המחלוקת האם צימצום כפשוטו או צימצום לא כפשוטו, עוד לא הבנתי מה הנחת היסוד של הגר"א לאמר שהצימצום כפשוטו?!הוא אשר אמרתי.
זו דרך החסידות, האומרת כי באמת בכל דבר גשמי יש אלוקות, אבל הגר"א נחלק על זה בתוקף.
המחלוקת האם צימצום כפשוטו או צימצום לא כפשוטו, עוד לא הבנתי מה הנחת היסוד של הגר"א לאמר שהצימצום כפשוטו?!הוא אשר אמרתי.
זו דרך החסידות, האומרת כי באמת בכל דבר גשמי יש אלוקות, אבל הגר"א נחלק על זה בתוקף.
לא למדתי קבלה, ודאי שלא עסקתי בסוד הצמצום.המחלוקת האם צימצום כפשוטו או צימצום לא כפשוטו, עוד לא הבנתי מה הנחת היסוד של הגר"א לאמר שהצימצום כפשוטו?!
בבחי' "עזב ה' את הארץ" ח"ו??לא למדתי קבלה, ודאי שלא עסקתי בסוד הצמצום.
לא חושב שיש לי את היכולת לדון מה הנחות היסוד של כל שיטה או למה שיטה אחת נכונה ושיטה אחרת לא.
אבל כך אני קיבלתי מרבותי.
זו בדיוק, אבל בדיוק הנקודה.וכן בכללי שמעתי על חסיד שהצליח להגיע למדרגת אהבה ויראה ע"י לימוד ש"ך וט"ז, תבינו שאנחנו כלל לא ברמה הזו..
ממש לא.
נו.. דעת עליון ודעת תחתון..
אני חושב שצריך לבאר שוב דעת הגר"א אבל בכל זאת,
אבל בפועל ע"י הדביקות בתורה ע"י לימוד התורה (עכ"פ לאנשים כערכינו) זה לא גורם כלום, וא"כ ממילא צ"ל עניין ההתבוננות במחשבהזו בדיוק, אבל בדיוק הנקודה.
בשביל הדביקות על ידי התורה - לא צריך להגיע לאהבה ויראה כלל.
התורה מדבקת אותך - גם בלי שתרצה, ובלי שתרגיש.
אם אתה נצמד לאור אתה נהיה מואר.
בין אם אתה רוצה ובין אם לא, בין אם חשבת ובין אם לא.
זו מציאות, לא מחשבה.
לא הבנתי.אבל בפועל ע"י הדביקות בתורה ע"י לימוד התורה (עכ"פ לאנשים כערכינו) זה לא גורם כלום, וא"כ ממילא צ"ל עניין ההתבוננות במחשבה
יש משל ידוע שאתה מסתכל על פנס אתה רואה משהו? לא, כך גם כאן, א"א מיד ע"י הדביקות בתורה להתעורר באהבה ויראה, אלא לאט לאט, וכו'
לפיך שהקב"ה צימצם כבודו ית' לגמרי היינו שהנבראים נטולים כל חיות אלוקית, א"כ כיצד הנבראים לא משפיעים ח"ו ג"כ על הקב"ה עצמו??אני חושב שצריך לבאר שוב דעת הגר"א אבל בכל זאת,
הבורא הנהיג בבריאה שני הנהגות שנראות סותרות, אבל הן קיימות בו זמנית.
הנהגה אחת - והיא כלפי עצמותו האמיתית - אין דבר בבריאה שחוצץ מפניו כלל, היינו שאין גשמיות בבריאה. אין עוד מלבדו.
הנהגה שנייה - היא צמצום כבודו יתברך והיא מה שאנו רואים וחווים - שיש גשמיות שלא נראה בה אלוקות כלל, אלא רק גשמיות.
והרי זה כחלום ומציאות.
המציאות היא שאין עוד מלבדו, והחלום הוא שיש גשמיות בבריאה.
דביקות זה לא לראות את האור.יש משל ידוע שאתה מסתכל על פנס אתה רואה משהו? לא, כך גם כאן, א"א מיד ע"י הדביקות בתורה להתעורר באהבה ויראה, אלא לאט לאט, וכו'
לא הבינותי את השאלה.לפיך שהקב"ה צימצם כבודו ית' לגמרי היינו שהנבראים נטולים כל חיות אלוקית, א"כ כיצד הנבראים לא משפיעים ח"ו ג"כ על הקב"ה עצמו??
דביקות זה להרגיש, אין עניין בדביקות אם אין לך סו"ס כלום מזה
?דביקות זה להיות דבק.
היינו להיות קרוב.
היינו להיות מואר.
אחרי שהאדם מואר הוא כבר מרגיש שהוא מואר
אם ה' צימצם א"ע לגמרי ממילא יכולת ההשפעה שלו בעוה"ז לפיך היא אפסית ח"ו כי הרי כל מה שאנחנו רואים נטול חיות אלוקית כלל, וא"כ צימצמנו כוחו של הקב"ה ח"ו ואמרנו כשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך ח"ו וח"ו אין לו כח בגבול?!לא הבינותי את השאלה.
נברא אינו יכול להשפיע על בוראו בלי קשר לאלוקים.
הרי בן אדם עיוור יכול לעמוד מתחת לאור, וזה לא יגרום לו שום דבר. ואכן יש בן אדם שיעמוד בסמוך לאור ולא יקרה לו כלום מזה, הוא לא יתעורר ולא יתקרב יותר לקב"ה.
טעות.
יש השפעה ויש ניראות.אם ה' צימצם א"ע לגמרי ממילא יכולת ההשפעה שלו בעוה"ז לפיך היא אפסית ח"ו כי הרי כל מה שאנחנו רואים נטול חיות אלוקית כלל, וא"כ צימצמנו כוחו של הקב"ה ח"ו ואמרנו כשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך ח"ו וח"ו אין לו כח בגבול?!
אם דביקות הייתה "להרגיש חיבור", הרי שאתה צודק בכל מילה.הרי בן אדם עיוור יכול לעמוד מתחת לאור, וזה לא יגרום לו שום דבר. ואכן יש בן אדם שיעמוד בסמוך לאור ולא יקרה לו כלום מזה, הוא לא יתעורר ולא יתקרב יותר לקב"ה.
וכן לעניינו בן אדם שנטול כל חיבור יכול ללמוד ולדמיין לשהוא דבוק לאור אך באמת הוא לא.
אתה אכן צודק כי דביקות זה לא להרגיש חיבור אלא להיות מחובר, וזה לא יעזור עם תהיה קרוב לאור אם לא תהיה מחובר באמת.
אין לו בעיה בידיעה או בהרגשה, אלא בעיה בחיבור. כי מי שמחובר באמת חי את המציאות הזו ומי שלא לא.מי שמואר ולא זוכה לראות זאת, יש לו בעיה בידיעה והרגשה.
או שהוא עיוור לעניינים רוחניים, או שהוא מתעלם מהמציאות,
אבל המציאות נשארת כמות שהיא.
אם הדביקות הייתה ההנאה - הרי שאתה צודק לגמרי.אתה אכן צודק כי דביקות זה לא להרגיש חיבור אלא להיות מחובר, וזה לא יעזור עם תהיה קרוב לאור אם לא תהיה מחובר באמת.
כמו שהעיוור יעמוד מתחת לאור אך הוא אינו יכול ליהנות מאור.
אפשר ללמוד ועכ"ז לא להיות מחובר.
חיבור הוא דבר מציאותי.אין לו בעיה בידיעה או בהרגשה, אלא בעיה בחיבור. כי מי שמחובר באמת חי את המציאות הזו ומי שלא לא.
אם זה מציאות מדוע צריכה התורה לצוות על מצות ו'לדבקה בו'?דביקות היא לא משהו סובייקטיבי שתלוי באדם.
זה משהו אובייקטיבי שתלוי במציאות.
כן או לא.
דביקות זו עצם המציאות של "להיות קרוב".
אתה יכול לטעון שאדם לא מרגיש את הדביקות,
אבל מהות הדביקות ומציאותה קיימת בכל מקרה.
נכון, כי אם אדם מחובר בוא מחובר ואם לא, לא.