מה התכוונת??
אם אתה יכול בבקשה להרחיב .
- מתחיל חוט אימתי
- תאריך התחלה
-
- תגים
- חוסר סיפוק למה
אם אתה יכול בבקשה להרחיב .
- הודעות
- 2,214
- תודות
- 10,277
- נקודות
- 555
גאוה היינו שאדם חושב שהוא ל יכול ובלתי מנוצח ומזה התפתח אופי של האדם להיות מושלם בכל דבר ולכן כשיש משהו קטן שלא מסתדר גורם לחוסר סיפוק ומשבר, אבל כשהאדם יודע שלא הכל חייב להיות מושלם יש סיפוק ממה שיש לו, ואידך זיל גמור.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 2,214
- תודות
- 10,277
- נקודות
- 555
לשאוף צריך, אבל כבר כתוב שבע יפול צדיק וקם, ולכן גם אם השאיפה לא נתקיימה, והיתה אכזבה אפילו גדולה, זה עדיין לא צריך לגרום לחוסר סיפוק, אלא להתפלל ולנסות בפעם הבאה שוב, וגם ברוחניות נאמר איזהו עשיר השמח בחלקו, וזה סותר את הששאיפה לגדולות ונפלאות ממנו.
אם זה גורם לחוסר סיפוק זה מראה שהתהליך לא היה נכון.
אם התהליך הוא בריא והמתהלך בו מודע מראש לעליות וירידות לא יהיה לו חוסר סיפוק מכל נפילה.
אבל אם הוא יודע שהכל זה תהליך אז הוא מבין שיש ימי האהבה ויש ימי השנאה.
- הודעות
- 1,919
- תודות
- 5,522
- נקודות
- 355
המקובל לחשוב כאילו עמל התורה שהפליגו חז''ל במעלתו ובעוצמתו הוא למחוק את הרגשות שלך לגמרי
לימוד מעמיק ויסודי בכנות וביושר בתנ''ך ואגדות חז''ל והאלהים עשה את האדם ישר
נערך לאחרונה:
זה קשור ?
או שהתכוונת למשהו אחר ?
- הודעות
- 1,919
- תודות
- 5,522
- נקודות
- 355
לפחות כיוון אחד באריכות הטיעון שמאחר ושטחיות מאמרי חז''ל נראים כאומרים שעמל התורה הינו וכו' לכן לא מסתדר לומר שיכול להיות שיש טוב נח וזה רצון ה' בעוד המבט המעמיק שהעמל צריך להיות בפיזי אבל ההרגשה הנפשית צריכה להיות של עונג עצום
- הודעות
- 676
- תודות
- 3,351
- נקודות
- 317
כאשר מדברים על נושא של סיפוק צריך לחלק את זה לשני סוגים, ולנסות לעמוד על המניעים הסותרים שלהם. [יכול להיות שחלק מהדברים הוזכרו לעיל, אבל אין ביהמ"ד בלא חידוש].
ואסביר:
א. ישנו חוסר סיפוק שמשמעותו שהאדם אינו מסתפק במה שיש לו, והוא תמיד רוצה להרבות יותר ויותר, וכמו שכתוב 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ודרשו חז"ל דבר זה גם בעבודת ה', 'אוהב מצוות לא ישבע מצוות' כי כל דבר שמפיק לאדם שמחה והנאה יוצר אצלו משיכה לדבר והוא אינו מעוניין להפסיק אותו.
סוג כזה של 'חוסר סיפוק' הוא מבורך ונרצה, כי הוא המניע הגדול ביותר לקיום המצוות, עד שנשתבח במעלה זו משה רבינו ע"ה.
ב. אבל, המציאות מורה שישנו סוג של 'חוסר סיפוק' שלא רק שלא מעורר את האדם לעשייה אלא אדרבה, מפריע לו, גורם לו להיות מתוסכל, גורם לו לחוש שלא משנה מה שיעשה הוא לא יצליח, וכיוצא בזה, וממילא הוא מאבד כל טעם בעשייה, כל רצון לקיום. רגשות שלצערינו ישנם רבים שיכולים להזדהות איתם.
אבל כאן נשאלת השאלה האמיתית, מה ההבדל? מדוע משה רבינו שהיה בגדר 'לא ישבע כסף' זה גרם לו לא להסתפק בזה ולרצות בכל כוחו להפריש ערי מקלט בעבר הירדן למרות שידע שלא ישלים את המלאכה, ומדוע אנחנו, פעמים רבות, חוסר השביעות מכסף - מצוות, גורם לנו לזנוח הכל ולהניח לאחרים...
ההבדל הוא פשוט, והוא נעוץ בהבנת השורש המניע את האדם. ואסביר:
אם מה שמניע את האדם הוא אהבת עצם הכסף, הוא פשוט נהנה שיש לו בחשבון הבנק סכומים גדולים יותר ויותר המאפשרים לו להשיג את חלומותיו, אין שום סיבה בעולם שבגלל שאין לו מספיק כסף הוא לא ירצה אותו בכלל, אדרבה זה יגביר את רצונו. אבל לעומת זאת, אם המניע של האדם זה בכלל לא הכסף, אלא מעמדו החברתי, התחושה שהוא עשיר שהוא מוצלח, שהוא מכובד, ועיקר ההתמקדות שלו היא סביב האישיות שלו, שם בהחלט יכול להיות שחוסר הסיפוק יגרום לו להנמכת הדימוי העצמי שלו, זה יגרום לו לחוש מפסידן וכושל, לא יוצלח ושלימזל, וברור שכל הרצון שלו להמשיך להתעסק בתחום ילך וידעך.
נמצא, שהראשון אוהב את עצם הכסף, והשני אוהב את הדימוי האישי שלו. ועל כן הראשון, נהנה מכל דבר שהוא משיג כי הכסף עצמו נאהב אצלו, והוא רק מחפש לממש יותר ויותר את תאוותו, כמו אדם שנהנה מגלידה שמעולם לא מקשר בין ההנאה שלו ממנה, לבין בניין האישיות שלו, והוא פשוט נהנה. אך ברגע שהאדם מקשר ומשייך את ההנאה מהכסף לאישיות שלו, אם לתחושתו הוא לא ישיג מעמד ראוי, הרי שמבחינתו הוא השיג כישלון מוחלט, והכסף כשלעצמו לא יגרור אותו לעשייה בשום פנים ואופן.
אותו הדבר בדיוק הוא גם בעבודת ה', אם האדם מתמקד בבניין האישיות שלו, הוא מחפש להגדיר את עצמו מוצלח, הוא מסובב את כל חייו ועבודתו סביב 'עצמו' סביבי הדימוי העצמי שלו, כל חוסר בהשגת שאיפותיו יגרום לו לחוש יותר ויותר כנכשל, כמפסידן, כלא יוצלח, ויותר מהתועלת של ההצלחות הוא יישבר מהמעט שהוא לא יצליח להשיג, [אמנם לפעמים יהיה אפשר לתת לו עצה להתמקד בחיובי, אבל הבעיה היא שכל נקודת המוצא של האדם הזה היא בעייתית, וכמעט חסרת סיכוי להביא מנוע אמיתי של עשייה].
וכאן מגיעה הנקודה למעיישה, מה מוטל על האדם לעשות, וזה פשוט להעביר לאט לאט את הכוחות המניעים שלו למקום אחר, במקום להתמקד בעצמו, עליו להתמקד בהנאה שיש לו בעצם קיום המצוות, לפתח [לדוגמא] אהבת הבורא שתוכל להניע אותו מצד עצמה, וכמו שמי שאוהב את אביו או את בנו, אינו בוחן כל הזמן כיצד 'הוא' משלים את עצמו בזה, אלא עצם העשייה ממלאת אותו, וכל מיעוט בעשייה אמור לגרום לו לעשות זאת ביתר חשק וביתר עוז [אלא אם כן הוא מייסר את 'עצמו' על זה ש'הוא' לא מצליח להיות אדם 'צדיק' העובד את בוראו כראוי, ו'הוא' נעשה מתוסכל... אבל קשר אמיתי בין אוהבים לא אמור להביא לדבר כזה בשום פנים ואפן כי אם כן האדם עובד את עצמו ולא את בוראו...].
ובקיצור, לאהוב את המצוות, ולא לאהוב את עצמו, לקבל הנאה מעשיית המצוות, כמו שנהנים מגלידה ולא כל הזמן לקשר את האישיות שלו למעשים שלו, אלא לאהוב את עצם היצירה והעשייה, להנות מכך שאחרים שמחים, אם זה הקב"ה, ואם זה הסובבים אותו, לקבל סיפוק מעצם ההצלחה, ולא מכך ש'הוא' נהיה מוצלח - זו כמובן עבודה שדורשת זמן - למי שהורגל בזה - להעביר את מרכז הכובד של החיים מה'דימוי העצמי' להנאה מעצם העבודה אבל זה משתלם! זה עבודת ה' ברמה גבוהה הרבה יותר, זה מביא שמחה וחיבור הרבה יותר גדול לקב"ה ואורייתא, ולכל עבודת ה', ובעיניי זו דרך ארוכה שהיא קצרה.
ובזה מבואר היטב מדוע אצל משה רבנו ע"ה נתקיים 'אוהב כסף לא ישבע כסף', כי מחמת שמשה היה העניו מכל האדם, ופירוש המושג ענווה על אמיתתה, היינו אדם שמתמקד בעצם עשיית הדברים בלי להתמקד בכלל ב'עצמו', האישיות שלו לא מעניינת אותו, אלא רק הדבר כשלעצמו [ויש לי דרים ארוכים בזה ואכמ"ל] מישהו שמבחינתו אומר על עצמו 'ונחנו מה' כי זה בכלל לא נושא שמעניין או מעסיק, והדימוי האישי שלו מעולם לא עולה לדיון, אדם כזה אהבתו לתורה ולמצוות היא אהבת עצם, היא חיבור והנאה מעצם קיומם, ואצלו חוסר הסיפוק מגביר ומחזק את הרצון לעשייה יותר ויותר.
יש הרבה מה להאריך בענין, אבל גם ככה הארכתי די והותר...
ואסביר:
א. ישנו חוסר סיפוק שמשמעותו שהאדם אינו מסתפק במה שיש לו, והוא תמיד רוצה להרבות יותר ויותר, וכמו שכתוב 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ודרשו חז"ל דבר זה גם בעבודת ה', 'אוהב מצוות לא ישבע מצוות' כי כל דבר שמפיק לאדם שמחה והנאה יוצר אצלו משיכה לדבר והוא אינו מעוניין להפסיק אותו.
סוג כזה של 'חוסר סיפוק' הוא מבורך ונרצה, כי הוא המניע הגדול ביותר לקיום המצוות, עד שנשתבח במעלה זו משה רבינו ע"ה.
ב. אבל, המציאות מורה שישנו סוג של 'חוסר סיפוק' שלא רק שלא מעורר את האדם לעשייה אלא אדרבה, מפריע לו, גורם לו להיות מתוסכל, גורם לו לחוש שלא משנה מה שיעשה הוא לא יצליח, וכיוצא בזה, וממילא הוא מאבד כל טעם בעשייה, כל רצון לקיום. רגשות שלצערינו ישנם רבים שיכולים להזדהות איתם.
אבל כאן נשאלת השאלה האמיתית, מה ההבדל? מדוע משה רבינו שהיה בגדר 'לא ישבע כסף' זה גרם לו לא להסתפק בזה ולרצות בכל כוחו להפריש ערי מקלט בעבר הירדן למרות שידע שלא ישלים את המלאכה, ומדוע אנחנו, פעמים רבות, חוסר השביעות מכסף - מצוות, גורם לנו לזנוח הכל ולהניח לאחרים...
ההבדל הוא פשוט, והוא נעוץ בהבנת השורש המניע את האדם. ואסביר:
אם מה שמניע את האדם הוא אהבת עצם הכסף, הוא פשוט נהנה שיש לו בחשבון הבנק סכומים גדולים יותר ויותר המאפשרים לו להשיג את חלומותיו, אין שום סיבה בעולם שבגלל שאין לו מספיק כסף הוא לא ירצה אותו בכלל, אדרבה זה יגביר את רצונו. אבל לעומת זאת, אם המניע של האדם זה בכלל לא הכסף, אלא מעמדו החברתי, התחושה שהוא עשיר שהוא מוצלח, שהוא מכובד, ועיקר ההתמקדות שלו היא סביב האישיות שלו, שם בהחלט יכול להיות שחוסר הסיפוק יגרום לו להנמכת הדימוי העצמי שלו, זה יגרום לו לחוש מפסידן וכושל, לא יוצלח ושלימזל, וברור שכל הרצון שלו להמשיך להתעסק בתחום ילך וידעך.
נמצא, שהראשון אוהב את עצם הכסף, והשני אוהב את הדימוי האישי שלו. ועל כן הראשון, נהנה מכל דבר שהוא משיג כי הכסף עצמו נאהב אצלו, והוא רק מחפש לממש יותר ויותר את תאוותו, כמו אדם שנהנה מגלידה שמעולם לא מקשר בין ההנאה שלו ממנה, לבין בניין האישיות שלו, והוא פשוט נהנה. אך ברגע שהאדם מקשר ומשייך את ההנאה מהכסף לאישיות שלו, אם לתחושתו הוא לא ישיג מעמד ראוי, הרי שמבחינתו הוא השיג כישלון מוחלט, והכסף כשלעצמו לא יגרור אותו לעשייה בשום פנים ואופן.
