חולין י"ד א'-ב' מתני׳: השוחט בשבת וביום הכיפורים, אף על פי שמתחייב בנפשו – שחיטתו כשרה. גמ׳: אמר רב הונא, דרש חייא בר רב משמיה דרב: אסורה באכילה ליומא, - באותו יום הבהמה אסורה באכילה, ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא, ומעכשיו הגמ' דנה במקור שאכן ר"י אמר זאת, ..אלא אמר רב ששת בריה דרב אידי: רבי יהודה דנרות היא, דתניא: מטלטלין נר חדש, אבל לא ישן, דברי רבי יהודה. אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס, מוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה? ועכשיו שאמרת כך, נ"ל עוד דחי' שאצל הנרות סו"ס אתה ייחדת את הכלים הללו לנרות וממילא אסור להשתמש עמם לדברים אחרים, משא"כ הבהמה שהרי לא ייחדה לאכילה אחרי השחיטה כפי שאמרנו לעיל (ע' א') ..אמר לו: עומדת לאכילה ועומדת לגדל, נשחטה – הובררה דלאכילה עומדת, לא נשחטה – הובררה דלגדל עומדת. וכן מה שהגמ' אח"כ אומרת "דתנן מטלטלין" וכו' הכוונה שסו"ס כל שאר הנרות מותר לטלטל אותם כיוון שלא ייחדו באופן מוחלט עדיין לנרות, והיינו בעצם אף ה"תי'" הנוסף הוא בייחד עם "התי'" המקורי של הגמ', וק"ל
נערך לאחרונה: