למה לא חינכו אותנו לחיבור לעבודת ה' ?? (1 צופה)

[הרב מרודוש]

וענה מה שענה מעניין אותי מאוד מה דעת חו''ר הפורום

לחץ כדי לכווץ...

אותי מעניין מה הוא ענה
ולגוש"ע זה ברור שכך חונכו בישיבות בליטא
אולי זה קשור גם לקרירות רגשות שהיה קיים בארצות אירופה
גם אצל הגויים להבדיל וכידוע האדם מושפע מאנשי עירו
ובמקומות אחרים חונכו בצורה אחרת

 

[עוזי ומגני]

זה תורת דור המדבר ללא חיבור לעולם המעשה וההצמדות הקנאית לתורה זו הרי היא חטא המרגלים שנבכה עליו עוד כמה ימים

לחץ כדי לכווץ...

אולי תפרט,
אני מציג את משנת הרמח"ל והנפה"ח,
ידוע לי שהחסדים חלקו,
אתה מתכוון אליהם?
מה לא מחובר לעולם המעשה בזה?
יש מצווה בתורה של לדבקה בו? וזה הוא עושה.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אולי תפרט,
אני מציג את משנת הרמח"ל והנפה"ח,

לחץ כדי לכווץ...

ואני את משנת ספר במדבר דברים

ידוע לי שהחסידים חלקו,
אתה מתכוון אליהם?

לחץ כדי לכווץ...

לא דוקא

מה לא מחובר לעולם המעשה בזה?

לחץ כדי לכווץ...

כל הלומד שלא על מנת לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם (ירושלמי ריש ברכות) נמנו וגמרו בעלית ר''ט שבלוד גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (סוף פ''ק דקידושין) אין אפשרות ללמוד באמת על מנת לעשות אם לא מחברים בין הלימוד לעשיה כמה שאפשר ולכן הלומד מכירי כהונה בליל שבועות ולא מקיים תקנת משה ללמוד הלכות עצרת בעצרת הרי הוא בחשש הנ''ל ופוק חזי רמת הדקדוק הלכה ברוב הלומדים בדרך הישיבתית שכבר נתאונן ע''ז רבי @ליבי בתורתך באשכול שפתח ע''ז ודברנו ע''ז בטלפון שעה תמימה והוא סיפר לי בזה דברים נוראים אשר לא נתנו להכתב מהנעשה עמו בהיותו בין כתלי ישיבה נודעת פלונית והוברר בינינו שהטעם לזה הוא חוסר חיבור בין התורה למציאות החיים

יש מצווה בתורה של לדבקה בו? וזה הוא עושה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל יש עוד הרבה מצוות שהוא לא עושה

 

[אימתי]

כל השאר זה רק יצירת תנאים הכרחיים לזה

לחץ כדי לכווץ...

זה משפט שכל כך מתאר את מה שאני מתכווין ....
לצערי ....

 

[עוזי ומגני]

כל הלומד שלא על מנת לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם (ירושלמי ריש ברכות) נמנו וגמרו בעלית ר''ט שבלוד גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (סוף פ''ק דקידושין)

לחץ כדי לכווץ...

נו אז למה התלמוד גדול? הלא לפי"ז המעשה גדול?
והביאור הפשוט בזה, שתלמוד שמביא לידי מעשה, פירושו, שהוא לומד בצורה המחייבת, צורה שמביאה לידי מעשה, שאין הדברי תורה סתם משהו תאורטי, אלא זה רצונו יתברך, ולא כמו חשבון והנדסה.

ולכן הלומד מכירי כהונה בליל שבועות ולא מקיים תקנת משה ללמוד הלכות עצרת בעצרת הרי הוא בחשש הנ''ל

לחץ כדי לכווץ...

הוא ילמד, יקדיש לזה שעה, כמו שמקדיש זמן לסעודת יו"ט, ולשאר מצוות היום, אבל לא עושה מהטפל עיקר..

והוברר בינינו שהטעם לזה הוא חוסר חיבור בין התורה למציאות החיים

לחץ כדי לכווץ...

