נוסח ארץ ישראל (1 צופה)

[ישעיהו מנחלת דן]

כאן נעלה בעז''ה כמיטב ידיעתי את נוסחאות א''י השונות כפי הידוע לנו מהתלמוד ירושלמי ומכתבי בני א''י המאוחרים לחתימתו שנמצאו בגניזה הקהירית ונדון בדברים כיד ה' הטובה

 

[ישעיהו מנחלת דן]

פתיחה יסודית: מצינו בכמה וכמה מקומות שחכמי א''י קצרו ותמצתו את ברכותיהם לעומת חכמי בבל שהאריכו ולפעמים מאוד.
מספר דוגמאות:
א. ברכת אלהי נשמה הארוכה שפותחת את הבוקר להבבלי (ברכות ס:) בירושלמי (ברכות פ''ד ה''ב) מקוצרת לברוך מחיה המתים.
ב. ברכת קידוש לבנה הארוכה בבבלי וקיצורה מיוחס לנשים ועמי הארץ נמצאת בירושלמי (פ''ט ה''ב וגם בבבלי העידו בתחילה שכך מברכים במערבא) בנוסח המקוצר שלה מחדש חדשים.
ג. ברכת חתנים בירושלמי (ריש כתובות) היא משמח עמו בעוד בבבלי היא שש ברכות ארוכות + הגפן.

וכל נוסח השמו''ע באופן כללי כפי העולה מהגניזה היה מקוצר ומתומצת באופן משמעותי מנוסח הבבלי, והנה יש יסוד לשני ההנהגות הללו במקרא ובדברי חז''ל בתלמודים: שמצינו בדברי דוד בתהילים חנני ה' כי אליך אקרא כל היום ומכאן אמר רבי יוחנן ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו למה שאין תפילה מפסדת, ומצינו שאם בא להוסיף מעין כל ברכה וברכה מוסיף ולאחר התפילה אפילו כסדר יוה''כ אומר, לעומת דברי שלמה בקהלת אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ומכאן למד רבא שלעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב''ה.

וחשבתי שיש קשר בין מנהג בבל שהוא מקום הגולה שהוא מעורר ריבוי הרחמים שחיבר דוד בהיותו גולה, לבין מנהג א''י שהוא מקום השכינה שלא זזה משם ופלטרין של מלך ושם צריך לדקדק יותר במידת הדין וכספר קהלת שכולו שם אלהים בלבד שהוא מידת הדין, ובני א''י עמדו במידת הדין במשך הגלות בשמדות נוראות ואיומות לעומת בני בבל ותלמידיהם שנהנו מתקופות ארוכות ויפות יחסית.

[ויעוין זוהר חדש ריש איכה במו''מ מרתק מבני א''י לבני בבל ששייך לימי האבילות הקרבים, איפה שורה השכינה ולמי ניתן בעיקר ספר איכה לדרשו]

והנה בדורנו חזרנו ברבבותינו לא''י אבל מנהגינו כמנהג בני בבל וצ''ע

 

[ישעיהו מנחלת דן]

הערות על סדר התפילה:
נוסח א''י בברכת אשר יצר: אשר יצר את האדם בחכמה ועשה בו נקבים נקבים חלולים חלולים כנוניות כנוניות (יסודות מבוססות מל' הפסוק הוא עשך ויכוננך ודרשת הספרי שם עשאך כנוניות כנוניות והוא מקביל לנוסח זה וכנראה מקורו) שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר לו לחיות בא''ה רופא וכו'.

ג ברכות שאדם מברך בכל יום ע''פ התוספתא והירושלמי: שלא עשני גוי אשה ובור [ובבבלי דחו את בור מסברת אמורא וצ''ע שאין דרך אמורא לדחות ברייתא].

קנה בגד חדש מברך מלביש ערומים (הובא להלכה במ''ב ולא נהגו כן, ונראה לכאורה שהוא רק בבגד המכסה את הערוה כמו בזמן חז''ל שלבשו חלוק בלבד, וצ''ע בזמננו שלא ישנים ערומים למה מברכים כל בוקר, והרי אפילו מנהגו של עולם אין כאן כי אין המנהג לישן ערומים, והיה מקום לומר לברך כן רק לאחר עונה שאז דרך העולם כן וצ''ע].

 

[ישעיהו מנחלת דן]

פרשה שלישית בלילה בני א''י נהגו לאמרה בתחילתה וסופה ללא עיקרה ומנהגנו ע''פ הבבלי לאמרה כולה (ובזמננו שיש אור בלילה יש יותר הבנה בזה).

ברכה שלאחר ק''ש בירושלמי ריש ברכות מבואר שאמרו גם בלילה אמת ויציב ולא אמת ואמונה שהדרש רב בבבלי מקרא והחמיר שלא יוצאים בלא זה.

חתימת ברכה זו מבואר בירושלמי סוף פ''ק דברכות שהנוסח צור ישראל וגואלו לעומת הבבלי בסוף פסחים שמדגיש גאל ל' עבר (ובזמננו אפ' שמודה וצ''ע), מנהג האשכנזים היה בנושא זה כמנהג א''י ולכך בפיוטי החגים שנשתמרו מבני א''י חתמו כך עד שביטלו הגר''א ורבים מבני חו''ל עדיין חותמים כך עד היום בזמנים אלו.

ברכת השכיבנו לנוסח א''י חותמת כל השבוע הפורש סוכת שלום כמבואר במדרשים שתפילה חותמת בשלום וק''ש וברכותיה חותמים בשלום.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

נוסח השמונה עשרה של בני א''י (כותב מהזכרון):

בא''ה כמו הנוסח שלנו עד אל עליון ומשם קונה שמים וארץ (נכנס אצלנו בברכת מעין שבע) מגננו ומגן אבותינו מבטחנו בכל דור ודור בא''ה מגן אברהם.
אתה גבור לעולם ה' ורב להושיע משיב הרוח ומוריד הטל / הגשם מכלכל חיים ומחיה מתים כהרף עין ישועה לנו תצמיח בא''ה מחיה המתים.
קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מלבעדיך (נכנס אצלנו בר''ה בעקבות ובן תן פחדך שמקורו גם כן מא''י) בא''ה האל הקדוש.
חננו אבינו דעה מאתך ולמדנו בינה והשכל מאתך בא''ה חונן הדעת.
השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי שובו שובו אמרת לנו ועל התשובה מראש הבטחתנו (נכנס אצלנו בסליחות בסוגריים) בא''ה הרוצה בתשובה.
סלח לנו אבינו כי חטאנו לך מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך כי רבים רחמיך בא''ה המרבה לסלוח.
ראה בענינו וריבה ריבנו גאלנו מהרה למען שמך בא''ה גואל ישראל.
רפאנו ה' אלהינו ממכאוב לבנו צרה ויגון ודבר העבר ממנו והעלה רפואה למכותינו בא''ה רופא חלי עמו ישראל.
ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת בכל מיני תבואתה ותן טל לברכה על פני האדמה ושבע עולמך מטובך ותן ברכה במעשה ידינו בא''ה מברך השנים.
תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבוץ גלויותינו בא''ה מקבץ נדחי עמו ישראל.
השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ומלוך עלינו אתה לבדך וצדקנו במשפט בא''ה אוהב המשפט (נכנס קצת אצלנו לנוסח במקום האל המשפט שנהגו בבבל במשך שאר ימי השנה לגי' הרי''ף כמדומה בבבלי ברכות יב:).
למשומדים אל תהי תקוה וכל המינים (והנצרים) כרגע יאבדו ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו בא''ה מכניע זדים
תרחם על זקני עמך בית ישראל ועל הגרים גרי הצדק וישמחו כל חוסי בך בא''ה מבטח לצדיקים.
רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים על ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות בית דוד משיחך בא''ה אלהי דוד ובונה ירושלים.
שמע ה' אלהינו בקול תפילתנו ועשה מהרה את בקשתינו בא''ה שומע תפילה.
רצה ה' אלהינו בעמך ושכון בציון מהרה יעבדוך בניך ובירושלים נשתחוה לך בא''ה שאותך לבדך ביראה נעבוד (נכנס לנוסח האשכנזים כנ''ל מחמת הפיוטים של ותערב שאמרו במועדים שהוא גם כן נוסח ברכה שהיה בא''י ומופיע במדרש שמואל).
מודים אנחנו לך אתה הוא ה' או''א על כל הטוב החסד והרחמים שגמלתנו ואת אבותינו מעודנו אם אמרנו מטה רגלינו חסדך ה' יסעדנו בא''ה הטוב לך להודות.
שים שלומך על ישראל עמך ועל עירך וברכנו כולנו כאחד בא''ה מעון הברכות ועושה השלום (נכנס כנ''ל בחלקו כמדומה בעיקר לנוסח ימים נוראים אולי בעקבות נוסח בספר חיים שבא גם הוא מא''י וגרר אחריו את החתימה).

