ספרי ר' קפלר מ' קינן טובים
אני לא כ"כ בקיא, אבל לגבי קפלר יש הרבה מאוד מה לדון ולפקפק (ואני לא גרער וכותב כך משנאה אישית, רק שלמשל ספר כמו "הנורמלי האחרון" מאוד אנטישמי ובא לנפץ מוסכמויות)
לגבי קינן, באמת היא מיוחדת ביותר, וספריה צריכים (אני קצת מגזים) להיות בארון של ספרי המוסר, אני מפחד לעיתים לקרוא את הספרים שמא אתחייב...
לדוגמא יצא לאחרונה ספר בשם לולאה אינסופית, ושווק ביפה נוף.
השקפה מוטעית שבין החרדים לצבא. כאילו הצבא זה מאה אחוז וסתם החרדים שונאים את הצבא, ואפשר לחיות גם וגם והכל בסדר. כל האמצעים כשרים למטרה.
מי המחבר? ולמה לא מדברים עם יפה נוף כמו בני אדם?
אני פעם קניתי עבור נוו"ב ספר שקשור לענינים של נוות בית... והיו שם תמונות מאוד לא לענין (כנראה זה היה נסיון גיור לא מוצלח של אנציקלופ' כלשהיא. והתקשרתי אליהם. אין לי מושג מה הם עשו, אך קשה לי להאמין שהם ינסו להזיק לעצמם)
לגבי מה שכתבו על ר' משה גוטמן, לדעתי הוא נהדר ביותר, ספריו ובמיוחד מבחינה של סגנון ספרותי כולל משחקי מילים וכו' מאוד מצאו חן בעיני, לא מאמין שנשים או בחורים צעירים יתחברו לסגנון, ולכן זה לא עונה על הבעיה. אני כבר בגיל שלא נהנים מפינטוזים (ניסתי לפני חצי שנה לקרוא ינוה ספיר, לא הצלחתי לעמוד בזה) ומצד שני לא סובל סיפורת נשית למיניה ותולדותיה. ומבחינתי הוא קו המיצוע.
באופן כללי הספרים פעם היו יותר עם מושגים בענינים שמתאימים לנשואים יותר, ומאידך הרבה מאוד עסקו בקונפליקטים בין החרדים לחילונים וחטיפת ילדי תימן וקיבוצים וכו' היום הנושאים יותר פנים חרדיים, וכביכול יותר צנועים. (משפחות שלמות בקומיקסים בלי אמא...) אבל הרמה מלאת פניטוזים וחסרת מסר על פי רוב. אולם מי שכן כותב ברמה, רמתו גבוהה יותר.
למשל ספרו האגדי של חיים גרינבוים "הצוואה" כלל מסר ועלילה. זה אפשרי! וכבר הזכרת את קינן.