ד' תעניות בין המצרים ת"ב איך ניתן להתחבר מבחינה רגשית ורוחנית לימי בין המצרים? (2 צופים)

[מכנדבי]

תרשה לי לחלוק עליך מנסיון אישי
וזה לא גאווה, זה שייך פשוט צריך למצוא את הדרך הנכונה !
ואת האהבה לה' האמיתית !
ואת החיבור הנכון לכל הרעיון הזה של התגלות ה' בעולמו וכו' ....

לחץ כדי לכווץ...

למה אתה חושב כך
גם אם אתה עוד לא הגעת
ייתכן בהחלט שאחרים הגיעו ....
הכרתי עוד אחרים שהם פי מאתיים ממני
בצער אמיתי על הגלות ועל השכינה
והכרתי אותם טוב מאוד באישי
וזה מגיע מלימוד מעמיק ומקיף ברמח''ל
עם שילוב של אדם אמיתי ומרומם ונעלה
שהצליח !!!שהגיע לחיבור הזה עם ה' !

לחץ כדי לכווץ...

לא כולם זכו ללמוד אצל מורך ורבך ודומיו, שליט"א.
אצלם המקדש וירושלים זה "תוסף" ליהדות, במקרה הטוב.
על זה לבד צריך להתאבל.

 

[מכנדבי]

לגוף הנושא:

מי שמסוגל להבין זאת הכי טוב, זה ילד/בחור שהוריו גרושים.
דבר איתם בעדינות על ביתם החרב, ודון מינה ומינה.

מי שטיפת רגש זורמת בעורקיו (גם אם לא שוחח עם אנשים מהסוג הנ"ל), יתכן ויועילו לו השורות הבאות:

*

[א]
סע לשם.
קח איתך משניות ביכורים (פ"ג), יומא, תמיד.
בין משנה למשנה עצום עיניך.
דמיין זאת באופן המוחשי ביותר.
תצטמרר.
תתגעגע.
תזיל דמעה.
תבין שבורא כל העולמים מצטער פי אין-סוף.
למשך 2,300 שנה (עם תקווה מסוימת בזמן בית שני שהמצב ישתנה, לשווא).
ואת אף אחד זה לא מעניין.

*

[ב]
תחשוב על פרה עם עטינים מלאים חלב, להשפיע כל טוב על עגליה, לפנק את בעליה ומשפחתו בכל מעדני עולם.
ואף עגל לא בא.
זה לא מדבר אליהם.
הם מעדיפים לשתות את שיירי החלב התעשייתי שמתנקז לאיבוד מהמחלבה.
כואב לה פעמיים:
גם כאב ולחץ פיזיים, וגם שבניה לא מתעניינים בה. היא לא שווה בעיניהם כלום.
(אם אבותינו נקראו "פרות הבשן" (עמוס ד), יאה לנו להימשל לעגלים.)

*

[ג]
תחשוב על כל המחלוקות בעם ישראל, לשם שמיים ושלא.
מי צריך אותן?
מי ביקש אותן?

כמה עמל ויזע צריך כדי לעשות את רצון השם בשלימות במלאכה אחת מהל"ט.
לפי כל הדעות, וכל השיטות.
תאר לך מה היה המצב אם היתה סנהדרין, אמיתית!

*

[ד]
לכל אחד היו פעם הרהורים באמונֶה, חלקם שיתפו בכך את חבריהם.
מישהו ראה פעם את ה'? (כביכול)
מישהו שמע אותו?
פעם התפללת מעומק הלב, ושמעת בהקיץ קול מציאותי שעונה לך, משהו כמו "שמעתי את תפילתך, הפסק לדבר לשון הרע על זבולון ובעוד שבוע תזכה בהגרלת מחיר למשתכן בירושלים"?