 

[הרב מרודוש]

והנה בדורנו חזרנו ברבבותינו לא''י אבל מנהגינו כמנהג בני בבל וצ''ע

לחץ כדי לכווץ...

אם אפשר לחדש ברכות
למה לא נברך כמו שברכו בזמן הראשונים ולא כמו זמן הגאונים?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אם אפשר לחדש ברכות
למה לא נברך כמו שברכו בזמן הראשונים ולא כמו זמן הגאונים?

לחץ כדי לכווץ...

אני דיברתי על הנוסח הראוי מה עדיף ולא על חידוש ברכה שזה נושא בפני עצמו וכמדומני יש לי על זה אשכול

הלכות ברכות - חידוש ברכות | הלכה ומנהג

מבואר בגמ' בתחילת כיצד מברכים במסקנת הסוגיא שמקור חיוב ברכה על הנאה הוא מסברא שאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ולכאורה מכוח סברא זו היה לנו לחייב לברך על כל הנאה חשובה וכבר כתב בספר הפרדס לבית מדרשו של רש''י שמאה ברכות מבוססות על ברכות כאלו. והנה ידוע הדיון בראשונים והאחרונים בשאלה האם...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[ישעיהו מנחלת דן]

נוסח ברכת המזון (כנ''ל מהזכרון) :
בא''ה אמ''ה הזן את העולם כולו בטוב בחן בחסד וברחמים ככתוב נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו בא''ה הזן את הכול.
נודה לך ה' אלהינו על שהנחלתנו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון ועל הכול אנחנו מודים לך ככתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך בא''ה על הארץ ועל המזון
רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו ובנה ירושלים עירך בא''ה בונה ירושלים
בא''ה אמ''ה הטוב והמטיב (ע''פ תוספתא מובאת בירושלמי שהיא ברכה קצרה כמו ברכת הפרות ויש שנהגו כרבי יוסי כמדומה שמאריך וחותם ויש שמאריך ולא חותם כמנהגנו)

 

[ישעיהו מנחלת דן]

נוסח ברכות מאכלים אליבא דרבי יהודה שעל כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו:
על ירקות: בא''ה אמ''ה בורא מיני דשאים.
על גרעינים: בא''ה אמ''ה בורא מיני זרעונים.
על אורז מעודן מא''י: בא''ה אמ''ה בורא מיני מעדנים וברכה לאחריה בא''ה אמ''ה אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהם נפש כל חי בא''ה על הארץ ועל מעדניה.
על ביצה בשר ודג: בא''ה אמ''ה בורא מיני נפשות ולאחריה בא''ה אמ''ה אשר ברא נפשות רבות טהורות להחיות בהם נפש כל חי בא''ה חי העולמים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בעוד בבבלי היא שש ברכות ארוכות

לחץ כדי לכווץ...

שמתי לב שמחבר ברכות אלו הוא רב יהודה ומזכיר בהם את ירושלים בברכה מיוחדת ובשילוב בברכה האחרונה ומצינו בברכות מד כמדומה שהיה מברך על שמן אפרסמון בורא שמן ארצנו משום דחביבא ליה א''י טפי ומאחר וס''ל שאסור לעלות מבבל לא''י כמבואר בסוף כתובות לכך היה מרבה להתגעגע ולהזכיר את א''י בברכותיו ובזמננו תמוה וקשה לברך הברכה של מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון כי כבר נשמע הרבה כל העת ולכאורה ראוי לומר מודים אנחנו לך שאתה משמיע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון, אמנם ברכת שוש תשיש ותגל העקרה לא נשתנתה כ''כ כי רוב העיר ירושלים מיושבת בבני השפחה ומ''מ גם שם יש מקום לשנות לשוש ששה וגלה העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה שהוא דבר המתהוה כעת בימינו.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בירושלמי (ברכות פ''ד ה''ב) מקוצרת לברוך מחיה המתים.

לחץ כדי לכווץ...

הפרי חדש הביא הירושלמי הזה וכתב שמי שלא ברך אלהי נשמה עד לאחר התפילה שוב לא יברך כי יוצא במחיה המתים של התפילה.
ולענ''ד אינו נראה כי אף שהנוסח שוה הענין שונה וכאן מדובר על החזרת הנשמה בבוקר שהיתה כמתה ובתפילה מדובר על לעת''ל.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

וכל נוסח השמו''ע באופן כללי כפי העולה מהגניזה היה מקוצר ומתומצת באופן משמעותי מנוסח הבבלי, והנה יש יסוד לשני ההנהגות הללו במקרא ובדברי חז''ל בתלמודים: שמצינו בדברי דוד בתהילים חנני ה' כי אליך אקרא כל היום ומכאן אמר רבי יוחנן ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו למה שאין תפילה מפסדת, ומצינו שאם בא להוסיף מעין כל ברכה וברכה מוסיף ולאחר התפילה אפילו כסדר יוה''כ אומר, לעומת דברי שלמה בקהלת אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ומכאן למד רבא שלעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב''ה.

לחץ כדי לכווץ...

ובאמת בירושלמי ריש ברכות סותם כדעת רבי ירמיה שספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל ודלא כר יוחנן שאמר ולואי יתפלל אדם כל היום כולו.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ויעוין זוהר חדש ריש איכה במו''מ מרתק מבני א''י לבני בבל ששייך לימי האבילות הקרבים, איפה שורה השכינה ולמי ניתן בעיקר ספר איכה לדרשו]

לחץ כדי לכווץ...

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי בָבֶל לִבְנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמֶעְבַּד הֶסְפֵּדָא עַל חוּרְבַּן בֵּית אֱלָהָנָא, עַל דְּאִתְבַּדַּרְנָא בֵּינֵי עַמְמַיָא, וְאִית לָן לְמִיפְתַּח הֶסְפֵּידָא, וּלְפָרְשָׁא אַלְפָ''א בֵּיתָא, דְּשָׁלַח מָארֵי עַלְמָא לְהֶסְפֵּידָא דְּחוּרְבַּן בֵּיתֵיהּ.

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאַתּוּן אִתְבַּדַּרְתּוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא, וְאַתּוּן לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְיָאוֹת לְכוֹ לְמִבְכֵּי עֲלַיְיכוּ וְעַל גַּרְמַיְיכוּ, דִּנְפַקְתּוּן מִנְהוֹרָא לַחֲשׁוֹכָא, כְּעַבְדָא דְּנָפֵיק מִבֵּי מָארֵיהּ. אֲבָל אֲנַן אִית לָן לְמִבְכֵּי וּלְמֶעְבַּד הֶסְפֵּידָא, וְלָן שַׁדַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִפְרָא דְהֶסְפֵּידָא, דַּאֲנַן בְּנָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וַאֲנַן מִבְּנֵי בֵיתָהּ, וְיָדְעִין יְקָרָא דְּמָארֵי עָלְמָא. וְלָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, וּלְפָרְשָׁא אִינוּן אַלְפָ''א בֵּיתִי''ן.

