בקהילות רבות נהגו לאכול קרעפלאך בחג השבועות. טעם לכך מביא בשו"ת דברי יציב (אה"ע סימן ס'), שבקרעפלאך, הגבינה והדבש מכוסים בבצק ולא מורגשים בתחלה, ורק בסוף אחרי הלעיסה מרגישים את מתיקות הטעם. ובאופן זה היה גם מתן תורה, שלמרות שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, מכל מקום סופו היה ברצון, בבחינת 'דבש וחלב תחת לשונך' – וזאת כמו שכתב הרמב"ם שמי שאינו רוצה לגרש מכיון שיצרו תוקפו, מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, שכן על ידי שהוכה עד שתשש יצרו מתגלה רצונו הפנימי שהוא רוצה להיות מישראל וכו'. וכך גם כאן, עם ישראל רוצים לקבל את התורה, אלא שקשה להם מחמת היצר, ועל זה באה הכפיה, ואז מתגלה רצונם הפנימי. (קב ונקי)
