שמעתי סברא לחלק בדחיית עשה ללא תעשה, דכל זה בבין אדם למקום אבל עשה לא דוחה לא תעשה בבין אדם לחברו, שאם לא כן מי שאין לו אתרוג יוכל לגזול מחברו, ולא יעלה על הדעת. האם זה מוסכם?
שמעתי סברא לחלק בדחיית עשה ללא תעשה, דכל זה בבין אדם למקום אבל עשה לא דוחה לא תעשה בבין אדם לחברו, שאם לא כן מי שאין לו אתרוג יוכל לגזול מחברו, ולא יעלה על הדעת. האם זה מוסכם?
שמעתי סברא לחלק בדחיית עשה ללא תעשה, דכל זה בבין אדם למקום אבל עשה לא דוחה לא תעשה בבין אדם לחברו, שאם לא כן מי שאין לו אתרוג יוכל לגזול מחברו, ולא יעלה על הדעת. האם זה מוסכם?
שמעתי סברא לחלק בדחיית עשה ללא תעשה, דכל זה בבין אדם למקום אבל עשה לא דוחה לא תעשה בבין אדם לחברו, שאם לא כן מי שאין לו אתרוג יוכל לגזול מחברו, ולא יעלה על הדעת. האם זה מוסכם?
יש בזה רבה אריכות ולעת עתה יעיו נא מר במה שכצב ר' שמעון (נדרים סי' א') וז"ל:לא מצינו שיודחה ל"ת דלא תגזול משום מצות עשה, כגון אם אין לו תפילין שיותר לו לגזול כדי לקיים המצוה של תפילין, שהטעם בזה לענ"ד, דהא שהתירה תורה ל"ת משום עשה הוא רק אם מטרת התורה משם אחד הוא של אדם זה, כמצות ציצית וכלאים, אבל בגזלה שאין ספק שהמטרה בזה משני צדדים, שלא יהיה העושה גזלן ושלא יהיה השני נגזל, ומשו"ה לא דחי ל"ת דלא תגזול, שאף שיתוקן ע"י המצוה עבירת הגזלן אבל המטרה שלא יופסד הנגזל לא תתוקן ע"י המצוה. ע"כ.
ועי' עוד מנחת חינוך (מצוה י"ד) כתבתי בכמה תשובות דמצות השכליות אין עשה דוחה לל"ת, דמהאי טעמא אסור לגזול לולב לצאת בו, ע"ש.
ועוד עי' התפארת ישראל בסוכה (פ"ג מ"א) ובמה שכצב עליו בתפארת יעקב.
חשבתי ע"ז, אבל לכאורה נראה שנטילת הלולב צריכה להיות בלולב שהוא שלי, דהיינו שאני בא ליטלו כשהא כבר שלי כפשטות הדרשא 'ולקחתם לכם- משלכם', ובנידון דנן, בעצם הנטילה זה הופך לשלו, ואפשר דשייך לסוג' 'באין כאחת', ואכתי יל"ע.
חשבתי ע"ז, אבל לכאורה נראה שנטילת הלולב צריכה להיות בלולב שהוא שלי, דהיינו שאני בא ליטלו כשהא כבר שלי כפשטות הדרשא 'ולקחתם לכם- משלכם', ובנידון דנן, בעצם הנטילה זה הופך לשלו, ואפשר דשייך לסוג' 'באין כאחת', ואכתי יל"ע.