וַאֲנַן יַתְמִין בְּלָא אַבָּא וְאִמָּא, וּמִסְתַּכְּלִין עַיְינִין לְכוֹתְלֵי בֵיתָא דְּאִימָּנָא, וְהָא אִתְחָרַב, וְלָא אַשְׁכַּחְנָא לָהּ. דַּהֲוַת יַנְקָא לָן בְּכָל יוֹמָא, בְּיוֹמִין קַדְּמָאִין, מִשַׁפִּירוּ דִּילָהּ. וַהֲוֵית נְחִימַת לָן, וּמְמַלֶּלֶת עַל לִבָּנָא, כְּאִמָּא לִבְרָהּ. כְּדָּבָר אַחֵר (ישעיה סו) כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ וְגו'.

וְהַשְׁתָּא אִסְתַּכְּלָן עַיְינִין לְכָל סְטַר, וַאֲתַר בֵּית מוֹתָבָא דְּאִימָּנָא אִתְבַּלְבֵּל, וְהָא אִתְחָרַב. נְבַטַשׁ רֵישָׁא לְכוֹתְלֵי בֵיתָא וּמוֹתָבָהּ. מַאן יְנַחֵם לָן, וּמַאן יְמַלֵּל עַל לִבָּנָא, וְיָגֵין עֲלָנָא קַמֵּי מַלְכָּא.

כַד הֲוֵינָן חָטָאן קַמֵּי אֲבוּנָא, וְסָלֵיק רְצוּעָא לְאַלְקָאָה לָן, אִיהִי קָיְימַת לְקַמָּן, וּמְקַבֶּלֶת מַלְקִיּוּתָא דְמַלְכָּא, בְּגִין לַאֲגָנָא עֲלָנָא. כְּדָּבָר אַחֵר (שם נג) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ כו' וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְהַשְׁתָּא אִימָּא לֵית לָן, וַוי. וַוי לָן, וַוי לְכוֹ. לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, לָן יָאוֹת לְפָתְרָא אִינוּן מִילִּין דִּמְרִירוּ, לְאוֹדָעָא לְהוֹ, לְאִינוּן דְּיָדְעִין לְמִבְכֵּי מִלִּין דְּהֶסְפֵּידָא.

נִקְרַב בְּכָל יוֹמָא לְגַבֵּי עַרְסָא דְּאִימָּנָא, וְלָא נִשְׁכַּח לָהּ תַּמָּן. נִשְׁאַל עֲלָהּ, לֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח עֲלָן. נִשְׁאַל לְעַרְסָא דִילָהּ, אִתְבַּלְבְּלָא. נִשְׁאַל לְכוּרְסְיָיא, נָפְלַת. נִשְׁאַל לְהֵיכָלִין דִּילָהּ, אוֹמָאָן אִינוּן דְּלָא יָדְעִין מִינָהּ. נִשְׁאַל לְעַפְרָא, רְשִׁימוּ דְּעִקְבְתָא לֵית תַּמָּן.

נִשְׁאַל לְאִיגְרָא, הָא אִיגְרָא אָתֵיב לָן, דְּתַמָּן יָתְבָה מְבַכָּה וּמְיַילֶּלֶת עֲלָן וְאָזְלַת מְבַכָּה, צווַֹחַת בְּקוֹל מְרִירוּ עֲלָן, מֵאִיגְרָא לְאִיגְרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שם כב) מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. נִשְׁאַל לְאוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, כֻּלְּהוּ אָמְרִין דִּשְׁמָעוּ קָל מְרִירוּ דִּבְכִיָּה, דִּמְבַכָּה עַל בְּנָהָא, וְלָא יָדְעִין לְאָן אִסְתַּלָּקַת.

לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִיסְפֵּד. נְנַשֵּׁק עַפְרָא דְּרַגְלָהָא, נְנַשֵּׁק אֲתַר בֵּי מוֹתָבָהּ, נְנַשֵּׁק כּוֹתְלֵי הֵיכָלָא, וְנִבְכֵּי בִּמְרִירוּ. אֲנַן נִפְתַּח בְּהֶסְפֵּידָא, דְּחָמֵינָן בְּכָל יוֹמָא כָּל הַאי. נִבְכֵּי תָּדִיר וְלָא אִיתְנְשֵׁי מְרִירוּ דִּבְכִיָּה מִינָן.

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי בָּבֶל לִבְנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאַתּוּן צְרִיכִין לְמִבְכֵּי, וּלְכוֹן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, וּלְמֶעְבַּד אֶבְלָא, בְּמֶחֱזֵיכוֹן הֵיכָלִין דְּאִיּמָא חֲרֵיבִין, וַאֲתַר עַרְסָה דְּאִתְהַפַּךְ בְּאֶבְלָא, וְהוּא לֵית תַּמָּן, וּפָרְחָא מִנְּכוֹן, וְלָא יְדַעְתּוּן מִינָהּ.

תֵּימְרוּן דְּאִיהִי עִמָּנָא גּוֹ גָּלוּתָא, וְנָחֲתַת דִּיּוּרָהּ בְּגַוָונָא. אִי הָכֵי, אֲנַן צְרִיכִין לְמֶחֱדֵי, דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה חָמָא לָהּ הָכָא, וְכָל אוּכְלוּסָהָא.

וַדַּאי, עַל דָּא אָנוּ צְרִיכִין לְמִבְכֵּי, וּלְמִסְפֵּד כְּתַנִּינָא, וּכְיַעֲנֵי מַדְבְּרָא, דְּאִיהוּ אִתְתְּרָכַת לְבַר מֵהֵיכָלָהּ, וַאֲנַן בְּגָלוּתָא, וְהִיא אָתַת עֲלָנָא בִּמְרִירוּ, וְחָמַאת לָנָא בְכָל יוֹמִין בְּכַמָּה עָאקוֹ, בְּכַמָּה נִימוּסִין גָּזְרִין עֲלָנָא בְּכָל זְמַן, וְלָא יָכְלָא לְאַעֲדָאָה מִינָן עָאקִין, וְכָל אִינוּן מַכְתְּשִׁין דַּאֲנַן סָבְלִין.

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאִימָּנָא עָרְקַת, וְאִתְתְּרָכַת מִגּוֹ הֵיכָלָהָא, וְנָחֲתַת לְגַבַּיְיכוּ בִּמְרִירוּ וּבְקָל עָצִיב, כְּאִיתְּתָא דְּיָתְבָא בְּלָא דַעְתָּא, וּכְגַבְרָא דְּלָא יָכֵיל לְשֵׁיזָבָא, וְיָאוֹת לְכוֹן לְמִסְפֵּד.

אֲבָל אֲנַן, אִית לָן לְמִבְכֵּי וּלְמִסְפֵּד בִּנְהִי וּמְרִירוּ, דַּאֲנַן חָמָאן בְּכָל יוֹמָא הֵיכָלָא חָרֵיב, וְתַעֲלִין דְּמַדְבְּרָא עָאלִין וְנָפְקִין, וְשָׁרְקִין יַעֲנִים בְּגַוֵּיהּ, וַאֲנַן חָמָאן וּבָכָאן.

וּבְעוֹד דַּאֲנַן יָתְבִין נְבוֹכִין, וּשְׁכִיבִין פּוּמָנָא בְּעַפְרָא, אֲנַן שָׁמְעִין קָל נְעִימוּ דְרַגְלָהָא, בִּתְלַת מִשְׁמָרוֹתָא דְּלֵילְיָא, נְחָתַת וְחָמַאת לְהֵיכָלָאָה, אֵיךְ חֲרֵבִין מִתּוֹקְדָן, אָעֳלַת מֵהֵיכָלָא לְהֵיכָלָא, מִדּוּךְ לְדוּךְ, וְגָעַת וּמְיַילֶלֶת, וּבְכַת עֲלָנָא וְעַל נַפְשָׁנָא.

וַאֲנַן מִתְעָרִין לְקָל נְעִימוּ דִּבְכִיָּיתָהּ וִילָלוּתָהּ. וְרוּחָנָא אָזְלַת אֲבַתְרָהּ, וּפָרַח לְגַבָּהּ. וּלְפוּם שַׁעֲתָא פָּרְחַת וְאָזְלַת, וְלָא שְׁמַעְנָא, וְלָא יְדַעְנָא מִידֵי, דְּהָא אָזְלַת, וְאִשְׁתָּאַרְנָא נְבוֹכִין, דְּמִיכִין, בְּלָא רוּחָא, בְּלָא דַעְתָּא. צָעֲקִין, וְאָמְרִין אֵיכָה.

תָּנִינָן, בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, קָל מְרִירוּת דִּכְאִיבָא דְצִיּוֹ''ן אִשְׁתְּמַע מֵרוּם רְקִיעָא לְתַתָּא, וּמִתַּתָּא לִרְקִיעָא. כמו דאת אמר, (ירמיה כה) ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאַג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ.

בְּשֵׁירוּתָא דְלֵילְיָא, הִיא אִתְכַּוְּונַת בִּבְכִיָּה, וְשָׁאֲגַת מֵרוּם רְקִיעָא לְעֵילָא. נָחֲתַת לְתַתָּא, לַאֲתַר מִדְבַּח הַחִיצוֹן, וְחָמַת דּוּכְתָּהּ חָרֵיב, מְסָאַב בִּמְסָאֲבוּ, וְכָל אֲתַר לָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. גָּעַת וּמְיַלֶּלֶת, צווַֹחַת בְּקָל מְרִירוּ, וַאֲמָרַת, מִדְבְּחִי מִדְבְּחִי, פַּרְנָסָתִי דְּמַרְוֵית לִי בְּכַמָּה נִיסּוּכִין, בְּכַמָּה עִלַּוָּון דָּכְיָין קַדִּישִׁין.

כָל גֻּבְרִין קַדִּישִׁין, רַבְרְבָן מְמַנָּן, הֲווֹ מַרְוָון וְחָדָאן מִינָךְ, אָכְלִין עִידוּנִין, וּפַלְגִין חוּלָקֵיהוֹן, בְּרוּמֵי רְקִיעָא. יַהֲבוּ בָךְ נִיבְלַת חֲסִידִים קְדוֹשִׁים. בָּנַי דְּאִתְדַּבָּחוּ עֲלָךְ, וַוי לִי מִדְּמֵיהוֹן. וְכָל גֻּבְרִין רַבְרְבִין מְמַנָּן, נָפְלוּ מִדּוּכְתֵּיהוֹן לְקוֹל צְוָוחֵיהוֹן.

יָתְבִין לְבַר צְוָוחִין וּבָכָאן, אִינוּן אֶרְאֶלִים קַדִּישִׁין, דְּאָת שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא הֲוָה מִתְעַטֵר עֲלַיְיהוּ, וּבֵיהּ אִינוּן חָדָאן וְקָיְימִין. לְקָל בְּכִיּוּתְהוֹן אָת דָּא פָּרְחָא מִנַּיְיהוּ, וְסָלְקָא לְרוּמֵי מְרוֹמִים, וְאִשְׁתָּאֲרוּ כְּנוּקְבָא דְּבָכַאת וּמְיַלֶּלֶת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה. אֶרְאֶלָם בְּלָא יוּ''ד, צָעֲקוּ חוּצָה.

מִדבְּחִי מִדְבְּחִי, לְבָתַר דְּמַרְוֵית לִי בְּנִיבְלוּת בְּנִין חֲסִידִין קַדִּישִׁין, דְּמָסְרוּ נַפְשֵׁיהוֹן וְגִשְׁמֵיהוֹן עֲלָךְ, אִיתְגְּנִיזַת. אָן אֶשְׁכַּח לָךְ, אָן אֶשְׁתָא דַּעֲלָךְ. גָּעַת וּמְיַילֶלֶת וּבָכַת בְּקָל עָצִיב.

שִׁתָּא אַלְפֵי גַבְרֵי קַדִּישִׁין, בְּכָל סִטְרָא דְאַרְבַּע סִטְרֵי עַלְמָא, אִינוּן דַּהֲווֹ אָכְלֵי קָרְבָּנָא בְּכָל יוֹמָא, נַחֲתֵי בַּהֲדָהּ, וּמְיַילְלִין וּבְכָיָין עַל מִדְבַּח דַּעֲלָוָון. וְיַתִּיר הֲווֹ, אֶלָּא אִתְמָעֲטוּ.

וַאֲפִילּוּ אִינוּן דְּקָיְימִין לְבַר, בְּרוּחַ אָחֳרָא, דְּמַרְוָון מֵאִינוּן אִימְרִין וּפְדָרִין. בְּשֵׁירוּתָא דְּלֵילְיָא צְוָחִין גָעָאן וּמְיַילְלִין עַל הַאי מִדְּבַּח. וַוי לְחַמְרָא דְּאָבֵיד אֵבוּסָה, אֲתַר דְּמִתְרַוֶּה מִנֵּיהּ. מַאן חָמֵי נְהִימוּ דְּגֻבְרִין קַדִּישִׁין בְּמַטְרוּנִיתָא, מִתַּתָּא לְעֵילָא, וּמֵעֵילָא לְתַתָּא.

בְּפַלְגוּ לֵילְיָא, עָאלת לְגוֹ הַהִיא נְקוּדָה דְצִיּוֹן, אֲתַר דְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, חָמַת לֵיהּ דְּאִתְחָרֵיב, וְאִסְתָּאַב אֲתַר בֵּית מוֹתָבָהּ וְעַרְסָהּ, גָּעַת וּמְיַילֶלֶת, סָלְקָא מִתַּתָּא לְעֵילָא, וּמֵעֵילָא לְתַתָּא, אִסְתַּכֵּלת בַּאֲתַר דִּכְרוּבִים, צָוְוחָא בְּקוֹל מְרִירוּ, וַאֲרֵימַת קָלָא וְאָמְרָה, עַרְסִי עַרְסִי, אֲתַר בֵּית מוֹתָבִי. עַל הַאי דוּכְתָּא כְּתִיב, (שה''ש ג) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת. מִשְׁכָּבִי, עַרְסָא דְּמַטְרוּנִיתָא. גָּעַת בִּבְכִיָּה וְאָמְרָה, עַרְסִי אֲתַר מִקְדָּשִׁי, אֲתַר דְּמַרְגָּלָאִין טָבָאן, בֵּי פָּרוֹכְתָּא וְכַפּוֹרְתָּא, דַּהֲווֹ סָמְכִין עֲלוֹהִי שִׁתִּין אַלְפִין רִבְוָון אַבְנֵי יְקָר, סִדְרִין סִדְרִין, שׁוּרִין שׁוּרִין, מִסְתַּכְּלָאן דָּא לְדָא. סִדְרִין דְּרִמּוֹנִין מִתְצְעָן עֲלָךְ לְד' סִטְרִין. עַלְמָא קָיְימָא בְּגִינָךְ.

רִבּוֹן עָלְמָא, בַּעֲלִי, הֲוָה אָתֵי לְגַבִּי, וְהוּא שָׁכַב בֵּין דְּרוֹעִי, וְכָל מַה דִּבְעֵינָא מִנֵּיהּ, וְכָל בָּעוּתִי עָבִיד בְּעִידָנָא דָא. כַּד הֲוָה אָתֵי לְגַבִּי, וְשַׁוֵּי בִּי מְדוֹרֵיהּ, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין שָׁדַי.

עַרְסִי עַרְסִי, לֵית אַתְּ דְּכִיר כַּד הֲוֵינָא אָתָא לְגַבָּךְ בְּחֶדְוָה וּבְשַׁפִּירוּ דְלִבָּא, וְאִינוּן רַבְיָין עוּלֵמִין, הֲוֵי נָפְקִי לָקֳדָמוּתִי, בַּטְשֵׁי בְּגַדְפַיְיהוּ בְּחֶדְוָה, לְקַבָּלָא לִי.

עַפְרָא דְבָךְ, הֲוָה קָם מִדּוּכְתֵּיהּ, וְחָזוּ אֵיךְ אִיתְנַשְׁיָא אֲרוֹנָא דְאוֹרַיְיתָא דַּהֲוַת הָכָא, מֵהָכָא נַפְקָא מְזוֹנָא לְכָל עַלְמָא, וּנְהוֹרָא, וּבִרְכָאן לְכֹלָּא.

