שבועות מדוע לא הזכירה התורה ששבועות הוא זמן מתן תורה (1 צופה)

[אחד יחיד]

התורה לא הזכירה ששבועות הוא יום מתן תורה, לפי שאין צורך להזכיר את יום קבלת התורה מאחר שאם אין תורה אין בכלל מצוות, וכמו שלא רצו למנות מציאות הבורא בכלל המצוות שאם אין בורא אין מקום למצוות (מטה משה תרצ).

טעם אחר: לפי שלא רצה הבורא ליחד יום, לפי שבכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו היום קיבלה, כדכתיב (שמות יט א) "היום הזה באו מדבר סיני", ואומר (דברים כו טז) "היום הזה ה' אלוקיך מצווך" (מטה משה תרצ, בשם בעל עקדת יצחק ס"ז). (דרשו)

 

[פנחס ע]

ובאשכול אחר אף ביאר @אחד יחיד שביום זה כלל לא ניתנה התורה אלא ביום הנ"א. (והטעם לכך שכך זה נקרא בתפילה...)

 

[אחד יחיד]

כשהתורה כתבה לנו ענין חג השבועות לא כתבה לנו תורה שהוא יום מתן תורה ואילו אנו מציינים בתפלה חג השבועות - זמן מתן תורתנו.

אלא בדומה למלכותא דארעא כשהמלך גוזר גזירות ומחוקק חוקים על האנשים הכפופים לממשלתו הרי לא יעלה על הדעת שיצווה עליהם לחוג את היום הזה שבו נצטוו לשמור פקודתו וחוקיו – כן הדבר הזה, הרי תורה"ק כולה משפטים וחוקים ציווים ואזהרות לכן לא ציינה התורה פרט זה של מתן תורה בעת שנצטוינו לחוג את חג השבועות.

אולם כשעמדו ותקנו נוסח התפלה ומודים אנו לה' על שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את חג השבועות מציינים אנו שהוא חג לנו על שהוא זמן מתן תורתנו ושמחים אנו על שנתן לנו את תורתו חוקיו, שלא עשה כן לכל גוי ומשפטיו בל ידעום, שבזה נבדלנו מכל העמים ומוכנים אנו למסור נפשנו למען קיום תורה"ק.

(הרה"ק רא"י מסדיגורא זיע"א)

 

[אחד יחיד]

ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה. (עקידת יצחק)

 

[יצחק א]

התורה לא הזכירה ששבועות הוא יום מתן תורה, לפי שאין צורך להזכיר את יום קבלת התורה מאחר שאם אין תורה אין בכלל מצוות, וכמו שלא רצו למנות מציאות הבורא בכלל המצוות שאם אין בורא אין מקום למצוות (מטה משה תרצ).

טעם אחר: לפי שלא רצה הבורא ליחד יום, לפי שבכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו היום קיבלה, כדכתיב (שמות יט א) "היום הזה באו מדבר סיני", ואומר (דברים כו טז) "היום הזה ה' אלוקיך מצווך" (מטה משה תרצ, בשם בעל עקדת יצחק ס"ז). (דרשו)

לחץ כדי לכווץ...

הספורנו והאלשיך הקדוש כותבים שזה בגלל חטא העגל:

רבי עובדיה ספורנו (ויקרא כג,לו): ובהיות שהיה יום החמשים ליציאת מצרים יום מתן תורה, אשר בו נעצרו ישראל יחדיו לעבודת האל יתברך, קראוהו רבותינו 'עצרת'. אמנם בתורה לא הוזכר אותו היום בזה השם כלל. וזה מפני שקלקלו ישראל את המושג בעצירתם, 'ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מֵהַר חורב' (שמות לג, ו).

ר"מ אלשיך: אם אומר להם בחודש השלישי בששי לחודש נתתי לכם התורה, היאך נשמח ונחוג את חג ה'? והרי עד שהמלך במסבו נהפך לאבל חגנו, בחטא העגל. ועדיין אין פקידה שאין בה מאותו העון... לכך לא הזכירה התורה שהוא יום מתן תורה, אלא אמרה סתם וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש', שהיום לא נתבטל ויש לו עצם והויה קיימת לעד".

 

[הצעיר שבחבורה]

וכעת מצאתי

שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַה' אֱלֹ-הֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ ה' אֱלֹ-הֶֽיךָ׃ וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ ה'אֱלֹ-הֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּ֘ךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֒ךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹ-הֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃ וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וכ' רבינו הטור בפירושו על התורה "החקים האלה – כתיב בעצרת לפי שניתנה בו תורה."

ובפירושו הארוך כתב "וי״א: בשביל שהוא יום שניתנה בו התורה:".
​

הרי שעכ"פ נרמז הדבר בתורה

 

[הצעיר שבחבורה]

וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

לחץ כדי לכווץ...

והנצי"ב כתב

את החוקים האלה: לא נתבאר מה ״החוקים״ שבעצרת יותר משארי חגים. אכן לפי דברינו ד״חוקים״ משמעו כמה פעמים – כללי התורה שבהם מחוקקים את התורה ובאים לידי משפטי התלמוד, עלינו לפרש כאן גם כן דבזה המועד ישים אל לבו לשמור ולעשות ״החוקים האלה״, באשר אז זמן מתן תורתנו, ומסוגל בזה היום שניתן בתחילה גם לדורות להתבונן בהם ולקבלם עליו להגות בהם. כמו שכתב הרשב״א בשו״ת סימן תי״ג, דכל יום מימי הבריאה פועל יותר בדבר שנתחדש בו יותר משאר ימים. והיינו דמצלינן ׳זמן מתן תורתנו׳ ולא נזכר בפירוש בתורה דשבועות הוא יום מתן תורה זולת בזה המקרא.​

 

[ליחדא שמיה]

יעוי' בקונטרס ביאורי רבי שמואל [ברנד] על חג השבועות שביאר ענין זה באריכות, ותורף דבריו הוא, שמבחינת התורה שבכתב אין מקום לחגוג את מתן תורה, כיון שהתורה היא עול [והשכר הוא רק תוצאה בעד העול], ורק מבחינת התורה שבע"פ אנו חוגגים את מתן תורה, עי"ש.