ר"ע מהזוהר, ודברי הט"ז אינם שייכים לשמחה כלל. הט"ז מדבר על בכי שמותר בשבת ובכי כזה מותר כי הוא לא צער.
מה יש בכותנה?
הנושא הוא לא אוכל בכותל המערבי בשביל לעשות "פרס" אלא בשביל העולים לשריד בית מקדשינו שלאחר דרך ארוכה יוכו להתיישב בקצת אוכל, וכמובן שאי"ז ראוי שהאוכל יהיה ברחבת הכות אלא לפני הרחבה כדוגמת "נקדימון" בשוק וכדו' שיש בזה גמ"ח עצומה.
או דלמא רק לפני
הצורך הבסיסי קים ואם לא נותנים לו מענה ראוי כרצון ה' במקום אשר בחר הוא מתפרק בהפקרות במקום עבודת אלהים אשר לא ציוה ה'
כתוב שכשראה שמח לא כתוב כמה פעמים יצא לו לראות
שזה שיא החורבן ואי''ז ארוע נפרד לעצמו
רואים את עומק הגלות מחד ואת עומק הגאולה מאידך שה' נתן לעמו את מקום קדשו במאור פנים לפני כ60 שנה אלא שהם מאסו בזה ותפקידנו לתקן זאת
למדת פעם שיר השירים ? אם זה לא הביא אותך לשמחה כנראה לא הבנת מה שלמדת
שמחת יו''ט מתי שאין ביהמ''ק מוכרחת לבוא בצורה של בכי מתוך דביקות, שוב אם אתה לא מבין את זה כנראה לא שמחת ביו''ט מימיך כציווי חכמים אין שמחה אלא ביין וכל' היש''ש ישתה יינו וישכח רישו וישמח בה' אלהינו שעתיד לשוב אלינו
לדעתי אתה מפריד בין שתי צדדים של אותו ענין
הוא הגיב על הל' שלך לא שלי
מזכיר לי את מאמר אחד הרבנים בישיבתו בט''ב שבאמת אין ענין לבקש על ביהמ''ק כי זה ביטול תורה והתורה עדיפה מהכול אלא שיש מצוה לבקש אז מבקשים
אני מאוד מאוד דואג ומסופק באיזה חיבור אתה מחובר לציון שאתה כמעט ולא פוגש מימיך
הדגשתי כדי להבדיל שזה תיקון שלי
כמובן
עובדה היא שהט"ז אינו מדבר על שמחה ולא הזכיר את השורש שמח בדבריו כלל.
כשאתה שמח על גאולת מצרים אתה בוכה על החורבן?
אני מדבר על בכי מהסוג של בכי הנשים בחופה אם אתה יודע על מה מדובר זה משהו ממוצע בין שמחה לפורקן רגשות
מתפלל בכאב כן ה' יגיענו למועדים אחרים שמחים בבנין עירך ונאכל שם וכו
מתפלל אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
מתפלל לשנה הבאה בירושלים
מקונן אשרי עין ראתה כל אלה הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו
השמחה לא קימת בלעדי זה זה חלק בלתי נפרד מצורת השמחה במצבנו כי אתה שמח על הקשר שיש לך עם ה' ומיד מתעורר לך שהקשר האמיתי המעולה רחוק ממך מאוד מאוד
כדאי ללמוד את יסוד הבכי.
זה הוספה על השמחה, לא עצם השמחה שמתוארת לפני זה לסדר ההגדה.
זה הוספה של תחינה בעת ההודיה ולא עצם השמחה.
זה ביו"כ, לא בר"ה...
זה ממש אבל ממש לא קשור ל"איכלו משמנים ושתו ממתקים".
אכן, אבל בסוף זה צירוף לשמחה ולא הציווי של שמחת יו"ט עצמו.
נכון ואינו סותר לדבריי
לדעתי הדברים קרובים מאוד הכסופין הם לדבר שאתה יודע שהוא קים בשורש ואתה כוסף שהוא יתגלה במלא תפארתו השמחה בחופה היא על הזכות להגיע לשלב סיום הגידול ההורי והמעבר לשלב של להעמיד בסיס חדש שיתגלה בהמשך (בתקוה רבה..) במלא תפארתו וע''ז הבכי הפורקני המשולב
לא יוצאים בדימוס בר''ה אלא ביו''כ ככל הידוע לי... ואני הגבתי על דבריך שורה שורה
שם הם בנו ביהמ''ק וציפו להשראת השכינה ולא היה כ''כ מקום לבכי (אע''פ שהזקנים בכו כי זכרו הבית הראשון ולא היה כמותו לבנתיים)
לא שייך לשמוח בזמן של חורבן גלות וריחוק אלא בגעגוע עצמו ולא בנפרד כך לדעתי פשוט
אז גם בכי של חופה אינו של שמחה?
ממש לא.
אבל זה נאמר גם לימינו על אכילה בראש השנה.
אז אתה טוען שאין באשרותינו לקיים מצוות שמחת יו"ט אלא רק את מה שצריך לצרף לה,
למה כוונתך?
שמשנבנה ביהמ''ק מקום התפילות הוא רק שם כמפורש בתפילת שלמה כל תפילה כל תחינה ומה שמצינו שכלב נשתטח על קברי אבות הוא קודם שנבנה ביהמ''ק בא''י אמנם הגר''א כותב שמשחרב ביהמ''ק השכינה בקברי צדיקים ומ''מ חז''ל אמרו לא זזה שכינה מכותל המערבי כי הבסיס הוא בציפיה לבנין ביהמ''ק ורק בימי תענית יוצאים על הקברים לבקש רחמים בזכות הצדיקים כמבואר בגמ' אבל בד''כ כל התפילות מכוונות לבית קה''ק ובודאי היכול להתפלל ממש במקום אשר בחר ה' קרוב ככל האפשר הוא המובחר ביותר
לא מטריד אותי המילון הזה אני מדבר על הנושא שלנו ואני מסביר מה הכיוון שאני סבור שצריך להיות בכותל
זה מדרש אחד ומדרש אחר אומר שהיציאה בדימוס היא ביו''כ ובסוכות אומרים דידן נצח וכבר אמרו שתלוי בצדיקים ורשעים ובינונים ורובא דעלמא בינונים
לא
אכן אבל בתור לימוד העקרון ולא ממש בדיוק כמו שהיה שם ובזמנינו זה משולב בומפני חטאינו אין אנו יכולים לעשות חובתינו מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ובפרט בשבת שעיקר התרועה היא במקדש כמבואר בפסיקתא ובירושלמי מדרשת יום תרועה והקרבתם במקום שהקרבנות קרבים
שוב בדרך דרש אמרו שזה מרמז על מוצאי יו''כ ויסוד הפסוק הזה משולב לפסוק הבא בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן אל ראשך אל יחסר שדרשוהו על שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב כל יום שמא ימות למחר הרי שאין שמחה ללא דאגה על מצבו הרוחני מבחינת כל אשר בכוחו לעשות לתיקון עצמו וכלל עם ישראל
לא
שיא החרובן מחד, והתגשמות הנבואה מאידך, וזה מה שאמר להם ר"ע תשמחו על התגשמות הנבואה.
אז בעצם השמחה זה על הגאולה שהחלה לפני 60 שנה.
בפסחים ח' ב': א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק, מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה. כיוצא בו אמר ר' דוסתאי בר' ינאי, מפני מה אין חמי טבריא בירושלים, כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה.