אַשְׁגַּח עַל בַּעֲלִי, לֵית הָכָא. אַשְׁגַּח לְכָל סְטַר. בְּעִידָנָא דָא כַּד הֲוָה אָתֵי בַּעֲלִי לְגַבִּי, וְסָחֳרָנֵיהּ כַּמָּה בְּנִין חֲסִידִין, וְכָל אִינוּן עוּלֵמְתָאן זְמִינִין לְקַבְּלָא לֵיהּ.

וַהֲוֵינָא שָׁמְעִין מֵרָחוֹק, קָל זוּגִין דְּפַעֲמוֹנִים מְקַשְׁקְשִׁין בֵּין רַגְלוֹי, בְּגִין דְּאֶשְׁמַע קָלֵיהּ עַד דְּלָא יֵעוֹל לְגַבִּי. כָּל עוּלֵימְתָאן דִּילִי, מְשַׁבְּחָן וְאוֹדָן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְבָתַר אָזְלִין כָּל חַד עַל בֵּי מוֹתָבֵיהּ, מְחַבְּקָן בִּנְשִׁיקַתְהוֹן בִּרְחִימוּ.

בַּעֲלִי בַּעֲלִי, אָן פָּנִיתָ, הַשְׁתָּא הוּא עִדָּנָא דַּהֲוֵינָא אַשְׁגַּח בָּךְ. אִסְתַּכַּלְנָא בְּכָל סְטַר, וְלֵית אַנְתְּ. אָן אַשְׁגַּח לָךְ, וְלָא אֶתְבַּע בְּגִינָךְ.

דָּא הוּא אַתְרָךְ בְּעִידָנָא דָא, לְמֵיתֵי לְגַבִּי, הָא אֲנָא זְמִינָא הָכָא. הָא אִתְנְשֵׁית מִנָּאי, לֵית אַנְתְּ דְּכִיר יוֹמֵי דִּרְחִימוּ, כַּד הֲוֵינָא שָׁכְבַת בְּתוּקְפָּךְ, וּמְחַקְּקָא בִּדְיוֹקְנָךְ, וּדְיוֹקְנִי הֲוַות מְחַקְּקָא בָּךְ, כְּהַאי חוֹתָם דְּשָׁבֵיק דְּיוֹקְנֵיהּ בִּגְלִיפוּ דִּכְתָבָא, הָכֵי שַׁבַקְנָא דְּיוֹקְנִי בָּךְ, בְּגִין דְּתִשְׁתַּעְשַׁע בִּדְיוֹקְנִי, בְּעוֹד דַּאֲנָא בְּגוֹ חֵילִי.

גָּעַת בִּבְכִיָה, וְצָוְחַת, בַּעֲלִי בַּעֲלִי, נְהִירוּ דְּעַיְינֵי הָא אִיתְחֲשָׁךְ. לֵית אַנְתְּ דְּכִיר, כַּד הֲוֵית אוֹשִׁיט שְׂמָאלָךְ מִתְּחוֹת רֵישִׁי, וַאֲנָא מִתְעַנְּגָא עַל סְגִיאוּ דִשְׁלָם, וִימִינָךְ מְחַבְּקָא בְּאַחְוָה וּבִנְשִׁיקִין. וְנָדַרְתְּ לִי דְּלָא תִשְׁבּוֹק רְחִימוּתָא דִילִי לְעָלְמִין. וְאוֹמֵית לִי, (תהלים קלז) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, הָא אִיתְנְשֵׁינָא מִנָּךְ.

לֵית אַנְתְּ דְּכִיר, כַּד קָאֵימְנָא לְגַבָּךְ בְּטוּרָא דְסִינַי, שְׁלֵימִין שִׁתִּין רִבּוֹ דְּקַבִּילוּ לָךְ עֲלַיְיהוּ, וְאִתְעַטַרְנָא לָךְ בְּהוּ, יַתִּיר מִכָּל עַמְמַיָיא, וַהֲוֵינָא אָזְלִין אֲבַתְרָךְ לְכָל רְעוּתָךְ. וְהַהִיא שִׁפְחָה קָטְלָא בְּהוּ לַאֲלָפִים וְרִבְוָון, וְלָא אַשְׁגַּחְנָא. וְאִתְאֲבִידוּ כֻּלְּהוּ בְּמַדְבְּרָא, וְשַׁבְקֵית לוֹן תַּמָּן, וְאָעֵילְנָא בְּנֵיהוֹן זְעִירִין לְקָיְימָא קַמָּךְ בְּאַרְעָא דָא. וּבָדֵילְנָא לוֹן לְקָיְימָא קַמָּךְ, בְּגִין רְעוּתָךְ.

בַּעֲלִי הֱוֵי דְכִיר, בְּכַמָּה בְּנִין קַדִּישִׁין קָאֵימְנָא קַמָּךְ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא, בְּיוֹמֵי דְדָוִד וּשְׁלֹמֹה בְּרֵיהּ. לֵית אַנְתְּ דְּכִיר כַּמָּה טָבָאן דַּעֲבָדוּ קַמָּךְ. יָאוֹת לָךְ לְמִידְכַּר חוֹבִין, וְלָא תִדְכַּר זַכְוָון. אָן אִתְהַפִּיכוּ עֲלָךְ.

בָּעֵינָא עֲלָךְ, לֵית אַנְתְּ. בָּעֵינָא עַל בְּנָאי, לֵית אִינוּן. בָּעֵינָא עַל קְדוּשָּׁתָא דַּאֲתַר דָּא, הָא אִסְתָּאַב. כָּל עַלְמָא הֲוָה בִּשְׁלָם בְּגִין אֲתַר דָּא. כְּלָבִין לָא נָבְחִין בְּעִידָנָא דָא, כּוּלְּהוּ הֲווֹ בִּשְׁלָם. גָּעָה וּמְיַילֶלֶת, וְכָל אִינוּן אוּכְלוּסִין לְעֵילָא. וּכְלָבִים צָוְוחִין לְתַתָּא, בְּשֵׁרוּתָא דְּמִשְׁמוֹרָה תְּלִיתָאָה.

נָפְקַת וַאֲתַת, קָיְימָא עַל אֲתַר דְּמַדְבְּחָא קְטוֹרֶת בּוּסְמִין, גָּעַת וּמְיַילֶלֶת, וְסָלְקַת לְעֵלָּא, וְאַשְׁכְּחָא חַד כְּרוּב מֵאִינוּן תְּרֵין כְּרוּבִין דַּהֲווֹ בַּהֲדָהּ, וּמֵהַהוּא זִמְנָא לָא הֲוָה לָהּ אֶלָּא חַד. וְהַהוּא רַבְיָיא עוּלֵימָא דְּאִשְׁתָּאַר, יָנְקָא מִינָהּ בְּכִיָּיה וִילָלוּתָא.

כְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִזְדַּמַּן לְגַבָּהּ, וְנָחֵית לָהּ, וּמְמַלֵּל עִמָּהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. וְעַל דָּא תָּנִינָן, תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעֲלָהּ. עַד הָכָא פְּתִיחָתָא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה שֵׁירוּתָא דִּמְגִילַּת אֵיכָה.

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, רַבָּנָן פָּתְחֵי הַאי קְרָא, (קהלת יב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה. הַאי קְרָא, אוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ, הֱוֵי דְכִיר כָּל אִינוּן טָבָאן, וְכָל אִינוּן אָתִין וְנִסִּין, דַּעֲבַד לָךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיוֹמִין קַדְמָאִין, כַּד הֲוַות רַבְיָא בִּמְהֵימְנוּתָא, כְּדָּבָר אַחֵר, (הושע יא) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ.

בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ אִיתְרְעֵי בָּךְ מִכָּל עַמִּין דְּעַלְמָא. עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, יוֹמִין דְּזִקְנָה, דְּשָׁלְטִין בָּךְ שְׁאָר עַמִּין, וִיבַדְּרוּן לָךְ בְּכָל עַמְמַיָא.

בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, יוֹמִין דְּשַׁתָּא, דְּאִינוּן בְּרִירִין לָךְ, וּנְטִירוּ דִּלְעֵילָא עֲלָךְ. וְאִינוּן ד' יַרְחֵי דְשַׁתָּא, אֲדָר נִיסָן אִיָּיר סִיוָן. אִלֵּין אִינוּן יוֹמִין דְּבָחַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, וַעֲבַד בְּהוֹן עִמְּהוֹן נִסִּין. וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרָא בְּבַעֲלָהּ, וְאִתְקְרֵיבַת בַּהֲדֵיהּ.

עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, יְמֵי הַזִּקְנָה, יְמֵי הָרָעָה מַמָּשׁ, וְאִינוּן: תַּמּוּז אָב טֵבֵת שְׁבָט. אַף עַל גַּב דְּלָא אִיתְגַּלְּיָיא כָּל כָּךְ, וְסִימָנָךְ (משלי י) וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב.

וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, שָׁנִים דְּגָלוּתָא, דְּאָזְלִין יִשְׂרָאֵל מְטוּלְטָלִין. אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ, דְּתָנִינָן, זְמִינִין בְּיוֹמָא דְגָלוּתָא, דְּלָא יִשְׁתַּכַּח בִּידָא דְּבַר נָשׁ לְמִיזְבַּן בְּשׁוּקָא, וּכְדֵין תִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס.

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, דָּא קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל שְׁכִינָה, מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא. מִתַּתָּא מַאן אִינוּן. מָארֵי מַתְנִיתִין דַּהֲווֹ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, פַּטִישֵׁי דְפַרְזְלָא, מְהַדְקִין טִנָּרִין, וְתָלְשִׁין טוּרִין רָמָאִין.

וְהָאוֹר, זֶה הַתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי, דְּנָהֵיר נְהוֹרָא דְאוֹרַיְיתָא, לְבָתַר דְּאִתְבַּטֵל דָּא, כִּבְיָכוֹל, אִשְׁתָּאֲרוּ בַּחֲשׁוֹכָא. דִּכְתִיב, (איכה ג) בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי, זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי, דְּאָזְלִין בֵּיהּ בְּנֵי עַלְמָא בְּמַחֲשַׁכִּים.

וְהַיָּרֵחַ, אִלֵּין אִינוּן הַבָּרַיְיתוֹת, דַּהֲווֹ נְהִירִין נְהִירוּ דְּחָכְמָה סְתִימָאָה. וְהַכֹּכָבִים, אִלֵּין אִינוּן מַשְׂכִּילִים דַּהֲווֹ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כָּל אִינוּן תַּנָּאִים וָאֳמוֹרָאִים, דְּכָל עָלְמָא קָיְימָא בְּגִינַיְיהוּ. דְּכַד הֲווֹ קָיְימֵי כַּחֲדָא, הֲוָה אָמַר בַּר נָשׁ לְחַבְרֵיהּ, מִגּוֹ מִלָּה דָא דְּפָרַח מִפּוּמוֹי, אֲנָא חָמָא מַה דִּיהֵא יוֹמָא דָא, אוֹ לְמָחָר, כָּךְ וְכָךְ.

דָּבָר אַחֵר (קהלת יב) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, נְהִירוּ דִּקְלַסְתֵּר פְּנֵי שְׁכִינָה, דְּהֲוָה נָהֵיר לָהּ בְּכָל יוֹמָא, וּמֵהַהוּא נְהִירוּ עַלְמָא אִתְקַיֵּים, וְיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן עַל אַרְעָא לְרוֹחֲצָנוּ.

וְהָאוֹר, אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, דְּהֲוָה נָהֵיר מִסֵיְיפָי עַלְמָא לִסֵיְיפָי עַלְמָא, וְאִתְגְּנֵיז. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָה נָהֵיר, וְאַפֵּיק מִינֵיהּ חַד חוּטָא דִּימִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָחֵיד לְסִיהֲרָא. וּבְהַהוּא זִימְנָא כְּתִיב, (איכה ב) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ.

וְהַיָּרֵחַ, דִּכְתִיב (ישעיה א) צֶדֶק יָלִין בָּהּ. וְהַכֹּכָבִים, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהָיוּ בָּאִים בָּהּ וִידוּעִים אֶצְלָהּ, וּבָטְלוּ מִקִּיּוּמַיְיהוּ, וְאִלֵּין אִיקְרוּן מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, דִּכְתִיב (שם לג) מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.

(קהלת יב) בַּיּוֹם שֶׁיָּזְעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, אִלֵּין תְּלַת בָּתֵּי דִינִין, דַּהֲווֹ אוֹלְפֵי תּוֹרָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה וְסַנְהֶדְּרֵי קְטַנָּה. וּבָטְלוּ הַטֹחֲנוֹת, אֵלּוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִם, וְכֻלְּהוּ מִשְׁמָרוֹת דַּהֲווֹ קָיְימֵי בִּירוּשָׁלָיִם.

וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, אִלֵּין נְבִיאִים וְצוֹפִים, דַּהֲווֹ חָמָאן בִּנְבוּאָה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (שם) וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, דִּבְנֵי נָשָׁא צְוָוחִין, וְלֵית מַאן דְּיָתֵיב עֲלַיְיהוּ, דְּהָא כָּל תַּרְעִין נִנְעֲלוּ, מִן יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבְטֵילַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָּהָנָא.

בִּשְׁפַל קוֹל הַטַחֲנָה, אִלֵּין אִינוּן כּוֹתְשֵׁי קְטוֹרֶת, דַּהֲווֹ יַהֲבֵי קָלָא בְּכָל יוֹמָא, בִּכְתִּישׁוּ דִּילֵיהּ. דָּבָר אַחֵר קוֹל הַטַחֲנָה, קָלָא דִּשְׁכִינְתָּא, צְוָוחָא בְּכָל יוֹמָא, שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח בָּהּ.

וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר, אִלֵּין אִינוּן דְּסָלְקִין בְּדוּכָנָא בְּכָל יוֹמָא, וּמְנַגְנֵי נִיגוּנָא דְשִׁיר. כָּל, לְאַסְגָּאָה מַלְאֲכֵי עִילָּאָה לְעֵילָא, דַּהֲווֹ מִתְחַלְּקֵי מִשְׁמָרוֹת לְעֵילָא, לָקֳבֵל אִינוּן מִשְׁמָרוֹת לְתַתָּא. שַׁחוּ, אִלֵּין דִּלְתַתָּא. כִּבְיָכוֹל, אַף אִלֵּין דִּלְעֵילָא שַׁחוּ. גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ. וְאַף עַל גַּב דְּמִגָּבוֹהַּ הֲווֹ נַנָּסָא, הֲווֹ דַּחֲלִין.

שַׁחוּ אִינוּן בְּנוֹת שִׁיר, בְּגִין דְּהָא פ' אֶלֶף לְוִיִּים, הֲווֹ יְדֵיהוֹן מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא. כַּד מְטוֹ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל, כִּנּוֹרֵיהוֹן הֲווֹ תַּלְיָין עַל אִילָנִין דְּתַמָּן. הֲווֹ שָׁאֲלִין לוֹן לְנַגְנָא. וְאָמְרֵי, (תהלים קלז) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר. נָשְׁכוּ בְּשִׁנֵּיהוֹן בּוֹהֲנֵי יְדֵיהוֹן וְכָרְתוּ לוֹן, וְלָא יָכִילוּ לְנַגְנָא, וּקְטָלוּ לוֹן.

וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, דְּהָא הֲווֹ אָזְלִין בְּרֵיחַיָּין עַל צַוָּארֵיהוֹן, וּמֵהַדּוֹקָא דְּהֲוָה תַּקִּיף, הֲווֹ נָפְלוּ אֶצְבְּעוֹתַיְיהוּ בְּאוֹרְחָא. וְיִרְמְיָה הֲוָה לָקֵיט לוֹן בְּטַלִּיתֵיהּ, וְנָשֵׁיק לוֹן, וּבָכֵי עֲלַיְיהוּ. וַהֲוָה אָמַר לְהוֹ, בָּנַי, וְלָא אֲמָרִית לְכוֹ, (ירמיה יג) תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וְגו'. וְעַל דָּא כְתִיב, (שם ט) עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר כו'.

(קהלת יב) וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד, מִן יוֹמָא דְּנָצֵיץ אִילָנָא דָא לַבְלְבִין, עַד יוֹמָא דַּעֲבֵיד אִיבָּה, חַד וְעֶשְׂרִים יוֹמָא נִינְהוּ. כָּךְ מִי''ז בְּתַמּוּז עַד ט' בְּאָב, כ''א יוֹם בֵּינַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיה א) מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה.

וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, דְּאִתְיְהֵב מָטוֹלָא עַל כִּתְפוֹי דְּזַרְעָא דְדָוִד. וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, דְּאִתְבַּטֵל עֲבֵידַת בֵּית אֱלָהָנָא. כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ, דָּא הוּא כָּבוֹד, דְּאִסְתַּלַּק לְעֵילָא. וּבְנֵי נָשָׁא צָוְוחִין, וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח בְּהוּ.

(קהלת יב) עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף, אֲתַר דְכַהֲנָא מַקְטִיר קְטוֹרֶת עַל מַדְבְּחָא דִּלְגַאו. וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב, דָּא הוּא בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּתַמָּן כְּרוּבִים דִּדְהַב. וְתִשָּׁבֵר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ, דָּא מַלְכוּת בֵּית דָּוִד דְּאִיתְבַּר.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, יִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וִיהֵא כְּעַפְרָא. וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, דָּא שְׁכִינְתָּא, וְאִסְתַּלְּקוּתָא דְרוּחַ נְבוּאָה מִן עָלְמָא.

רַבִּי יוּדָאי פָּתַח, (שם) בַּיּוֹם שֶׁיָּזְעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, אִלֵּין תַּנָּאִים וָאֳמוֹרָאִים, דַּהֲווֹ נָטְרֵי עַמָּא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאִזְדַּעְזְעוּן מִדּוּכְתַּיְיהוּ.

וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, כְּמו דאת אמר, (בראשית מז) וְיֵשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל. חוֹבָא דִבְנֵי יַעֲקֹב, דַּהֲווֹ אַנְשֵׁי חָיִל, וְסָבְלֵי עִוּוּת דִּינָא, כְּמו דאת אמר, (איוב ח) הָאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט. קַבִּילוּ עִוּוּת דִּינָא. אִינוּן אַנְשֵׁי חָיִל. דְּכָךְ אוֹרְחוֹי דְּנָחָשׁ, לְבָתַר דְּקָטֵיל לְבַר נָשׁ, אַהֲדַר וְנָשֵׁיךְ לֵיהּ נְשִׁיכוּ בְּלָא רַחֲמִין, (''חילופי גרסאות'') דָּא אִיהוּ עִוּוּת דִּינָא.

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאַתּוּן אִית לְכוֹן לְמִבְכֵּי, כְּמַאן דְּבָכֵי מֵרָחִיק. דְּהָא אֶבְלָא וּבְכִיָה וּמִסְפְּדָא בִּנְהִי וּמְרִירוּ לָא מָטָא לְכוֹ. דְּהָא רְחַצְתִּין רַגְלֵיכוֹן, וְלָא בְּעִיתוּ לְטַנְפָא לוֹן כְּמִלְּקַדְמִין. כְּמו דאת אמר, (שה''ש ה) רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.

אֲבָל אֲנַן דְּשָׁכְנִין בֵּין גִּדְרֵי נָחָשׁ, וְכָמִין לוֹן בְּכָל יוֹמָא, קָטֵיל, וְנָשֵׁיךְ, וַאֲנַן חָמֵינָן בְּעַיְינִין עִוּוּת הַדִּין דְּאִתְעֲבֵיד בֵּינָנָא, בְּאִינוּן אַנְשֵׁי חָיִל, דִּי בְּיוֹמֵיהוֹן שָׁתֵיק, וְלָא בָּעָא דִינָא. דְּדָחֵיל מִינַיְיהוּ דְּחִילוּ סַגֵּי, וְלָא יָכֵיל לְקָיְימָא קַמַּיְיהוּ. וְכֵיוָן דַּעֲבָרוֹ לְהַהוּא עַלְמָא בִּתְיוּבְתָּא, קָיְימָא נָחָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבָע דִינָא.

וְדַיֵּיק קְרָא דִּכְתִיב, (שמות כא) וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַנָּחָשׁ, יוֹסֵף לֹא הָיָה אִישׁ. וְנִמְצָא בְיָדוֹ וְגו', הָא בִידֵיהוֹן לָא אִשְׁתַּכַּח. אַהֲדַר וְקָאֲמַר, (דברים כד) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא.

תְּמַנֵּי מְאָה שְׁנִין הֲוָה קָיְימָא הַהוּא נָחָשׁ וְתָבַע דִּינָא. וַאֲנַן תָּנִינָן, מַאן דְּאִתְחַיָּיב בִּתְרֵי דִינִין, אִתְדָּן בַּחֲמִירָא. וַוי מַאן דַּקַבֵּיל עוֹנָשָׁא עַל חוֹבוֹי, דְּהָא מִיתָה מְכַפְּרָה עַל חוֹבִין, וְאַהֲדַר לְקַבֵּל עוֹנָשָׁא אוֹחֲרָא, וַוי דִי הִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וּסמאל וְנָחָשׁ קָיְימוּ לְתָבְעָא דִינָא. עַל דָּא יָאוֹת לָן לְמִבְכֵּי וּלְמִסְפֵּד, דְּקַרְתָּא קַדִּישָׁא אִשְׁתָּאֲרַת בָּדָד מִכָּל טָבִין דַּהֲווֹ בָהּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחַת סמאל וּבִלְבֵּל עַלְמָא, וְאָעֵיל רוּחָא דָא בְּמֵעוֹי דְּהַהוּא רָשָׁע מַלְכָּא דְרוֹמִי, וְתָבַע דִּינָא מִתַּקִּיפֵי עַלְמָא. וַוי לְדָא, וַוי לְעַלְמָא, עִוּוּת דִּינָא לָא אִשְׁתַּכַּח מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּדָא.

אֵיכָה בָּנַיִךְ עַמּוּדִים דְּעָלְמָא, קָיְימִין סָמְכִין, דְּעַלְמָא קָיְימָא עֲלֵיהוֹן, וַאֲנָא מִתְעַטְרָא עֲלֵיהוֹן בְּכָל יוֹמָא. הֵיךְ הִתְעַוְּותוּ עַל יְדֵי דְּנָחָשׁ, הֵיךְ הִתְעַוְּותוּ רוּחִין קַדִּישִׁין, לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין נֻכְרָאִין אָחֳרָנִין, לְמֵידַן לוֹן בִּקְלָנָא סַגֵּי, וַוי לְדָא, וַוי לְעִוּוּתָא דָא.

מַאן חָמָא גּוֹ גִּנְתָא דְעֵדֶן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְמְסַר דִּינָא לְעֵילָא. עֶשֶׂר מַרְגְּלָאן שַׁפִּירָאן, נְהִירוּ דְּכָל גִּנְתָא, בֵּין כָּל אִינוּן אִילָנִין. מִתְפַּשְׁטִין וְנָפְקִין כֻּלְּהוּ לְבַר. וְכָל אִינוּן אִילָנִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן, צְוָוחִין וְאָמְרִין, וַוי דְּהִתְעַוְּותוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל. וּנְטוּרֵי תַּרְעָא דְּגִנְתָא דְעֵדֶן מִזְדַּעְזְעָן, אִינוּן כְּרוּבִים, סָלְקִין וְנָחֲתִין, וְלָא יַהֲבֵי דוּכְתָּא לַאֲפָקָא אִלֵּין נְהוֹרִין.

