציאות לטומאה (דבר המבואר לאורך ספר נפש החיים, לאו דווקא לגבי טומאה) אלא שהציווי שאנו נצטווינו אינו "לשמור מרחק" מהמציאות הזו אלא לנהוג בדבר כטמא לך וכן בכל איסור או חלות (הגדרה שיש לה נפק"מ לכמה עניינים כגון בדיני ספיקות ואכמ"ל).

 

[רעיון ומושג]

לטענתך הראשונה כשלעצמה אין שום משמעות לולי השורה הבאה, ולכן היא טענה אחת ולא שתים.
ולענינו - אני לא יכול לדון באויר, תביא דוגמא ונראה.

הטענה שלך לא הייתה מדבר ספציפי, אלא מטענה כללית שסדר טהרות לכאורה נראה עובדות ולא סברות ולכן הם לא ניתנות להסברה במלאכים שאין לנו בהם השגה, ולכן אין לזה קשר לשאלה אם למדתי סדר טהרות.
ושוב, אם יש לך דוגמא ספציפית, אוכל לדון בצורה עניינית.

הבנתי היטב שלכך כוונתך, אך מחמת שעל זה כשלעצמו איני יכול לומר יותר מאשר "לא נכון", הסברתי את הכשל הפסיכולוגי שגורם לך לחשוב דבר חסר טעם כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו. (אי, שתים עשרה ועוד שתים עשרה זה לא עשרים וארבע? ויש ליישב בקל...)
ובעיקר לציבור הצופים שיבחינו היטב מה טענתך, אחר שזה היה מטושטש מעט.

גם כאן זכיתי היטב להבין את טענתך, אלא שאני ביארתי את דעתי והיא שונה. הוגן, לא?!
עוד יש לתמוה כיצד זכה הכותב להתייחס לדיבורים חסרי פשר ומובן ושאין שום טעם להתייחס אליהם?

לא הסכמתי עם כך שאין במציאות דברים חומריים במובן במלא, אלא עם כך שיש במציאות דברים שאינם חומריים. הדבר אכן מוכח מכך שכשאנו מדמיינים אטום אנו לא יכולים שלא לחשוב על הצורה שלו, שכבר מבטאת את המרחב.
האטום כשלעצמו הוא במציאות דבר חומרי במובן המלא, אלא שמשמעות האמירה על חומר (כגון אטום) כקיים היא - מקום פלוני במרחב = חומר, ולכן קיום של חומר לא מתאפשר בלי חיבורו לצורה. דברים מטאפיזים לא בהכרח צריכים מרחב כדי להיות בו, ולכן במובן הזה קיומם יכול להיות גם חומרי לחלוטין.

אני מניח שחפץ הוא באמת יפה ובאמת טמא, הדיון כאן הוא מה זה אומר. ומבחינתי - עובדה מטאפיזית על החפץ. מטאפיזי = דבר שאינו נתפס בחושים ואין לו שום השלכה על דבר שאנו יכולים לתפוס בחושים.

אני לא מייצג כאן בכלל תפיסה שהחומר המתפשט במרחב הוא הדבר היחידי שקיים, וקשה לי להגיב באופן מדויק כי אני לא לגמרי מבין למה אתה מתכוין כשאתה משתמש במושגים "קיים" ו"מציאות", אבל אם אתה מתעקש, אתמצת את תפיסתי.
החומר (האטום) הוא מושג, והמרחב הוא מושג, אמירה על חומר כקיים היא אמירה שהחיבור בין המושג מרחב (-ספציפי) למושג חומר = חיובי. וכנראה זו כוונת האמירה החומר מתפשט במרחב ואין בה שום בעיה.
העובדה שהמושגים האלו מאפשרים מרחב שאלה שיכול להיות בו חיובי ושלילי, נובעת מעצם מהות מושגם, שמאפשר חיבור ביניהם, ולא כל ב' מושגים מאפשרים את זה, ולכן אי אפשר לומר לדוגמא שהחיבור בין גרביים למקרר הוא חיובי.
האבחנה של חומר וצורה היא אבחנה של סוגי קטגוריות של מושגים שמעצם מושגם מאפשרים חיבור ביניהם, בהקשר הזה, חומר (במובן של אטום) הוא בקטגוריית חומר, ומרחב הוא בקטוגריית צורה, ולכן הם מאפשרים חיבור ביניהם שמאפשר חיוב או שלילה.
בהקשר למה שאתה כנראה מתכוין כשאתה אומר קיים במציאות, אכן רק רעיונות קיימים, והם רעיונות של חיבורי מושגים כ"חיובי".
קיומם של מלאכים בהקשר של עצמים, כמו החפץ טמא למשל, היא אמירה שחיבורם של המושג מרחב (הזה) והמושג המטאפיזי = חיובי.
ומכיון שאתה רוצה לחבר את המושג המטאפיזי (הטומאה) עם המושג מרחב (הפיזי), שהוא מושג מקטגוריית צורה, למרות שאין לך עליו שום נתונים הוא חייב להיות מקטגוריית חומר, ולכן בדמיון שלך זה נשמע כמו גושים.

אין שום קשר לדיון הזה האם זה שרירותי או לא. אפשר לומר "סתם כך" גם על רעיונות ומושגים.
הדוגמא מהיופי היא ממש זלזול בדיון, אחר שכבר ביארנו שהיופי הוא שבלונה, וכמובן שמה שלא תואם לשבלונה נראה לך לא יפה, ואתה קורא לזה "מושכל".
אגב, מצאת את עצמך פעם עומד ושקוע בדיון עמוק האם איזה חפץ הוא יפה?


במובנו הפשוט - אני יכול גם לחתום על המשפט הזה, רק אחרי שתמחוק את המילים "ושאר המושגים המופשטים".

אגב, ראיתי שבאחד ההודעות באשכול סימנת לי לייק, אחר כך ביטלת ושוב סימנת, ועל זה עלת בליבי הקושיא העצומה והעתיקה בה נתקשו כבר דורות רבותינו מצוקי ארץ מעתיקי השמועה - מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?

לחץ כדי לכווץ...

במחילה, אך אני ממש לא מעוניין להמשיך בדיון העקר וחסר הטעם הזה.
(אני גם לא ממש השקעתי מזמני כדי לקרוא את כל ההודעה הארוכה והמייגעת שכתבת, יען אני מכיר את סגנונך ואינו ערב לי כלל).

בהצלחה וכל טוב.

 

[נדיב לב]

במחילה, אך אני ממש לא מעוניין להמשיך בדיון העקר וחסר הטעם הזה.
(אני גם לא ממש השקעתי מזמני כדי לקרוא את כל ההודעה הארוכה והמייגעת שכתבת, יען אני מכיר את סגנונך ואינו ערב לי כלל).

בהצלחה וכל טוב.

לחץ כדי לכווץ...

במחילה.

פינת המילה הטובה - ציטוט תגובות אציליות בפורמינו | האוצר שלנו

כשמתקבצים ערימות של כשרון שנינות וחריפות לאכסניה אחת - השטן עובד שעות נוספות! כזה הוא פורומינו. מחזיק בין אשכולותיו, מאות ואלפי חברים, מוכשרים אחד אחד. ובתווך - 'התככן' שמקשקש בזנבו הווירטואלי, תוחב את אפו השחור בין הצורבים, ומנסה לצבוע את השיח בגוון קודר. שיח אלים. משתלח. לא מכבד. שפחות מתאים...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מם ריש]

אטו נימא שכל המשמעות של בעלות, אינו אלא כתוצאה מלאו דלא תגנוב,
והמשמעות של קידושין אינו אלא האיסור אשת איש,
הרי מסברא שפיר נראה, דכל הני הם מציאות אמיתית, אע"פ שאינם ניכרים.

לחץ כדי לכווץ...

אתה סבור שאכן בעלות קיימת במציאות ואינה רק ההגדרה של שיכות החפץ לבעליו [כלומר האיסור של אחרים להשתמש בו] ? א"כ מה היא אכן בעלות?

 

[היגיון התורה]

אתה סבור שאכן בעלות קיימת במציאות ואינה רק ההגדרה של שיכות החפץ לבעליו [כלומר האיסור של אחרים להשתמש בו] ? א"כ מה היא אכן בעלות?

לחץ כדי לכווץ...

מהריי"ל בלוך, שיעורי דעת, שיעור "קדושת התורה"

"עוד עלינו לדעת, כי עניין קניני האדם אינו רק חק שנקבע לסידור חיי החברה, שכשאדם רוכש איזה חפץ באחת מדרכי הקנינים עובר החפץ לרשותו לשלוט בו כרצונו, אלא שבאמת ענין הבעלות הוא התקשרות של עצם הדבר לבעליו, המתהוה ע"י הקנין המאגד את החפץ עם זה שקנהו...
... אבל מ"מ זה לא יתכן רק אם נאמר שחלות קניין מהוה מציאות בעצם החפץ, ומקשרו אל האדם שהוא שייך לו מעתה, וכמו שמצינו בספרים הקדושים כי כל קניני האדם ואפי' עבדיו ושפחותיו שייכים לשורש נשמתו"

לחץ כדי לכווץ...

ועיי"ש עוד שמאריך בזה.

 

[יאיר החושב]

מדהים לראות איך אתה מציג שאלה זו באופן כה פשוט.
כבר ויכוחים רבים נרשמו על ענין זה, ידועה דעתו של הגרח"י שרייבר (בבית היין) שזוהי הנהגה גרידא, והגר"ד ענבל (בספרו 'בינה להשכיל') האריך להביא מקורות ועניינים שלא כדבריו וסבר שזוהי מציאות אמיתית, וניסה לפשר בינהם הרב איתמר לוי (בקונטרס שהוציא הקרוי 'דברי הרב').

למעשה כבר הקדים לכל זה ועסק בענין באריכות השער"י (ש"ג פ"ח וש"א פ"ז וש"א פי"ג) והבהיר שטומאה זוהי מציאות אמיתית.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שזה מוזכר גם בשער"י בש"ג פכ"ג)

 

[חכמתא]

מה זה 'טהרה', מה מהותה?
העדר טומאה או מושג בפני עצמו?

לחץ כדי לכווץ...

השאלה מה העדר של מה.
כמו בחושך שהוא העדר האור.

 

[חכמתא]

ולכאו' דומה לממזרות שכתבו ע''ז מחלה

לחץ כדי לכווץ...

ומנין לך שממזר זה לא סוג של מחלה?

 

[נקודה טובה]

המטמא פירותיו של חבירו נחשב למזיק, והטומאה חלה ואין בזה חסרון של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ואם טומאה היתה חלות לכאורה גם בזה היה צריך להיות ההלכה של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דמאי שנא מהקדש וכדו'. ולכאורה מוכח שטומאה היא מציאות.

לחץ כדי לכווץ...

אבל כוחה מתוקף האיסור והדק"ל

 

[נקודה טובה]

אם כבר הפוך טהרה היא העדר טומאה כי המצב הפשוט הוא טהור בשביל טומאה צריך לעשות משהו לגעת בשרץ במת וכדו'

לחץ כדי לכווץ...

להבנתי זה הפירוש העדר טהרה. הטומאה חלה לאחר העדר הטהרה שגורם המעשה

 

[מחכה]

שממזר זה לא סוג של מחלה

לחץ כדי לכווץ...

אכן כמדומה שרמבן מפורש גבי ממזרות שהיא כמחלה

 

[מם ריש]

מהריי"ל בלוך, שיעורי דעת, שיעור "קדושת התורה"
ועיי"ש עוד שמאריך בזה.

לחץ כדי לכווץ...

אין הספר תחת ידי, אך כלפי הקטע שהבאת - לכל דבר ישנם שרשים רוחניים, ואין זו סתירה עם העובדה שאנחנו מגדירים אותו על פי המציאות הגשמית, וכך גם בעלות לדעתי היא גשמית [מוסכמה אנושית] וודאי שיש לה שרש רוחני אלא שאין אנו נזקקים להשתמש בו כדי להשיג את המושג בעלות.