אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,213
תודות
10,275
נקודות
555
על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים.
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?

א. הגרח"ק כתב שהיה זה מעשה הנאמר בבשלח ששם אמר לו הקב"ה למש להכות על הסלע.
ב. במקראי קודש (סוכות סי' ק"מ) כי כוונת משה רבינו בהכאת הסלע היתה לשם שמים, כדי שלא יהא ח"ו קטרוג על ישראל, שאבן שומעת בקול דברי ה', וישראל לא שומעים בקולו, אלא ע"י מכות ופורעניות, ומה שלא הביא את ישראל לארץ הוא שקיבל את אשמתם על עצמו. ואת הזכות הזו שמסר נפשו למען ישראל, אנו מזכירים שבעבור זה לא ימנע מעמנו גשם.
 
וראיתי פנינה נחמדה שכתב בזה הרב האחד והיחיד בכל דבר של קדושה
וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצא מים רבים (כ, י א)


בתיבת "סלע" יש שלש אותיות סמ"ך למ"ד עי"ן, ואם תכה את האותיות הראשונות והאחרונות, דהיינו מאות סמ"ך תשליך את הס' והך' וישאר בידך רק מ'.

וכן מאות למ"ד, תשליך הל' והד' וישאר בידך מ'.

וכן עי"ן, תשליך הע' והנ' וישאר בידך י', יהי' "מים".

וזה שנאמר ויך את הסלע פעמים היינו שהשליך מן האותיות סלע בכל אות שתי אותיות כנ"ל ויצא "מים", וזה מה שאמר הפייטן בתפלת גשם על הסלע הך ויצאו מים.
 
יפה, לא אחזתי את זה
עכשיו הבנתי למה בכלל יש שאלה האם זה על בשלח
אבל עדיין הפשט הפשוט שזה על אז
אמת אבל עדיין קשה מדוע הפייט נקט סלע ולא כתב צור כלשון הפסור ועל כן יותר מסתבר דאזיל על מעשה דחוקת.
 
שו"ת תורת חיים (הגרי"ח זוננפלד) סימן קח
וראי' הבאתי מהפייטן בתפלת הגשם שאמר "סגוליך עת צמאו למים, על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים". הלא הכאת הסלע הי' חטא משה רע"ה ואיך מזכיר הפייטן זאת לזכותו וצדקתו - שבזכותו יתן לנו ה' גשם, אלא על כרחך שבחטא זה מסר נפשו על ישראל, שמשרע"ה ידע שאם ידבר ויתן הסלע מימיו - סלע זה לעולם יהי' קטרוג על ישראל, שמה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר ואינו מקבל שכר ועונש ואפי"ה עושה מצות ה' באמירה בלי הכאה, מכ"ש ישראל ששומעין ומדברין ומקבלין שכר ועונש כש"כ וק"ו שהי' להם לשמוע למצות ה' אפי' אם רק ידבר ומצוה עליהם בלי הכאה, וידע משה שישראל עם קשה עורף הוא ואם לא שיכם ה' לא ישמעו בקולו, כמו שאמרו ז"ל יאות עניותא לישראל [ילקוט שמעוני ישעי' תס"ו], ומלך קשה כהמן הם צריכים פעם בפעם, לכן מסר נפשו עליהם ואמר מוטב שיתלה הקדוש ברוך הוא הסרחון בי אך לא יהי' תמיד קטרוג על ישראל והכה צור ונתן מימו, וכזה ישראל נמי עושין כשיכם ה' חלילה ישובו אליו ויעשו מצותו אבל אינם במדרגה גדולה כ"כ שיעשו מצות בכל פעם רק ע"י דיבורו, וא"כ חזינן צדקתו שמסר נפשו בעד עם קדוש ובזכות מסירת נפש אנו מתפללין בצדקו חון חשרת מים, אלמא דכ"כ גדול עבירה לשמה שבזכותה מבקשין דבר לכל ישראל מכל שכן שביום פטירת צדיק מצוה להזכיר החטא שחטא במסירת נפשו בעבור ישראל עם קדשו כי זהו זכותו ואין לך מצוה גדולה מזו.
 
על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים.
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?

א. הגרח"ק כתב שהיה זה מעשה הנאמר בבשלח ששם אמר לו הקב"ה למש להכות על הסלע.
ב. במקראי קודש (סוכות סי' ק"מ) כי כוונת משה רבינו בהכאת הסלע היתה לשם שמים, כדי שלא יהא ח"ו קטרוג על ישראל, שאבן שומעת בקול דברי ה', וישראל לא שומעים בקולו, אלא ע"י מכות ופורעניות, ומה שלא הביא את ישראל לארץ הוא שקיבל את אשמתם על עצמו. ואת הזכות הזו שמסר נפשו למען ישראל, אנו מזכירים שבעבור זה לא ימנע מעמנו גשם.
image (4).png image (6).png
 
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?
לכאורה יש להדגיש יותר את תחילת המשפט
'סגוליך עת צמאו למים'
וכן הוא בהושענות
'למען נאמן בית מספיק לעם מים סלע הך ויזובו מים'

דהיינו שהנקודה היא שעם ישראל זכו למים על ידו, ואמנם היה שם את אותו הפגם, אך סוכ"ס זהו האופן שהיה לעם ישראל מים.
וביותר עומק, שהרי גם המים שיצאו ע"י ההכאה באו מכוחו של משה, וזה הדבר שאנו מזכירים שבעת שצמאו למים משה רבינו זיכה אותם במים.
 
שמעתי פעם כמדומני בשם ר' אלימלך שמה שנעשה ע"י רוחניות יורד לעולם בצורה רוחנית ודקה שזוכים לזה מי שראוי
וניסים וכדו' שנעשים בצורה גשמית מביאים שפע לכל בעולם כולו..
וע"י זה הסבירו שמשה רבינו בכוונה הכה בסלע ולא דיבר שזה בצורה רוחנית בשביל שכלל עם ישראל יזכו למים,
ונראה הוכחה לזה שבמן יש כאלו שקיבלו בצורה מרוחקת מהפתח כידוע משום שנעשה בצורה רוחנית
וכן ענני כבוד פלטו את מי שלא ראוי מה שאין כן מים
א"כ יוצא שמשה לא קיים רצון ה' בשבית כלל ישראל גם למי שאינו ראוי בשביל שיהיה לכולם מים וזה זכות גדולה.....
 
על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים.
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?
אפשר אולי לתרץ בפשטות עפ"י מה דאיתא בסדר עולם: נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן.

היינו דבזכות צדקת משה ואהרן זכו עם ישראל לנס שיצא להם מים מן הסלע, והבקשה היא שאותה הזכות של משה ואהרן שעמדה לעם ישראל במדבר וזכו לנס שיצא להם מים מהסלע , יעמוד לנו לדורות זכות צדקתם [של משה ואהרן] ונזכה לשפע של גשם ומים.
 
וראיתי כעת פרדס יוסף החדש (כ א)
ותי' כ"ק אדמו"ר בעל האמרי אמת זצ"ל מגור, דזה ברור דמשה רבינו עשה תשובה שלימה על חטאו זה, תשובה מאהבה, וזדונות נהפכו לו כזכויות ושפיר יש לנו להזכיר ענין זה לזכות לנו לכל הדורות עכ"ד.
 
לא הבנת התכוונתי לויצאו (בפתח וצירי) מים לעומת ויצאו (בשוא וקמץ) ממנו מים
הרי טעם החילוק לכאו' משום שבבשלח נאמר זה בציווי השי"ת, ושם נכון לכתוב "וְיָצְא֥וּ", ואילו בפרשת חוקת נאמר בתיאור המאורע ושם נכון לכתוב "וַיֵּצְאוּ֙"

וא"כ בתפילה, שהוא תיאור המאורע, נכון הכתיב בין אם הכוונה לפרשת בשלח, ובין אם הכוונה לפרשת חוקת.
 
הרי טעם החילוק לכאו' משום שבבשלח נאמר זה בציווי השי"ת, ושם נכון לכתוב "וְיָצְא֥וּ", ואילו בפרשת חוקת נאמר בתיאור המאורע ושם נכון לכתוב "וַיֵּצְאוּ֙"

וא"כ בתפילה, שהוא תיאור המאורע, נכון הכתיב בין אם הכוונה לפרשת בשלח, ובין אם הכוונה לפרשת חוקת.
קודם כל הדגשתי את הממנו שלא מוזכר בפיוט
חוץ מזה הפיוט משבח את משה ואם מדובר על בשלח הרי שעיקר הביטוי מוזכר על ה' ובשילוב שינוי צור וחסרון ממנו הדבר דחוק
 
על הסלע הך ויצאו מים, בצדקו חון חשרת מים.
וקשה וכי מה שמשה היכה את הסלע הוה זכות לבקש בעדה גשם? הרי הקב"ה אמר לו לדבר?

א. הגרח"ק כתב שהיה זה מעשה הנאמר בבשלח ששם אמר לו הקב"ה למש להכות על הסלע.
ב. במקראי קודש (סוכות סי' ק"מ) כי כוונת משה רבינו בהכאת הסלע היתה לשם שמים, כדי שלא יהא ח"ו קטרוג על ישראל, שאבן שומעת בקול דברי ה', וישראל לא שומעים בקולו, אלא ע"י מכות ופורעניות, ומה שלא הביא את ישראל לארץ הוא שקיבל את אשמתם על עצמו. ואת הזכות הזו שמסר נפשו למען ישראל, אנו מזכירים שבעבור זה לא ימנע מעמנו גשם.
האמת שיש להקשות כן על מה שאנו מבקשים בהושענא רבה למען נאמן בית מספיר לעם מים סלע הך ויזובו מים והצליחה נא וכו'

וקשה איל אנו מזכירים את זכותו של משה במעשה זה הרי אין זה זכות כי היה בזה חטא.

ושם ודאי איירי הכא כי הפיסקא הקודמת איירי על פר' בשלח.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון