• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.
אם בשביל לחיות מותר לעשות כן ומצווה לעשות כן משום פיקו"נ
למה בשביל לא לעבור איסור תורה לא?
כמובן שזה גם אסור אולם כדי לא לעבור איסורים רבים למה לא?
[יש עברה להיות משונה, אולם באופן ח"פ, במקרה מסוים דווקא, לא נחשב לעבירה]
קודם כל, זה אכן חידוש, ולמעשה, לא ברור שהוא יגיד זאת בנידוננו (שם הוא בלא"ה צריך לאכול משום פיקו"נ משא"כ כאן, אבל יש לומר שהוא בכל זאת נקרא אנוס בשוא"ת, ולא חייבתו תורה לעשות מעשה כזה).

ולעצם הדברים, יש הרבה דברים שעושים בשביל פיקו"נ ולא עושים בשביל להינצל מאיסורים, ולמשל, פשיטא שאדם מצווה לכרות ידו בניתוח כדי להציל את חייו, אבל אינו מצווה לאבד איבר בשביל לא לעבור בלאו שאין בו כרת.
וכן יל"ע בנידוננו, אם למשל חייב ליתן כל ממונו בשביל לצאת או לא (שנחלקו הפוסקים בלאו שהוא בשוא"ת אם דינו בחומש או בכל ממונו).
 
מצוות לאו להנות ניתנו
ובלא"ה זה גועל נפש
הוא עושה כן רק להנצל מאיסור
למיטב זכרוני איסור אכילה הוא גם שלא בדרך הנאה, איני משוכנע שהמת מגעיל מבחינת הטעם אם כי כנ"ל ייתכן ויש בזה בל תשקצו.
לא חושב שהנצלות מאיסור הופכת מעשה האכילה למצווה בכדי שיפקיע מזה שם הנאה.
 
למיטב זכרוני איסור אכילה הוא גם שלא בדרך הנאה, איני משוכנע שהמת מגעיל מבחינת הטעם אם כי כנ"ל ייתכן ויש בזה בל תשקצו.
לא חושב שהנצלות מאיסור הופכת מעשה האכילה למצווה בכדי שיפקיע מזה שם הנאה.
לגבי נבילה בחולה שיש בו סכנה אמרינן לפי חלק מהפרשים ששוחטים ולא מאכילים נבילה אע"פ ששחיטה היא חמורה משום שאדם נגעל מלאכול נבילה אע"פ שבטעם מסתמא אין הבדל בין שחוטה לנבילה וא"כ כ"ש שאדם יגעל מלאכול בשר אדם.
 
יש בזה כמה שיטות כפי שהביאו המקצרים

דעת הרא"ה והריטב"א (הו"ד בשטמ"ק כתובות דף ס ע"א) דיש בבשר אדם איסור לאו, ככל בהמה טמאה, ונלמד בקל וחומר מבהמה טמאה שאינה מטמאה מחיים ובשרה אסור, כל שכן בשר אדם שמטמא מחיים.

דעת הרמב"ם (פ"ב ממאכלות אסורות ה"ג) שהוא איסור עשה, ונלמד מזה שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיה ואמר בהם זאת החיה אשר תאכלו, אבל כל שהוא חוץ מהם לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה, וכן פסק הרמ"א (יו"ד סימן עט ס"א). וכן הכריע המ"מ (שם).

ודעת הראב"ד (שם) הרמב"ן ועוד הרבה ראשונים בכתובות (שם) שאין בזה אפילו איסור עשה, אלא איסור דרבנן, ודעה זו הוזכרה בט"ז (שם), וכן משמע שפוסק הגר"א (שם).
 
למיטב זכרוני איסור אכילה הוא גם שלא בדרך הנאה
אבל אתה דברת על איסור הנאה שיש ממת
אם כי כנ"ל ייתכן ויש בזה בל תשקצו.
גם הוא ידחה מפני האיסור של להטמאות למת כל רגע
לגבי נבילה בחולה שיש בו סכנה אמרינן לפי חלק מהפרשים ששוחטים ולא מאכילים נבילה אע"פ ששחיטה היא חמורה משום שאדם נגעל מלאכול נבילה אע"פ שבטעם מסתמא אין הבדל בין שחוטה לנבילה וא"כ כ"ש שאדם יגעל מלאכול בשר אדם.
יגעל הינו לא יסכים לאכול ואז חייו יהיו בסכנה אבל לא שזה מאוס מצ"ע
 
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' יהודה אריה דונר שליט''א הסתפק בכהן שנמצא נעול בחדר יחד עם כזית מן המת ואינו יכול לצאת משם והרי הוא אנוס, האם עדיף שיאכל הכזית מן המתולעבור רק פעם אחת, כדי שלא לעבור בכל רגע ורגע על איסור של טומאת מת
עוד נראה דהנה לגבי חולה שיש בו סכנה שוחטים בשבילו ולא נותנים לו נבילה דהנה במשך חכמה שפירש דעיקר הטעם ששוחטים ולא מאכילים אותו נבילה, משום שהנבילה מטמטמת, וכן כתב הנצי"ב (בהעמק דבר, דברים ו יא, מרומי שדה פ"ג ע"א) ע"ש. וכן הביא בשם הגרי"ז (ספר משולחן גבוה פר' שמיני פי"א פי"ג, עובדות והנהגות ח"ב עמ' נ').

וא"כ אפשר שהוא הדין הכא נימא שיטמא למת ולא יאכל נבילה.
 
כאן צריכה השאלה להשאל,איך מגיעים לנידון כזה? נגמרו כל הנושאים האחרים שאין על מה לדבר? רק על איך הופכים כהן לקניבל? זה נקרא "ריתחא" ? ואיפה ה"דאורייתא"?צריכים ללמוד באמת ולא רק לדבר בלימוד... סליחה על החריפות .אבל אורייתא קא מרתחא ליה
 
כאן צריכה השאלה להשאל,איך מגיעים לנידון כזה? נגמרו כל הנושאים האחרים שאין על מה לדבר? רק על איך הופכים כהן לקניבל? זה נקרא "ריתחא" ? ואיפה ה"דאורייתא"?צריכים ללמוד באמת ולא רק לדבר בלימוד... סליחה על החריפות .אבל אורייתא קא מרתחא ליה
על מה יצא הקצף?
תראה בכמה נידונים הלכתיים עקיפים נגעו באשכול זה בלבד
ע"י השאלות המשונות מתחדד הגדרים הפשוטים
 
אבל אתה דברת על איסור הנאה שיש ממת
הנאה ואכילה זה הולך ביחד
ם הוא ידחה מפני האיסור של להטמאות למת כל רגע
למה? על עשה דוחה ל"ת שמעתי אבל לא לאו דוחה לאו. (ושמא אני טועה, אך יראני מר את כבודו)

כאן צריכה השאלה להשאל,איך מגיעים לנידון כזה? נגמרו כל הנושאים האחרים שאין על מה לדבר? רק על איך הופכים כהן לקניבל? זה נקרא "ריתחא" ? ואיפה ה"דאורייתא"?צריכים ללמוד באמת ולא רק לדבר בלימוד... סליחה על החריפות .אבל אורייתא קא מרתחא ליה
פיל שבלע כפיפה מצרית מה דינו? ומה עם הרבה מקומות שמובא על האמורא ששאל את תלמידיו כדי לחדדן?
 
הנאה ואכילה זה הולך ביחד
אסור להנות מה"ת שאסור לאכול אם לא נהנה
למה? על עשה דוחה ל"ת שמעתי אבל לא לאו דוחה לאו. (ושמא אני טועה, אך יראני מר את כבודו)
וודאי שאתה צודק אך פותאה"ש צידד שכיון שאיסור של טומאה הוא כל רגע ואכילה הוא רק איסור אחד עדיף לעבור איסור אחד מאשר איסור כל רגע וה"ה בל תשקצו
 
להרבנים @נושם עמוק @עוזי ומגני
נראה שנחלקו בזה אבות העולם בעל החובת הלבבות והחתם סופר

