• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
לא כתוב שכל פעם שר"ע ראה את החורבן הוא שמח.
אלא כשראה את התגשמות הנבואה של שעולים הלכו בו הוא שמח.
ואכן אולי כל פעם שרואים את השועלים על שתים הולכים בו צריך לשמוח.
מלבד זה שלצערנו כשבאים לכותל רואים את עומק הגלות שבו נמצאים בני ישראל וד"ל
 
ע' ל' היש''ש שציטטתי למעלה שאומר שזה בדיוק מצות שמחת יו''ט
ר"ע מהזוהר, ודברי הט"ז אינם שייכים לשמחה כלל. הט"ז מדבר על בכי שמותר בשבת ובכי כזה מותר כי הוא לא צער.
היש"ש - עד כמה שהוא אומר זאת, לא ראיתי בפנים - מדבר על שמחת יו"ט, ולחלוטין ללא קשר לבכי מתוך דביקות.
עשית חיבור לא נכון משני נושאים נפרדים.
 
מה שקורה במירון שימשיך לקרות שם,למי זה משנה? אבל הכותל המערבי? ח"ו להפוך אותו למקום של "אוכל"
הנושא הוא לא אוכל בכותל המערבי בשביל לעשות "פרס" אלא בשביל העולים לשריד בית מקדשינו שלאחר דרך ארוכה יוכו להתיישב בקצת אוכל, וכמובן שאי"ז ראוי שהאוכל יהיה ברחבת הכות אלא לפני הרחבה כדוגמת "נקדימון" בשוק וכדו' שיש בזה גמ"ח עצומה.
 
לא כתוב שכל פעם שר"ע ראה את החורבן הוא שמח.
כתוב שכשראה שמח לא כתוב כמה פעמים יצא לו לראות
אלא כשראה את התגשמות הנבואה של שעולים הלכו בו הוא שמח.
ואכן אולי כל פעם שרואים את השועלים על שתים הולכים בו צריך לשמוח.
שזה שיא החורבן ואי''ז ארוע נפרד לעצמו
מלבד זה שלצערנו כשבאים לכותל רואים את עומק הגלות שבו נמצאים בני ישראל וד"ל
רואים את עומק הגלות מחד ואת עומק הגאולה מאידך שה' נתן לעמו את מקום קדשו במאור פנים לפני כ60 שנה אלא שהם מאסו בזה ותפקידנו לתקן זאת
 
ר"ע מהזוהר, ודברי הט"ז אינם שייכים לשמחה כלל.
למדת פעם שיר השירים ? אם זה לא הביא אותך לשמחה כנראה לא הבנת מה שלמדת
הט"ז מדבר על בכי שמותר בשבת ובכי כזה מותר כי הוא לא צער.
היש"ש - עד כמה שהוא אומר זאת, לא ראיתי בפנים - מדבר על שמחת יו"ט, ולחלוטין ללא קשר לבכי מתוך דביקות.
שמחת יו''ט מתי שאין ביהמ''ק מוכרחת לבוא בצורה של בכי מתוך דביקות, שוב אם אתה לא מבין את זה כנראה לא שמחת ביו''ט מימיך כציווי חכמים אין שמחה אלא ביין וכל' היש''ש ישתה יינו וישכח רישו וישמח בה' אלהינו שעתיד לשוב אלינו
עשית חיבור לא נכון משני נושאים נפרדים.
לדעתי אתה מפריד בין שתי צדדים של אותו ענין
 
אני סה"כ עסוק והיות וזו לא מצוה עוברת אין לי סיבה להפסיק מהלימוד.
מזכיר לי את מאמר אחד הרבנים בישיבתו בט''ב שבאמת אין ענין לבקש על ביהמ''ק כי זה ביטול תורה והתורה עדיפה מהכול אלא שיש מצוה לבקש אז מבקשים
אני מחובר לציון בכל נשמתי, אל תדאג לי.
אני מאוד מאוד דואג ומסופק באיזה חיבור אתה מחובר לציון שאתה כמעט ולא פוגש מימיך
אולי גם את אמא שלך ואשתך תסתפק בללמוד את דעותיהם מרחוק ולא תפגוש כמעט ותאמר שאתה מחובר אליהם בכל נשמתך ?
ומה עם אמכם אשר שלחתיה ואשת נעורים כי תמאס
ובמדרש מה יונה אע''פ שגוזליה הלכו לא עוזבת קינה לעולם אף ישראל אע''פ שחרב ביהמ''ק לא בטלו שלוש רגלים בשנה
כן
רק אל תכניס לי מילים.
הדגשתי כדי להבדיל שזה תיקון שלי
אני לא כתבתי שזו טעות נוראה וחמורה, זה אתה הוספת בדבריי.
כמובן
 
למדת פעם שיר השירים ? אם זה לא הביא אותך לשמחה כנראה לא הבנת מה שלמדת
עובדה היא שהט"ז אינו מדבר על שמחה ולא הזכיר את השורש שמח בדבריו כלל.
אכן, המחשבה על אהבת ד' העמוקה שכתובה בפסוקי שיר השירים מכניסה שמה פנימית עמוקה,
אבל הבכי אינו שמחה אלא פורקן רגשות עצום כמו שציינתי קודם.
שמחת יו''ט מתי שאין ביהמ''ק מוכרחת לבוא בצורה של בכי מתוך דביקות, שוב אם אתה לא מבין את זה כנראה לא שמחת ביו''ט מימיך כציווי חכמים אין שמחה אלא ביין וכל' היש''ש ישתה יינו וישכח רישו וישמח בה' אלהינו שעתיד לשוב אלינו
כשאתה שמח על גאולת מצרים אתה בוכה על החורבן?
כשאתה שמח על מתן תורה אתה בוכה על החורבן?
כשאתה שמח על שאתה יוצא בדימוס בדין אתה בוכה על החורבן?
כשאתה שמח על מחילת עוונות אתה בוכה על החורבן?

ודאי שבכל שמחה ושמחה שלנו צריך להכניס את המחשבה עך ביהמ"ק ועל גלות השכינה,
אבל זה חלק נפרד שאנו מחברים אותו כל עוד לא באה גאולת ישראל, וכאמור "אז ימלא שחוק פינו",
אבל אין זה גוף השמחה בחג אלא צירוף אליה.
 
עובדה היא שהט"ז אינו מדבר על שמחה ולא הזכיר את השורש שמח בדבריו כלל.
אכן, המחשבה על אהבת ד' העמוקה שכתובה בפסוקי שיר השירים מכניסה שמה פנימית עמוקה,
אבל הבכי אינו שמחה אלא פורקן רגשות עצום כמו שציינתי קודם.
אני מדבר על בכי מהסוג של בכי הנשים בחופה אם אתה יודע על מה מדובר זה משהו ממוצע בין שמחה לפורקן רגשות
כשאתה שמח על גאולת מצרים אתה בוכה על החורבן?
מתפלל בכאב כן ה' יגיענו למועדים אחרים שמחים בבנין עירך ונאכל שם וכו
כשאתה שמח על מתן תורה אתה בוכה על החורבן?
מתפלל אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
כשאתה שמח על שאתה יוצא בדימוס בדין אתה בוכה על החורבן?
מתפלל לשנה הבאה בירושלים
כשאתה שמח על מחילת עוונות אתה בוכה על החורבן?
מקונן אשרי עין ראתה כל אלה הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו
ודאי שבכל שמחה ושמחה שלנו צריך להכניס את המחשבה עך ביהמ"ק ועל גלות השכינה,
אבל זה חלק נפרד שאנו מחברים אותו כל עוד לא באה גאולת ישראל, וכאמור "אז ימלא שחוק פינו",
אבל אין זה גוף השמחה בחג אלא צירוף אליה.
השמחה לא קימת בלעדי זה זה חלק בלתי נפרד מצורת השמחה במצבנו כי אתה שמח על הקשר שיש לך עם ה' ומיד מתעורר לך שהקשר האמיתי המעולה רחוק ממך מאוד מאוד
 