*

[ה]
רוב הניקים החשובים והאהובים הסבירו שניתן להתחבר לצער השכינה ע"י העמקה בצער האישי של כל אחד.
מי לא מתייסר בצער שאין לו קצבה?
קושי בלימוד.
ריחוק חברתי.
ביזיונות.
עוני.
חובות.
המתנה לילדים.
המתנה לזיווג.
שלום בית מעורער.
בית מפורק.
ילד מתמודד.
ילד שעזב את הדרך.
ילד שעזב את היהדות.
מי לא כיתת את רגליו לברכות אצל רבנים, דמעות רותחות על קברי צדיקים, השקעה עצומה בסגולות שונות.
מי לא רוצה לדבר עם נביא אמת, שיאמר לו כאן ועכשיו מתי זה נגמר, מה עליו לעשות?
הרי זו תכלית הגאולה!
וְהָיָ֣ה אַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כׇּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃ (יואל ג א)
וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים (עמוס ב יא)

*

[ו]
עבר ושנה, נעשית לו כהיתר.
מישהו זכה להתעלות מעל זה?
תשובה אמיתית, עד ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"? (רמב"ם הל' תשובה פ"ב)
מישהו רוצה את היצר הרע? את ההתמודדות? את הנפילות? את הריחוק מהשם?
לעתיד לבא, מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו! (סוכה נב.)

עוד משהו?

 

[אימתי]

לא כולם זכו ללמוד אצל מורך ורבך ודומיו, שליט"א.
אצלם המקדש וירושלים זה "תוסף" ליהדות, במקרה הטוב.
על זה לבד צריך להתאבל.

לחץ כדי לכווץ...

ומי שילמד ויזכה
יבין שאפשר להתחבר לשלושת השבועות ולימים נוראים דרך רוחניות טהורה דרך אהבת ה' אמיתית, דרך כיסופים לשלמות העולם, לתכלית הבריאה ולאו דווקא דרך החשבון בנק שלנו ....
גם אם לא כל הזמן הוא ירגיש כך, הוא יבין טוב שיש מציאות כזאת לא ממש רחוקה !

 

[נסכא דר' אבא]

??
העיר רבתי עם היתה כאלמנה וכו'
מקוננים על ירושלים ועל כלל ישראל, שזה מדריגה להגיע לצער השכינה, ולא על הצער הפרטי.

לחץ כדי לכווץ...

מנין לך? אם זהו עיקר הצער היה אמור להיות איזה אזכור לזה.
(כמובן שבסופו של דבר צער השכינה וצערם של ישראל הוא צער מקביל ואף יותר מכך, אבל אבלנו הוא מצד מה שאנו חסרנו ולא מצד גלות השכינה, ובחגיגה ה: פליגי אמוראים אם בכיו של הקב"ה הוא מפני גאותן של ישראל או גאותה של מלכות שמים ועי' מהרש"א שם).
בעל מעלה מצטער בצער השכינה אבל האבל והצער הפשוטים הם על חסרוננו.
אגב, לפעמים להצטער בצער ישראל הוא מדרגה יותר גדולה כיון שאתה מצטער באופן אישי על ענין שנוגע לך ולא מנתק את עצמך מהאבלות.

 

[מבקש האמת]

אנו לא מצפים לבית ראשון, וגם לא לבית שני.
אנו מחכים לבית שלישי,
שכולל את כל הדברים שהזכרת, ועוד אחרים.

לחץ כדי לכווץ...

זה נכון שמצפים,
אבל יש אבלות שהיא שייכת לדבר שהיה ואיננו
האבלות היא לא קריאת תיגר על עצם המציאות העולמית והאנושית שיש בה את החסרונות שלה והקשיים שלנו
ויש ציפיה ותקווה לעולם טוב יותר
ואלו שני דברים נפרדים

 

[אימתי]

מנין לך? אם זהו עיקר הצער היה אמור להיות איזה אזכור לזה.
(כמובן שבסופו של דבר צער השכינה וצערם של ישראל הוא צער מקביל ואף יותר מכך, אבל אבלנו הוא מצד מה שאנו חסרנו ולא מצד גלות השכינה, ובחגיגה ה: פליגי אמוראים אם בכיו של הקב"ה הוא מפני גאותן של ישראל או גאותה של מלכות שמים ועי' מהרש"א שם).
בעל מעלה מצטער בצער השכינה אבל האבל והצער הפשוטים הם על חסרוננו.
אגב, לפעמים להצטער בצער ישראל הוא מדרגה יותר גדולה כיון שאתה מצטער באופן אישי על ענין שנוגע לך ולא מנתק את עצמך מהאבלות.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מעמיד פה שני צדדים מאוד יפה
א' - להצטער על חסרוננו הרוחני ולא הגשמי ... וגם הגשמי לא על הלחם והחלב אלא על המציאות הכללית שהיתה שהיה שפע מהבורא... ולא על זה שאין לי היום פינוקים וזה חסר לי [ לא יודע למה זה נשמע לי מאוד ירוד ופחות ולא קשור לצער ואבלות המקדש זה לא חסרון המקדש... הפינוקים שיכולתי להשיג אז]
שהחסרון הזה הוא יותר ענין אישי, ועדיין יש התמודדדות לדעת מה היה יוכל להיות לנו עם המקדש , כי לא היינו שם , ואנחנו לא מכירים את המציאות הזאת ...
והב' בהמשך [ זה פשוט נתקע לי כל הזמן באמצע הכתיבה ]

 

[נסכא דר' אבא]

א' - להצטער על חסרוננו הרוחני ולא הגשמי ... וגם הגשמי לא על הלחם והחלב אלא על המציאות הכללית שהיתה שהיה שפע מהבורא... ולא על זה שאין לי היום פינוקים וזה חסר לי [ לא יודע למה זה נשמע לי מאוד ירוד ופחות ולא קשור לצער ואבלות המקדש זה לא חסרון המקדש... הפינוקים שיכולתי להשיג אז]

לחץ כדי לכווץ...

אתה ודאי צודק שהחיסרון הגשמי הוא שהעולם לא מתנהל כפי מטרתו העיקרית שהיא השראת השכינה בתחתונים, ולא על הנוחות האישית שחסרה לי.
(למרות שכחלק מהגלות אנחנו רחוקים מאד מלהבין ולהשיג את המושג של גשמיות מתוקנת, מושג השייך למידת הקדושה כפי שכ' הרמח"ל במס"י).

 

[אימתי]

ב. צער השכינה, שהיא בגלות ואין השראת השכינה כראוי וכו'
וזה אכן צער שהוא גבוה יותר, ויותר קשה להתחבר אליו כי כביכול הוא לא נוגע אלי
אבל מצד שני מי שמוחבר לשכינה ולהאהבת ה', אין לו בעיה עם הצורך לדעת ולהרגיש מה היה במקדש ה' ומה חסר לנו היום !

 

[בד קודש]

למה אתה חושב כך
גם אם אתה עוד לא הגעת
ייתכן בהחלט שאחרים הגיעו ....
הכרתי עוד אחרים שהם פי מאתיים ממני
בצער אמיתי על הגלות ועל השכינה
והכרתי אותם טוב מאוד באישי
וזה מגיע מלימוד מעמיק ומקיף ברמח''ל
עם שילוב של אדם אמיתי ומרומם ונעלה
שהצליח !!!שהגיע לחיבור הזה עם ה' !

לחץ כדי לכווץ...

אני הכרתי הרבה מאוד אנשים שהצליחו !!! לעבוד על עצמם...
עוד זכור לי החבר בישיבה שאמר לי בשיא רצינות שהוא רוצה דירה נאה ואוכל משובח רק כדי שיוכל לעסוק בתורה.

ברור שכולנו שואפים לזה, וברור שכולנו מנסים להגיע לזה, אבל בדורינו - מי שחושב שהוא נמצא שם מוכיח על כושר הדמיון הגדול שלו.
זה הכל.

 

[נסכא דר' אבא]

ב. צער השכינה, שהיא בגלות ואין השראת השכינה כראוי וכו'
וזה אכן צער שהוא גבוה יותר, ויותר קשה להתחבר אליו כי כביכול הוא לא נוגע אלי
אבל מצד שני מי שמוחבר לשכינה ולהאהבת ה', אין לו בעיה עם הצורך לדעת ולהרגיש מה היה במקדש ה' ומה חסר לנו היום !

לחץ כדי לכווץ...

וכמו שכתבתי לעיל, לכאו' זה אינו האבל המבוקש והנדרש (והטבעי) מאיתנו.
(יש בילקו"ש איכה רמז תתקצ"ו-ז אמר לו הקב"ה לירמיהו מה אתה רואה היום אני דומה לאחד שהיה לו בן ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, אבל זו דרישה מירמיהו הנביא ולא מכל יהודי).

 

[בד קודש]

זה נכון שמצפים,
אבל יש אבלות שהיא שייכת לדבר שהיה ואיננו
האבלות היא לא קריאת תיגר על עצם המציאות העולמית והאנושית שיש בה את החסרונות שלה והקשיים שלנו
ויש ציפיה ותקווה לעולם טוב יותר
ואלו שני דברים נפרדים

לחץ כדי לכווץ...

יודע המדרש עם אפלטון וירמיהו, וע"פ הסבא מקלם האבלות היא לא על עצים ואבנים רק כי אנחנו מחכים למה שיבוא.
ומלבד זאת, אתה חושב שבזמן הבית מתו אנשים כמו היום? היו חולים כמו היום? היו עקרות כמו היום? היו רווקים כמו היום?
אם כך אתה חושב, נראה שחסר לך לא בחיבור לחורבן אלא בידיעה על זמן המקדש.

 

[מכנדבי]

יודע המדרש עם אפלטון וירמיהו.

לחץ כדי לכווץ...

אגדה, החביבה על המשגיחים זצוק"ל.
מיוחסת לרמ"א בספר תורת העולה, ונתברר שאין לה כל זכר בספר זה.

 

[בד קודש]

אגדה, החביבה על המשגיחים זצוק"ל.
מיוחסת לרמ"א בספר תורת העולה, ונתברר שאין לה כל זכר בספר זה.

לחץ כדי לכווץ...

זה כלל לא משנה לעצם עניינינו.
הסבא מקלם לימד שהחלק העיקרי של האבלות והבכי הוא הצפייה לעתיד והעבר הוא כלום ללא הציפיה.
הוא אכן ביסס את זה על הסיפור הזה, אך לעצם היסוד כלל לא משנה האם היה או לא היה המפגש המדובר.

 

[מבקש האמת]

יודע המדרש עם אפלטון וירמיהו, וע"פ הסבא מקלם האבלות היא לא על עצים ואבנים רק כי אנחנו מחכים למה שיבוא.
ומלבד זאת, אתה חושב שבזמן הבית מתו אנשים כמו היום? היו חולים כמו היום? היו עקרות כמו היום? היו רווקים כמו היום?
אם כך אתה חושב, נראה שחסר לך לא בחיבור לחורבן אלא בידיעה על זמן המקדש.

לחץ כדי לכווץ...

המדרש עם ירמיהו והסבא מקלם לא קשורים לכאן, לא אמרתי שאנחנו מתאבלים על מה שהיה וזהו, אנחנו מצפים שיחזור, הוא חסר לנו כאן בהווה, ובכל אופן זה לא קשור לרווקים וחולים.
מסופר על יהודי שהלך לעולמו, ועמדו הספדנים והספידוהו איזה מיוחד היה, איזה מידות, איזה נחמד וכו' וכו', וכל אותו הזמן עומד שם יהודי וממרר בבכי בלתי נפסק, שאל אותו אחר כך אחד הנוכחים, למה אתה בוכה הוא אבא שלך? אמר לו לא, סבא? לא, אח? לא, שכן? לא מכר? לא, אמר לו אם כן למה אתה בוכה כ"כ, ענה לו "שמעתי שהוא היה כ"כ מיוחד ואני מצטער שלא הכרתי אותו"
והמבין יבין שאין אבל על דבר שלא היה מעולם
העולם הזה הוא מלא בחסרונות, ובעולם הבא תהיה שלמות, ואנחנו מחכים לה, אבל זה לא עניין האבלות

צרות היו תמיד, אולי אתה יודע משהו שאני לא יודע על זמן המקדש והמשכן, אשמח לשמוע עם מקורות (לא על זמן שלמה המלך בלבד).
אבל בוודאי שהעולם לא היה שלם באותם זמנים, והיה מוות ובעיות בפרנסה ובעיות בזש"ק, אא"כ תאמר שזה עניין של כמות

 

[אימתי]

המדרש עם ירמיהו והסבא מקלם לא קשורים לכאן, לא אמרתי שאנחנו מתאבלים על מה שהיה וזהו, אנחנו מצפים שיחזור, הוא חסר לנו כאן בהווה, ובכל אופן זה לא קשור לרווקים וחולים.
מסופר על יהודי שהלך לעולמו, ועמדו הספדנים והספידוהו איזה מיוחד היה, איזה מידות, איזה נחמד וכו' וכו', וכל אותו הזמן עומד שם יהודי וממרר בבכי בלתי נפסק, שאל אותו אחר כך אחד הנוכחים, למה אתה בוכה הוא אבא שלך? אמר לו לא, סבא? לא, אח? לא, שכן? לא מכר? לא, אמר לו אם כן למה אתה בוכה כ"כ, ענה לו "שמעתי שהוא היה כ"כ מיוחד ואני מצטער שלא הכרתי אותו"
והמבין יבין שאין אבל על דבר שלא היה מעולם
העולם הזה הוא מלא בחסרונות, ובעולם הבא תהיה שלמות, ואנחנו מחכים לה, אבל זה לא עניין האבלות

צרות היו תמיד, אולי אתה יודע משהו שאני לא יודע על זמן המקדש והמשכן, אשמח לשמוע עם מקורות (לא על זמן שלמה המלך בלבד).
אבל בוודאי שהעולם לא היה שלם באותם זמנים, והיה מוות ובעיות בפרנסה ובעיות בזש"ק, אא"כ תאמר שזה עניין של כמות

לחץ כדי לכווץ...

אתה רוצה לטעון שאין שום ענין של אבלות על מה שהיה... ולו יצוייר שלא היה לנו הבטחה לבית שלישי, אלא היה מקום לאבלות ??
וכל המקום של האבלות זו ציייפיה בצורה של אבלות??
זה דברים מעניינים והגיונייים ....

 

[ישעיהו מנחלת דן]

(יש בילקו"ש איכה רמז תתקצ"ו-ז אמר לו הקב"ה לירמיהו מה אתה רואה היום אני דומה לאחד שהיה לו בן ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, אבל זו דרישה מירמיהו הנביא ולא מכל יהודי)

לחץ כדי לכווץ...

פשט מגילת איכה שזה דרישה מכל יהודי להכיר במעלתו שהוא חלק מכלל ישראל ותפארתם שהיו עטרת ביד ה' והושלכו מעל פניו כמתואר במגילה בכל זויותיה

 

[בד קודש]

המדרש עם ירמיהו והסבא מקלם לא קשורים לכאן, לא אמרתי שאנחנו מתאבלים על מה שהיה וזהו, אנחנו מצפים שיחזור, הוא חסר לנו כאן בהווה, ובכל אופן זה לא קשור לרווקים וחולים.
מסופר על יהודי שהלך לעולמו, ועמדו הספדנים והספידוהו איזה מיוחד היה, איזה מידות, איזה נחמד וכו' וכו', וכל אותו הזמן עומד שם יהודי וממרר בבכי בלתי נפסק, שאל אותו אחר כך אחד הנוכחים, למה אתה בוכה הוא אבא שלך? אמר לו לא, סבא? לא, אח? לא, שכן? לא מכר? לא, אמר לו אם כן למה אתה בוכה כ"כ, ענה לו "שמעתי שהוא היה כ"כ מיוחד ואני מצטער שלא הכרתי אותו"
והמבין יבין שאין אבל על דבר שלא היה מעולם
העולם הזה הוא מלא בחסרונות, ובעולם הבא תהיה שלמות, ואנחנו מחכים לה, אבל זה לא עניין האבלות

לחץ כדי לכווץ...

הסיפור על היהודי וחוסר ההכרות, כלל לא שייך לנידון בינינו, אלא לכלל האשכול.

אנו לא דנים האם שייך אבלות, אלא האם יש טעם לאבלות.
אצל אלו שלא מאמינים שהישארות הנפש רח"ל, לא מקובל להתאבל, פשוט כי זה חסר טעם.
היה טוב שהיה, הלך ולא יחזור. זהו.
לא בוכים על חלב שנשפך.

אם בית המקדש היה דבר שלא יחזור לעולם, היה חסר טעם להתאבל על זה.
היה צער ועגמת נפש, אבל אבלות זה כבר יותר מידי.
אבלות יש לה טעם רק אם יש ציפייה.

זו הייתה שאלתו של אפלטון - אם היה - וזו תשובתו של הסבא מקלם.

לא דיברתי על העולם הזה שהוא חסר שלימות והעולם הבא שהוא שלם,
דיברתי על כך שהחיבור שלנו לחורבן הבית והצורה השווה לכל נפש גם בדור הרחוק שלנו, שנוכל להתחבר לאבלות,
היא על ידי התבוננות בצרות הסובבות אותנו וההבנה שכשניגאל זה לא יהיה,
וזה יוכל לתת לנו את החיבור לחורבן ולאבלות.

צרות היו תמיד, אולי אתה יודע משהו שאני לא יודע על זמן המקדש והמשכן, אשמח לשמוע עם מקורות (לא על זמן שלמה המלך בלבד).
אבל בוודאי שהעולם לא היה שלם באותם זמנים, והיה מוות ובעיות בפרנסה ובעיות בזש"ק, אא"כ תאמר שזה עניין של כמות

לחץ כדי לכווץ...

ההבדל החד והברור בין זמן המקדש לימינו הוא, שאז הכל היה בנגלה וכעת הכל בהסתר.
כשמישהו נחלה בזמן הבית, הוא ידע שהוא צריך לחזור בתשובה.
וכחזקיהו המלך בשעתו.

 

[בד קודש]

אתה רוצה לטעון שאין שום ענין של אבלות על מה שהיה... ולו יצוייר שלא היה לנו הבטחה לבית שלישי, אלא היה מקום לאבלות ??
וכל המקום של האבלות זו ציייפיה בצורה של אבלות??
זה דברים מעניינים והגיונייים ....

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני שהתכוונת אלי?....
הרב @מבקש האמת קצת חולק על זה.

אבל גם אני לא הצגתי את הדברים כך, אלא שאבלות יש לה הצדקה רק בדבר שיש לו המשך.
כשאין המשך, הדבר נגמר להתאבל על זה זה עניין של קטנוניות. חלב שנשפך.

ברור שהאבלות עצמה היא על מה שהיה, אבל ההצדקה שלו היא רק אם מצפים למה שיהיה.

 

[אימתי]

הצורה השווה לכל נפש גם בדור הרחוק שלנו, שנוכל להתחבר לאבלות,
היא על ידי התבוננות בצרות הסובבות אותנו וההבנה שכשניגאל זה לא יהיה,

לחץ כדי לכווץ...

יפה מאוד
אבל עדיין צרות ושאיפה להיפטר מהם
אין בזה צייפיה כ''כ מרוממת ....
ודבר שני אבלות גם ללא ציפיה ענינה חיבור וחיבור עם ה' תמיד שייך
אני כן מסכים איתך שאין כ'כ תשובה לשאלה של חלב שנשפך
אבל תאמר לי אבלות על מת כל ענינה הוא מתי הוא יקום לתחיה ,...
וודאי שלא אלא צער אמיתי על מי שהיה ואיננו
אכן י''ל שאינו דומה שפה הצער הוא קיים ורק צריך זמן לעיכול בשונה
מבית המקדש שאין צער ולא צריך עיכול... ואנחנו אלה שמכניסים לעצמנו את הצער ...

 

[בד קודש]

יפה מאוד
אבל עדיין צרות ושאיפה להיפטר מהם
אין בזה צייפיה כ''כ מרוממת ....

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי מרוממת, אכן מי שנשאר בזה הוא באמת לא מרומם.
אבל לפחות יש בזה חיבור.

ודבר שני אבלות גם ללא ציפיה ענינה חיבור וחיבור עם ה' תמיד שייך

לחץ כדי לכווץ...

חיבור עם ד' הוא גם דבר שיש לו הישארות,
כך שלא הבאת מאום.

אני כן מסכים איתך שאין כ'כ תשובה לשאלה של חלב שנשפך
אבל תאמר לי אבלות על מת כל ענינה הוא מתי הוא יקום לתחיה ,...
וודאי שלא אלא צער אמיתי על מי שהיה ואיננו
אכן י''ל שאינו דומה שפה הצער הוא קיים ורק צריך זמן לעיכול בשונה
מבית המקדש שאין צער ולא צריך עיכול... ואנחנו אלה שמכניסים לעצמנו את הצער ...

לחץ כדי לכווץ...

בדיוק לכן הבאתי את הדוגמה מהטועים שאינם מאמינים בהישארות הנפש.
אנשים כאלו לא מתאבלים.
אתה יכול ללכת לברר את העניין.
הם מצטערים על מי שהיה ואיננו, אבל זו לא אבילות.
אבלות יש לה משמעות רק אם לדבר יש הישארות. היינו אפשרות חזרה היינו ציפיה.