דהנה כתב החובת הלבבות בהקדמה וז"ל: ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מענין דין הגרושין, והשיב את שואלו: אתה האיש השואל על מה שלא יזיקנו, אם לא ידענו, הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצוות, אשר אינך רשאי להתעלם מהם ואין ראוי לך לפשוע בהם, עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, אשר לא תקנה בידיעתן מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, ולא תתקן בה מעוות במדות נפשך. והנה אני נשבע, כי מחמש ושלשים שנה אני מתעסק במה שצריך לי ממצוות תורתי, ואתה יודע רוב טרחי בעיון ורב הספרים אצלי, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול עליו. והאריך להוכיחו ולביישו על זה.

ועי' בחת"ס על התורה פ' בחוקותי (ד"ה או יאמר על דרך מוסר) והנה במח"כ החסיד ההוא לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ד' ואשר כבשוהו רז"ל וקבעו בש"ס איבעיא להו רגלו א' בתוך נ' אמה ורגלו א' חוץ לנ' אמה מהו (ב"ב כג ב), וגופו תיש ופניו אדם מהו (נדה כג ב), וכה"ג רוב שקלא וטריא שבש"ס, כי ידעו חז"ל שידיעת דברים אלו זהו האושר האמיתי וזה הוא המביא לאדם להבת לבו ביראת ד' כל היום ודביקות בשמו הגדול ובתנאי שיהיה תחילת כונתו לשם ד' ותו לא מידי, כי אם יעסוק בתורה בענינים כאלו וממילא ידובק בהי"ת כי הדבק בתורתו דבק בו ית' וכו' עיין שם באריכות.
 
למה? על עשה דוחה ל"ת שמעתי אבל לא לאו דוחה לאו. (ושמא אני טועה, אך יראני מר את כבודו)
לענ"ד זה תלוי בשיטות האם האיסור מחמת הק"ו ואז הוה לאו אבל לפי הרמב"ם הוה לאו הבא מכלל דהוה עשה ושפיר יכול לדחות לאו ועשה דדטומאת כהן מחמת דהוה לאו ועשה שאינו שווה בכל שנדחה מחמת עשה.
 
לגבי נבילה בחולה שיש בו סכנה אמרינן לפי חלק מהפרשים ששוחטים ולא מאכילים נבילה אע"פ ששחיטה היא חמורה משום שאדם נגעל מלאכול נבילה אע"פ שבטעם מסתמא אין הבדל בין שחוטה לנבילה וא"כ כ"ש שאדם יגעל מלאכול בשר אדם.
זהו בר"ן פ"ח דיומא, אלא שם הוא לענין חולה שי"ב סכנה, שאין ליתן לו מטעם זה, אבל ודאי יש בזה איסור, וגם בשרצים יש איסור אכילה אע"ג דמאיסי.
 
לענ"ד זה תלוי בשיטות האם האיסור מחמת הק"ו ואז הוה לאו אבל לפי הרמב"ם הוה לאו הבא מכלל דהוה עשה ושפיר יכול לדחות לאו ועשה דדטומאת כהן מחמת דהוה לאו ועשה שאינו שווה בכל שנדחה מחמת עשה.
לענ"ד אינו שייך כן, דעשה דוחה לא תעשה הוא בקיום מצות עשה, ולא בשלא לעבור אעשה.
 
אסור להנות מה"ת שאסור לאכול אם לא נהנה

וודאי שאתה צודק אך פותאה"ש צידד שכיון שאיסור של טומאה הוא כל רגע ואכילה הוא רק איסור אחד עדיף לעבור איסור אחד מאשר איסור כל רגע וה"ה בל תשקצו
זהו מח' אם עדיף איסור חמור פעם אחת מאשר הרבה איסורים קלים, והוא, שבר"ן פ"ח דיומא כתב סברא למה לשחוט לחולה בשבת ולא ליתן לו נבלה (אף שהוא יותר קל), מפני שחילול שבת הוא פעם אחת ואילו נבילה עובר בכל כזית וכזית, והרדב"ז (כמדומני) חלק על כך.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