בבא מציעא בחיסרון של דבר שלא בא לעולם

[צריך ביאור]

אני מנסה להבין האם עצם הסברא שלי נכונה ומתקבלת באוזני תלמידי חכמים שכמותכם אשמח מאוד לתגובות

לחץ כדי לכווץ...

אין לי קושיה על עצם הסברא אלא הערה כמו שכתבי שלפי הסברא שכתבת יוצא שהחיסרון הוא בקונה ולא במוכר ולדעתי זה קצת חידוש.

 

[יאיר החושב]

אני הבנתי שאתה לא רוצה להקשות אני רק רוצה התייחסות לעצם הסברות שהעליתי

 

[צריך ביאור]

אני הבנתי שאתה לא רוצה להקשות אני רק רוצה התייחסות לעצם הסברות שהעליתי

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי סברא נכונה אם כי שאני לא מונח ממש בסוגיא זו אז אני לא יודע כמה הדעה שלי רלוונטית בעניין זה.

 

[והב בסופה]

בבא מציעא - דבר שלא בא לעולם - מה החסרון ?? | ים התלמוד

מדברי תוס' (טז.) משמע שכל הטעם שאין מקנים דבר שלא בא לעולם בגלל חסרון בגמ''ד וכן משמע מדבריו בכמה וכמה מקומות בש''ס שהחסרון הוא שאין גמ''ד (ומח' ר''מ ורבנן בגמירות דעת) אמנם ידוע מה שהקשו ע''ז מגמ' כתובות (נח:) הקוב''ש ועוד. שם כתוב להדיא שיש חסרון שהדבר הנקנה אינו ברשות המקנה. ובאמת מצינו כ-10...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דוד יואל לשס]

אולי אפשר לבאר שהרי יש ב' סוגי קניינים, יש קניין שמהותו הוא התחייבות לקציצה ביניהם כגון במקח וכדו' וזה הפשט בגמירות דעת, אלא שבהפקר זה לא שייך שמצאנו שצריך לעשות קניין שמהותו הכנסה לרשות, ונראה שהמציאות של ההכנסה לרשות היא הצורה המציאותית שמתנהג בחפץ כמו בעלים, שהלא בעלות נוצרת ע"י התנהגות של בעלים [ונפק"מ מזה שא"א לקנות עבד מוכה שחין שאין בו שום שימוש כמבואר בתוס' בגיטין] וע"כ בכל דבר שלא בא לעולם יש ב' חסרונות, וזה יהיה תלוי בצורת הקניין, שאם הקניין הוא התחייבות, אזי בדבר שלא בא לעולם החיסרון הוא שההתחייבות לא רצינית, ודוגמא לדבר שבחור מש"ב ישיב"ק יקבע חברותא לישיב"ג, שזה לא תופס מכח שההתחייבות לפעולה היא אינה רצינית
ומאידך גיסא אם חלות הקניין הוא הכנסה לרשות שכל מהותו הוא התנהגות כבעלים, בדבר שלא בא לעולם לא יכול להתפרש ההתנהגות כבעלים, וא"כ לא חל הדבר המציאותי הזה שנקרא בעלות.
ועפ"י חילוק זה מבואר בעז"ה לבאר תוס' במסכת ב"מ דף ט"ז, שכתב שם שבכל קניין של מעכשיו ולאחר ל', אם אמר מעכשיו בדבר שלא בא לעולם יכול לחזור בו, והדברים מתמיהים, שהרי אם אמר מעכשיו ולכאורה הקניין חל מ"ט שיכול לחזור בו.
ולפמשנפ"ל פשוט, ששם הקניין הוא התחייבות לקציצה ביניהם, וא"כ מעכשיו חלה התחייבות, אלא שעד כמה שזה התחייבות בדבר שלא בא לעולם זה התחייבות קלושה, וע"כ ס"ל שיכול לחזור בו. אך לאפוקי אם הקניין בזה הוא הכנסה לרשות שבזה אם חל א"א לחזור בו [כך הבנתי מתורתו של מו"ר הגר"י רוזן שליט"א]

 

[אברך מעמיק]

בלת"ק

אני מנסה להבין האם עצם הסברות שלי (שתיהם) נכונות ומתקבלות באוזני תלמידי חכמים שכמותכם אשמח מאוד לתגובות

לחץ כדי לכווץ...

ואלו הם, (עם תוספת פסיקים ונקודות וכיו"ב).

שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת, אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו, אלא הפשט הוא שהקונה לא רואה את זה באמת כמקח, שמקח זה כשמסכמים שיש פה העמדה של חפץ בעד כסף והמעשה קנין מחיל את המקח, והכא אין באמת (מבחינתו) העמדה של חפץ מול הכסף (שהוא נתן), שהרי החפץ רק עתיד להגיע, וכרגע הוא לא נמצא. וכיון שהוא לא רואה את זה כמקח חסר לו בהחלטה המוחלטת והרצינית לקבוע את החלת הבעלות, ורק כשהחפץ באמת בעולם ויש פה העמדת אמיתית של החפץ כלפי הכסף ישנה החלטה מוחלטת לקביעת הבעלות.​

לחץ כדי לכווץ...