לא יודע מה דיברתם, אבל רבינו הגרמ"ה ס"ל שזה מחוסר חיבור לנותן התורה, הינו שלא יודעים ומרגשים שלומדים את רצון ד' אלא סתם חכמה.

אבל יש עוד הרבה מצוות שהוא לא עושה

לחץ כדי לכווץ...

אני דיברתי על אחד שמקיים את כל המצוות, אבל לא שוכח שעיקר התכלית זה הדביקות, והיא ע"י התורה.

זה משפט שכל כך מתאר את מה שאני מתכווין ....
לצערי ....

לחץ כדי לכווץ...

אין לך מה להצטער, כך קבע הקב"ה בעולמו, זהו רצונו,
ועין בנפה"ח שער ד' שהרחיב בזה,

 

[ישעיהו מנחלת דן]

נו אז למה התלמוד גדול? הלא לפי"ז המעשה גדול?
והביאור הפשוט בזה, שתלמוד שמביא לידי מעשה, פירושו, שהוא לומד בצורה המחייבת, צורה שמביאה לידי מעשה, שאין הדברי תורה סתם משהו תאורטי, אלא זה רצונו יתברך, ולא כמו חשבון והנדסה.

לחץ כדי לכווץ...

מסכים

הוא ילמד, יקדיש לזה שעה, כמו שמקדיש זמן לסעודת יו"ט, ולשאר מצוות היום, אבל לא עושה מהטפל עיקר..

לחץ כדי לכווץ...

מי אמר מהטפל עיקר ?
הלכות עצרת הם טפל ?
סתם שתדע שללמוד טוב את הלכות עצרת בהלכה ובאגדה כמוש''כ הב''י ריש סי' תכט לדרוש בטעמיהם לא מספיק שעה

לא יודע מה דיברתם, אבל רבינו הגרמ"ה ס"ל שזה מחוסר חיבור לנותן התורה, הינו שלא יודעים ומרגשים שלומדים את רצון ד' אלא סתם חכמה.

לחץ כדי לכווץ...

זה גם נכון

אני דיברתי על אחד שמקיים את כל המצוות, אבל לא שוכח שעיקר התכלית זה הדביקות, והיא ע"י התורה.

לחץ כדי לכווץ...

מי שלא לומד תנ''ך ואגדות חז''ל לא יכול להיות שהוא מקיים את כל המצוות

אין לך מה להצטער, כך קבע הקב"ה בעולמו, זהו רצונו,
ועין בנפה"ח שער ד' שהרחיב בזה,

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

הלכות עצרת הם טפל ?

לחץ כדי לכווץ...

התכוונתי אם הוא עושה את זה רק לקיום תקנת משה ולא משום תלמוד תורה כי תלמוד תורה אין הבדל מה הוא לומד

מי שלא לומד תנ''ך ואגדות חז''ל לא יכול להיות שהוא מקיים את כל המצוות

לחץ כדי לכווץ...

מי שעושה כל מה שכתוב בשו"ע כמדומני שמקיים את כל המצוות

 

[נאמן]

מי שעושה כל מה שכתוב בשו"ע כמדומני שמקיים את כל המצוות

לחץ כדי לכווץ...

אולי התכונת רמב"ם אבל זה אולי כגוף בלי נשמה וכן חובת הלבבות היכן קימת

 

[ישעיהו מנחלת דן]

התכוונתי אם הוא עושה את זה רק לקיום תקנת משה ולא משום תלמוד תורה כי תלמוד תורה אין הבדל מה הוא לומד

לחץ כדי לכווץ...

אני סבור שיש הבדל עצום וכמו שבארתי מקודם שאם לומד מה שנוגע הרי מראה שלימודו ע''מ לעשות ואם לא לומד אז נוטה לצד השני

מי שעושה כל מה שכתוב בשו"ע כמדומני שמקיים את כל המצוות

לחץ כדי לכווץ...

לא
כמו שהעיר רבי @נאמן

 

[העמל]

לגופו של אשכול.
הר' וולבה בעלי"ש מביא תנא דבי אליהו- ותמצית דבריו ע"פ ביאורו של המשגיח-
יש שם ויכוח בין אליהו הנביא לאדם אחד מה קדם למה ישראל לתורה או תורה לישראל
עיקר הדיון הוא מה התכל'ס האם תורה באה להעמיד אדם או אדם בא להעמיד תורה
האם מטרת המצוות לקיים אדם או מטרת האדם לקיים מצוות-
מסקנתו הברורה של אליהו הנביא (איך שמבואר שם) מטרת תורה להעמיד אדם!
כל המקומות שחינכו להיפך קצת הסתבכו עם בין אדם לחברו אבל עם תורה היה מעולה
קצת הרבה הסתבכו עם חיבור למצוות והנאה מלימוד כי העיקר זה המטרה- תורה- ואתה? אתה רק אמצעי...
ויש מקומות בהם כן ראו את האדם במרכז. ולזה קוראים להתחבר.... למי ששאל. לא ריגושים לא פילוספיה, הבנה שאני המטרה והכל מכוון פנימה אלי.

 

[אברך מעמיק]

ויש מקומות בהם כן ראו את האדם במרכז. ולזה קוראים להתחבר.... למי ששאל. לא ריגושים לא פילוספיה, הבנה שאני המטרה והכל מכוון פנימה אלי.

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך כמובן להעמיד 'אדם שלם' אשר מהותו הוא להיטיב לאחרים ולצאת מעצמו, כי אם האדם דואג רק לשלימות האישית שלו, הרי ששוב הוא נופל בבעיה שהוא לא בדיוק 'אדם', וממילא מה שכתוב שם זה שהאדם לא נברא אלא להיטיב לאחריני וכדברי הגר"ח מוולוז'ין המפורסמים...
אבל כמובן צריך לזכור כי היציאה מחוץ לאדם כוללת בתוכה שני ענינים, כלפי בוראו, וכלפי זולתו, וכמו שכתב רש"י בשבת לב, ואכמ"ל.

 

[אברך מעמיק]

לגופה של טענה
למה זה באמת ככה ??
הרי רבים וגדולים חינכו אותנו ככה .
וזה לא בא סתם ......
שאלה זו שאלתי את מו''ר ר' נתן רוטמן שליטא
וענה מה שענה מעניין אותי מאוד מה דעת חו''ר הפורום
למה חינכו אותנו על תיירה תיירה ונאר תיירה, בשעה שיש ביהדות סוכות יו''כ חיבור יש ה' ....וכו' ??
אשמח גם לשמוע את המכחישים בענין .....

לחץ כדי לכווץ...

השאלה של חיבור לעבודת ה' יש בה שני חלקים, ואסביר:

החלק הראשון הוא החיבור לעבודה, כלומר שיהיה לנו טעם, הבנה, רגש פנימי למהותה של העבודה, נבין מה זה ר"ה ומה זה יום הכיפורים, וכל כיוצא בזה.

החלק השני הוא החיבור של העבודה שאנו עובדים בכל מקרה - לה', וזה נידון כללי כמדומני על כך שאין מספיק חינוך לחיבור פנימי להקב"ה.

הרי אנחנו קרואים בנים לה', האם אנו חווים את זה? עם ישראל הם כאשה לאישה - ביחס לאלוקי ישראל, האם אנו מלאי תחושות כלפיו כמו שאשה מלאה ביחס לאישה? מכונים אנו ידידיו ורעיו של הקב"ה, אחיו ואוהביו, האם זו באמת מהות חיינו? האם כאשר אנו עובדים את הבורא אנו מרגישים אהבה של 'בן יכבד אביו' או מורא של 'ועבד אדוניו'? האם יש יחס נכון שאנו צאנו והוא רוענו אנו עמו והוא מלכנו? הרי כל אלו הם רגשות שצריכים להיות יסוד החיים, יסוד כל ההרגשים, הסיבה לקום בבוקר והסיבה ללכת לישון בלילה...

וכאשר מתבוננים היטב, רואים כי החלק הראשון שהוזכר הוא נובע כתוצאה מהחל השני, החיבור לעבודה, היא נובעת מהחיבור לה'.

קל מאוד לאשה שחשה רגשות אהבה לבעלה, לעסוק בעניני ביתו מתוך חיבור ואהבה, מתוך תשוקה שלימה ורצון, היא ממילא חושבת ומעמיקה מה טעמו של כל דבר שהוא ביקש, ומתבוננת בזה, אבל אם אין אהבה בכלל לבעל, מדוע שהיא תתחבר לעבודתו?

