עי' בביאור הגר"א של השו"ע בסי' תצג שמשוה את זה לט"ו באב שהשמחה היא שכלו מתי מדבר ואז חזר הדיבור למשה
אז גם בל"ג בעומר פסקו ובאות יום רבי עקיבא המשיך והעמיד חמש תלמידים
 
יל"ע בטעם ששמחים בל"ג בעומר אם זה משום שפסקו תלמידי ר"ע מלמות,
והרי כבר מתו כולם (חוץ מה') וכמו שכתב רש"י והיה העולם שומם.
לא ראיתי מי שכותב במפורש,
אבל לכאורה הפשט הוא, שלא מתו ממש כולם, ו"אין למדין מן הכללות",
ואולי יש להמליץ עוד, "שאז פסקו מלמות", שהיו כאלו שכבר התחילה בהם המיתה, ואז "פסקו מלמות".
(ומ"מ צ"ל שגדולי תלמידיו מתו, ולכן הלך אצל רבותינו שבדרום).
 
יתכן שלר"ע היה יותר מעשרים וארבע אלף תלמידים, וכן להלל היה יותר משמונים זוגות תלמידים, אלא נקטו דווקא את מספרם של התלמידים החשובים
והמובחרים שלהם שהגיעו בעצמם להוראה ולכן נקטו לשון זוגות,
לפ"ז השמחה שלא כל תלמידי ר"ע מתו.
 
מנין לכם שזה לא לקח זמן שבו "היה העולם שמם"?
אין לכאורה מקור לכך שרשב"י נפטר ביום זה, והחיד"א בסוף ימיו כתב בחיבורו (ע"פ שער הכוונות למהרח"ו) שהשמחה שר"ע התחיל אז בהעמדת התלמידים. ותמה מדוע האריז"ל הלך דוקא למירון ולרשב"י ויכל ללכת לשאר תלמידי ר"ע מרבותינו שבדרום.

וז"ל פרי חדש אורח חיים סימן תצג "ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו, ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו"
 
יל"ע בטעם ששמחים בל"ג בעומר אם זה משום שפסקו תלמידי ר"ע מלמות,
והרי כבר מתו כולם (חוץ מה') וכמו שכתב רש"י והיה העולם שומם.
חשבתי עוד,
שמא הכוונה שהמגיפה לא המשיכה הלאה לשאר העם, אלא נעצרה.
 
כתב הרמ"ע מפאנו בספר מעין גנים ביום ל"ג בעומר:
ועדיין קשה אם גם ביום ל"ג מתו האלף האחרונים מאי פסקה המיתה דקאמרן, אלא ידוע במקומו שאף על רבן נקנסה מיתה לבו ביום ופסקה בשבילו שבטלה הגזירה, דין הוא לשמוח ביום שהרב נצול, וסי׳ שכל כ"ד אלו התלמידים שכפרו על המבוע זה ר"ע שחזר ולמד את התורה לר"מ וחבריו ומהם פשטה לכל ישראל.
 
והמדייק בדברי מהרח"ו בשעה"ב דרוש י"ב מדרושי הפסח נראה שגם הוא מעיד שיש ענין ויום שמחה בל"ג בעומר במירון, אבל לא קיבל מרבותיו טעמו של דבר, ובסוף דבריו תולה זאת בכך שרבי שמעון הוא מתלמידי ר"ע:

ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע, ואוכלים ושותים ושמחים שם, אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ.

והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי, שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה.

גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון, נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כו', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה, אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו, ואמר לו, אמור אל האיש הזה אברהם הלוי, כי למה אומר נחם ביום שמחתינו? והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין.

וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר
. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר.
 
נערך לאחרונה:
אין לכאורה מקור לכך שרשב"י נפטר ביום זה, והחיד"א בסוף ימיו כתב בחיבורו (ע"פ שער הכוונות למהרח"ו) שהשמחה שר"ע התחיל אז בהעמדת התלמידים. ותמה מדוע האריז"ל הלך דוקא למירון ולרשב"י ויכל ללכת לשאר תלמידי ר"ע מרבותינו שבדרום.

וז"ל פרי חדש אורח חיים סימן תצג "ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו, ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו"
כמדומה שזה מחלוקת האם רשב"י נפטר ביו זה וזה תלוי בב' גרסאות בזוהר
ולגופן של ענין יעוי' בערוך השולחןן כתב שנפטר רשב"י באותו יום וכן יצא מהמערה באותו יום
 
לפי הנוהגים את האבילות בחשבון של תוס' צ"ע על השמחה בל"ג בעומר
הרי הם לא פסקו מלמות?
לפי מה שהבני בסוגיא זו המעיין בב"י וב"ח לכו"ע פסקו אז מלמות רק השאילה איך עושים "זכר" או "כנגד" לאבילות כלומר האם 33 יום כנגד 33 יום שנפטרו ומורידים שבתות ר"ח וחוה"מ פסח וא"כ זה לא ממש באותם ימים שנפטרו או שעושים ממש על אותם ימים ודו"ק
 
מביאים בשם המהרח"ו שבאותו היום שפסקו מלמות היינו בל"ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת התלמידים [הרב @הצעיר שבחבורה ]
ולפ"ז יתכן ששמחים גם שלא היה אפ' יום אחד שנשתכחה תורה מישראל

מקורות שר"ע באותו היום סמך ר"ע אפשר לעיין פה
בדלותי לא הבנתי את האומרים כן, הרי אם ביום זה פסקו מלמות, רק לאחר מכן הלך ר"ע לדרום והעמיד תלמידים, כמפורש בגמרא שביני וביני 'היה העולם שמם', ופשטא דמילתא שהלך ולימדם עד ששימשו כל צרכם ואז סמכם, ואין שום הכרע מהלשון 'ואז סמך ר"ע תלמידים אחרים' לומר שעשה כן תיכף ומיד ובאותו היום. גם דברי מהרח"ו שהבאתי לעיל מדרוש י"ב מוכיחים שלא תלה מהרח"ו טעם השמחה בכך שבאותו יום נסמך רבי שמעון.
 
כמדומה שזה מחלוקת האם רשב"י נפטר ביו זה וזה תלוי בב' גרסאות בזוהר
ולגופן של ענין יעוי' בערוך השולחןן כתב שנפטר רשב"י באותו יום וכן יצא מהמערה באותו יום
אשמח להחכים בנושא, אם יש מקור בזוהר ליום פטירת רשב"י. לכל הפחות אוכל לומר שבאדרא זוטא לא מוזכר תאריך.
איזכור בין חכמי אשכנז שהוא הילולא דרשב"י כבר נמצא בחיי אדם (שנלב"ע קודם שנולד הערוה"ש), אבל בכגון דא אמרו, רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה, ואם בדורות הקודמים לא נמצא שום מקור לזה שהוא פטירת רשב"י, ולא הב"י ולא האר"י וגוריו מסרו כן, והלא הם היו סמוכים ונראים לציון הקדוש, ועוד ידענו מה שמעיד החיד"א במראית העין שבימיו כבר פשטה האמירה שהוא יום הילולא דרשב"י והוא תולה זאת בטעות הדפוס, אם כן א"צ לפנים שהחיי"א והערוה"ש ממרחק הביאו לחמם ע"פ השמועה שפשטה, אבל אינם מקור מוסמך יותר מדבריו מהרח"ו ובני דורו שלא תלו שמחת ל"ג בעומר בפטירת רשב"י.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון