אולי תכוון אותנו יותר בשאלה.
כי ברור שעל אמונה [י"ג עיקרים והמסתעף] צריך לדבר מרגע שהילד יודע לדבר... ומסתמא כוונתך לפתוח את יותר כשיחה מעמיקה, ובירור יותר רחב, אם כן כדאי לפרט באופן ברור יותר למה התכוונת.
 
אם כן כדאי לפרט באופן ברור יותר למה התכוונת.
כשמורגש רפיון בעבודת ה' מצד הנער או הבחור. וכשמנסים להעיר לו יפה הוא מתווכח ומזלזל
ולכן אולי צריך לתהות על קנקנו ולבדוק את תוקף אמונתו
כי בחיידר וגם בבית לא מדברים על אמונה בצורה שכלתנית שאמורה לשכנע מי שמזלזל
 
כשמורגש רפיון בעבודת ה' מצד הנער או הבחור. וכשמנסים להעיר לו יפה הוא מתווכח ומזלזל
ולכן אולי צריך לתהות על קנקנו ולבדוק את תוקף אמונתו
כי בחיידר וגם בבית לא מדברים על אמונה בצורה שכלתנית שאמורה לשכנע מי שמזלזל
יש מכתב מהקה"י שבחור שיש לו בעיות באמונה עפי"ר זה נובע מבעיות בענייני קדושה.
כך שהסברים וטענות והוכחות באמונה לא ממש יעזור.
ובפרט שמה שאתה מתאר שזה זלזול בנושאים רוחנים ולא סתם ויכוחים פילוסופים..
שזה א' הסימנים המובהקים שזה נובע מהבעיה הנ"ל.
 
גם בישיבות לא מדברים על אמונה בצורה כזו וחבל, כי היום הבחורים נחשפים
לא צריך לדבר.
באופן כללי מי שלא נחשף זה רק יבלבל אותו.

מי שמסתבך יש מספיק ארגונים שמטפלים בזה.
או לשאול את המשגיח של הישיבה באופן פרטי [אם הוא יודע לענות..]

וכלל אני דוגל בד' הקה"י הנ"ל ובפרט על נושא הזלזול..
[וכך אמר לי משגיח מפורסם המתמחה בתחום..]
 
באופן כללי מי שלא נחשף זה רק יבלבל אותו.
אני סבור אחרת ממך.
בדור שלנו מי שלא נחשף בצורה מבוקרת יכול להסתבך עם עצמו
רוב הבחורים שיש להם ספיקות מתביישים לדון עם המשגיח או איש צוות, ומתחילים לדון עם חבריהם והנזק הולך וגדל
 
יש מכתב מהקה"י שבחור שיש לו בעיות באמונה עפי"ר זה נובע מבעיות בענייני קדושה.
כך שהסברים וטענות והוכחות באמונה לא ממש יעזור.
מה זה משנה מה הסיבה. אם עכשיו הוא מחזיק בדעות לא נכונות ומפקפק וכו' צריך ליישר לו את השכל.
ובכלל אם קבלה נקבל, אבל לדבריו אין באמת בעיות באמונה הכל נובע מבעיות קדושה וחסל? תמוה
 
מאיזה גיל ראוי לשוחח עם הנער או הבחור בנושא אמונה? ואם כן איך לעשות את זה נכון?
אם הוא בא אליך לשאול, מהרגע שהוא שואל,
גם לילד בן 3 ששואל אותי, אבא, מי ברא את ד', או איך יכול להיות שד' רואה בלי עינים,
לא לענות לו כשתגדל תבין, אלא לענות לו את התשובה האמיתית, בביטחון רב בלי גמגומים,
ואם לא יבין, יבין שיש תשובה לדבר, רק הוא לא הבין אותה,
אם הוא לא בא לשאול אותך, ואתה רואה שהוא מסובך עם עצמו, כדאי לפתוח איתו את הנושא, או לשלוח אותו למישהו שמתעסק בזה,
אם הכל זורם לו, והוא לא מתקשה, אין ענין לפתוח איתו את הנושא, פשוט כנראה הוא מסתדר לבד, כמו שאתה לק הולך לדבר איתו על הסוגיא בגמ' כדי להסביר לו.
 
כי בחיידר וגם בבית לא מדברים על אמונה בצורה שכלתנית שאמורה לשכנע מי שמזלזל
אמונה בצורה שכלתנית לא יעזור למי שמזלזל בקיום המצוות,
בדר"כ זה מגיע מעצלות או מחוסר חשיבות,
לא בגלל הוא חושב שאין שכר ועונש, או שהקב"ה לא משגיח עליו,
כן יועיל, אמונה בצורה רגשנית, שלרגש, [כגון, עצלות, או חוסר חשיבות שהוא גם מקום ברגש] מדברים ברגש, לא בשכל.
 
מה זה משנה מה הסיבה. אם עכשיו הוא מחזיק בדעות לא נכונות ומפקפק וכו' צריך ליישר לו את השכל.
זה משנה מאוד כי לא יועיל לזה הסברים וראיות.

זו תופעה די נפוצה בגיל מסוים..
ומה שאמר הקה"י מוסכם על הרבה רבנים שמתמחים בנושא.

ובאופן כללי שאלות עמוקות באמונה משגיחים לא יודעים בדיוק לענות אלא מי שמתמחה בכך.
עדיף ערכים הידברות וכדו'.
 
מה שקיבלתי מרבותי:
עד גיל 10 עיקר העסק בחינוך הוא עם ההרגש והפרומקייט של היהדות, וממילא ממש אין צורך להיכנס לשאלות ודינים אמוניים אלא רק לנסות כמה שיותר לקשר רגשית את הילד ליהדות, ולאחמ"כ בעדינות מגיל 10 יש לפתח בילד את החשיבה העצמאית, מה הוא מבין ביחס לדברים, אך יש להיזהר שלא למחוק את מה שהיה עד היום אלא לנסות להבין את המגרת הקיימת של החינוך שהיה,
ולגבי כמה לפתוח ועל מה בדיוק לדבר, פשוט וברור שקשור הדבר לצורך של הילד, היכן הוא אוחז וכיצד הוא מבין, ואין מקום סתם לפתוח לו את הראש עם נושאים אמוניים ושאלות פילוסופיות כאשר הוא אינו אוחז שם, אלא לנסות לפתח בו חשיבה עצמאית ויכולת לבחון את העולם סביבו במבט מודע ומשכיל,
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון