יש כאן גם בעיה מובנית, כי כל כמה שהוגדרו הענינים (כסיבה ומסובב וכל כיוצא בזה) הרי הכל נכנס בכללם...
לשון הגרש"ש: "בכלל דרך הליכותיו היא לפי רוחי וטעמי"
זהו, התלבטתי עד כמה המשמעות מוכרחת. מ"מ, אני כן חושב שזה נוטה למה שכתבתי. שאל"כ מה פשט "טעמי" ומה ראה הגרש"ש צורך להתבטא דווקא בביטוים אלו. ובכל מקרה, כך הבינו עכ"פ המו"ל של ספרי הגרמ"א עמיאל, הלא הם צאצאיו (לא שזה ראייה כמובן).
פשוט שזו שבח, אבל עם נימה של ביקורת
אכן, רק שגם במשפט של הגרש"ש, אין שום הכרח לראות נימה של ביקורת.
לא הבנתי.
מה הכונה לא "היגיון כללי" אלא "היגיון מסוים" - דבר עברית תקינה.
פשוט וברור!
וזה מה שאבחנתי - שלהבחנות מהסוג הזה אין שום משמעות אמיתית.
תמוה ביותר!
בבחינה מסוימת זה ודאי נכון.
תרתי דסתרי?...