כַד אִתְפַּשְּׁטוּ מִגּוֹ נְהוֹרִין דִּלְבוּשֵׁיהוֹן. וְעִילָּאִין וְתַתָּאִין צָוְוחִין לָקֳדָמוּתְהוֹן, וְאִינוּן נְטוּרֵי חוֹמוֹת לְעֵילָא מִזְדַּעְזְעִין, וְכָל חַיָּילֵי רוּם שְׁמַיָּיא בָּכָאן וּמְיַילְלָן. מַאן חָמָא לְאִימָּנָא גָּעַת וּמְיַילְלָא. נָחֲתַת לְגַבֵּי כְּרוּבִים, נְטוּרֵי תַּרְעִין דִּבְגִנְתָא, וְאִינוּן מִזְדַּעְזְעִין. סָלְקַת אִימָּנָא, וְחַד כְּרוּב בַּהֲדָהּ.

וּכְדֵין לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, שְׁנָנָא סַגֵּי, בָּטַשׁ לְגוֹ תַּרְעִין, וּנְפָקוֹ אִינוּן עֶשֶׂר נְהוֹרִין. עִילָּאִין וְתַתָּאִין צָוְוחִין, וַוי לְעַלְמָא, וַוי לְדָרָא.

אֲנַן יָאוֹת לָן לְמִסְפֵּד כְּתַנִּים, כַּד נָחֲתַת אִימָּא, וְלָא אַשְׁכָּחַת לוֹן תַּמָּן בְּגִנְתָא, וְכָל אִינוּן נְהוֹרִין וּבוּסְמִין, גָּעָאן וּמְיַילְלָן, כְּדֵין גָּעַת וּמְיַילֶלֶת. אִינוּן כְּרוּבִים נְטוֹרֵי תַּרְעִין בָּכָאן וּמְיַילְלָן, פָּתְחִין בִּבְכִיָּה, אֲנַן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יָאוֹת לָן לְמִבְכֵּי עַל כּוֹלָּא, וְעַל עִוּוּתָא דָא.

תוּ פְּתַח, (בראשית נ) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר וְגו' (שם) אָנָא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָאתָם וְגו' וַיֵּבְךִָֹּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. חוֹבָא לֵיהּ עֲבָדוּ, וְהוּא מְכַפֵּר כּוֹלָּא, וּמְכַפֵּר עַל חוֹבַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּאִיהוּ מָחֵיל, מַאן אִית לֵיהּ לְתָבְעָא עַל חוֹבַיְיהוּ. הֱוֵי וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל. עִוּוּת הַדִּין סַגֵּי, הֲוָה לְאִינוּן אַנְשֵׁי הֶחָיִל, וַוי לָן, מַאן יְנַחֵם לָן.

אַמַּאי הֲוָה עִוּוּת דִּינָא דָא. בְּגִין דְּהָא אִימָּנָא אִתְתָּרְכַת וְעָרְקַת, וַאֲזָלַת לָהּ, וּבְגִין דָּא עַוִּית דִּינָא אִשְׁתַּכַּח, דְּאִשְׁתַּכְּחָא בִּלְחוֹדָהָא הַהוּא דְּאַשְׂטָנָא עֲלָנָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ, וְיַטְעִין עֲלָנָא טַעֲנָתָא. עַל דָּא אִתְמְסָרוּ בִּידָהָא כָּל תִּיקּוּנֵי דְּאִימָּנָא.

דְּאִלּוּ אִימָּנָא אִשְׁתַּכְּחַת תַּמָּן. לְגוֹ מִשּׁוּרַת הַדִּין אָעֳלַת לוֹן. עַל דָּא הִיא בָּכַאת, עַל דָּא הִיא מְיַילְלָא, עַל בְּנָהָא דְּאִתְגָּלוּ, וְּדאִתְקְטָלוּ, וּדְאִשְׁתֵּצִיאוּ עַל מַגָּן.

וּבְגינַיְיהוּ לָא אִשְׁתַּכְּחַת, וַעֲבֵיד הַהוּא נָחָשׁ רְעוּתֵיהּ בְּהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה נ) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, דְּלָא תְּהֵא זְמִינַת בְּדִינֵיכוֹן. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, דְּאִיהִי הֲוַת נָסְבָה טַעֲנַת בְּנָהָא, וּבְגִינָהּ אִתְקְרַע דִּינָא.

וְכַד אִינוּן עֶשֶׂר מַרְגְּלָן נְפָקוּ מִגַּן עֵדֶן, לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין אָחֳרָנִין, כֻּלְּהוּ לְבוּשִׁין אִתְמְסָרוּ בִּידָא דְנָחָשׁ, בַּר חַד, דְּאִיהוּ רְאוּבֵן. דִּכְתִיב וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר.

וְעַל דִּיהַב עֵיטָא לְמִרְמֵי לְבֵירָא, אִיתְפַּס אִיהוּ בְּבֵירָא, וְאִשְׁתְּזֵיב. וְדָא אִיהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, כַּד תְּפָשׂוּהוּ לְמִינוּת, וִיהֲבוּהוּ בְּבֵירָא, וְאִשְׁתְּזֵיבַת נִשְׁמְתֵיהּ דִּרְאוּבֵן.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

שלא עשני גוי

לחץ כדי לכווץ...

שנאמר כל הגוים כאין נגדו

אשה

לחץ כדי לכווץ...

שאין אשה מצווה על המצוות

ובור

לחץ כדי לכווץ...

שאין בור ירא חטא

[ובבבלי דחו את בור מסברת אמורא

לחץ כדי לכווץ...

כולי האי נמי והציעו במקום זה עבד ואף שהיינו אשה זיל טפי וצ''ע בזמננו שאין במקומותינו עבדים כלל ועיקר מה טעם יש לברכה זו ושמא אף להבבלי יש לחזור לבור וצ''ע

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ברכת השכיבנו לנוסח א''י חותמת כל השבוע הפורש סוכת שלום כמבואר במדרשים שתפילה חותמת בשלום וק''ש וברכותיה חותמים בשלום.

לחץ כדי לכווץ...

ובזמננו יש יותר טעם לנוסח זה מאשר שומר עמו שהוא על המזיקים שאינם מצויים במקומותינו

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בא''ה אלהי דוד ובונה ירושלים.

לחץ כדי לכווץ...

ע''ז יש התנגדות מפורשת בבבלי בסנהדרין שרב אומר שאין להזכיר יחוד האלהות על דוד כמו האבות כי לא עמד בנסיון כמותם אמנם הירושלמי תמה למה לחלק את דוד לברכה נפרדת ואפ' להציע לכלול מצמיח ישועה בבנין ירושלים וצ''ע

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בא''ה שאותך לבדך ביראה נעבוד

לחץ כדי לכווץ...

כאן הוא יוצא דופן שהחתימה שונה לגמרי מנוסח בבל שחותמים המחזיר שכינתו לציון ואף שהכול אותו ענין של עבודה מ''מ בבבל התמקדו באתערותא דלעילא ובא''י באתערותא דלתתא (ונראה שיש שיכות למה שכתבתנו בפתיח על החילוק בין מידת הרחמים למידת הדין שמשתקף בנוסחאות בני א''י ובני בבל).

 

[הרב הירושלמי]

נוסח ארץ ישראל באיזו תקופה?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

נוסח ארץ ישראל באיזו תקופה?

לחץ כדי לכווץ...

התלמוד ירושלמי ומכתבי בני א''י המאוחרים לחתימתו שנמצאו בגניזה הקהירית

לחץ כדי לכווץ...

 

[הרב הירושלמי]

מה עם נוסח ארץ ישראל בזמן בית ראשון?
ובזמן השופטים?

האם נוסח ארץ ישראל הוא לא נוסח הבאים לארץ ישראל?

ומלבד זאת למאי נפק"מ נוסח ארץ ישראל, הוא נחשב יותר נכון? מדויק מוסמך?