אני מדבר על בכי מהסוג של בכי הנשים בחופה אם אתה יודע על מה מדובר זה משהו ממוצע בין שמחה לפורקן רגשות
כדאי ללמוד את יסוד הבכי.
בכי הוא פורקן רגשות שהגוף לא מכיל את עוצמתן ולכן הוא ורק אותן בצורת בכי.
יכול להיות צער, יכול להיות שמחה, יכול להיות צפייה, יכול להיות כעס, יכול להיות תסכול. אגב, אותו דבר צחוק (לכן הוא מתחלף הרבה פעמים אם בכי).

בכי של נשים בחופה הוא פורקן של שמחה, לעומת זאת בכי בשיר השירים הוא פורקן של כסופין.
ולא קרב זה אל זה.
מתפלל בכאב כן ה' יגיענו למועדים אחרים שמחים בבנין עירך ונאכל שם וכו
זה הוספה על השמחה, לא עצם השמחה שמתוארת לפני זה לסדר ההגדה.
מתפלל אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
זה הוספה של תחינה בעת ההודיה ולא עצם השמחה.
מתפלל לשנה הבאה בירושלים
זה ביו"כ, לא בר"ה...
ובכל אופן זה הוספה על שמחת היו"ט ולא מהותו.
מקונן אשרי עין ראתה כל אלה הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו
זה ממש אבל ממש לא קשור ל"איכלו משמנים ושתו ממתקים".
השמחה לא קימת בלעדי זה זה חלק בלתי נפרד מצורת השמחה במצבנו כי אתה שמח על הקשר שיש לך עם ה' ומיד מתעורר לך שהקשר האמיתי המעולה רחוק ממך מאוד מאוד
אכן, אבל בסוף זה צירוף לשמחה ולא הציווי של שמחת יו"ט עצמו.

אינני חולק על העובדה שזה קיים ביום טוב, וזה נצרך ביו"ט.
אבל זה לא מהות שמחת יו"ט אלא מצטרף אליו.
 
כדאי ללמוד את יסוד הבכי.
בכי הוא פורקן רגשות שהגוף לא מכיל את עוצמתן ולכן הוא ורק אותן בצורת בכי.
יכול להיות צער, יכול להיות שמחה, יכול להיות צפייה, יכול להיות כעס, יכול להיות תסכול. אגב, אותו דבר צחוק (לכן הוא מתחלף הרבה פעמים אם בכי).
נכון ואינו סותר לדבריי
בכי של נשים בחופה הוא פורקן של שמחה, לעומת זאת בכי בשיר השירים הוא פורקן של כסופין.
ולא קרב זה אל זה.
לדעתי הדברים קרובים מאוד הכסופין הם לדבר שאתה יודע שהוא קים בשורש ואתה כוסף שהוא יתגלה במלא תפארתו השמחה בחופה היא על הזכות להגיע לשלב סיום הגידול ההורי והמעבר לשלב של להעמיד בסיס חדש שיתגלה בהמשך (בתקוה רבה..) במלא תפארתו וע''ז הבכי הפורקני המשולב
זה הוספה על השמחה, לא עצם השמחה שמתוארת לפני זה לסדר ההגדה.

זה הוספה של תחינה בעת ההודיה ולא עצם השמחה.

זה ביו"כ, לא בר"ה...
לא יוצאים בדימוס בר''ה אלא ביו''כ ככל הידוע לי... ואני הגבתי על דבריך שורה שורה
ובכל אופן זה הוספה על שמחת היו"ט ולא מהותו.

זה ממש אבל ממש לא קשור ל"איכלו משמנים ושתו ממתקים".
שם הם בנו ביהמ''ק וציפו להשראת השכינה ולא היה כ''כ מקום לבכי (אע''פ שהזקנים בכו כי זכרו הבית הראשון ולא היה כמותו לבנתיים)
אכן, אבל בסוף זה צירוף לשמחה ולא הציווי של שמחת יו"ט עצמו.

אינני חולק על העובדה שזה קיים ביום טוב, וזה נצרך ביו"ט.
אבל זה לא מהות שמחת יו"ט אלא מצטרף אליו.
לא שייך לשמוח בזמן של חורבן גלות וריחוק אלא בגעגוע עצמו ולא בנפרד כך לדעתי פשוט
 
לדעתי הדברים קרובים מאוד הכסופין הם לדבר שאתה יודע שהוא קים בשורש ואתה כוסף שהוא יתגלה במלא תפארתו השמחה בחופה היא על הזכות להגיע לשלב סיום הגידול ההורי והמעבר לשלב של להעמיד בסיס חדש שיתגלה בהמשך (בתקוה רבה..) במלא תפארתו וע''ז הבכי הפורקני המשולב
אז גם בכי של חופה אינו של שמחה?
אתה צריך להבין דבר אחד: תפתח מילון ותבדוק פירושן של מילים - "שמחה" ו"כיסופין".
זה לא ממש דומה.
לא יוצאים בדימוס בר''ה אלא ביו''כ ככל הידוע לי... ואני הגבתי על דבריך שורה שורה
ממש לא.
ההבטחה של הבורא לאדה"ר על הוצאת בניו בדימוס היא על ר"ה.
החתימה היא ביו"כ והדין עצמו בר"ה.
ושמחת יו"ט בר"ה היא על היציאה זכאים במשפט.
שם הם בנו ביהמ''ק וציפו להשראת השכינה ולא היה כ''כ מקום לבכי (אע''פ שהזקנים בכו כי זכרו הבית הראשון ולא היה כמותו לבנתיים)
אבל זה נאמר גם לימינו על אכילה בראש השנה.
אגב, טעיתי בפסוק, על יו"כ נאמר לך אכול בשמחה לחמך, שגם הוא ממש לא קשור לצפייה לבית המקדש.
לא שייך לשמוח בזמן של חורבן גלות וריחוק אלא בגעגוע עצמו ולא בנפרד כך לדעתי פשוט
אז אתה טוען שאין באשרותינו לקיים מצוות שמחת יו"ט אלא רק את מה שצריך לצרף לה,
ביטול מצוות עשה. אבל אולי זה בגדר אונס.
 
נערך לאחרונה:
שמשנבנה ביהמ''ק מקום התפילות הוא רק שם כמפורש בתפילת שלמה כל תפילה כל תחינה ומה שמצינו שכלב נשתטח על קברי אבות הוא קודם שנבנה ביהמ''ק בא''י אמנם הגר''א כותב שמשחרב ביהמ''ק השכינה בקברי צדיקים ומ''מ חז''ל אמרו לא זזה שכינה מכותל המערבי כי הבסיס הוא בציפיה לבנין ביהמ''ק ורק בימי תענית יוצאים על הקברים לבקש רחמים בזכות הצדיקים כמבואר בגמ' אבל בד''כ כל התפילות מכוונות לבית קה''ק ובודאי היכול להתפלל ממש במקום אשר בחר ה' קרוב ככל האפשר הוא המובחר ביותר
 
אז גם בכי של חופה אינו של שמחה?
אתה צריך להבין דבר אחד: תפתח מילון ותבדוק פירושן של מילים - "שמחה" ו"כיסופין".
זה לא ממש דומה.
לא מטריד אותי המילון הזה אני מדבר על הנושא שלנו ואני מסביר מה הכיוון שאני סבור שצריך להיות בכותל
ממש לא.
ההבטחה של הבורא לאדה"ר על הוצאת בניו בדימוס היא על ר"ה.
זה מדרש אחד ומדרש אחר אומר שהיציאה בדימוס היא ביו''כ ובסוכות אומרים דידן נצח וכבר אמרו שתלוי בצדיקים ורשעים ובינונים ורובא דעלמא בינונים
החתימה היא ביו"כ והדין עצמו בר"ה.
ושמחת יו"ט בר"ה היא על היציאה זכאים במשפט.
לא
שמחת יו''ט עיקרה היא על חדות ה' של יום בריאת העולם והצדיקים שמחים גם על יציאה בדימוס
אבל זה נאמר גם לימינו על אכילה בראש השנה.
אכן אבל בתור לימוד העקרון ולא ממש בדיוק כמו שהיה שם ובזמנינו זה משולב בומפני חטאינו אין אנו יכולים לעשות חובתינו מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ובפרט בשבת שעיקר התרועה היא במקדש כמבואר בפסיקתא ובירושלמי מדרשת יום תרועה והקרבתם במקום שהקרבנות קרבים
אגב, טעיתי בפסוק, על יו"כ נאמר לך אכול בשמחה לחמך, שגם הוא ממש לא קשור לצפייה לבית המקדש.
שוב בדרך דרש אמרו שזה מרמז על מוצאי יו''כ ויסוד הפסוק הזה משולב לפסוק הבא בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן אל ראשך אל יחסר שדרשוהו על שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב כל יום שמא ימות למחר הרי שאין שמחה ללא דאגה על מצבו הרוחני מבחינת כל אשר בכוחו לעשות לתיקון עצמו וכלל עם ישראל
אז אתה טוען שאין באפשרותינו לקיים מצוות שמחת יו"ט אלא רק את מה שצריך לצרף לה,
ביטול מצוות עשה. אבל אולי זה בגדר אונס.
לא
אני טוען שזה צורת שמחת יו''ט כשאין ביהמ''ק קים ולא מפריע לי שזה נגד המילון הקדוש
 
שזה שיא החורבן ואי''ז ארוע נפרד לעצמו
שיא החרובן מחד, והתגשמות הנבואה מאידך, וזה מה שאמר להם ר"ע תשמחו על התגשמות הנבואה.
רואים את עומק הגלות מחד ואת עומק הגאולה מאידך שה' נתן לעמו את מקום קדשו במאור פנים לפני כ60 שנה אלא שהם מאסו בזה ותפקידנו לתקן זאת
אז בעצם השמחה זה על הגאולה שהחלה לפני 60 שנה.
וחוץ מזה לא שמענו בכל השנים שבהם זכו אבותינו להתפלל בכותל, שהיה להם שמחה שהתבטאה בשמחה וריקודים וכו'.
אכן כן צריך לשמוח על הזכות הגדולה שאנו זוכים להתפלל בכותל.
אבל השמחה צריכה להיות מוגדרת שהיא שמחה על זה שיש לנו מקום קדוש להתפלל בו, ולא מעורבת בשום שמחה אחרת.
וודאי שהשמחה צריכה להיות לפני או אחרי, אבל לשמוח בכותל עצמו ההיתכן??
דומה הדבר למי שמתו מוטל לפניו והוא מתחיל לרקוד.
 
הלב מתחמם ומתרתח על כך שבכל קברי הצדיקים וביחוד רשב''י הגדול והנורא יש אוכל ושתיה בשפע רב לעולי רגלים ואילו בקודש הקדשים האמיתי לבאים לפקוד את כתלו המערבי אין אפילו כוסות לשתיה ובודאי לא אוכל לעולי רגלים וההרגשה הטבעית היא שאם אתה רוצה לשמוח לך לרשב''י או לאומן אבל ביהמ''ק שיבנה בב''א הוא מקום העצבות והרצינות והבכי והקושי
הציבור הקדוש נקרא לתקן את זה ולבוא לשמוח לפני ה' זכר לשמחת בשר שלמים ולעורר האהבה שתחפץ
בפסחים ח' ב': א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק, מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר ר' דוסתאי בר' ינאי, מפני מה אין חמי טבריא בירושלים, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה.
וכמדומה שהוא הדין לדידן, תשאל הרבה מן העולים למירון מפני מה הם עולים, ואם הם היו עולים לולי כל הטראסק והעסק שעושים מסביב, אני חושב שהתשובה ברורה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון