נהמא דכיסופא (1 צופה)

[עוזי ומגני]

כידוע הקב"ה ברא את עולמו,
משום שחוק הטוב להיטיב,
וכדי שיהא תהא ההטבה משולמת, ולא נהמא דכיסופא,
ברא אותנו בעוה"ז, שע"י העבודה כאן נזכה לשכר בדין, ותהא ההטבה מושלמת,
וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,
[וכלפי מידת ההטבה לק"מ, משום דס"ס הקב"ה שלם גם בטוב, אולם מידת הבושה היא רק בנו, ולא בו ית']
ותו קשה, דהא לכאו' היום בטל סיבת הבריאה בעוה"ז, דהא חזינן שכולם לוקחים מהחלוקות ללא בושה כלל..
אשמח לביאור חו"ר הפורום בנושא עמוק זה,
יש"כ.

 

[אליהו חזן]

וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,

לחץ כדי לכווץ...

אבל זה לא היה אותו סיפוק.
כשאדם יודע שזה מגיע לו הוא נהנה יותר מאשר לקבל בדרך מתנה גם אם איננו בוש.

 

[עוזי ומגני]

אבל זה לא היה אותו סיפוק.
כשאדם יודע שזה מגיע לו הוא נהנה יותר מאשר לקבל בדרך מתנה גם אם איננו בוש.

לחץ כדי לכווץ...

מה"ת לענ"ד לא כן
אדם יש לו הנאה לקבל מתנה, אמנם כשזקוק לחסדי אחרים יש בזה מן הבושה, [וכמו שהזכרתי שגם זה כבר כמעט נמחק..]
אבל ממה אתה יותר נהנה? מהמשכורת של אשתך, או כשמאן דהוא מפתיע אותך במתנה של 12,000 ש"ח?
יש בזה מן הבושה שעושה לך בזה חסד,
אבל ביחס להנאה לא נראה לי פחות.

 

[נדיב לב]

מדברי הרמח"ל בספר דרך ה' (פרק ב' אות ב-ג) מתברר הענין. התכלית בעמל ויגיעה של האדם היא ע"מ שהיצור יתדמה ליוצרו שזו שיא המעלה. ולכן, הנהמא דכיסופא אינה סיבת העמל, אלא סימן להתדמות האדם לבוראו.

 

[שירת העשבים]

כידוע הקב"ה ברא את עולמו,
משום שחוק הטוב להיטיב,

לחץ כדי לכווץ...

ראשית, עלינו להבין שאיננו יכולים בשום אופן להבין באמת את סיבת הבריאה, וכל הטעמים שנאמרו ויאמרו אינם אלא "טעם".

וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,
[וכלפי מידת ההטבה לק"מ, משום דס"ס הקב"ה שלם גם בטוב, אולם מידת הבושה היא רק בנו, ולא בו ית']

לחץ כדי לכווץ...

ולעצם הנידון, בורא עולם הוא אמת, חותמו אמת, ובריאתו היא ע"פ האמת, ומידת הבושה אמנם "בריאה" היא, אך היא נבראה ע"פ האמת, ולכן לא יתכן לברוא את העולם בלי מידה זו.

ותו קשה, דהא לכאו' היום בטל סיבת הבריאה בעוה"ז, דהא חזינן שכולם לוקחים מהחלוקות ללא בושה כלל..

לחץ כדי לכווץ...

ועל כך אמרו חז"ל בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, אמנם דוק בין החכמים ןתשכח שעדיין בושים ונכלמים הם מחלוקות אלו ודומיהם.

 

[עוזי ומגני]

ולעצם הנידון, בורא עולם הוא אמת, חותמו אמת, ובריאתו היא ע"פ האמת, ומידת הבושה אמנם "בריאה" היא, אך היא נבראה ע"פ האמת, ולכן לא יתכן לברוא את העולם בלי מידה זו.

לחץ כדי לכווץ...

אמת,
אבל כשהדעת תבונות כתב שזה היה טעם הבריאה,
לא הסתפק בטעם שהקב"ה אמת וחותמו אמת, וממילא אם נבראה הבריאה, ע"כ שא"א לאמת בלא זה.
ואת דבריו משתוקק אני להבין.

 

[שירת העשבים]

אמת,
אבל כשהדעת תבונות כתב שזה היה טעם הבריאה,
לא הסתפק בטעם שהקב"ה אמת וחותמו אמת, וממילא אם נבראה הבריאה, ע"כ שא"א לאמת בלא זה.
ואת דבריו משתוקק אני להבין.

לחץ כדי לכווץ...

מתנצל, אך לא זכיתי להבין את השאלה.

 

[עוזי ומגני]

מתנצל, אך לא זכיתי להבין את השאלה.

לחץ כדי לכווץ...

מבואר בדברי הדעת תבונות שהטעם לעוה"ז היא מחמת שבלא העוה"ז היה בושה לקבל השכר, והיה חסר במידת ההטבה,
אבל הא גופא קשיא, אם העוה"ז הוא מיותר לחלוטין, ורק נברא כדי שלא יהא לנו בושה בקבלת השכר, א"כ למה לא ברא את עולם השכר בלא מידת הבושה,
אתה ענית שאם נבראה מידת הבושה ע"כ א"א לעולם בלעדה, וזה גופא הקושיא שלי אמאי?

 

[שירת העשבים]

מבואר בדברי הדעת תבונות שהטעם לעוה"ז היא מחמת שבלא העוה"ז היה בושה לקבל השכר, והיה חסר במידת ההטבה,
אבל הא גופא קשיא, אם העוה"ז הוא מיותר לחלוטין, ורק נברא כדי שלא יהא לנו בושה בקבלת השכר, א"כ למה לא ברא את עולם השכר בלא מידת הבושה,
אתה ענית שאם נבראה מידת הבושה ע"כ א"א לעולם בלעדה, וזה גופא הקושיא שלי אמאי?

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ.
גם עולם השכר לא היה יכול להבראות ללא מידת הבושה, כי היא מחוייבת האמת.
(כוונתי לומר, שהבורא ית' ברא את עולמו לפי האמת, וכיון שחותמו אמת אינו משנה ממנה, והאמת מחייבת אותו לברוא את העולם ע"פ מידות האמת, וכיון שמידת הבושה היא ממדות האמת, ע"כ גם עולם השכר מחוייב להבראות עם מידה זו.)

 

[עוזי ומגני]

ייש"כ.
גם עולם השכר לא היה יכול להבראות ללא מידת הבושה, כי היא מחוייבת האמת.
(כוונתי לומר, שהבורא ית' ברא את עולמו לפי האמת, וכיון שחותמו אמת אינו משנה ממנה, והאמת מחייבת אותו לברוא את העולם ע"פ מידות האמת, וכיון שמידת הבושה היא ממדות האמת, ע"כ גם עולם השכר מחוייב להבראות עם מידה זו.)

לחץ כדי לכווץ...

וזה אני שואל מה הדבר החשוב במידת הבושה שא"א להעולם בלעדיו
עד כדי שבשביל מידה זו היה צריך לברוא את כל העוה"ז
האם יש לכך ביאור
או שהוא בכלל מה למעלה
או שבכלל יש ביאור אחר בחסרון דנהמא דכיסופא בעולם השכר

 

[שירת העשבים]

וזה אני שואל מה הדבר החשוב במידת הבושה שא"א להעולם בלעדיו
עד כדי שבשביל מידה זו היה צריך לברוא את כל העוה"ז
האם יש לכך ביאור
או שהוא בכלל מה למעלה
או שבכלל יש ביאור אחר בחסרון דנהמא דכיסופא בעולם השכר

לחץ כדי לכווץ...

אנסה...
רגש הבושה, הוא רגש המבוסס על הכרה בחיסרון, ואדם שאינו מכיר בחסרונותיו - הרי הוא עז פנים.
והשכר, היא השלמת חסרון מידיו של בורא כל עולמים, וכאשר אדם אינו חש בחסרון, הרי שאין דרך למלאות לו את חיסרון זה.
ועל כן לא שייך לתת שכר ללא בושה.

אך לבד מזאת, האמת היא שאנו מעצם היותיינו נבראים, הרי שאנו חסרים, וודאי כלפי בוראינו, וע"כ לא שייך לברוא את העולם ללא מידה זו.

 

[יצחק מירושלים]

כידוע הקב"ה ברא את עולמו,
משום שחוק הטוב להיטיב,
וכדי שיהא תהא ההטבה משולמת, ולא נהמא דכיסופא,
ברא אותנו בעוה"ז, שע"י העבודה כאן נזכה לשכר בדין, ותהא ההטבה מושלמת,
וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,
[וכלפי מידת ההטבה לק"מ, משום דס"ס הקב"ה שלם גם בטוב, אולם מידת הבושה היא רק בנו, ולא בו ית']
ותו קשה, דהא לכאו' היום בטל סיבת הבריאה בעוה"ז, דהא חזינן שכולם לוקחים מהחלוקות ללא בושה כלל..
אשמח לביאור חו"ר הפורום בנושא עמוק זה,
יש"כ.

לחץ כדי לכווץ...

ללא בושה ? אנשים עושים זאת בלית ברירה ....

 

[נסכא דר' אבא]

כידוע הקב"ה ברא את עולמו,
משום שחוק הטוב להיטיב,
וכדי שיהא תהא ההטבה משולמת, ולא נהמא דכיסופא,
ברא אותנו בעוה"ז, שע"י העבודה כאן נזכה לשכר בדין, ותהא ההטבה מושלמת,
וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,
[וכלפי מידת ההטבה לק"מ, משום דס"ס הקב"ה שלם גם בטוב, אולם מידת הבושה היא רק בנו, ולא בו ית']
ותו קשה, דהא לכאו' היום בטל סיבת הבריאה בעוה"ז, דהא חזינן שכולם לוקחים מהחלוקות ללא בושה כלל..
אשמח לביאור חו"ר הפורום בנושא עמוק זה,
יש"כ.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני, ששאלה זו היא בכלל המסתכל בד' דברים וכו' איננו יכולים להבין מדוע ברא הקב"ה את עולמו בצורה כזו, אלא לאחר שנברא באופן זה אנו מחויבים להבין את סדר ומהלך הדברים וכיצד הם נבראו, אבל חלילה לא את הסיבה שנבראו באופן כזה.
לאחר שנברא העולם ונבראנו אנו בתוכו אנו יכולים להבין את חוקיו, אבל להשיג עניין שאינו במסגרת הבריאה הקיימת איננו יכולים, הן מחמת עומק הנהגת הבוית"ש, והן מחמת קוצר שכלנו שנברא רק לפי כללי העולם הקיים, וכיצד נבין דבר שקדם לבריאת העולם ששכלנו אינו מותאם לו כלל.
הדברים מבוארים מתוך דברי הרמח"ל בכמה מקומות, אבל איני זוכר כעת מראה מקום מדויק.

 

[מנסה להבין]

ולכן לא יתכן לברוא את העולם בלי מידה זו.

לחץ כדי לכווץ...

לברוא לפלגא, בושה מבני אדם ולא בושה מהקב"ה כשמקבלים את השכר.

 

[מנסה להבין]

כמדומני, ששאלה זו היא בכלל המסתכל בד' דברים וכו' איננו יכולים להבין מדוע ברא הקב"ה את עולמו בצורה כזו, אלא לאחר שנברא באופן זה אנו מחויבים להבין את סדר ומהלך הדברים וכיצד הם נבראו, אבל חלילה לא את הסיבה שנבראו באופן כזה.
לאחר שנברא העולם ונבראנו אנו בתוכו אנו יכולים להבין את חוקיו, אבל להשיג עניין שאינו במסגרת הבריאה הקיימת איננו יכולים, הן מחמת עומק הנהגת הבוית"ש, והן מחמת קוצר שכלנו שנברא רק לפי כללי העולם הקיים, וכיצד נבין דבר שקדם לבריאת העולם ששכלנו אינו מותאם לו כלל.
הדברים מבוארים מתוך דברי הרמח"ל בכמה מקומות, אבל איני זוכר כעת מראה מקום מדויק.

לחץ כדי לכווץ...

נכתבו כאן הסברים יותר טובים. אבל זה הסבר חלש, כי במסילת ישרים זה לא נכתב.

 

[עוזי ומגני]

אנסה...
רגש הבושה, הוא רגש המבוסס על הכרה בחיסרון, ואדם שאינו מכיר בחסרונותיו - הרי הוא עז פנים.
והשכר, היא השלמת חסרון מידיו של בורא כל עולמים, וכאשר אדם אינו חש בחסרון, הרי שאין דרך למלאות לו את חיסרון זה.
ועל כן לא שייך לתת שכר ללא בושה.

אך לבד מזאת, האמת היא שאנו מעצם היותיינו נבראים, הרי שאנו חסרים, וודאי כלפי בוראינו, וע"כ לא שייך לברוא את העולם ללא מידה זו.

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ
אבל לכאו' יש קצת פרודוקס בדבריך,
הלא א"כ מה הועלנו בבריאת עוה"ז,
הלא שוב אין ההטבה בשלימות,
כיון שמתן השכר מחייב שיהא בושה,
ואף כשינתן בדין,
ס"ס יש כאן בושה מעצם החסרון שצריך השלמה,
ושוב אוכלים נהמא דכיסופא.

 

[עוזי ומגני]

מדברי הרמח"ל בספר דרך ה' (פרק ב' אות ב-ג) מתברר הענין. התכלית בעמל ויגיעה של האדם היא ע"מ שהיצור יתדמה ליוצרו שזו שיא המעלה. ולכן, הנהמא דכיסופא אינה סיבת העמל, אלא סימן להתדמות האדם לבוראו.

לחץ כדי לכווץ...

חבל שלא ציטטת אותי רק עכשיו ראיתי...

יש"כ על המראה המקום אבל לפו"ר הוא קושיא עצומה שיש כאן סתירה

דז"ל הרמחל בדעת תבונות

אמר השכל - מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פרק א, הלכה ג), "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה".

לחץ כדי לכווץ...

אולם בדרך ד' כתב

ב. ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא. פירוש - מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלימותו ית'. כי הנה הוא ית"ש שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה אי אפשר שימצא בזולתו, שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו. ועל כן גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון, ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו:
ג. ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה ית' מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלימות והמצאה מתדבקת בו, יהיה הכל ענין אחד. וזה כי בהיות מציאותו ית"ש השלימות האמיתי כמ"ש, הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחם אלא לו, כענף אל השורש, כי אע"פ שאינו מגיע אל השלימות השרשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא. והנה תראה כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו ית', וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית' והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו ית' וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלימות שיהיה. והסתר פניו השרש והסבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההמתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו. ועל כן הנברא הזה העומד בשיקול בין השלימיות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלימיות והקנותם אותם בעצמו, הנה הוא אוחז בו ית' שהוא השרש והמקור להם. וכפי מה שירבה בשלימיות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל חכלית קנית השלימות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית', ונמצא מתדבק בו ית' ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלימותו:
העיקר שבבריות והטפל בהם:

לחץ כדי לכווץ...

וכיצד מתיישבים הדברים יחד?

 

[בד קודש]

וצל"ע, דא"כ מדוע ברא את מידת הבושה, הלא לולי מידת הבושה יכול לברוא אותנו רק בעולם שכר מיד,
[וכלפי מידת ההטבה לק"מ, משום דס"ס הקב"ה שלם גם בטוב, אולם מידת הבושה היא רק בנו, ולא בו ית']
ותו קשה, דהא לכאו' היום בטל סיבת הבריאה בעוה"ז, דהא חזינן שכולם לוקחים מהחלוקות ללא בושה כלל..

לחץ כדי לכווץ...

פשוט ברור שאין העיקר בעניין הבושה כלל, אלא בעניין ההטבה גופא.
ההטבה השלימה היא נתינה לאדם שיהא שלו, וכל זמן שאין זה שלו אין זו ההטבה המושלמת - מצד ההטבה.
הצורה שבה החיסרון נראה לעיננו היא דרך הבושה, אבל אין זה העיקר.

 

[עוזי ומגני]

פשוט ברור שאין העיקר בעניין הבושה כלל, אלא בעניין ההטבה גופא.
ההטבה השלימה היא נתינה לאדם שיהא שלו, וכל זמן שאין זה שלו אין זו ההטבה המושלמת - מצד ההטבה.
הצורה שבה החיסרון נראה לעיננו היא דרך הבושה, אבל אין זה העיקר.

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ גם אני חשבתי על הכיוון הזה,
שאין הבושה הסיבה כלל ועיקר, אלא הבושה הוא הסימן לחסרון החיבור לדבר,
וכיון שתכלית השלמות היא להתחבר לדבר, וכמו שכתב בדרך ד' שהבאתי לעיל, שהשלמות הוא הדביקות בו עיי"ש,
וזה מה שהביא בדעת תבונות, דמאן דאכיל לאו דילה בהית לאסתכולי ביה, כיון שזה לאו דילה יש בושה,
אבל לא החסרון בבושה, אלא במה שזה לא שלו חסר בחיבור לדבר.

 

[נסכא דר' אבא]

וכיצד מתיישבים הדברים יחד?

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' הבושה איננה מהקב"ה המטיב, דהרי גם עתה הוא גומל חסדים טובים, וזה עצמו חסד שנותן לנו אפשרות לעובדו ונותן ע"כ שכר, אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, וכו' וכו' אלא הבושה היא בושה עצמית שהאדם מתבייש לאכול דבר שאינו מגיע לו, וע"ז נתן לו הקב"ה לאכול השכר בזכות תמורת עמלו.
ושורש עניין זה עצמו, שהאדם בוש לאכול דבר שאינו מגיע לו בזכות, הוא משום התדמות האדם לבוראו, וכשם ששלמותו ית' מוכרחת בעצם ואינה דבר מקרי, כך נהנה אדם משלמות רק אם הדבר שייך אליו בעצם, ולא כאשר מקבל במקרה לחם חינם, ובדע"ת כ' הרמח"ל את התועלת המעשית מעבודת האדם, והיא הנאתו המושלמת במניעת נהמא דכיסופא, ובדרך ה' כ' את השורש העמוק יותר של העניין, ודו"ק.


בנוגע לנושא האשכול, אין לקושיא זו סוף, וכל תי' שתתרץ עדיין יקשה מדוע לא ברא הקב"ה את עולמו בצורה שבה ההטבה תהיה מושלמת ללא שום חסרון, גם ללא עמל האדם, וכך להיטיב לו ללא שיוצרך לעבוד קשה, והלא לפניו אין שום גבול ויכול לסדר חוקי הבריאה בכל אופן שבו יחפוץ, והתשובה ע"ז היא מנסתרות דרכיו ית' ואין לנו יכולת להשיגה, וכאשר כתבתי למעלה באופן שכלי אין לנו אפשרות להבין דבר שקדם לבריאת שכלנו שנברא בהתאם לכללי העולם שבו הונחנו.
ולענ"ד שאלה זו היא בגדר המסתכל בד' דברים וכו' וה' הטוב יכפר בעד.