אלא שכאן נשאלת השאלה מדוע לא מחנכים לזה? והתשובה היא, הרבה בגלל שאי אפשר... ואסביר:

רגש הוא חוויה פנימית, רגש וחיבור זה דבר שנובע מתוך האדם ולא יכול לבוא מתוך מכריח חיצוני בשום פנים ואופן [אדרבה, אם כופים מישהו על קשר מירב הסיכויים שזה פחות ילך...], ולכן צריך בזה הרבה חכמה וידיעה נכונה כיצד עושים זאת, אבל מה שכן אפשר לחנך זה למסגרת של מעשים ופעולות הנושאים בתוכם את המערכת שאמורה להביא עם הזמן את הבניין הפנימי, את החיבור והקשר המהותי, וכאשר אנו מתמקדים במסגרת ישנו סיכוי רב שבמשך הזמן האדם ישאל את עצמו מדוע הוא עושה את כל הדברים האלו ויחפש את התוכן הפנימי, את נקודת החיבור שבינו לבין בוראו.

ולכן, הדרך בה נמשכת היהדות לדורות, היא המסגרת, המערכת הנושאת בתוכה את כל הסימפטומים המדוייקים של חיבור לה', אשר מטרתם ליצור לאדם עמידה בתוך מערכת הקשר של ה', וכל מה שידרש ממנו זה רק לפעול את מה שאף אדם בעולם לא יכול לעשות חוץ ממנו, פשוט ליצור את הקשר.

בדיוק כמו מלמד בחיידר, הרוצה כי אחד התלמידים יתחבר לילד אחר, אם הוא יצווה עליהם להיות חברים מסתמא שזה לא ילך, אבל הוא יושיב אותם אחד ליד השני, הוא יטיל עליהם מטלות משותפות, וכך מתוך ההתעסקות שלהם אחד עם השני יש לקוות כי הם יתחברו במשך הזמן, וכך הוא בדיוק אמור להיות מטרת החינוך בישיבות, המעמידים את התורה במרכז, שזה יותר מהכל דבר שהגורם לאדם לסובב את חייו סביב בוראו, ואנו מקווים כי בהתבגרותו בשבלב בו הוא יהיה בשל לשאול את עצמו את השאלות הפנימיות של החיים, הוא יגיע למסקנות המתבקשות.

וכמדומני כי הניסיון מוכיח [מתוך היכרות מעמיקה עם אנשים רבים, ואף שיחות נפש רבות שערכתי עם חברים בהיותי בחור], שאין מי שאין לו חיבור מסוים, חיבור המשתנה מאדם לאדם כפי מה שהוא [יש מי שלפי טבעו תופסים אותו מאורעות מתחדשים כמו חגים, ויש כאלו שזה פחות מעורר אותם, אלא יש להם חיבור לתפילה הרגילה שבשגרה, ישנם כאלו שיש להם מדרגות בביטחון או יראת שמים חזקה, וכל כיוצא בזה]. והעובדה שהאדם חי בתוך המסגרת המעשית של חיי תורה ומצוות, מועילה היטב לאדם שהנקודה הפנימית המיוחדת והאישית שלו תתעורר עם הזמן, מה שכמעט בלתי אפשרי לעשות בצורה של חינוך, אולי רק באופן פרטני על ידי אנשים חכמים מאוד שיש להם הכרה הן בעבודת ה' והן בנפש האדם.

לכן מעולם, בכל הדורות, לא היו ישיבות של 'אהבת ה'' ושל 'יראת ה'', אלא של לימוד החכמה, כי אהבת ה' היא מצווה המוטלת על יחדים, ומצוות תלמוד תורה היא מוטלת על הציבור, אלא שמתוך לימוד התורה והמוסר האדם אמור להגיע מעצמו לתוך האהבה זו.

[יש בכל הענין הזה שייכות עמוקה לענין שיצחק היה עמוד הגבורה, ומאמר ה' לאברהם 'כי ביצחק יקרא לך זרע' כי ההמשכיות החינוך לדורות, עובר דרך המסגרת הנצמדת לחוקים היבשים, ובאופן פרטי על האדם להשקיע חיבור אישי לקשר עם הבורא, ואכמ"ל].


ולסיכום, חיבור לעבודת ה' נובע מתוך חיבור להקב"ה בעצמו, דבר שקצת קשה לחנך אליו באופן מעשי, כי הוא דבר התלוי בליבו של כל אדם לפי מה שהוא, ולכן הדרך הציבורית הטובה ביותר היא מערכת כללים אשר עיקרה הוא התורה שזה הדבר אשר נטוע בטבעו ביותר לקרב את האדם לבוראו, אבל גם הוא בלי בחירה של האדם לא יקרה...​

 

[אברך מעמיק]

עם זאת, יש להעיר בצדק, כי עדיין על החניכים להיות מודעים לכך שהמטרה הסופית היא להיות מחובר להקב"ה להיות ירא ממנו ואוהבו, ומתוך כך יהיה שומר כל חוקיו ומשפטיו, וכמאמר משה לישראל (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך".

כי כאשר המטרה הסופית לא ברורה לאדם, גם הדרכים שבהם הוא צועד לא תמיד מובילות לשם...

והנה הזכירו לעיל את דברי הספרי 'רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד אגדה' כו', אבל גם כאן צריך להזכיר, כי אם יהיה לימוד ציבורי באגדה, לא בהכרח כי זה יועיל לחיבור, כי החיבור הוא נקודה פנימית מוקדמת הצריכה להיות בלב האדם, וכלשונם המדוקדק של חז"ל 'רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם' ולא אמרו 'הלומד אגדה מכיר את בורא העולם' כי רק כאשר יש רצון מוקדם לכך, אז הלימוד באגדה מביא לידי כך, אבל בלא זה יכול אדם להגות באגדה כל ימיו ועדיין לחיות חיי 'מצות אנשים מלומדה' כי אחר כל הדברים החיבור האמיתי נובע רק מתוך האדם והמסגרת מטרתה רק לקרב אותו אל היעד הזה.

אמנם בנקודה הזו יש קצת הבדל בין החסידים לליטאים, אבל כמי שיש לו היכרות עם בני משפחה משני הצדדים, לא בהכרח שדרך אחת יותר טובה מזולתה להביא את התכלית של חיבור לה' יותר מדרך אחרת, ויש מעלות וחסרונות לכל דרך, אם כי הדרך החסידית היא מהירה יותר, אבל לאורך זמן יש גם מעלות ניכרות בדרך הליטאית, וזה גם כמובן תלוי הרבה גם בהגדרה של מה שנקרא 'חיבור לה'' והדברים ארוכים, ואין בכוונתי להיכנס לזה.

בסופו של דבר עלינו לזכור כי מצוות חשובות ועיקריות בתורה הם לעבוד את בוראו, לאוהבו ולירא ממנו, לעובדו לשמה, להכירו ולידע אותו, וכל מערכת התורה והמצוות היא המסגרת והתוצאה מכך לכך, ומאידך גם המביאה ביותר לידי כך - בדגש על לימוד תורת ה' - אבל 'אם האדם לא יעורר עצמו מה יועילוהו המעוררים'...​

 

[אבן האזל]

אמנם בנקודה הזו יש קצת הבדל בין החסידים לליטאים, אבל כמי שיש לו היכרות עם בני משפחה משני הצדדים, לא בהכרח שדרך אחת יותר טובה מזולתה להביא את התכלית של חיבור לה' יותר מדרך אחרת, ויש מעלות וחסרונות לכל דרך, אם כי הדרך החסידית היא מהירה יותר, אבל לאורך זמן יש גם מעלות ניכרות בדרך הליטאית, וזה גם כמובן תלוי הרבה גם בהגדרה של מה שנקרא 'חיבור לה'' והדברים ארוכים, ואין בכוונתי להיכנס לזה.​

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשון בעל התניא בשער ספרו הק':

ליקוטי אמרים
תניא
חלק ראשון הנקרא בשם ספר של בינונים
גם חלק שני הנקרא בשם חינוך קטן

מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע. מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.
לבאר היטב איך הוא קרוב מאד. בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י:

 

[אברך מעמיק]

וזה לשון בעל התניא בשער ספרו הק':

ליקוטי אמרים
תניא
חלק ראשון הנקרא בשם ספר של בינונים
גם חלק שני הנקרא בשם חינוך קטן

מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ"ע. מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.
לבאר היטב איך הוא קרוב מאד. בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י:

לחץ כדי לכווץ...

והדברים ארוכים, ואין בכוונתי להיכנס לזה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

אולי התכונת רמב"ם אבל זה אולי כגוף בלי נשמה וכן חובת הלבבות היכן קימת

לחץ כדי לכווץ...

נראה לי שקצת נאבדת..
הוסכם שוודאי צריך ללמוד על המועדים, וא"א לקיים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה,
וודאי ראוי להבין את את טעמי המצוות ומשמעות המועדים,
השאלה היתה למה בישיבות שמים את הדגש על תורה, ומה עם כל המצוות והמועדים?
וע"ז היתה התשובה, שהכל מאוד חשוב, אבל זה כנר להחזיק את האור, שהוא התורה,
וע"כ בישיבות מדברים בעיקר על המטרה העיקרית והמרכזית שלשמה האדם נברא, להדבק בקב"ה, והדרך היותר מסוגלת לזה היא ע"י התורה,
אמנם זה וודאי, שכל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והוא משום שאין לימודו לימוד רצון ד', אלא סתם חכמה, דהרי אינו מקיים, וא"כ אין כאן שום דביקות, ואף תורה אין לו...

 

[בד קודש]

למה חינכו אותנו על תיירה תיירה ונאר תיירה, בשעה שיש ביהדות סוכות יו''כ חיבור יש ה' ....וכו' ??
אשמח גם לשמוע את המכחישים בענין .....

לחץ כדי לכווץ...

בלת"ק חלקי.

בקלם ממש לא חינכו כך, ואני מאמין שכך הוא בכל המקומות שעסקו במוסר או עבודה או מחשבה.

אותי לימדו שפסח זה אמונה וסוכות זה אהבה ושבועות זה חיבור של תורה עם אמונה ור"ה זה מלכות ויו"כ זה ים של רחמים וחנוכה זה נתרשלו בעבודה ופורים זה קבלת על מצוות מאהבה, וכו'.

אלא שכיון שעיקר עבודת האדם זה תורה כמו שאמרו אדם לעמל יולד עמל פה, ועי' בתורת הבית להח"ח שביאר כמדומני שלוש סיבות לכך שתורה זו המצווה שעיקר העבודה של האדם בעולם,
וממילא בסוף, כל דבר מגיע בעיקר לתורה.

 

[אימתי]

למור

השאלה של חיבור לעבודת ה' יש בה שני חלקים, ואסביר:

החלק הראשון הוא החיבור לעבודה, כלומר שיהיה לנו טעם, הבנה, רגש פנימי למהותה של העבודה, נבין מה זה ר"ה ומה זה יום הכיפורים, וכל כיוצא בזה.

החלק השני הוא החיבור של העבודה שאנו עובדים בכל מקרה - לה', וזה נידון כללי כמדומני על כך שאין מספיק חינוך לחיבור פנימי להקב"ה.

הרי אנחנו קרואים בנים לה', האם אנו חווים את זה? עם ישראל הם כאשה לאישה - ביחס לאלוקי ישראל, האם אנו מלאי תחושות כלפיו כמו שאשה מלאה ביחס לאישה? מכונים אנו ידידיו ורעיו של הקב"ה, אחיו ואוהביו, האם זו באמת מהות חיינו? האם כאשר אנו עובדים את הבורא אנו מרגישים אהבה של 'בן יכבד אביו' או מורא של 'ועבד אדוניו'? האם יש יחס נכון שאנו צאנו והוא רוענו אנו עמו והוא מלכנו? הרי כל אלו הם רגשות שצריכים להיות יסוד החיים, יסוד כל ההרגשים, הסיבה לקום בבוקר והסיבה ללכת לישון בלילה...