אם הבנתי את דבריך, הרי הגדרתך היא שיש חיסרון מצד הקונה, שהעובדה שהוא אינו מקבל משהו שהוא יכול לתפוס אותו באופן מציאותי, הרי שמבחינתו הוא לא באמת מקבל תמורה למקח (והחיסרון הוא דווקא מצד התמורה לחלק שהוא מביא שאינו מקביל בצורה הגונה), ואין לו יכול להחליט החלטה גמורה, קרי: 'גמירות דעת'.
אבל רק שני שאלות קטנות, האם לדעתך זה דווקא חיסרון בקונה? ודווקא בגלל שהוא נותן כסף, ומה יקרה כאשר הקנין הוא בסודר וכיו"ב, או בקנין של כסף של פרוטה בלבד? כי דין 'דבר שלא בא לעולם' אינו שייך דווקא במקח, והוא גם במתנה ובהקדש וכיו"ב, וכן אינו תלוי דווקא בלוקח אלא זה חיסרון הוא מצד המקנה (כמו שמוכח בהקדש לדוגמא שהמקדיש פועל לבדו, וזה גם לשון חז"ל אין אדם מקנה דבר וכו'), וכמו כן אינו שייך דוקא לקנין כסף אלא זה תנאי במהות הקנין ולא בסוג הקנין.

אמנם אם כוונתך באופן כללי, שלקנין צריך דעת מוחלטת, ודבר שאינו במציאות קשה לאדם לדון עליו באופן החלטי, בין המוכר ובין הקונה, ובכל סוג של קנין, אני אכן חושב שזה מתקבל על הדעת ואולי אפילו פשטות הדברים.
​

ויש לי כיוון נוסף שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו אלא הפשט הוא שאין לדעת שלו על מה לחול והיינו שכרגע אין חפץ בעולם שאותו אני מחליט לקנות אלא יש בסה"כ החלטה לקנות את החפץ העתיד לבוא (וצריך להדגיש שהחיסרון הוא בהחלטה שלו)​

לחץ כדי לכווץ...

בתחילת דבריך הכיוון נוטה לכך שהחיסרון הוא מצד החפץ, כי בכל קנין הדעת חלה על חפץ מסוים, וכלשונך "שאין לדעת שלו על מה לחול", אלא שבסוף דבריך נראה שהחיסרון הוא מצד ההחלטה, ואם כן איני מבין מה ההבדל בין זה לבין ההבנה הקודמת, שקשה לאדם להחליט באופן החלטי על דבר שהוא אינו תופס אותו במציאות.​

 

[יאיר החושב]

אז אולי כך ואז ניתן לומר שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא השני יחזור בו אלא הפשט הוא שאין לדעת שלו על מה להתייחס והיינו שכרגע אין חפץ בעולם שאותו אני מחליט להקנות אלא יש בסה"כ החלטה להקנות את החפץ העתיד לבוא (וצריך להדגיש שהחיסרון הוא בהחלטה שלו) וזהו שורש הויכוח בין ר"מ לרבנן האם החלטה זו מספיקה כדי לקבוע את החלת הבעלות או שלא

 

[אברך מעמיק]

יש כאן שני הגדרות שלדעתי שונות זו מזו:

הפשט הוא שאין לדעת שלו על מה להתייחס והיינו שכרגע אין חפץ בעולם שאותו אני מחליט להקנות אלא יש בסה"כ החלטה להקנות את החפץ העתיד לבוא

לחץ כדי לכווץ...

טענה ראשונה, שטכנית הדעת לא יכולה להיות מוחלטת ביחס לדבר שאינו קיים, טענה שניה, שכיון שזה לא קיים, ממילא בודאי שאני בכלל מתכוון להקנות בעתיד, וההחלטה היא קנין להקנות. אשמח להבהרה למה בדיוק אתה מתכוון.

 

[יאיר החושב]

דא ודא אחת היא שכל ההחלטה שלי היא על דבר עתידי שלא קיים כרגע וממילא ההחלטה אינה מוחלטת

 

[אברך מעמיק]

דא ודא אחת היא שכל ההחלטה שלי היא על דבר עתידי שלא קיים כרגע וממילא ההחלטה אינה מוחלטת

לחץ כדי לכווץ...

לא מאה אחוז ברור לי ההגדרך, אבל אם כוונתך כמו שאני מבין, שדבר שאינו קיים קשה להחליט עליו באופן מוחלט וגמור, אז אכן כך כמדומני הבנתי מאז ומעולם את החיסרון בגמירות דעת על דבר שלא בא לעולם.

 

[יאיר החושב]

כך הייתה כוונתי שכוייח גדול