- הודעות
- 4,785
- תודות
- 17,478
- נקודות
- 895
"כתיב בתורה: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ'. ודרשו חז"ל זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו. ומכאן למדו שהן הקידוש והן ההבדלה שניהם שורשם במצוות עשה אחת מן התורה.
וכן פסק הרמב"ם להלכה (הלכות שבת פרק כט הלכה א): 'מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו... וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה'.
והנה יש להקשות קושיה גדולה על נוסח התפילה והברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה:
בשלמא בכניסתו של יום – אנו מקיימים את מצוות 'זכור' בהידור רב. שכן בנוסח הקידוש אנו מזכירים את השבת בפירוש ובהרחבה, ומתארים את קדושת היום ומהותו. והן בתפילה אנו מזכירים את השבת בפירוש.
אולם ביציאת היום – בנוסח ברכת ההבדלה שתקנו חכמים – לא מצינו הזכרה של מעין קדושת השבת כלל.
ואל ישיבני אדם שהשבת מוזכרת בנוסח החתימה: 'ובין יום השביעי לששת ימי המעשה'. דהרי אמת נכון הדבר שאין בזה כדי לצאת ידי חובת 'זכירה' דומיא דכניסתו. שהרי כדי לקיים מצוות זכירה, בעינן לכל הפחות להזכיר את מהות היום ועצמותו, ולא סגי להזכיר רק את גבול ההבדלה שבין היום השביעי לימי החול.
והן אמת, שכאשר חלה הבדלה מוצאי שבת ליום טוב, תיקנו אנשי כנסת הגדולה נוסח מורחב יותר ואומרים: 'בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת'. ואמנם שם מוזכרת תיבת 'שבת' בפירוש, אך עדיין אין זה מספיק, שכן גם שם הזכירה היא דרך הבדלה וחילוק גבולין, ולא הזכרת עצמותו וקדושתו של יום השבת כפי שנעשה בכניסתו.
ואם כן, קשה טובא: כיצד מתקיימת מצוות 'זכרהו ביציאתו' על פי נוסח ההבדלה שתקנו חז"ל, כאשר עצם יום השבת אינו מוזכר בה כעין הזכרתו המפורשת בכניסתו?
אנכי עומד ותמה, ומוכרח אני לתירוץ הגון ומרווח להניח את הדעת, ואודה מאוד לכל מי שיוכל לעוזרני ולהאיר עיני בעניין חמור זה.
וכן פסק הרמב"ם להלכה (הלכות שבת פרק כט הלכה א): 'מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו... וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה'.
והנה יש להקשות קושיה גדולה על נוסח התפילה והברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה:
בשלמא בכניסתו של יום – אנו מקיימים את מצוות 'זכור' בהידור רב. שכן בנוסח הקידוש אנו מזכירים את השבת בפירוש ובהרחבה, ומתארים את קדושת היום ומהותו. והן בתפילה אנו מזכירים את השבת בפירוש.
אולם ביציאת היום – בנוסח ברכת ההבדלה שתקנו חכמים – לא מצינו הזכרה של מעין קדושת השבת כלל.
ואל ישיבני אדם שהשבת מוזכרת בנוסח החתימה: 'ובין יום השביעי לששת ימי המעשה'. דהרי אמת נכון הדבר שאין בזה כדי לצאת ידי חובת 'זכירה' דומיא דכניסתו. שהרי כדי לקיים מצוות זכירה, בעינן לכל הפחות להזכיר את מהות היום ועצמותו, ולא סגי להזכיר רק את גבול ההבדלה שבין היום השביעי לימי החול.
והן אמת, שכאשר חלה הבדלה מוצאי שבת ליום טוב, תיקנו אנשי כנסת הגדולה נוסח מורחב יותר ואומרים: 'בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת'. ואמנם שם מוזכרת תיבת 'שבת' בפירוש, אך עדיין אין זה מספיק, שכן גם שם הזכירה היא דרך הבדלה וחילוק גבולין, ולא הזכרת עצמותו וקדושתו של יום השבת כפי שנעשה בכניסתו.
ואם כן, קשה טובא: כיצד מתקיימת מצוות 'זכרהו ביציאתו' על פי נוסח ההבדלה שתקנו חז"ל, כאשר עצם יום השבת אינו מוזכר בה כעין הזכרתו המפורשת בכניסתו?
אנכי עומד ותמה, ומוכרח אני לתירוץ הגון ומרווח להניח את הדעת, ואודה מאוד לכל מי שיוכל לעוזרני ולהאיר עיני בעניין חמור זה.
