אב תשפ"ו ברכת המצוות ברכת המצוות - חלק מהמצווה או הודאה על המצווה (1 צופה)

[הרב מרודוש]

יש להסתפק האם ברכת המצוות הוא חלק מהמעשה מצווה,
או כמו ברכות הנהנין שהוא דין נפרד מהצווה להודות על המצווה.

 

[אור זרוע לצדיק]

יש להסתפק האם ברכת המצוות הוא חלק מהמעשה מצווה,
או כמו ברכות הנהנין שהוא דין נפרד מהצווה להודות על המצווה.

לחץ כדי לכווץ...

לפי"ז יש לחקור האם ניתן לברך אותה גם אחר המצווה דאם היא הודאה יכול להיות שיוכלו לברך אח"כ על שזכו לקיימה. אך אם הוי חלק מהמצוה צריך לברך קודם העשייה.

 

[ירא אלקים]

יש לדון אי אפ' לברך קודם הזמן הראוי לעשיית המצווה, כגון מעט קודם עלוה"ש, ויש לדון לפי הצד שהובא דהוי חלק מהמצווה, ועוי"ל בזה משום עובר לעשייתן.

אשמח אם יבארו את הצד שהוי חלק מהמצווה.

 

[אברך מישיבת מיר]

לפי"ז יש לחקור האם ניתן לברך אותה גם אחר המצווה דאם היא הודאה יכול להיות שיוכלו לברך אח"כ על שזכו לקיימה. אך אם הוי חלק מהמצוה צריך לברך קודם העשייה.

לחץ כדי לכווץ...

וכי בברכת הנהנין אפשר לברך לאחר אכילה הרי זה גם ברכת הודאה.

 

[ירא אלקים]

וכי בברכת הנהנין אפשר לברך לאחר אכילה הרי זה גם ברכת הודאה.

לחץ כדי לכווץ...

אולי י"ל תוכ"ד קיום המצווה לאחר תחלת עשייתה, [ויש בזה נידון וזכור לי שהגרע"א בתשובה הידועה על נ"ח מציין כמה מ"מ בזה],
אלא שאיני מבין את התלייה לפ"יז

 

[ארנפלד]

אם זה חלק מהמצווה לכאורה אם לא בירכתי לא מהני המעשה שזה חצי מהמצווה

 

[מחזה אברהם]

נראה דיש להוכיח דהוא חלק מהמעשה מצווה דבכל ברכה הוא הגבלה שאסור לאכול מהעולם הזה בלא ברכה ולכן חייב לברך אבל הכא אם הוא הודאה מה מחייב והרי אינו יאסור לעשות את המצווה דאם היה איסור כזה היה נפטר וממילא בהכרח דהוא חלק מהמצווה ולכן מעכב דאל"כ לא קיים המצווה
ואם זה היה כמו ברכות השבח אז היה צריך לברך אחרי דמשמבח על מה שראה כך היה צריך לשבח על עשיית המצווה
ויש להאריך לדון בכל זה

 

[אברך מישיבת מיר]

אם זה חלק מהמצווה לכאורה אם לא בירכתי לא מהני המעשה שזה חצי מהמצווה

לחץ כדי לכווץ...

עדיין יכול להיות שאינו מעכב אלא הוה רק לכתחילה ולכן יצא אף אם לא בירך אפילו אינימא שהברכה חלק מן המצוה.

 

[שבחת]

הנה בטעם ברכת המצוות כתב הריטב''א מסכת פסחים דף ז עמוד ב
וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת, ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהיא עבודת הגוף. עכ''ד
ולכאורה נראה שזה חלק מהמצווה לפי הטעם השני לפחות שזה עבודת הנפש של המצווה וגם לפי הטעם הראשון אין זה הודאה גרידא אלא גילוי על המצווה
ויתרה מזאת מבואר בתוס' רא''ש דבברכות הקשתה הגמ' על מ''ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא מהמבואר דחרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה והברכה מועילה ותרצה הגמ' דברכת המצוות דרבנן וביאר התוס' רא''ש ברכות ט''ז ''אבל תרומה דרבנן דאי עבד שפיר דמי. אבל אי הויא ברכת תרומה דאורייתא משמע דתרומתו אינה תרומה דהברכה מעכבת ההפרשה, אף על גב דברכות אינן מעכבות היינו משום דהויין מדרבנן אבל אי הויין דאורייתא מעכבות ולא הויא הפרשה''. הרי דבתלמודתורה שברכתה דאו' מעכב וודאי דזה חלק מהמצווה

 

[הרב מרודוש]

לפי"ז יש לחקור האם ניתן לברך אותה גם אחר המצווה דאם היא הודאה יכול להיות שיוכלו לברך אח"כ על שזכו לקיימה. אך אם הוי חלק מהמצוה צריך לברך קודם העשייה.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' הפוך
אם זה הודאה לא שייך לברך אח"כ ומי שאכל הטעם שמברך משום מי שאכל שום וכו'
אבל אם זה חלק מהמצוה יתכן דאפשר אח"כ וצ"ע

 

[הרב מרודוש]

מטו משמיה דהגרי"ז להוכיח שזה חלק מהמצוה
מהא דחרש לא יתרום (תרומות א' ב') משום שאינו יכול להשמיע לאזנו וכן ערום עי"ש
ואי נימא שזה סתם מצווה צדדית מאי איכפ"ל שאינו מברך הלא אף פעם לא יוכל לברך
ע"כ שכשיש מצוה שאפשר לעשות אותה עם ברכה ואפשר בלי ברכה
צריך לכתחילה לעשותה עם ברכה דאל"כ המצווה עצמה תהיה חסרה

 

[הצעיר שבחבורה]

יש להסתפק האם ברכת המצוות הוא חלק מהמעשה מצווה,
או כמו ברכות הנהנין שהוא דין נפרד מהצווה להודות על המצווה.

לחץ כדי לכווץ...

ומזכרוני, שיש מראה מקום לנידון זה בספירת העומר, אך יתכן שהוא דין בספירת העומר שנתקנה כברכה, יעוי' שם בנדון טעה בספירה והחל לברך.

 

[כרי]

ומזכרוני, שיש מראה מקום לנידון זה בספירת העומר, אך יתכן שהוא דין בספירת העומר שנתקנה כברכה, יעוי' שם בנדון טעה בספירה והחל לברך.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה תלוי במה שכתב הרמב"ם שאם ספר בלי לברך יצא ובב"י בשם אבודרהם דלמחזור ויטרי לא יצא

 

[אור זרוע לצדיק]

וכי בברכת הנהנין אפשר לברך לאחר אכילה הרי זה גם ברכת הודאה.

לחץ כדי לכווץ...

אלא שבמצוות לא שייך טעמא דאסור לו לאדם ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה, ולכן מברכים קודם.
ואנו רואים שיש ברכה של הודאה על האכילה אחר שכבר גמר לאכול.

ויעויין בשאגת אריה סי' כ"ו
ברכת המצוות אי שרי לברך אחר עשיית המצוה:
שאלה, הא דקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר ללשייתן, אם לא בירך עובר לעשייתן, אם מותר לברך אחר עשייתן או לא:

תשובה, הרמב"ם כתב רפי"א מהלכות ברכות (ה"ו) אם שחט בלא ברכה או הפריש תרומות ומעשרות או שטבל ולא בירך, אינו חוזר ומברך אחר עשייתן וכן כל כיוצא בזה ע"כ. אבל בהגהות אשר"י פ"ק דברכות (שלהי סי' יג) בשם האור זרוע (ח"א סי' כה ולהלן סי' שפז) כתב, וכל היכא שלא בירך מקמיה דמצוה מברך אחר המצוה ויוצא ידי חובתו, אכן בסעודה דאסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה כיון דעבר ואכל והגיע ברכה אחרונה הואיל ואידחי אידחי ע"כ.​

 

[אור זרוע לצדיק]

בל אם זה חלק מהמצוה יתכן דאפשר אח"כ וצ"ע

לחץ כדי לכווץ...

אבל יכול להיות שכיון שזה חלק מהמצוה כיון שכבר גמר לקיימה איך יוכל לברך עליה.

 

[חשוב שנית]

כתבו הראשונים שמצוה שהיא בעמידה- גם הברכה שלה היא בעמידה, ומבואר דהברכה היא חלק מקיום המצוה
עוד ראיה מהא דחוטף ברכה לחבירו חייב לשלם לו י' זהובים כדין חוטף מצוה לחבירו

 

[הוראת-שעה]

לכאורה נידונך תלוי אי ברכות המצוות מעכבות את המצוות ולכתחילה אסור לעשות מצווה בלא לברך דאיתא שהאשה קוצה חלתה ערומה וכו אך האיש לא

 

[הצעיר שבחבורה]

לכאורה תלוי במה שכתב הרמב"ם שאם ספר בלי לברך יצא ובב"י בשם אבודרהם דלמחזור ויטרי לא יצא

לחץ כדי לכווץ...

ראשית, לכאו' אף לדעת הרמב"ם שיצא, מכך שהוצרך הרמב"ם לכתוב שיצא מוכח שיש משמעות לברכה כחלק מהמצוה, אלא שאינו מעכב.

שנית, עיקר כוונתי היתה לנדון בשו"ע אורח חיים סימן תפט סעיף ו, ובט"ז שם, ובנו"כ האחרים.

 

[ל.מ.]

עוד הוכחות שהוא חלק מהמצוה - מהא דבוידוי מעשר אומרים לא שכחתי מלברכך.
עיין תוהרא"ש ברכות טו. שאם ברכת המצוות היתה דאו' היא היתה מעכבת בקיום המצוה (ויל"ע לפ"ז בברכה"ת לסוברים שהיא דאו').
עיין מרדכי ריש חולין בשם הלכות שחיטה לר' אלדד הדני מעשרת השבטים שברכה מעכבת בשחיטה, ואף שאין הלכה כן, מ"מ אולי בהא מודינן ליה.
דעת הפוסקים שבמצוות שקיומן בעמידה גם ברכתן בעמידה

 

[ירא אלקים]

יש לדון מהגמ' בסוכה מו שיש שיטה שמברכים ברכה כללית על קיום המצוות, ולא על כל מצווה ומצווה ויש לעיין אם מוכח שזה לא חלק מהמצווה
וכן ממה שאנו לא נוהגים כן כמו שכ' בגמ' שם מהפס' ברוך ה' יום יום שצריך ליתן שבח מפורט ואם כן נראה שאינו חלק מהמצווה וצ"ע