הזמן גרמא והשעה משחקת תפקיד נכבד:
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מופלאה, כמעט חסרת תקדים, המתרחשת לנגד עינינו בבית המדרש. דור שלם של תלמידי חכמים עצומים פורץ אל קדמת הבמה התורנית – לא כילדי פלא או כנערים עילויים, כי אם כבני ברית בשלים, סביב גיל הארבעים, שהגיעו לכלל 'בינה' ועמקות מסחררת.
אין מדובר רק בבקיאות אדירה גרידא, אף שהידע שבידיהם הוא בגדר 'אוקיינוס התלמוד והפוסקים'. ייחודם הוא בעמקות ובכוח הסברא הישרה. הם אינם רק יודעי ספר, אלא 'מרא דשמעתתא' אמיתיים, אשר ה'שקלא וטריא' התלמודי זורם בעורקיהם כאילו היו רבותינו הראשונים.
תופעה זו, של גדלות תורה ב'צעירותא', היא הדבר הגדול שהתברך בו דורנו. היא מפיחה רוח חיים חדשה בעולם התורה ומעוררת תקווה עצומה לעתיד הנהגת הרבנות בישראל, ומראה בעליל כי 'כי לא ייטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב'.
ה'סברא ישרה' וה'שקלא וטריא' העמוק שלהם, המושגים ב'צעירותא' (בצעירותם), מבטיחים ומוכיחים לנו כי נחלתו של הקב"ה לא תישכח מישראל, וכעמדתו הנחרצת של רשב"י: "כי לא תשכח מפי זרעו" (שבת קלח:). בכוחם לעמוד בפרץ, להשיב 'עטרה ליושנה' ולהיות 'האריות' שינהיגו את בית המדרש בעשורים הבאים. זוהי הברכה האמיתית של דורנו – דור שזוכה לראות 'ענקים' קמים לתחייה עוד בחיי חיותם ובמלוא כוחם!
"ה'פלא' הזה מוכיח: אין גיל ל'עמל התורה', וכל אחד מאיתנו יכול וצריך לשאוף לגדלות תורנית מופלגת עכשיו!"
