כנראה שנשאר חלוקים בזה, אינני עומד להכנס לויכוח, אולם אתה הראת לדעת כי פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך פוסק כדברי.
ראשית כלל לא עסקתי במחטיאי הרבים אלא בכופרים, שבודאי שאהרן לא היה כזה. ובאופן כללי אפילו כלפי אחאב וכדו' אינני רואה עצמי במקום שיש לי זכות להתבטאות, חונכתי בצורה תקיפה ביותר נגד ביקורת המקרא מכל סוג שהיא. לא אשפוט את אישי התנ"ך מעבר למה שנאמר בחז"ל. כ"ש אהרן כהנא קדישא.
אני עסקתי בכופרים ומינים. בייחוד כאלו שהזידו עליהם.
לגבי האלשיך הקדוש שהבאת אשמח למקור מפורט.
ראה במהר"ל עה"פ באבוד רשעים רינה, [להבנתי] שביאר שיש לשמוח במפלת הרשעים ע"כ שע"י כך זה מונע רשע מהעולם.
ואינני יודע לשער מה היה קורה אילו היו פותחים פה אשכול שיש להצטער על מיתת היטלר או חמיניאי. או לכה"פ לדעת שה' מצטער על זה.
את כל הראיות שהיו מביאים שם להוכיח שזה אינו נכון ראוי שיביאו כאן וביתר שאת, שהלוא גדול המחטיאו.
רש"י מפרש על מה נאמר דין הגמ' של מומר לע"ז. לא אכפ"ל לסבור לחומרא כפי דעתך ברמב"ם אם כי שלא מצאתי שהוא חלוק בזה על רש"י לעת עתה.
כמו"כ אשמח לעיין במקור בו רש"י טוען שמומר לע"ז או מין (לא מומר מסוג אחר, שבזה אף הרמב"ם לא חלק) אינו כגוי.
אני אבחר לצטט את שאר לשון הרמב"ם בהדגשה שלי: ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו, שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין שנ' אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנ' ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' זו רוח נבות ונאמר לה תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו "
לא אמרתי שמדובר על חשש לקיום העולם, אך מעשה השחתה כזה הוא השחתת ישובו של עולם כל' הרמב"ם, והבעיה בזה שהוא בין אדם לחבירו.
וכפי שכתב כבודו "יש בו צד חומרה" והרמב"ם בתחילת ההלכה ביאר מהו צד החומרה.