לכאו' בעל אוב אינו מדבר, רק ע"י הקשת זרועותיו נשמע קול המת, אבל הוא נשאר דומם. ומדוייק מסנהדרין ס"ה א' דאמרינן התם "מגדף, מאי מעשה איכא? עקימת שפתיו הוי מעשה. בעל אוב, מאי מעשה איכא? הקשת זרועותיו הוי מעשה." ואם איתא הו"ל לומר בבעל אוב נמי עקימת שפתיו. (ואפי' את"ל שבעל אוב צריך לדבר, עצם חיוב כרת אינו בשביל הדיבור רק בשביל הכישוף, דפשיטא דאם ניסה ודיבר הלחש ולא הועיל דפטור)