חוקת כפילות בפרשת ההזאה בפרה אדומה

[אורי]

יש לעי' מדוע התורה כפלה התורה את הענין של הזאה שלישי ושביעי בפרה אדומה.

 

[אורי]

יש לעי' מדוע התורה כפלה התורה את הענין של הזאה שלישי ושביעי בפרה אדומה.
דהנה לאחר שריפת הפרה ואיסוף האפר נאמר כך.
הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים.
הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר.
ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר.
כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יהוה טמא.
ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו.
ושוב אחר כך נאמר באופן אחר ושינויי לשון.
זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים.
וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים.
ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי.
ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר.
והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב
ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל
כי את מקדש יהוה טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא.
אם נתבונן היטב נמצא הרבה הבדלי לשון והוספות בין פרשה אחת לשניה.
ונמנה מקצתן בלבד והשאר ברור למעין.
א. בפרשה ראשונה נאמרה רק לענין טומאת מגע אדם במת אשר טמא שבעת ימים. ואלו פרשה שני' הוסיפה טומאת אוהל במת וכו'.
ב. בפרשה ראשונה הלשון הוא יתחטא ביום השלישי וכו', ואלו בפרשה השניה בלשון והזה הטהור ביום השלישי וכו'.
ג. בפרשה ראשונה נאמר מפורש שאם לא יתחטא כנ''ל לא יטהר, ואלו בפרשה השניה לא נאמר זאת.
ד. בפרשה ראשונה נאמר תחילה שכל הנוגע ולא יתחטא את משכן ה' טמא, ורק אחר כך העונש ונכרתה הנפש וכו', ואחר כך שוב תוספת להטעם לעונש. ואלו בפרשה השניה נאמר מיד העונש למי שלא יתחטא ורק אחר כך נאמר בשלמות הטעם כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו.
ה. ועוד הרבה חילוקים ודקדוקים. כאן משכן וכאן מקדש, כאן כאן ונכרתה מישראל וכאן מתוך הקהל.
אך בעיקר מוצאים חילוק גדול.
בפרשה ראשונה לא נאמר ענין לקיחת האפר ונתינתו במים
וכן לא נאמר לקיחת אזוב וטבילתו במים הקדושים.
וכן לא נאמר שצריך לטבול ביום השביעי.
ובדרך אגב קשיא לי מדוע בפרשה השני' השתנה הלשון מאפר לעפר, וכן משריפת הפרה לשריפת החטאת.
מי הוא זה אשר יבוא בדרך המלך ליישב כל הנ''ל, ואמנם ידוע לי שבספרי דרשינן הרבה הלכות מהרבה לשונות הנ''ל
אך מדוע התורה כתבה זאת בשתי פרשיות נפרדות, מדוע לכפול ולא בפעם אחת עם הלשון הראוי לדרוש בו את פרטי ההלכות והדינים הנצרכים.
בכללות עלה במחשבתי לומר שרוצה התורה לומר לנו בכפלות הנ''ל שיש כאן ב' דינים בעצם ההזאה על הטמא.
דין הא' בפרשה הראשונה הוא קיום דין בעצם האפר מצד עצמו, שדינו של האפר שהוכן מהשריפה הוא לעשות בו הזאה על הטמא כדי שיטהר, דזהו יעודו של האפר, והוא מדין הכפרה שיש בפרה אדומה, ועל כן הלשון הוא יתחטא ביום השלישי וכו', לשון של חיטוי מן החטא הידוע חטא העגל וחטא אדם הראשון שבאה טומאה לעולם מחמתו, והכפרה שבזה היא החיטוי לחטא, וזה נצרך לדורות כל זמן שיש מוות בעולם וכתוצאה מזה טומאת מת.
ועל כן לא הובא מה שצריך לטבול כדי להיטהר, ולא נאמר ענין עירוב האפר במים וקידושם וכן ענין האזוב וכו' שכל אלו הם בעיקר בדין הב' דלהלן ואינו ענין לקיום דין בעצם האפר.
ודין הב' בפרשה הוא קיום דין מדיני הטמא וטהרתו. והוא נובע מעצם זה שיש בפרה אדומה גם ענין הטהרה מלבד הכפרה, שמטהרת את הטמא.
ועל כן הובאה בו כל פרטי הטהרה עירוב האפר במים לקיחת האזוב ולשון של הזאה על הטמא. שמלבד קיום דין בעצם האפר, ישנו עוד קיום דין בעצם טהרת הטמא שעל כן בעינן הזאה עליו במים הקדושים ולזה נצרך לקדש את המים על ידי האפר.
והיינו דין הא' הוא דין בחפצא של האפר, ודין ב' הוא דין בגברא הטמא.
ואידך זיל גמור.
אשמח מאוד לדעת אם יש מי שעומד על כך שיש ב' דינים בעצם ההזאה וכנ''ל או בנוסח אחר, העיקר שיש ב' דינים.
מה שיש בפרה אדומה דין כפרה ודין טהרה זה כבר ידוע ומפורסם ולא לזה באתי, רק השתמשתי בזה להטעים את ב' הדינים הנ''ל.
ואודה מאוד לכל מי שיעוזר לנו בענין הנ''ל.

 

[אורי]

או שנאמר פשוט שעל זה נאמר שפרשת פרה אדומה היא חוקה ולא ידע איש את סודה וכו'

 

[הצעיר שבחבורה]

מי הוא זה אשר יבוא בדרך המלך ליישב כל הנ''ל, ואמנם ידוע לי שבספרי דרשינן הרבה הלכות מהרבה לשונות הנ''ל
אך מדוע התורה כתבה זאת בשתי פרשיות נפרדות, מדוע לכפול ולא בפעם אחת עם הלשון הראוי לדרוש בו את פרטי ההלכות והדינים הנצרכים.

לחץ כדי לכווץ...

לגוש"ד, הילפותא היא מעצם הכפילות, ואיך דרך לכפול בלי לכתבו בשני פעמים.
אגב, גם בתלמוד בבלי נדרשת הכפילות.

 

[אורי]

לגוש"ד, הילפותא היא מעצם הכפילות, ואיך דרך לכפול בלי לכתבו בשני פעמים.
אגב, גם בתלמוד בבלי נדרשת הכפילות.

לחץ כדי לכווץ...

אני מאמין ובטוח שהי' אפשר לדרוש כל הדינים באופן שיהי' כתוב רק בפעם אחת בלא לכפול פעמיים. וגם לא מיושב בדבריו מדוע כל השינויים וההשמטות שיש בזה ואין בזה, ואם כבר בראשון לכתוב מה שנוסף בשני ולא להיפך.
כן מצאתי לאחר זמן הגמ' בקידושין ששואלת מדוע כפל את דין ההזאה ועדיין לא מיושב בזה שינוי הלשון שיש בין ב' ההזאות הנ''ל, ודו''ק היטב בכל זה.

 

[הצעיר שבחבורה]

אני מאמין ובטוח שהי' אפשר לדרוש כל הדינים באופן שיהי' כתוב רק בפעם אחת בלא לכפול פעמיים.

לחץ כדי לכווץ...

אמונה ובטחון אינם נוגעים להבנת המקראות.
וצא ודרוש בפרשיות רבות שנכפלו לצורך דרשות שנלמדו מהם.

וגם לא מיושב בדבריו מדוע כל השינויים וההשמטות שיש בזה ואין בזה, ואם כבר בראשון לכתוב מה שנוסף בשני ולא להיפך.

לחץ כדי לכווץ...

הרי שיש לנו לטרוח להבין את כל הטעמים, אך בוודאי שדרשות רבותינו עונים על השינויים.

 

[אורי]

אך בוודאי שדרשות רבותינו עונים על השינויים

לחץ כדי לכווץ...

ברור שלא עונים על הכל צא ובדוק
אין כוונתי לאמונה ובטחון כפשוטו אלא ברור לי כשמש שמלבד הלימודים יש כאן ענין נוסף בכפילות ולולי זה הי' אפשר להעמיס את כל הלימודים בפרשה אחת בלבד, צא ובדוק עמול וטרח ותמצא קושטא כדברי.

 

[הצעיר שבחבורה]

ולולי זה הי' אפשר להעמיס את כל הלימודים בפרשה אחת בלבד

לחץ כדי לכווץ...

מוזמן לנסות...
הגמ' דורשת מן המקראות ג' דינים שנצרכת להם דרשה

א. שאין די באחד מן הימים, ומבו' שאילו נכתב רק פעם אחת הזאת שלישי ושביעי, היה די בהזאה אחת מהם.
ב. שדוקא שלישי ושביעי, ולא שלישי ושמיני. (ולדעת הרמב"ם לכאו' בא ללמד שהזאה בזמנה מצוה ואין לדחות לרביעי ושמיני).
ג. שלא נאמר שדין הזאת שלישי ושביעי הוא דוקא לקדשים, אבל לתרומה סגי באחד מהם.

ולזה נצרך לכתוב בפסוק

את עיקר דין ההזאה "ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר"
את כך שבלא שניהם לא יטהר "וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר"
ולחזור על דין ההזאה שוב "וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י" ללמדנו שדוקא שלישי ושביעי.
ולהוסיף אזכור לטהרה "וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י" ללמדנו שאף לתרומה נצרך.

כעת צא והסבר כיצד יכתבו פסוקים אלו ודינים אלו בפרשה אחת, בצורה קריאה ולא כפולה ועילגת...