הוא אשר אמרתי.
זו דרך החסידות, האומרת כי באמת בכל דבר גשמי יש אלוקות, אבל הגר"א נחלק על זה בתוקף.
המחלוקת האם צימצום כפשוטו או צימצום לא כפשוטו, עוד לא הבנתי מה הנחת היסוד של הגר"א לאמר שהצימצום כפשוטו?!
 
המחלוקת האם צימצום כפשוטו או צימצום לא כפשוטו, עוד לא הבנתי מה הנחת היסוד של הגר"א לאמר שהצימצום כפשוטו?!
לא למדתי קבלה, ודאי שלא עסקתי בסוד הצמצום.
לא חושב שיש לי את היכולת לדון מה הנחות היסוד של כל שיטה או למה שיטה אחת נכונה ושיטה אחרת לא.
אבל כך אני קיבלתי מרבותי.
 
לא למדתי קבלה, ודאי שלא עסקתי בסוד הצמצום.
לא חושב שיש לי את היכולת לדון מה הנחות היסוד של כל שיטה או למה שיטה אחת נכונה ושיטה אחרת לא.
אבל כך אני קיבלתי מרבותי.
בבחי' "עזב ה' את הארץ" ח"ו??
 
וכן בכללי שמעתי על חסיד שהצליח להגיע למדרגת אהבה ויראה ע"י לימוד ש"ך וט"ז, תבינו שאנחנו כלל לא ברמה הזו..
זו בדיוק, אבל בדיוק הנקודה.
בשביל הדביקות על ידי התורה - לא צריך להגיע לאהבה ויראה כלל.
התורה מדבקת אותך - גם בלי שתרצה, ובלי שתרגיש.

אם אתה נצמד לאור אתה נהיה מואר.
בין אם אתה רוצה ובין אם לא, בין אם חשבת ובין אם לא.
זו מציאות, לא מחשבה.
 
נו.. דעת עליון ודעת תחתון..
אני חושב שצריך לבאר שוב דעת הגר"א אבל בכל זאת,
הבורא הנהיג בבריאה שני הנהגות שנראות סותרות, אבל הן קיימות בו זמנית.
הנהגה אחת - והיא כלפי עצמותו האמיתית - אין דבר בבריאה שחוצץ מפניו כלל, היינו שאין גשמיות בבריאה. אין עוד מלבדו.
הנהגה שנייה - היא צמצום כבודו יתברך והיא מה שאנו רואים וחווים - שיש גשמיות שלא נראה בה אלוקות כלל, אלא רק גשמיות.

והרי זה כחלום ומציאות.
המציאות היא שאין עוד מלבדו, והחלום הוא שיש גשמיות בבריאה.
 
זו בדיוק, אבל בדיוק הנקודה.
בשביל הדביקות על ידי התורה - לא צריך להגיע לאהבה ויראה כלל.
התורה מדבקת אותך - גם בלי שתרצה, ובלי שתרגיש.

אם אתה נצמד לאור אתה נהיה מואר.
בין אם אתה רוצה ובין אם לא, בין אם חשבת ובין אם לא.
זו מציאות, לא מחשבה.
אבל בפועל ע"י הדביקות בתורה ע"י לימוד התורה (עכ"פ לאנשים כערכינו) זה לא גורם כלום, וא"כ ממילא צ"ל עניין ההתבוננות במחשבה
 
אבל בפועל ע"י הדביקות בתורה ע"י לימוד התורה (עכ"פ לאנשים כערכינו) זה לא גורם כלום, וא"כ ממילא צ"ל עניין ההתבוננות במחשבה
לא הבנתי.
אדם שקרוב אל האור, האור לא "גורם" לו שום דבר??
 
לא הבנתי.
אדם שקרוב אל האור, האור לא "גורם" לו שום דבר??
יש משל ידוע שאתה מסתכל על פנס אתה רואה משהו? לא, כך גם כאן, א"א מיד ע"י הדביקות בתורה להתעורר באהבה ויראה, אלא לאט לאט, וכו'
 
אני חושב שצריך לבאר שוב דעת הגר"א אבל בכל זאת,
הבורא הנהיג בבריאה שני הנהגות שנראות סותרות, אבל הן קיימות בו זמנית.
הנהגה אחת - והיא כלפי עצמותו האמיתית - אין דבר בבריאה שחוצץ מפניו כלל, היינו שאין גשמיות בבריאה. אין עוד מלבדו.
הנהגה שנייה - היא צמצום כבודו יתברך והיא מה שאנו רואים וחווים - שיש גשמיות שלא נראה בה אלוקות כלל, אלא רק גשמיות.

והרי זה כחלום ומציאות.
המציאות היא שאין עוד מלבדו, והחלום הוא שיש גשמיות בבריאה.
לפיך שהקב"ה צימצם כבודו ית' לגמרי היינו שהנבראים נטולים כל חיות אלוקית, א"כ כיצד הנבראים לא משפיעים ח"ו ג"כ על הקב"ה עצמו??
 
יש משל ידוע שאתה מסתכל על פנס אתה רואה משהו? לא, כך גם כאן, א"א מיד ע"י הדביקות בתורה להתעורר באהבה ויראה, אלא לאט לאט, וכו'
דביקות זה לא לראות את האור.
יש לך בעיה בהגדרה.

דביקות זה להיות דבק.
היינו להיות קרוב.
היינו להיות מואר.
אחרי שהאדם מואר הוא כבר מרגיש שהוא מואר
לפיך שהקב"ה צימצם כבודו ית' לגמרי היינו שהנבראים נטולים כל חיות אלוקית, א"כ כיצד הנבראים לא משפיעים ח"ו ג"כ על הקב"ה עצמו??
לא הבינותי את השאלה.
נברא אינו יכול להשפיע על בוראו בלי קשר לאלוקים.
 
דביקות זה לא לראות את האור.
יש לך בעיה בהגדרה.
דביקות זה להרגיש, אין עניין בדביקות אם אין לך סו"ס כלום מזה
דביקות זה להיות דבק.
היינו להיות קרוב.
היינו להיות מואר.
אחרי שהאדם מואר הוא כבר מרגיש שהוא מואר
?
לא הבינותי את השאלה.
נברא אינו יכול להשפיע על בוראו בלי קשר לאלוקים.
אם ה' צימצם א"ע לגמרי ממילא יכולת ההשפעה שלו בעוה"ז לפיך היא אפסית ח"ו כי הרי כל מה שאנחנו רואים נטול חיות אלוקית כלל, וא"כ צימצמנו כוחו של הקב"ה ח"ו ואמרנו כשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך ח"ו וח"ו אין לו כח בגבול?!
 
לא הבנתי.
אדם שקרוב אל האור, האור לא "גורם" לו שום דבר??
הרי בן אדם עיוור יכול לעמוד מתחת לאור, וזה לא יגרום לו שום דבר. ואכן יש בן אדם שיעמוד בסמוך לאור ולא יקרה לו כלום מזה, הוא לא יתעורר ולא יתקרב יותר לקב"ה.
וכן לעניינו בן אדם שנטול כל חיבור יכול ללמוד ולדמיין לשהוא דבוק לאור אך באמת הוא לא.
 
דביקות זה להרגיש, אין עניין בדביקות אם אין לך סו"ס כלום מזה
טעות.
הוא אשר אמרתי - דביקות זו מציאות ולא מחשבה.
תחשוב שנייה על מה שאתה אומר:
פירוש מילולי של דביקות זה לא הרגשה ולא מחשבה.
זו מציאות של להיות דבוק וקרוב.
אם ה' צימצם א"ע לגמרי ממילא יכולת ההשפעה שלו בעוה"ז לפיך היא אפסית ח"ו כי הרי כל מה שאנחנו רואים נטול חיות אלוקית כלל, וא"כ צימצמנו כוחו של הקב"ה ח"ו ואמרנו כשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך ח"ו וח"ו אין לו כח בגבול?!
יש השפעה ויש ניראות.
אלו שני דברים שונים שלא קרבו זה אל זה.

הבורא צמצם את עצמותו יתברך שאנו לא רואים אותה, ולהיפך - אנו רואים כביכול יש דברים אחרים בבריאה מלבדו.
אבל כל זה לא נוגע להשפעתו שכל הנבראים כולם וכל העצמים כולם קיימים רק בכוח השפעתו בכל רגע ורגע מחדש.
 
הרי בן אדם עיוור יכול לעמוד מתחת לאור, וזה לא יגרום לו שום דבר. ואכן יש בן אדם שיעמוד בסמוך לאור ולא יקרה לו כלום מזה, הוא לא יתעורר ולא יתקרב יותר לקב"ה.
וכן לעניינו בן אדם שנטול כל חיבור יכול ללמוד ולדמיין לשהוא דבוק לאור אך באמת הוא לא.
אם דביקות הייתה "להרגיש חיבור", הרי שאתה צודק בכל מילה.

אבל - בפעם האלף - דביקות היא לא הרגשה.
ההרגשה היא תוצאה של הדביקות.
הדביקות עצמה היא עצם המציאות של קירבה לבורא.

ובמשל מהאור - הדביקות היא לא הידיעה או ההרגשה שאני מואר אלא המציאות העובדתית שאני מואר.
והידיעה וההרגשה הם תוצאות מהמציאות.

מי שמואר ולא זוכה לראות זאת, יש לו בעיה בידיעה והרגשה.
או שהוא עיוור לעניינים רוחניים, או שהוא מתעלם מהמציאות,
אבל המציאות נשארת כמות שהיא.
 
אם דביקות הייתה "להרגיש חיבור", הרי שאתה צודק בכל מילה.
אתה אכן צודק כי דביקות זה לא להרגיש חיבור אלא להיות מחובר, וזה לא יעזור עם תהיה קרוב לאור אם לא תהיה מחובר באמת.
כמו שהעיוור יעמוד מתחת לאור אך הוא אינו יכול ליהנות מאור.
אפשר ללמוד ועכ"ז לא להיות מחובר.
מי שמואר ולא זוכה לראות זאת, יש לו בעיה בידיעה והרגשה.
או שהוא עיוור לעניינים רוחניים, או שהוא מתעלם מהמציאות,
אבל המציאות נשארת כמות שהיא.
אין לו בעיה בידיעה או בהרגשה, אלא בעיה בחיבור. כי מי שמחובר באמת חי את המציאות הזו ומי שלא לא.
 
אתה אכן צודק כי דביקות זה לא להרגיש חיבור אלא להיות מחובר, וזה לא יעזור עם תהיה קרוב לאור אם לא תהיה מחובר באמת.
כמו שהעיוור יעמוד מתחת לאור אך הוא אינו יכול ליהנות מאור.
אפשר ללמוד ועכ"ז לא להיות מחובר.
אם הדביקות הייתה ההנאה - הרי שאתה צודק לגמרי.
אבל בזה בדיוק אתה טועה - כבר בפעם המי יודע כמה...

כלל לא משנה איך תקרא לזה ובאיזה מילים תשתמש - ידיעה, הרגשה, הנאה, ועוד כהנה וכהנה מילים נרדפות.
זו לא דביקות.

דביקות היא לא משהו סובייקטיבי שתלוי באדם.
זה משהו אובייקטיבי שתלוי במציאות.
כן או לא.

דביקות זו עצם המציאות של "להיות קרוב".
אתה יכול לטעון שאדם לא מרגיש את הדביקות,
אבל מהות הדביקות ומציאותה קיימת בכל מקרה.
אין לו בעיה בידיעה או בהרגשה, אלא בעיה בחיבור. כי מי שמחובר באמת חי את המציאות הזו ומי שלא לא.
חיבור הוא דבר מציאותי.
בלי לדעת, בלי להרגיש בלי להנות.

תנסה לדמיין - כשמישהו קושר אותך בחבל, ואתה לא מרגיש לא רואה לא יודע לא סובל לא נהנה - אתה עדיין מחובר אליו פיזית.
כי זו מציאות.
ללא קשר להרגשה שלך.
כך הוא החיבור עם הבורא.
 
דביקות היא לא משהו סובייקטיבי שתלוי באדם.
זה משהו אובייקטיבי שתלוי במציאות.
כן או לא.

דביקות זו עצם המציאות של "להיות קרוב".
אתה יכול לטעון שאדם לא מרגיש את הדביקות,
אבל מהות הדביקות ומציאותה קיימת בכל מקרה.
אם זה מציאות מדוע צריכה התורה לצוות על מצות ו'לדבקה בו'?
הרי האדם מחובר בכל מצב שהוא גם אם הוא לא יודע.
חיבור הוא דבר מציאותי.
בלי לדעת, בלי להרגיש בלי להנות.
נכון, כי אם אדם מחובר בוא מחובר ואם לא, לא.

אבל הוא צריך להיות מחובר!!!
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון