המבי"ט (בבית אלוקים שער היסודות פרק מג) ביאר מה הטעם ראתה התורה לקבוע את חג הפסח ואת חג הסוכות למשך שבעת ימים, ולא סגי ביום אחד בלבד? וכי תימא שישנו עניין נוסף של שביעי של פסח - עדיין היה אפשרות לקבוע ב' חגים נפרדים – יום טוב אחד בזמן יציאת מצרים, ויום טוב נוסף שבוע לאחר מכן. אך מדוע חיברה התורה את הימים הללו לרצף אחד של שבוע שלם, הכולל בתוכו את ימי חול המועד? ותירץ שכאשר היו"ט הוא ע"ש נס שהתרחש בעבר – אי אפשר לקחת ימי חול ולהפכם ל'יום טוב' בעל קדושה עצמית אא"כ יש בו גם שבת ומכח ההתלכדות של שבת ויום טוב יחד, נשפעת הקדושה על שאר ימי החג, שכן מיניה מתברכין כל שיתין יומין, והשבת מעניקה את הקדושה לימי החול הסמוכים לה. נמצא, שכדי להביא את האור של יציאת מצרים וענני הכבוד לימינו, מוכרח שיהיה שבוע שלם הכולל שבת, כדי שקדושת השבת תתפשט ותקדש את שאר ימי המועד.
משא"כ ראש השנה, יום הכיפורים וחג השבועות, אינם חגים שנועדו רק ל"זכר" למה שהיה בעבר, אלא הם מהות החוזרת וניעורה בכל שנה ושנה מחדש!
• ראש השנה: כשמו כן הוא, יום בריאת העולם ותחילת השנה, ודין זה מתחדש בכל שנה מחדש.
• יום הכיפורים: אינו רק זכר למחילה על חטא העגל, אלא מציאות קבועה שהטביע הבורא בבריאה – יום סליחה וכפרה תמידי לדורות.
• חג השבועות: אינו חג של "זכר למתן תורה" שקרה פעם בהר סיני. אלא בכל חג שבועות מתרחש מעמד הר סיני וקבלת התורה מחדש ממש!
וז"ל: "ואין קדושה בימי המועדים כ"א מצד שבת, ולכן היו פסח וסוכות שבעת ימים שיהיה נכלל בתוכם יום שבת ויתפשט ממנו קדושה לשאר הימים שאין להם קדושה מצד עצמם כ"א זכר ליציאת מצרים ולענני כבוד. אבל עצרת ור"ה ויוה"כ יש להם קדושה מצד עצמם; תורה שניתנה בעצרת ועודנה מורשה לנו בכל שנה, ור"ה בריות בו יפקדו בכל שנה, ויוה"כ יום סליחה וכפרה לישראל".
ונמצא לפי"ז דבשבועות הבעל"ט, אין אנו מציינים את הפעם השלושת-אלפים ומשהו למשהו שקרה פעם, אלא אנו עומדים שוב, בפעם השלושת-אלפים, לקבל את התורה מחדש. המתן תורה הראשון קורה איתנו ממש שוב!