וכאשר מתבוננים היטב, רואים כי החלק הראשון שהוזכר הוא נובע כתוצאה מהחל השני, החיבור לעבודה, היא נובעת מהחיבור לה'.

קל מאוד לאשה שחשה רגשות אהבה לבעלה, לעסוק בעניני ביתו מתוך חיבור ואהבה, מתוך תשוקה שלימה ורצון, היא ממילא חושבת ומעמיקה מה טעמו של כל דבר שהוא ביקש, ומתבוננת בזה, אבל אם אין אהבה בכלל לבעל, מדוע שהיא תתחבר לעבודתו?

אלא שכאן נשאלת השאלה מדוע לא מחנכים לזה? והתשובה היא, הרבה בגלל שאי אפשר... ואסביר:

רגש הוא חוויה פנימית, רגש וחיבור זה דבר שנובע מתוך האדם ולא יכול לבוא מתוך מכריח חיצוני בשום פנים ואופן [אדרבה, אם כופים מישהו על קשר מירב הסיכויים שזה פחות ילך...], ולכן צריך בזה הרבה חכמה וידיעה נכונה כיצד עושים זאת, אבל מה שכן אפשר לחנך זה למסגרת של מעשים ופעולות הנושאים בתוכם את המערכת שאמורה להביא עם הזמן את הבניין הפנימי, את החיבור והקשר המהותי, וכאשר אנו מתמקדים במסגרת ישנו סיכוי רב שבמשך הזמן האדם ישאל את עצמו מדוע הוא עושה את כל הדברים האלו ויחפש את התוכן הפנימי, את נקודת החיבור שבינו לבין בוראו.

ולכן, הדרך בה נמשכת היהדות לדורות, היא המסגרת, המערכת הנושאת בתוכה את כל הסימפטומים המדוייקים של חיבור לה', אשר מטרתם ליצור לאדם עמידה בתוך מערכת הקשר של ה', וכל מה שידרש ממנו זה רק לפעול את מה שאף אדם בעולם לא יכול לעשות חוץ ממנו, פשוט ליצור את הקשר.

בדיוק כמו מלמד בחיידר, הרוצה כי אחד התלמידים יתחבר לילד אחר, אם הוא יצווה עליהם להיות חברים מסתמא שזה לא ילך, אבל הוא יושיב אותם אחד ליד השני, הוא יטיל עליהם מטלות משותפות, וכך מתוך ההתעסקות שלהם אחד עם השני יש לקוות כי הם יתחברו במשך הזמן, וכך הוא בדיוק אמור להיות מטרת החינוך בישיבות, המעמידים את התורה במרכז, שזה יותר מהכל דבר שהגורם לאדם לסובב את חייו סביב בוראו, ואנו מקווים כי בהתבגרותו בשבלב בו הוא יהיה בשל לשאול את עצמו את השאלות הפנימיות של החיים, הוא יגיע למסקנות המתבקשות.

וכמדומני כי הניסיון מוכיח [מתוך היכרות מעמיקה עם אנשים רבים, ואף שיחות נפש רבות שערכתי עם חברים בהיותי בחור], שאין מי שאין לו חיבור מסוים, חיבור המשתנה מאדם לאדם כפי מה שהוא [יש מי שלפי טבעו תופסים אותו מאורעות מתחדשים כמו חגים, ויש כאלו שזה פחות מעורר אותם, אלא יש להם חיבור לתפילה הרגילה שבשגרה, ישנם כאלו שיש להם מדרגות בביטחון או יראת שמים חזקה, וכל כיוצא בזה]. והעובדה שהאדם חי בתוך המסגרת המעשית של חיי תורה ומצוות, מועילה היטב לאדם שהנקודה הפנימית המיוחדת והאישית שלו תתעורר עם הזמן, מה שכמעט בלתי אפשרי לעשות בצורה של חינוך, אולי רק באופן פרטני על ידי אנשים חכמים מאוד שיש להם הכרה הן בעבודת ה' והן בנפש האדם.

לכן מעולם, בכל הדורות, לא היו ישיבות של 'אהבת ה'' ושל 'יראת ה'', אלא של לימוד החכמה, כי אהבת ה' היא מצווה המוטלת על יחדים, ומצוות תלמוד תורה היא מוטלת על הציבור, אלא שמתוך לימוד התורה והמוסר האדם אמור להגיע מעצמו לתוך האהבה זו.

[יש בכל הענין הזה שייכות עמוקה לענין שיצחק היה עמוד הגבורה, ומאמר ה' לאברהם 'כי ביצחק יקרא לך זרע' כי ההמשכיות החינוך לדורות, עובר דרך המסגרת הנצמדת לחוקים היבשים, ובאופן פרטי על האדם להשקיע חיבור אישי לקשר עם הבורא, ואכמ"ל].


ולסיכום, חיבור לעבודת ה' נובע מתוך חיבור להקב"ה בעצמו, דבר שקצת קשה לחנך אליו באופן מעשי, כי הוא דבר התלוי בליבו של כל אדם לפי מה שהוא, ולכן הדרך הציבורית הטובה ביותר היא מערכת כללים אשר עיקרה הוא התורה שזה הדבר אשר נטוע בטבעו ביותר לקרב את האדם לבוראו, אבל גם הוא בלי בחירה של האדם לא יקרה...​

לחץ כדי לכווץ...

למו''ר האברך המעמיק !!
התשובה פשוט נפלאה !!
יוצא מגדרי ממש ....
איזו תשובה מלאה ועמוקה ....
אפשר לומר שכזאת תשובה יפה ומלאה לא קיבלתי מעולם!!... וודאי לא בנושא הזה
אבל גם לא בנושאים אחרים מעין אלו ....
ולגופו של ענין
את התשובה עצמה אני צריך לעכל וללמוד ....

עם זאת, יש להעיר בצדק, כי עדיין על החניכים להיות מודעים לכך שהמטרה הסופית היא להיות מחובר להקב"ה להיות ירא ממנו ואוהבו,

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שיותר מהחניכים.... בדורנו על המחנכים גם לשים לב לזה שזו המטרה הסופית וההבדל שמים וארץ!!!
אני מתכווין לאלה שבאים בשיח עם הבחורים והדור .... המחנכים האמיתיים..

למה חינכו אותנו על תיירה תיירה ונאר תיירה, בשעה שיש ביהדות סוכות יו''כ חיבור יש ה' ....וכו' ??
אשמח גם לשמוע את המכחישים בענין .....

לחץ כדי לכווץ...

חשוב לי להדגיש ההברה של רק תייייירה לא באה בזלזול ח''ו,
אלא רק כדי להבהיר ולהזכיר לשומעים את הענין .....

 

[שיל"ת]

אינני יודע מה הסיבה לכך
אך דבר אחד בכל זאת אוכל לומר שאין דבר שיקשה עלי יותר מאשר לקבל מאדם שמסביר לי כמה התורה חשובה בכל הזדמנות בין אם בשבועות ובין אם בפורים ובין אם לפני נעילה ומקשר הכל לתורה, אך מעולם לא הסביר לי והבהיר לי מה תפיסתו לגבי שאר המצוות האמורות בתורה כשבת ומועדים, מבחינתי זה הפיכת דברי התורה ומצוותיה לשטיח.

 

[הרב מרודוש]

יש שהתחנכו ש"כאשר צווה ה"' זה החיבור
זכורני שפעם בסוכות ישבתי אצל מרן הגרד"ל שליט"א
וישבה שם קבוצה של בחורים אמריקאים ושאלתם בפיהם
"מה העבודה שלנו בסוכות?
ומרן שליט"א לא הבין את השאלה
הוא שאל "מה? הקורבנות? תסתכלו מה כתוב בתורה!
אז הם ניסו להסביר: לא, העבודה שלנו!!
הוא לא הבין
אז הם שאלו: מה אנחנו צריכים לעשות בסוכות?
הוא תמה: ליטול לולב ולשבת בסוכה...
את ההמשך איני זוכר

ולגוש"ע פעם הגיע משהו לר' דוב קוק לרפו"ש
וביקש ברכה לחזור בתשובה
אמר לו הרב לפני שאתה חוזר בתשובה תחזור קודם כל לעצמך....
אף אנו נאמר
לפני שאתה רוצה ל"התחבר" למצוות תתחבר קודם כל לעצמך