אותו הדבר בדיוק הוא גם בעבודת ה', אם האדם מתמקד בבניין האישיות שלו, הוא מחפש להגדיר את עצמו מוצלח, הוא מסובב את כל חייו ועבודתו סביב 'עצמו' סביבי הדימוי העצמי שלו, כל חוסר בהשגת שאיפותיו יגרום לו לחוש יותר ויותר כנכשל, כמפסידן, כלא יוצלח, ויותר מהתועלת של ההצלחות הוא יישבר מהמעט שהוא לא יצליח להשיג, [אמנם לפעמים יהיה אפשר לתת לו עצה להתמקד בחיובי, אבל הבעיה היא שכל נקודת המוצא של האדם הזה היא בעייתית, וכמעט חסרת סיכוי להביא מנוע אמיתי של עשייה].
וכאן מגיעה הנקודה למעיישה, מה מוטל על האדם לעשות, וזה פשוט להעביר לאט לאט את הכוחות המניעים שלו למקום אחר, במקום להתמקד בעצמו, עליו להתמקד בהנאה שיש לו בעצם קיום המצוות, לפתח [לדוגמא] אהבת הבורא שתוכל להניע אותו מצד עצמה, וכמו שמי שאוהב את אביו או את בנו, אינו בוחן כל הזמן כיצד 'הוא' משלים את עצמו בזה, אלא עצם העשייה ממלאת אותו, וכל מיעוט בעשייה אמור לגרום לו לעשות זאת ביתר חשק וביתר עוז [אלא אם כן הוא מייסר את 'עצמו' על זה ש'הוא' לא מצליח להיות אדם 'צדיק' העובד את בוראו כראוי, ו'הוא' נעשה מתוסכל... אבל קשר אמיתי בין אוהבים לא אמור להביא לדבר כזה בשום פנים ואפן כי אם כן האדם עובד את עצמו ולא את בוראו...].
ובקיצור, לאהוב את המצוות, ולא לאהוב את עצמו, לקבל הנאה מעשיית המצוות, כמו שנהנים מגלידה ולא כל הזמן לקשר את האישיות שלו למעשים שלו, אלא לאהוב את עצם היצירה והעשייה, להנות מכך שאחרים שמחים, אם זה הקב"ה, ואם זה הסובבים אותו, לקבל סיפוק מעצם ההצלחה, ולא מכך ש'הוא' נהיה מוצלח - זו כמובן עבודה שדורשת זמן - למי שהורגל בזה - להעביר את מרכז הכובד של החיים מה'דימוי העצמי' להנאה מעצם העבודה אבל זה משתלם! זה עבודת ה' ברמה גבוהה הרבה יותר, זה מביא שמחה וחיבור הרבה יותר גדול לקב"ה ואורייתא, ולכל עבודת ה', ובעיניי זו דרך ארוכה שהיא קצרה.
ובזה מבואר היטב מדוע אצל משה רבנו ע"ה נתקיים 'אוהב כסף לא ישבע כסף', כי מחמת שמשה היה העניו מכל האדם, ופירוש המושג ענווה על אמיתתה, היינו אדם שמתמקד בעצם עשיית הדברים בלי להתמקד בכלל ב'עצמו', האישיות שלו לא מעניינת אותו, אלא רק הדבר כשלעצמו [ויש לי דרים ארוכים בזה ואכמ"ל] מישהו שמבחינתו אומר על עצמו 'ונחנו מה' כי זה בכלל לא נושא שמעניין או מעסיק, והדימוי האישי שלו מעולם לא עולה לדיון, אדם כזה אהבתו לתורה ולמצוות היא אהבת עצם, היא חיבור והנאה מעצם קיומם, ואצלו חוסר הסיפוק מגביר ומחזק את הרצון לעשייה יותר ויותר.
יש הרבה מה להאריך בענין, אבל גם ככה הארכתי די והותר...
לא חשבתי שזה הדברים שלך ....
מסכים לגמרי אבל לא חושב שזה הבעיה ....
זה הרי פשוט וברור ואישית לעולם לא חשבתי
שחז''ל רוצים שלימוד התורה יהיה קשה
אלא נשמע מהם הפוך בברור !!
שיש עונג עצום לכל לומד
ואשריך בעולם הזה וכו'
ואולי דווקא בגלל זה הסתירה בין המציאות שחז''ל מציירים לבין המציאות בפועל היא זו שגורמת לנו
לחשוב פעמים, ולבדוק אם השאיפות או המטרות שלנו מכווננות ומדויקות , ומה הם הגורמים להרס התחושה הנעימה שלנו !
- הודעות
- 1,919
- תודות
- 5,522
- נקודות
- 355
כנראה לא היית בשיחות מרן המשגיח שליט''א על חובת עמל התורה והמסירות וביטול כל התאוות וכו וכו
לא קראתי את הכל בעיון; אבל בגדול, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, איזהו עשיר? השמח בחלקו, איזהו מאושר? מי שעושה את מה שהוא רוצה,.... אם אתה לא רוצה, אז זה לא משנה כמה אתה חי בתוך זה, וכמה אתה מבין שזה נכון, וכו', אם אתה לא רוצה ללמוד, אז אל תצפה שזה יספק אותך..., זה ככה בלימוד וככה בכל דבר,
אפשר להעמיק עוד, ולנסות לחשוב איך מביאים רצון, איך מגלים רצון ועוד, אבל למה אין סיפוק? כי אתה לא רוצה, אם אתה לא מצליח אז סתם אין מה שיספק אותך, טכנית,
אפשר להעמיק עוד, ולנסות לחשוב איך מביאים רצון, איך מגלים רצון ועוד, אבל למה אין סיפוק? כי אתה לא רוצה, אם אתה לא מצליח אז סתם אין מה שיספק אותך, טכנית,
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- David
- MMH
- א. ל.
- אבן בוחן
- אבן שלמה
- אברהם12
- אברייך
- אבריימי
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוֹצֶר המפתחות
- אודם הפנינה
- אוירא דארץ ישראל
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריה דניאלי
- אחד מארץ
- אחד מן החבורה
- איד
- אידך גיסא
- איישר חילי
- אילן קריף
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איתי ל.
- איתי13
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמתע חסיד
- אנחנו
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אסיא דמגן
- אספן עתיקות
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפי
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- אפרתי
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בית לחם יהודה
- בליש
- בלתי אפשרי
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- במע
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן תורה
- בניהו
- בעל דבר
- בפקודיך אשיחה
- בצילו חימדתי
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- בתראה
- גברא זוטרא
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דובי פלדמן
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דודו
- דומיה
- דורש
- דיסקיט
- דרכי נעם
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגות הלב
- הגיגי קודש
- החושב
- היא אוצרו
- היגיון התורה
- הכהן
- הלכה בפרשה
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הסלבודקער
- העמל
- הצב''י
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- התורה היא חיינו
- והב בסופה
- ווינשטיין
- וידעת היום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חבצלת
- חד בתרי
- חויישב
- חוצניק
- חוקר תורני
- חיים ארוכים
- חיים של אושר
- חיל
- חנני
- חפץ לזכות אחרים
- חקירה ישיבתית
- טשלמר
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יאר
- יאשע בער
- יהודה מ.
- יהודי וזהו
- יהודי ח
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודלה
- יואל שילה
- יוסף אומץ
- יורנו בדרך
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יעקב 5
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחק פ
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- ירושלמי
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישראל משה
- כבושה בגולה
- כורסייא יקירא
- כימיקער
- כיפי
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליבי בתורתך
- ליטאי כבד
- ליייזר
- למה זה תשאל לשמי?
- לענ"ד
- מאיר אורבך
- מאן דכר שמיה
- מביט ומשיב
- מבני עליה
- מבקש האמת
- מבקש תורת ה'
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מים עמוקים
- מכאן ולהבא
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- מנההרניק
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מעט מזעיר
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- משתוקק לקרבתך
- ן' מיגאש
- נ"ש
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוח לבריות
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נמקן
- נפלאיתי
- נפש שוקקה
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- נתאי הארבלי
- נתן12
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עומד בשער
- עלינו לשבח לאדון הכל
- עלם חמודות
- עמך
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פנחס שמחה
- פרטי
- צבי זאב
- צבי ליף
- צדק ומשפט
- צדקת הצדיק
- צריך ביאור
- קדוש אלול
- קהילת יעקב
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטנטן
- קלונימוס הכהן
- קרית מלך
- קרנש
- ר נחשון
- ר פלוני
- ראובן גוטליב
- ראם
- רב פאל
- רבינא
- רעיון ומושג
- רפאל ממודיעין
- רק רגע
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלומי
- שלמה ו.
- שלמה.י
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמע ישראל
- ת. ינוקא
- תוכן ענינים
- תולדות
- תומר לוי
- תורת חסד
- תלמיד אחד
- תשב"ר
- תתאה גבר