פסחים חושך- בריאה או העדר אור

[אברך מעמיק]

על כלום לא שייך עקרונית לומר 'הוא' 'זה' כיון שאינו ואף לא שייך להתייחס אליו בכל צורה כאל 'אליו' שהרי אין גוף להתייחס 'אליו' אם כן במה נתאר העדר דבר?

לחץ כדי לכווץ...

אינני מצביע על מציאות פיזית אני מדבר על קיום הדבר כשלעצמו, ואין הכונה שאפשר להצביע על משהו מוחשי, אלא לומר שישנה בריאה של מושג 'העדר', שזה מהותו ותכונתו - העדר.

אם כן כלום = כלום ולא דבר ומה שאומרים שוב ושוב שמלא כל הארץ כבודו ואם כן אף החושך בריאה של צמצום האור האלהי זה אינו שכמו שלהבדיל חוקי הטבע שולטים גם באזורים שנעדרים כל קיים אף שליטת האל עליון בכל בשווה.

לחץ כדי לכווץ...

אכן גם 'כלום' זה בריאה מסוימת של רעיון המתגלם בהיתכנות של ההעדר בעולמנו, ועצם העובדה שיש מילה להגדיר אותו מלמדת כי ישנה מהות כזו.

וכמו שאך הסבורים שחושך העדר הוא מודים שנעדר הוא אף אם יש חומר לפי שטוענים שחושך הוא העדר האור ולא העדר המציאות.

לחץ כדי לכווץ...

לא כל כך הבנתי מה באת לומר בזה, אני אמרתי דבר פשוט, כי המציאות מצד עצמה אינה מכילה את המושג העדר שגם הוא מושג נברא כמו כל הנבראים, אלא שבראשית ברא אלוקים את המציאות של העדר שהיא מהווה בסיס לכל העולמות, ולאחר מכן מגיע לידי ביטוי אותו כח בקיום החושך בעולם שהוא העדר האור, כח התלוי בשורשו בעצם מציאות ההעדר המתגלה בעובדה שתיתכן מציאות כזו, והעדר ה'אור' הפיזי קרוי 'חושך' פיזי.
כך שלדעתי אין סתירה בין המושג חושך זה העדר אור לבין העובדה שחושך - היינו שורשו, כלומר עצם המושג העדר הוא עצמו בריאה.

כמדומני שהויכוח שלנו תלוי בשורשו קצת בתפיסה של המושגים המופשטים כשלעצמם, ואם זה אכן נכון אז אולי אין טעם להתווכח על התוצאות של זה.

 

[נסכא דר' אבא]

בתורה שלי כתוב וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם יש לי תחושה שאני טועה במשהו כי זה פשוט מדי.

לחץ כדי לכווץ...

עי' ברמב"ן שכ' וז"ל והאש נקראת חשך מפני שהאש היסודית חשוכה ואילו היתה אדומה היתה מאדימה לנו הלילה.
ובפס' ד' כ' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. איננו החשך הנזכר בפסוק הראשון שהוא האש, אבל הוא אפיסת האור, כי נתן אלהים מדה לאור, ושיהיה נעדר אחר כן עד שובו.

 

[יהודי וזהו]

אני ינסח את דבריך במדויק כדי שתבין

אינני מצביע על מציאות פיזית אני מדבר על קיום הדבר כשלעצמו, ואין הכונה שאפשר להצביע על משהו מוחשי, אלא לומר שישנה אי בריאה של מושג 'העדר', שזה מהותו ותכונתו - העדר.

אכן גם 'כלום' זה אי בריאה מסוימת של אי רעיון המתגלם בהיתכנות של ההעדר בעולמנו, ועצם העובדה שיש מילה להגדיר אותו מלמדת כי ישנה אי מהות כזו.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שהויכוח שלנו תלוי בשורשו קצת בתפיסה של המושגים המופשטים כשלעצמם, ואם זה אכן נכון אז אולי אין טעם להתווכח על התוצאות של זה.

לחץ כדי לכווץ...

אני ינסה להציג את זה בפעם האחרונה בצורה הכי ברורה שאוכל:
החושך שאני מדבר עליו הוא ה'אי' אור אולי אתה מדבר על החומר שנמצא כשאין אור אני על כל פנים לא וכיון שאני מדבר על ה'אין' אור אז ה'אין' אינו 'יש' כיון שאני לא מדבר עליו.
וכבר ביארתי את דעתי בארוכה פה על מושגים מופשטים.

 

[אברך מעמיק]

החושך שאני מדבר עליו הוא ה'אי' אור אולי אתה מדבר על החומר שנמצא כשאין אור אני על כל פנים לא וכיון שאני מדבר על ה'אין' אור אז ה'אין' אינו 'יש' כיון שאני לא מדבר עליו.

לחץ כדי לכווץ...

אנסה גם אני להסביר את דבריי בצורה הכי פשוטה [את דעתך על מושגים מופשטים אינני מכיר]
ברור שהחושך המדובר בקרב בני האדם כוונתו לאי אור כדבריך, עם זאת בדבריי הדגשתי כי כדי שתהיה מסוגלת להתקיים מציאות בה האור לא יתפשט צריך לקבוע לזה כח בריאתי המאפשר אי מציאות של התפשטות האור, וזה המושג הקרוי בלשונינו העדר.
כי אכן, גם יצירת המושג העדר, כלום, אפיסה, תוהו ובוהו, רע, חושך, הכל זה מושגים וכחות שנבראו על ידי הבורא, המאפשרים בעולמנו אי מציאות של אור.

וממילא ברור שכדבריך באמת חושך הוא העדר ומשמעותו הוא אי אור וכל לשון שתגדיר זאת, אך אמרתי כי כאשר הנביא ישעיה אומר 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הרע' מבואר שהחושך והרע גם הם יסודות שנבראו בראשית הבריאה, ועל הכח השורשי דיברו חז"ל ולא על התופעה שלו הנגלית לעינינו. וכמאמר רבן גמליאל (ב"ר ט, א):
"פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל. אמר ליה: צייר גדול הוא אלקיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו: תוהו ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! כולהון כתיב בהן בריאה: תוהו ובוהו - שנאמר (ישעיה מה, ז): "עושה שלום ובורא רע, "חושך - "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ" וכו'.
מקווה שהענין ברור.

 

[יצחק א]

נראה למצוא פשר דבר בענין זה,
שכל זמן שהיה משמש אור שבעת ימים, שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו, הרי שאינו תלוי במקור אור, וכלפי אור זה לא שייכת כלל מציאות חושך אא"כ בחושך מיוחד הנברא ומחשיך, ואיננו מכירים אותו כמו שאיננו מכירים מציאות האור הזה.
אבל באור שלנו שתלוי במקור אור, ממילא החושך אינו אלא העדר.

 

[אברך מעמיק]

לפני כמה שנים כתבתי קונטרס ובו יש פרק שעוסק בענין של משמעות ה'חושך', אעלה את הפרק, אולי הוא יביא תועלת לאי מי.

רק אבאר הקדמה נצרכת, לגבי חושך לא מצאנו לשון בתורה של יצירה ועשייה אלא רק של בריאה (וכבר המלבי"ם בישעיה מ"ה, דיבר בזה), והבנת הענין הזה תלויה הרבה בעצם הבנת המושג 'בריאה'. ורק בקיצור ארמוז כי ישנה שייכות בין עולם הבריאה לעולם המחשבה, כלומר, המושגים הרעיוניים העומדים מאחורי הבריאה עוד קודם שהם מתממשים ומתגשמים במציאות, ובהחלט יש להגדיר את ההחלטה ליצור העדר כדבר חיובי ולא רק העדר.
לשם דוגמא, כמו שבתכנות מחשבים האותיות השחורות קיימות בגלל שאין שם אור, מכל מקום ההחלטה השכלית בראשו של המתכנת להגביל את הארת המסך במקומות מסוימים, היא החלטה חיובית ששייך לדבר עליה ולומר שהיא נפלה בראשו של המתכנת יש מאין.​

 

[יהודי וזהו]

@אברך מעמיק היטבת לבאר אומנם חשוב לדייק החושך אינו הדבר אלא המחשיך
ויש להמשיל זאת למעדר שבוודאי נחשב ל'דבר' שמהותו לה'עדר'

 

[יחידה]

סברה זה חשוך או מואר? כמובן שזה מגוחך סברה זה רוחני ולא שייך כלל מושג של אור וחושך גשמי
בעולם הנשמות והרוחניות כמובן אין אור גשמי ואין חושך גשמי על פי זה אפשר להבין בריאת החושך קודם הבריאה לא היה רק אלוקים בעצמו אחר כך האציל מציאות רוחניים וכו׳ ומכל מקום לא היה מושג של חשך ואור גשמי כלל
גם מקום הוא נברא כידוע
קודם בריאת הגשם לא היה מושג של חושך גשמי כלל ועל כן כשברא את העולם השם יתברך חידש המושג של חושך גשמי